ספר-ויקרא

פרשת מצורע עוסקת בדיני טומאה וטהרה, לכן היא נקראת “פרשת טהרות”. לרוב היא נקראת עם פרשת תזריע, העוסקת אף היא בדיני טומאה וטהרה.

במאמר הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, שתכלית הכוונה היא לעשות להשם יתברך דירה בתחתונים. וזהו מה שמסיים “ואולך אתכם קוממיות”, שהיא ברכה הכי נעלית ותכלית השלימות שנעשה ע״י עשיית הדירה בתחתונים דוקא.

במאמר הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי שכללות פרשה בהר מדברת על כללות עבודת האדם. שתכלית העבודה היא – “ושבתה הארץ שבת להשם”, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים

לעתיד לבוא “ומלאה הארץ דעה את השם”. ארץ כוללת את כל הנבראים, שהכל מן העפר אפילו גלגל החמה כך שבארץ הגשמית עם כל הנבראים הגשמיים שבה, תהיה ידיעת השם, גילוי אור הסובב.

קדושים תהיו כי קדוש אני – יכול כמוני? תלמוד לומר: כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם! אולם הקדושה שלמעלה היא על ידי קדושתכם. אם אתם מקדישים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, היינו שישראל ממשיכים קדושה למעלה, כביכול.

בד, דבר העולה מן הקרקע בד בבד – קנה יחידי מכל גרעין שלא כמו שאר צמחים, שענין הבד הוא היותו יחיד. ובעבודת השם הוא מה שחבקוק העמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה, שכל המדריגות צריכות להיות על יסוד האמונה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. אֶל מִי צִוָּהּ הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה לְדַבֵּר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וּמַה מְּיֻחָד בְּכָךְ? 2. בְּאֵיזֶה מַעֲמָד נֶאֶמְרָה הַפָּרָשָׁה? 3. מַה פֵּרוּשׁ “קָדוֹשׁ”?


אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, משמע, שבתחלה (לפני שנתגלה ה״פנימיות״ דעבודת ישראל), העבודה דכנסת ישראל וההמשכה מלמעלה הם שני דברים, ובמילא ההמשכה שבאה על ידה היא מהאור השייך לעולמות (שהאתערותא דלתתא מגעת לשם), והמעלה בהעבודה דישראל אז היא שהעבודה היא סיבה שהאתערותא דלעילא הנמשכת על ידה תהי׳ מפנימיות האור…

יש מועדים של שבעה ימים ויש של שמונה ימים, שבעת ימים הם ימי ההיקף, ומספר שמונה הוא השומר את ההיקף ולמעלה ממנו.

פָּרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”. וּמַסְבִּירָה הַגְּמָרָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְחַנֵּן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

פרשת בחוקותי דנה בהלכות תמורה. חפץ שהוקדש על-ידי מישהו לבית-המקדש ואחר-כך הוא החליט להחליפו באחר. קובעת התורה: “והיה הוא ותמורתו יהיה קודש”.

אם בחוקותי תלכו – אין אם אלא לשון תחנונים, כלומר שהקב״ה מבקש ומתחנן ונותן כח לכל אחד ואחד מישראל שיהי׳ בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה.

איזה מזל שיש שבת! בכל הדורות שקדמו לנו אבל בעיקר בדור הזה, של קצב מסחרר, מידע מהיר, ריבוי משימות… שבת היא תחנת עצירה, הרגעות, ריענון וטעינה.

מַדּוּעַ נִתְּנָה תּוֹרָה דַּוְקָא עַל הַר סִינַי? הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁבִּזְמַן מַתַּן תּוֹרָה הִתְאַסְּפוּ כָּל הֶהָרִים, כִּי כָּל הַר רָצָה שֶׁעָלָיו יִתֵּן הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה…

בשבת נמשך מתנה מלמעלה, כמאמר: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. ולכן גוי ששבת חייב מיתה, כי השבת היא מתנה שניתנה לישראל דוקא.

פרשת בחוקותי עוסקת בעיקרה בברכות וקללות ונחמה, ונוסף על כך מלמדת דינים הקשורים בהקדשה פדיון וגאולה.

