לא חלף זמן רב, ור' אלטר יהושע קיבל מכתב קודש מהרבי הריי"צ, בו הורה לו הרבי להיות בביתו בערב שבת קודש כשהוא פנוי מעסקיו, לכל הפחות שעתיים קודם הדלקת הנרות. מובן שלאחר שקיבל את מכתבו של הרבי, קיבל על עצמו לציית ללא עוררין. ביום שישי הבא התארגן בהתאם, וחזר לביתו מוקדם מהרגיל, כפי שצווה.

התבוננתי בדבריו של הרבי, והבנתי אותם כך: "כל מה שלא טוב" – דהיינו המסמכים שאבדו לאבא – "יעבור", העניין יסתדר. הרבי גם הוסיף: "וה' יעזור במה שאין לך", הבנתי שהכוונה לכך שעדיין לא היו לי ילדים, שש שנים לאחר נישואנו. במשך השנים הלכנו לטובי הרופאים שקבעו כי הכול תקין ואין סיבה טבעית שלא יהיו לנו ילדים. לא כתבנו על כך לרבי, כיון שלא ראינו שיש בעיה רפואית. בעת שקיבלתי מענה כה ברור מהרבי, התמלאתי בביטחון גמור כי דברי הרבי יתקיימו במילואם.

כשהגעתי למרפאה, ראיתי את הרופא עומד בפתח הקליניקה, בדרך לצאת לביתו. הרהרתי בלבי איך אוכל לשכנע אותו כעת? מה אומר לו? מרוב התרגשות לא פציתי את פי. הרופא ראה אותי ועיניו אורו: "לך בדיוק חיכיתי", אמר לתדהמתי העצומה… "לכי הביתה ואמרי לאחיך לבוא אלי מחר לאחר עישון כבד, כדי שאוכל לכתוב שריאותיו לקויות". "מצטערת", הצלחתי סוף סוף לפצות את פי, ואיני יודעת כיצד אזרתי אומץ לומר, "אבל מחר אצלנו שבת וחג, ויהודים לא מעשנים ביום זה".

לפתע נכנס לקרון מפקד יחידות "המאה השחורה", גברתן, נמוך ופניו חמוצות ומאיימות. כשראה את ההתקהלות סביב הרבי, נעמד מולו, ולאחר שהרבי נשא מבטו אליו, 'ירה' לעברו בנחרצות ובשפה קשה: "מדוע הרגתם את 'אותו האיש'?!" הרבי לא גילה כל פחד ולא נראה כי הוא ירא מפניו. תשובתו של הרבי 'נורתה' אף היא בצורה חדה וברורה, ללא שמץ של 'עיגולי פינות': "משום שהוא היה בוגד!"

– חברות יש לך?, המשיך הרופא בשאלותיו. – מה??? חברות???, אני? תלמיד ישיבה? – מה פתאום! חס וחלילה. במבט רחמים וחמלה הביט בי הרופא ושאל: "ול'מוביס' (סרטים, קולנוע) אתה הולך עם החברים?" – פע…, מוביס" א ישיבה בוחר? ככה אתה חושד בי? עניתי. – באמת? אתה רציני? לבחור צעיר ונאה כמוך, בשיא גיל הנעורים אין חברות? אתה לא הולך עם החברים לקולנוע? – אתה מעליב אותי, אדוני הרופא, שאני בחור ב'תומכי תמימים' אהיה שייך לכאלה דברים? סבר פניו של הרופא התחלף, "יו נו וואט? י-ו א-ר ק-ר-י-י-ז-י!" (אתה יודע מה? אתה משוגע!), צרח עלי, גו הום!!! (לך הביתה)…