במרכזה של פרשת “בחוקותי”, העשירית והאחרונה בספר ויקרא, הברכות והקללות. ונוסף על כך, דיני הקדשה פדיון וגאולה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. “וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם” – מַהוּ “בְּעִתָּם”? 2. מִנַּיִן שֶׁהַשָּׁלוֹם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל? 3. בְּאֵיזֶה פָּסוּק מַבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ וְלֹא נִזְדַּעֲזֵעַ, אַף שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ יִרְאַת הַשֵּׁם?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁאָדָם זָקוּק לִבְרָכָה בַּמָּזוֹן לֹא רַק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל, אֶלָּא גַּם בְּרָכָה לְאַחַר שֶׁאָכַל? 2. מַה טַּעַם אֵין מוֹכְרִים אֶת הָאָרֶץ לִצְמִיתוּת (=לַחֲלוּטִין)?


פרשת אמור עוסקת בקדושת הכהנים ובפרט כהן גדול, למי מותר לאכול בקדשים שבת ומועדים ועוד.

פרשת אמור עוסקת בשמירת קדושתם של כוהני ה’, ובמיוחד של הכוהן הגדול. באיסור כהן בעל מום לשרת במקדש. אכילת תרומה – למי מותר ולמי אסור ועוד.

בפרשת “בהר”, או “בהר סיני” מוזכרות מצוות חשובות הדואגות לחלשים (כעניים ועבדים) ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

פרשת “בהר” עוסקת במצוות חשובות הדואגות לחלשים ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

ונקדשתי בתוך בני ישראל – ידוע הדרוש על זה בלקוטי תורה ראשית פרשתנו, שמדייק שם כמה דיוקים בפסוק זה, מהו לשון תוך, וגם מה שכתוב בנזיר גם לשון קדוש – קדוש יהי’ גדל פרע.

תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לָכֵן לֹא יִפָּלֵא שֶׁמִּיָּד שֶׁיָּצָא עַם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, סָפַר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת… עַד לְיוֹם הַחֲמִשִּׁים יוֹם מַתַּן תּוֹרָה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן לוֹמְדִים שֶׁיֵּשׁ לִנְהֹג קְדֻשָּׁה בְּכֹהֵן, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בְּכָל דָּבָר וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן בִּסְעוּדָה? 2. אִם כֹּהֵן נָשָׂא גְּרוּשָׁה מָה קוֹרֶה עִם יְלָדָיו? 3. אֵיזֶה גּוֹי יָכוֹל לֶאֱכֹל תְּרוּמָה?


עבודת ספירת העומר היא בירור המדות, שלכן סופרים ארבעים ותשעה יום, “שבע שבתות תמימות”, כדי לברר את שבע המדות, כאשר האדם משלים את עבודתו בבירור המדות נותנים לו מלמעלה ענין זה של תורה.

קדושים תהיו כי קדוש אני גו’ , וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים גו’, ואיתא במד”ר, משל למלך שעשו לו בני המדינה ג’ עטרות.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית הַנֶּאֱכָלִים בְּכָל מָקוֹם, מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מֵהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם “קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהַשֵּׁם”, הַנֶּאֱכָלִים רַק בִּירוּשָׁלַיִם?

על פי הלל מצד הדרגה ש”ישראל קדמו לתורה”, הרי כל התורה היא למען ישראל, כדי לגלות את מעלתם. וכיון שהם אחים ממש מצד שורש נפשם, הרי שאהבת ישראל היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא.

בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה… הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש”מחובר לא בטל”.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּ”הַקְהֵל”? 2. לָמָּה נֶאֱמַר: “אִישׁ אָבִיו וְאִמּוֹ תִּירָאוּ”, הַאִם אִשָּׁה אֵינָהּ מְצֻוָּה בְּמוֹרָא אָב וְאִם? 3. לָמָּה בְּמוֹרָא אָב וְאֵם מַקְדִּים אֶת הָאֵם לָאָב – “אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ”, וְאִלּוּ בְּכִבּוּד אָב וָאֵם מַקְדִּים אֶת הָאָב לְאִם – “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ”?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַהִי הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל “בְּזֹאת”, וּמַה הִיא מְרַמֶּזֶת? 2. מַדּוּעַ אַהֲרֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים בִּפְנִים אֶלָּא רַק בַּחוּץ? 3. מָה זֶה “עֲזָאזֵל”?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אֲפַזֵּר ב. בִּזְמַנָּם ג. מָאֲסָה ד. וְהִשִּׂיג לָכֶם _______ אֶת בָּצִיר ה. כָּל הַיָּמִים שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, כָּל יְמֵי _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. יִשְׂרְאֵלִי בְּיַחַס לְיִשְׂרְאֵלִי אַחֵר עַל פִּי הַפָּרָשָׁה הוּא _______ ב. אָסוּר לִרְדּוֹת בְּעֶבֶד עִבְרִי _______ ג. בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהּ נֶאֱחָזִים חַיָּבִים לְאַפְשֵׁר הַחְזָרָה שֶׁל שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִבְעָלֶיהָ, וְזֶה נִקְרָא _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. שֵׁם הַפָּרָשָׁה ב. אָדָם חָשׁוּב וְנִכְבָּד בְּעַמָּיו ג. אָסוּר לְכֹהֵן לְהִתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה _______ ד. מִלָּה הַמּוֹפִיעָה שֶׁבַע פְּעָמִים בַּפָּרָשָׁה


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. פִּיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ ב. אָסוּר לָאָדָם לִשְׂרֹט אֶת _______ ג. עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ _______ ד. עָנִי


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כָּל אֶחָד ב. בִּגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ג. הַכֹּהֵן נָתַן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים


על הפסוק “ושמרתם את משמרתי” נאמר בגמרא: “עשו משמרת למשמרתי”. מכאן היסוד לגדרים והסייגים דרבנן, וגם של הגדרים והסייגים שכל יהודי חייב לגדור עצמו בהם – אפילו ביחס לדברים המותרים – כדי שלא לבוא ח”ו לידי איסור.

תכלית הבריאה היא שתהיה דירה לה’ יתברך בתחתונים, שמהדברים הנחותים יעשו דירה לקדוש־ברוך־הוא.

חטא בני אהרן היה שב”רצוא” שלהם לא נרגש ה”שוב”, הם נכנסו לפני ולפנים ולא חשבו אודות היציאה. ואף שעבודתם היתה בתכלית העילוי, והיו מקודשים יותר ממשה ואהרן, בכל זאת היו צריכים את ה”שוב”.

פרשת מצורע עוסקת בדיני טומאה וטהרה, ולכן היא נקראת גם “פרשת טהרות” או “פרשת זאת תהיה”. לרוב היא נקראת עם פרשת תזריע, העוסקת אף היא בדיני טומאה וטהרה.

פָּרָשַׁת מְצֹרָע עוֹסֶקֶת בְּטֻמְאַת צָרַעַת וּבְעִנְיְנֵי טֻמְאָה וּנְגָעִים אֲחֵרִים. וְכַיָּדוּעַ, כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם בָּעוֹלָם הַכֹּל לְטוֹבָה. אָז מָה בִּדְבַר עִנְיְנֵי צָרַעַת וּשְׁאַר נְגָעִים, גַּם הֵם לְטוֹבָה?…

סיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור החכמה, שהרי ענין הנגעים הוא כאשר מאיר רק מוחין דאימא, והתיקון לענין הנגעים הוא להמשיך המוחין דאבא.

פרשתנו נקראת בספרי הראשונים בשם “זאת תהיה”. אך בדורות המאוחרים יותר מנהג ישראל (אשר תורה הוא) לקרוא לה בשם “מצורע”. מדוע?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מָתַי מְטַהֲרִים אֶת הַמְּצֹרָע, בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה? 2. מַהִי תַּקָּנָתוֹ שֶׁל הַמְּצֹרָע, כֵּיצַד יִתְרַפֵּא? 3. “וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת” – בְּשׂוֹרָה הִיא לְעַם יִשְׂרָאֵל, מַה בְּשׂוֹרָה יֵשׁ בְּנֶגַע צָרַעַת?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אַחַד הַצְּבָעִים שֶׁל קִירוֹת הַבַּיִת שֶׁמְּעִידִים שֶׁהֵם נְגוּעִים בְּנֶגַע הַצָּרַעַת. כַּאֲשֶׁר הֵן ________ ב. מְעֹרֶבֶת ג. הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת צָרִיךְ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, שְׂעַר זְקָנוֹ וְאֶת _______ _______


לפי פרשת תזריע, כשם שזריעה היא בארץ, באדמה, כדי שתהיה צמיחה, כך גם הזריעה הרוחנית היא דווקא בעשייה גשמית, ארצית – קיום המצוות בפועל.