סבר של תוכחה נשמעה מקולו של אדמו"ר הזקן – אך בו בזמן פניו הקדושות האירו באור יקרות, משל טללי נחמה הוא מרעיף. "משמים גלגלו את סדר העניינים, כדי שתדע כי אף פעם לא ייתכן שייעשה דבר בלי עזרתו יתברך ויתעלה. ועל כן חובה תמיד לומר 'אם ירצה ה' יתברך', ואזי הוא ישלח את עזרתו וישועתו"…

באותו הלילה שוב עשה הרב המגיד עליית נשמה, והגיע אל היכלות טוהר שמימיים, ושאל את מי ששאל, האם עליו להעביר את מנהיגות עדת החסידים לידי רבי שניאור זלמן תלמידו? נענו ואמרו לו כי גם שאלה זו עליו לשאול את זלמנ'יו עצמו, והוא אשר יענה לו כדת.

רבי משה שפירא עצמו תמה, למי יפנה ומה יעשה, כדי לקבל רשיון להקמת בית דפוס. המארח, הגביר ר' מאיר רפאל'ס, שידוע היה בקשריו הענפים בממשל המקומי, היה אף הוא אובד עצות; כל רעיון לא עלה במוחו מי יכול לעזור בעניין זה. אמנם שניהם, רבי מאיר רפאל'ס ורבי משה שפירא, האמינו באמונה שלמה בדבריו הקדושים של רבינו הזקן, אולם את רוחו העכורה של המלמד ר' ישראל, לא יכלו להרגיע.

הרבי דיבר על מעלת נתינת 'דמי חנוכה' – מנהג ישראל, שמשמעותו לתת למקבל כסף שיוכל להשתמש כטוב בעיניו ולחנך אותו למצוות הצדקה בכספו. הרבי בעצמו חילק לקהל אורחיו שנכחו אצלו בחנוכה 'דמי חנוכה', כשהרבי מברכם: 'ברכה והצלחה'. ועוד הסביר הרבי, כי העובדה שהדולר הוא בן מאה יחידות – הוא ביטוי לכך שעל ידי נתינת דולר אחד לצדקה זוכים למאה ברכות…

הרב גרין השכיל לנצל את המדיה שהועמדה לרשותו, והוא היטיב להסביר להמוני הצופים, כי פעולה זו של הדלקת חנוכייה ציבורית בחצר העירייה, לראשונה בהיסטוריה של מיאמי, נעשתה על פי הוראת הרבי מליובאוויטש לאפשר להביא לכל היהודים את מסר חג החנוכה המסמל את האמונה וחופש הדת, ובכך ניתנת האפשרות לכל יהודי לקיים את מצוות הדת באין מפריע.

אני ממשיך לעקוב אחרי ההתרחשות בנשימה עצורה. אני רואה בבירור איך יוסף – שלא מזמן היה קרבן לעוינות של איש זה בעצמו – מסתכל לו עמוק לתוך העיניים, ובעדינות וברוך מניח את ידו השנייה על היד של איש. הוא נד לו בראשו, כמו מוסר לו 'אני רואה אותך, ומכיר בך.. אני מקבל את בקשתך להכרה וכבוד'…

אותו ערב התקיים בטכס ההדלקה הראשון בהשתתפות מאות מיהודי העיר. לקול תשואות הודלקו הלפידים בחנוכייה המרכזית מול בניין הממשל! יחד עם אותם יהודים היו גם עשרות אנשי התקשורת וצוותי הטלוויזיה שהעבירו את האירוע בשידור חי… אותו ערב לא היה תושב אחד בסקרמנטו שלא ראה או שמע על הדלקת החנוכייה.

יום אחד, כשגעגועי החסידים לרבם גאו ועלו, ישבו כמה מהחסידים וטיכסו עצה, מה לעשות כדי לצאת מחומות הברזל של רוסיה ולהיפגש עם הרבי. ומתוך אמונה תמימה וחזקה של "חשוב טוב יהיה טוב" ובדביקות נחושה, שיחקו במשחק של "נוסעים לרבי".