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ עוֹסֶקֶת בְּנֶגַע הַצָּרַעַת. כַּאֲשֶׁר כֹּהֵן קוֹבֵעַ שֶׁאָדָם נָגוּעַ בְּצָרַעַת, הַצָּרוּעַ נֶחְשַׁב לְטָמֵא וְעָלָיו לָשֶׁבֶת בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

מַדּוּעַ בָּרָא הַשֵּׁם אֶת הַיְּהוּדִי בִּלְתִּי מָהוּל וְצִוָּהוּ לָמוּל אֶת עַצְמוֹ, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא אוֹתוֹ מָהוּל מִלְּכַתְּחִלָּה?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מְנֵה שֵׁמוֹת שֶׁל נְגָעִים. 2. מִי הַמַּחְלִיט הַבִּלְעָדִי שֶׁהַנֶּגַע טָמֵא? 3. לְאַחַר שֶׁהַכֹּהֵן קוֹבֵעַ שֶׁאָדָם טָמֵא, כִּי הוּא נָגוּעַ בְּצָרַעַת. הַצָּרוּעַ זָקוּק….


במצות מילה שקיימו ישראל במצרים נתגלה יחודה של מצות מילה, שלגביה לילה “כיום יאיר”: שהרי כל ענין יציאת מצרים היה כולו בדרך של “פסח” – דילוג, למעלה מהגבלות הטבע.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אַחַד הַצְּבָעִים הַמֵּעִיד עַל נֶגַע צָרַעַת ב. נֶגַע צָרַעַת יָכוֹל לִהְיוֹת בָּאָדָם, בְּקִירוֹת הַבַּיִת אוֹ בְּ_______ ג. קָרַחַת בְּחֵלֶק הָרֹאשׁ שֶׁלְּיַד הַמֵּצַח…


המספר שמונה מסמל ביהדות את העל טבעי. לא בכדי חוגגים את חג החנוכה בשמונה ימים, ולא סתם את ברית המילה עורכים דווקא ביום השמיני להיוולדו של תינוק. ומה בקשר לפרשת שמיני?…

בפרשת ויקרא ה’ קורא למשה ומצוה אותו על הקרבנות המובאים בנדבה או בחובה; אלה הם מיני הקרבנות: העולה, המנחה, השלמים, החטאת, והאשם.

בפרשת צו מצווה משה לדבר אל אהרון ואל בניו ולצוותם על חובת הקרבת קרבנות ישראל: העולה, המנחה, חביתי הכהן הגדול, החטאת, האשם, התודה, השלמים, איסורי חלב ודם…

…ביום השמיני אחרי שבעת ימי המלואים, בראש חודש ניסן מקריבים את הקרבנות וחונכים את עבודת הכהנים בקדש…

מַה טַּעַם אָסְרָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה מַאֲכָלוֹת מְסֻיָּמִים כְּגוֹן בְּהֵמוֹת טְמֵאוֹת?… מֵהֶם סִימָנֵי בְּהֵמָה טְהוֹרָה וּמָה לוֹמְדִים מִזֶּה?…

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. בְּאֵיזֶה תַּאֲרִיךְ הָיָה יוֹם הַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים? 2. אַהֲרֹן נִצְטַוָּה לָקַחַת עֵגֶל לְקָרְבַּן חַטָּאת, לָמָּה דַּוְקָא עֵגֶל? 3. לָמָּה נִכְנַס מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן לְאֹהֶל מוֹעֵד?


פרשת ויקרא פותחת במילים: ויקרא אל משה, אולם לא נאמר מי הוא הקורא. והכוונה היא, שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו קורא למשה, וכך גם כל איש ישראל יכול להתקשר לה’ על ידי קיום מצוות.

פרשת שמיני נאמרה בפשטות בר״ח ניסן, וקריאתה ברוב השנים היא בסמיכות לחג הפסח. ומזה מובן שענין “ויהי ביום השמיני”, הוא המשכה למעלה מהשתלשלות עד למטה מטה, שייך וקשור גם עם ענינו של חג הפסח.

בפרשת שמיני מדובר על הבהמות הטהורות המותרות לאכילה והבהמות הטמאות האסורות באכילה. מהו הלקח שלנו מכך?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. חֶטְאָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא הָיָה שֶׁהִקְרִיבוּ _______ _______ ב. אַחַד הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים ג. אַחַד הַסִּימָנִים שֶׁל בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהִיא מַעֲלַת _______


הָאֵשׁ שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ דָּלְקָה תָּמִיד גַּם בְּשַׁבָּת גַּם כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ טְמֵאִים, וּמֵעוֹלָם לֹא כִּבּוּ אוֹתָהּ.

מצות הצדקה שקולה כנגד כל המצוות, ונקראת “מצוה סתם”, כי היא עיקר כל המצוות, ו”עולה על כולנה”, כי היא “נוגעת” לכללות נפשו הבהמית, שהרי “במעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית”, לכן, כאשר אדם נותן ממון זה לקדוש־ברוך־הוא, הרי הוא “נותן חיי נפשו לה'”.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. “אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז” – מָתַי יֵשׁ צֹרֶךְ מְיֻחָד בְּזֵרוּז? 2. לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ: “בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶם קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶם כּוֹס לְרַבּוֹ” – עַל מָה מוּבָא מָשָׁל זֶה?…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מֹשֶׁה נִצְטַוָּה לְהַקְהִיל אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל אֶל פֶּתַח _______ _______ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹכְחִים בְּקִדּוּשׁ הַכֹּהֲנִים. ב. מַדֵּי הַכֹּהֵן הָיוּ עֲשׂוּיִים אָרִיג שֶׁל פִּשְׁתִּים, כְּלוֹמַר, _______ ג. “כָּלִיל” בַּאֲרָמִית…


ספר ויקרא נקרא גם ספר הקורבנות כי תוכנו עוסק באחת המצוות שהיו נהוגות במשכן ואחר כך בבית המקדש – הקרבת קרבנות.

פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא עוֹסֶקֶת בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. בְּנוֹשֵׂא הַקָּרְבָּנוֹת יֵשׁ סוֹדוֹת עֲמֻקִּים. בְּסֵפֶר הַזֹּהַר נֶאֱמַר, שֶׁסּוֹד הַקָּרְבָּן עוֹלֶה עַד הַסּוֹד שֶׁל הָאֵין סוֹף…

פרשת ויקרא לילדים – חידון. שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. “וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה” – מַה טִּיבָהּ שֶׁל קְרִיאָה זוֹ? 2. “אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם” – לָמָּה כָּתוּב “אָדָם”? 3. “וְנֶפֶשׁ כִּי תַּקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה” – לָמָּה רַק לְגַבַּי מִנְחָה נֶאֱמַר “נֶפֶשׁ”, וְלֹא לְגַבֵּי שְׁאַר קָרְבְּנוֹת נְדָבָה?…


בשיחת הרבי לפרשת ויקרא מסביר הרבי, שעבירה בשוגג היא פעולה הנעשית מאליה ומלמדת על מהותו של האדם, שבה קשור ה”אני” שלו, שהוא יותר מכוונה ודעת, ולכן הוא נמשך, אינסטינקטיבית, לעשות אותה בפועל…

נאמר ויקרא אל משה ולא נאמר מי הקורא. והכוונה היא ל”אנכי מי שאנכי”, ומצד שחסר אצלו בהתעוררות מלמטה, חסר באותיות שלו, לכן מה שנמשך באותיות הוא רק באופן של מלאך או ספירת המלכות.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. קָרְבָּן הַמְּכַפֵּר עַל חֲטָאִים מְיֻחָדִים, וְהוּא קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָנוּ מֵהֶם שִׁשָּׁה. שְׁלוֹשָׁה מֵהֶם נִזְכָּרִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ. ב. מַה מְּסַמֵּל הַמֶּלַח שֶׁמּוֹסִיפִים לַקָּרְבָּן? ג. גְּרוּסָה בְּעוֹדָהּ לַחָה


פרשת בחוקותי – והשבתי חיה רעה מן הארץ. פרשת בחוקותי פותחת בתיאור בו כל בני האדם מצאו ויודעים את ייעודם, הולכים בחוקות ה’ ורואים גילויי אלוקות בכל מקום, מצב גאולתי, שבו אין אפילו חיות רעות.

פרשת בחוקותי לילדים – אם בחוקותי תלכו. כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַחֻקִּים שֶׁבַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל, רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ! כָּךְ עָלִינוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת גַּם “חֻקִּים” וּ”מִשְׁפָּטִים” רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ.