התקשרותו של ר' שמואל מונקעס לאדמו"ר הזקן היתה חזקה כל כך, עד שרואים שתמצית חייו התבססה על תורת אדמו"ר הזקן, כפי שמשתקפת באמרתו הידועה, שאמר כלפי מעלה: ריבונו של עולם, אינני חפץ בגן עדן שלך ולא בעולם הבא שלך, ריבונו של עולם אני חפץ רק בך.

חוני המעגל ברוב צדקותו היה במעמד ומצב מיוחד אצל הקב"ה, אולם סיפור זה צריך ללמד גם אותנו מהו כוחה של תפילה. פשוט מרגש לראות נברא המתחטא לפני אלוקיו כבן לפני אביו, ולא עוד אלא שעג עוגה וכביכול מאיים שלא יצא ממקומו עד שבקשתו תתמלא. ומה הוא מבקש דורש ותובע? לא בקשה פשוטה וגם לא אישית אלא שליטה מוחלטת באיתני הטבע וסדרי בראשית.

בימינו אלה – ימות המשיח כשהטכנולוגיה מתפתחת במהירות מדהימה, מתגלה שיש אפשרויות לרפא אנשים שעד כה נחשבו לחשוכי מרפא. כך נתגלתה לאחרונה שיטת ריפוי מיוחדת שבעזרתה ניתן לרפא או לפחות לעזור מאד לילדים אוטיסטים וכמו כן, לחולים במחלת הנפילה וכיו"ב, כהכנה לגאולה השלימה, שאז כולם יהיו בריאים! לפניכם סיפור לדוגמה.

היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא! נפש בריאה בגוף בריא! הרב המגיד אומר, שאם יש חור קטן בגוף יש חור גדול בנשמה, והזוהר הקדוש אומר ש"תוקפא דגופא חולשה דנשמתא", כלומר, כשאוכלים רק מפני התאוה ולא מפני הרעב או לשם בריאות הגוף, אז יש הכוחות הרוחניים נחלשים.

מעשה בכפרי אחד כמותם, שנכח אף הוא בבית הכנסת בתפילת השחר של ראש השנה. ישב והביט נכחו מבלי להתפלל. כשהגיע הציבור לתפילת העמידה החלו המתפללים לגעות בבכיה. לא הבין הכפרי ותמה בליבו – 'מדוע בוכים הם? הן הרי שום קטטה לא התחוללה וגם מריבה גם לא פרצה, אם כן מה הסיבה לבכיה זו?'…

בהגיע היום הגדול והנורא, ראש השנה, התפלל רבי יחיאל בהתלהבות רבה מתוך כוונות וייחודים אותם למד בבית מורו ורבו הבעל שם טוב. לאחר מכן הוציא את שופרו ותקע שלושים תקיעות רמות. קול התקיעות הדהד ברמה במרחבי האי הנידח, ורבים מיושבי המקום שלא ידעו כלל על המצאו של הזר במקום, נזעקו ובאו אל החוף.

עם הגיע זמן תקיעת השופר, מתאחדים הצדיקים בכוונות משותפות לבלבל את השטן ולהפריעו מעבודת הקטרוג ובכך לסלול את הדרך לקירוב קץ הגלות… רבי דוד'ל מלעלוב מברך את הברכה בקול שבור, הוא מכניס את השופר לפיו ומנסה לתקוע, אך הקול מסרב לצאת… לפתע פתאום, הצליח רבי דוד'ל בנסיונותיו והתקיעות יצאו ברורות ונאות. הישג ראשון במלחמה נגד השטן…

למה היה "הסבא קדישא משפולי" בכל ראש השנה קודם שהיו תוקעים בשופר בבית מדרשו, מסתגר בחדרו הפרטי למשך זמן מה? איש לא ידע מה מעשיו באותם רגעים, והדברים נותרו בגדר תעלומה שאיש לא ידע את פשרה שנים רבות בשנים. עד שהגיע אחד החסידים מארץ רחוקה והרהיב עוז בנפשו להציץ דרך הסדקים של חדרו ופענח את התעלומה.