בשיחת הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, ש”בחוקותי תלכו” משמעו, שתהיו עמלים בתורה עד מיצוי הנפש. ובכל יום השגה נעלית יותר, ובמילא – חוקים נעלים יותר.

חידון לשוני לפרשת בהר. אין כמו חידות ושאלות מחכימות הממריצות את הלומד לדרוש ולחקור בעיון לעומק בפרשת השבוע.


פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת בְּהַר פּוֹתַחַת בְּמִצְוַת הַשְּׁמִטָּה, כְּדֵי לְהָבִין אֶת חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ, הָבָה נִרְאֶה לְמַה הִיא מְחַיֶּבֶת?

בשיחת הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי, ששלימות מנוחת העבד היא אם שנת יציאתו לחופשי חלה בשנת השמיטה, כמו ששלימות ספירת העומר היא כשסופרים שבע שבתות תמימות ממחרת השבת כפשוטו, ושלימות זכירת יציאת מצרים היא בליל הסדר. ושלימות עצרת כשיוצא ביום מתן תורה.

פרשת אמור מלמדת אותנו מהו כוחה של מלה. ומכאן שמלה טובה, לימוד זכות או חשיפת צד חיובי, קטן ככל שיהיה, אצל הזולת בעצם מוציא לאור את הצד הזה שבו ונותנת לו תוקף וממשות במציאות.

במאמר הרבי לפרשת אמור שנת ה’תשכ”ד מסביר הרבי את משמעות הפסוק: ולאחותו הבתולה… לה יטמא. כלומר, הוא מסביר מהי מעלת ישראל שבשבילם מיטמא הקב״ה בעצמו כביכול.

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ וּפָרָשַׁת מְצֹרָע נִקְרָאוֹת לָרֹב בְּיַחַד, דָּבָר הַמֵּעִיד עַל קֶשֶׁר מְיֻחָד בֵּין הַפָּרָשׁוֹת.

בשיחת הרבי לפרשת ויקרא מסביר הרבי שדוקא הקריאה והלימוד של התינוקות, ודוקא כאשר ״מתחילין לתינוקות בתורת כהנים״ – לפני שיש אצלם ענין של הבנה והשגה, כשהעיקר אצלם היא הקריאה בפני עצמה. עצם הדיבור ולא תוכן הדיבור, זה מבטא ומגלה את האהבה העצמית של הקדוש־ברוך־הוא שבחר דוקא בגופות ישראל, וזה דוקא מביא בשלימות לידי ״העולם עומד״.

פרשת השבוע בהר עוסקת בכללות עבודת האדם ללמדנו מהי תכליתה. התכלית היא “ושבתה הארץ שבת לה'”. מעשינו ועבודתנו מכינים אותנו “ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים”. לאחרי ששת אלפים של עבודה נגיע באלף השביעי למנוחה לחיי העולמים.

הקשר בין כנסת ישראל להקב”ה דומה לקשר בין אשה לבעלה. וכמו אשה הסופרת שבעה נקיים וטובלת במקוה, ורק אחרי כך יכולה להתייחד עם בעלה עד “והיו לבשר אחד” – כך כנסת ישראל מתכוננת לגילוי ה’ במתן תורה, וסופרת (דוגמת “וספרה לה”) ספירת העומר – ספירת “שבעה נקיים”…

פרשתנו פרשת בהר כוללת את הברכה “ואולך אתכם קוממיות”, ומכאן שמפתחות הגאולה האמיתית והשלימה בידינו.

מפרשות בהר בחוקותי למדים שהתבטלות אמיתית אינה סתירה להתנשאות ולתוקף של קדושה, שאין זו התנשאות של מציאות האדם אלא של אלוקות. יהודי הוא בבחינת “עבד מלך מלך”, אין לו מציאות משלו אלא מציאות המלך.

בדבר מלכות לפרשת בהר בחוקותי מסביר הרבי שההחלטה להוסיף באחדותם של ישראל כהכנה לקבלת התורה תמהר ותזרז את ביטול הגלות שסיבתו היפך אהבת ישראל. ותיכף ומיד תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו.

מפרשת בחוקותי למדים שלא די בקיום תורה ומצוות באופן של “מצות אנשים מלומדה”, יש לקיימן באהבה. אמנם טבעי הדבר שאדם יאהב את אלוקיו – מקור חיותו, שהוא חייו ממש, אלא שהנפש הבהמית אינה מבינה ואינה מרגישה את זה, ועלינו מוטלת העבודה ללמד אותה ולעזור לה להרגיש אלוקות.

פרשת אמור מדברת על ספירת העומר. כשעם ישראל יצאו ממצרים נגלה עליהם מלך מלכי המלכים, לכן יצאו “ביד רמה” הן הנפש האלוקית והן הנפש הבהמית ו”ברכוש גדול” הן חלקו בעולם, אך לאחר הגילוי, הרע שבחלל השמאלי שבלב נשאר בתוקפו. לכן היה צורך בעבודה מיוחדת עם הנפש הבהמית. זוהי עבודת ספירת העומר.

פרשת אמור קוראים סמוך לל”ג בעומר. שני דברים מיוחדים קרו בל”ג בעומר: יום הסתלקות רשב”י ויום של חיות תלמידי ר’ עקיבא. אמנם רשב”י אחד מחמשת תלמידי ר’ עקיבא האחרונים שנותרו בחיים, שהם העמידו תורה, לכן יש מקום לשמחה, אולם איך זה מתחבר לשמחה על הסתלקותו של רשב”י?…

פרשת השבוע “אמור” עוסקת במצות קידוש ה’. הנבראים – מלאכים ונשמות – מתפעלים מהקדוש ברוך הוא המופלא הטמיר והנעלם, ומביעים את התפעלותם ואהבתם לה’ כל אחד לפי רמת השגתו.

בשבתות שאחרי פסח כולל שבת פרשת אחרי קדושים קוראים פרקי אבות, ופותחים בפסוק: “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא”. משמע, כל ישראל יזכו לחיי העולם הבא. מדוע? כי כולם מקיימים מצוות, עד שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

פרשת אחרי קדושים קוראים בימי בימי ספירת העומר – המקשרים את חג הפסח עם חג השבועות, חג מתן תורה, ומסמלים את הגעגועים וההכנה למתן תורה ולבית המקדש ובהם עבודת בירור שבע המידות הוא בהדגשה יתירה.

פרשת אחרי עוסקת ביום כיפור שתפקידו לטהר את הנשמה. שהרי נשמה, ששורשה באור אין סוף ב”ה שלמעלה משם הוי’, ששורשה בעצמות שלמעלה מכל שמות וגילויים, ירדה פלאים… ובדרך לא דרך צריכה להימשך ולעלות חזרה לשורשה…

פרשת קדושים עוסקת במצות “ואהבת לרעך כמוך”. כדי לקיים מצוה זו צריך להבין שכל נשמות ישראל מצד שורשם הן עצם אחד, חלק אלוקה ממעל ממש. לכן הם מאוחדים בעצם. ורק צריך להגביר את הנפש על הגוף בביטול ה”אני” של הגוף והנפש הבהמית.

מפרשת משפטים למדים שכָּל יְהוּדִי הוּא “עֶבֶד עִבְרִי” בִּהְיוֹתוֹ עֶבֶד הַשֵּׁם!… מֵאַחַר שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּקַבָּלַת עֹל כְּמוֹ עֶבֶד. “עֶבֶד” גַּם מִלְּשׁוֹן “עוֹרוֹת עֲבוּדִים” (=עוֹרוֹת שֶׁמְּעַבְּדִים אוֹתָם), וּמִכָּאן שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לְעַבֵּד אֶת טִבְעוֹ וּלְשַׁנּוֹת אֶת הֶרְגֵּלָיו. וְעוֹד וְעִקָּר שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים לְהַשֵּׁם הַמְקַיְּמִים כָּל מִצְווֹתָיו, הַמּוּבָנוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן מוּבָנוֹת לָנוּ, רַק מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ צִוָּה.

פרשת משפטים מדברת על מצות עליה לרגל בשלוש רגלים. עם ישראל מייחל בתפילתו “שיבנה בית המקדש במהרה בימינו”. עם ישראל נכסף להקריב את קרבנות חובותיו. והוא זועק ומתחנן: “מתי אבוא ואראה פני אלוקים?”…

פרשת השבוע “אמור” מלמדת שיש לקיים “אמור” באופן של ציווי תמידי… והכוונה להרבה מצוות הקשורות באמירה ודיבור – תפילות, ברכות ולימוד תורה וכל הקשרים בין איש לרעהו הנוצרים בעיקר בדיבור. “אמירה” בלשון רכה.