הבעל שם טוב מספר שעשה עליית נשמה והגיע להיכלו של משיח ושאל את פי משיח: אימתי קאתי מר? והשיב לו המשיח: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.

מאיר הסביר לבעל הפונדק, שיש לו רבי והוא עושה כל מה שרבו אומר לו. ומכיון שהרבי אמר לו להסכים לשידוך הראשון שיוצע לו, הוא הסכים באמת ובתמים. ואין זה עניינו איך ראו בני החבורה את העניין. כל זמן שהרבי לא יורה לו לעשות אחרת אין הוא יכול לשנות כלום. הוא הציע לבעל הפונדק ללכת עמו אל הרבי ולקבל את הוראותיו.

בסיפור קצר ונפלא זה שהוא מופת לרבים למדים שבכח זוגיות נפלאה אפשר להתגבר על עניינים שמעל הטבע, ועוד שכדברי שלמה המלך: "חכמות נשים בנתה ביתה". בסיפורנו, האשה החכמה שבעלה הוא כל העולם שלה יודעת שאין שום תחליף לבן זוגה. לכן היא מצוה על עבדיה ושפחותיה לקחת את בעלה לבית אביה ובזה היא מבטאת לא רק אהבת אין קץ לבעלה, אלא שחייה בלעדיו אינם חיים, כי אין לה חפץ יקר ממנו.

"האם כבר ביקשת ברכה מנשיא הדור?" שאלו הרבי. ר' יוחנן משך בכתפיו ואמר: "איך אשאל את הרבי ואיך הוא יכול לענות לי?" הרבי השיב לו: שאל והוא כבר יענה לך בדרכים משלו". הרב גורדון אכן נסע ל'אוהל' והתפלל אצל אדמו"ר הריי"צ. לאחר מכן חזר ל-770 וביקש מהרבי ברכה, והאשה הבריאה.

הרבי התכופף ואמר לילד לחזור אחריו 'שמע ישראל' מילה במילה, וכך אכן אירע. בסיום פנה הרבי להורים ואמר להם: "הוא מדבר, מה רצונכם?!" האם פרצה בבכי סוער ואמרה כי זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את בנה מדבר. נענה הרבי ואמר: "בעוד שבועיים הוא גם יתחיל לדבר משפטים". אכן הרבי איש מופת שביכולתו לרפא חולים.

עוד בטרם דרכה על סף ביתה כבר חזתה בגלוי בהתממשות דבריו של הרבי: הבעל האובד ניצב בפתח הבית בריא ושלם… "הבוקר", סיפר לרעייתו המופתעת, “כשקמתי משנתי נפלה בי המחשבה שעליי לחזור ולראות מה נעשה אצל משפחתי. כעת הנני מתחרט על כל מה שהיה ואני חפץ מאוד להמשיך את חיינו יחדיו”, בישר לרעייתו המופתעת.

כשהרבי לוקח דברים על כתפיו אפשר לסמוך עליו, ואפילו אם הוא אומר דברים בניגוד לכל המומחים ולכל הרופאים הגדולים. הרבי מעל הטבע, הרבי יכול לבטל גזרות רעות. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.

הרבי נתן לי תפילין… הוא הדגיש שעלי לקחת אתי רק את זוג התפילין שנתן לי, למרות שהיה לי תפילין משלי; וכשראיתי את נס ההצלה שהיה לי הבנתי שבזכות זה ניצלתי מאסון ודאי. זהו כוחו של רבי שרואה מה צפוי לקרות, ואיך אפשר להינצל הצלה ודאית.

דודתי קיבלה את ההצעה וביום ראשון הגיעה ל-770. כשהגיע תורה, ביקשה ברכה עבור בתה לזרע של קיימא. הרבי שמע את בקשתה והניף את ידו הקדושה בביטול, בסמנו כי היא יכולה להמשיך בדרכה. זו נבהלה וכשדמעות בעיניה שוב חזרה על בקשתה, אך הרבי שוב הגיב באופן דומה… כי הרבי יודע שאין מקום לבקש ברכה בשביל מצב שכבר קיים, מצב של "טרם יקראו ואני אענה".

בכל יום ראשון ניגשו רבים אל הרבי לבקש עצות וברכות בכל מיני נושאים: פרנסה, בריאות, זרע חייא בר קיימא ועוד, ולכל אחד נתן הרבי את העצה המתאימה לו. ובאורח פלאי ממש ראו אנשים ברכות וישועות מברכתו של הרבי.

איך הרבי ידע שאני יהודיה?!… האם שושלת הדורות פרושה לפני הרבי?!… סיפרתי לרבי שאני גויה, והרבי ענה לי: 'אינך גויה, את יהודייה'. אמרתי לרבי: 'מה אתה אומר? אינך מכיר אותי וזו הפעם הראשונה שאני מגיעה אליך'. סיפרתי לרבי שאני לחלוטין לא יהודייה, ובכל יום ראשון אנו הולכים למקום דתנו וחוגגים את כל החגים שלנו. הרבי לא נבהל וחזר על דבריו בחיוך: 'לכי לאמך ושאלי אותה אם אתם יהודים או לא'.

"מדוע", שאל הרבי בכאב, "כשהחסידים צריכים לקבל משהו ממני, שום דבר לא מונע אותם מלקבל זאת, ואילו כשאני מבקש מהם לבצע משהו, זה לא בוער להם – ואם לא היום, זה יהיה מחר או מחרתיים?!" הרבי מצפה מאתנו שנמלא את הוראותיו שכולן לטובתנו ולטובת עם ישראל כולו.

כשמשה שרת יצא מהיחידות, נכנס למזכירות ואמר לרב גרונר, שהרבי יושב בברוקלין ויודע היטב מה נעשה אצלם מאחורי הקלעים אפילו עם אנשים שאין לו קשר אתם, ונותן עצות טובות ומדריך איך להתנהג בדרך הטובה ביותר.

הרבי פנה לאריק שרון ואמר: 'למה אתה לא מדבר על העניין הפרטי שלך? אני יודע שיש סכסוך בינך לשר אחר בממשלה. זה לא טוב שיש סכסוך בין שרי הממשלה. אריק הופתע ביותר ואישר את דברי הרבי ואמר, 'הרבי יודע היטב מה שהיה'. ואז ייעץ לו הרבי מה לעשות. כשיצאו מהרבי אמרה הגב' לילי אשתו של אריק: "הרבי נמצא בברוקלין ויודע בדיוק מה נעשה אצלנו בירושלים".

הרבי תמה: מדוע צריכים לכתוב ב'פדיון נפש' שנותנים לרבי את הנוסח "אנא לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים כמבואר בתשובת מהרי"ב ז"ל", מדוע נותנים לרבי 'כתובת'?!… בשביל מה צריכים להתערב בעניינים של הרבי, ואולי הרבי רוצה ל'המשיך' השפעה ממקום נעלה עוד יותר?!

שמירת הזמן הייתה חשובה ביותר אצל הרבי. על ניצול הזמן של הרבי למדנו כאשר היינו מכניסים לרבי חבילות של מכתבים; הרבי היה מסתכל במעטפה, פותח אותה ובד בבד כבר מסתכל על שם השולח במעטפה הבאה בתור. פעם אמר שדרך זו מנצלת את השנייה של פתיחת המכתב…

כחסידים עלינו לדעת, שכשהרבי מדבר, כותב ומבקש, אלו דברים שנוגעים לכלל ישראל. כשהרבי מבקש דבר-מה, צריך למלא את בקשתו בזריזות הרבה ביותר ללא תירוצים; כי כשהרבי נותן הוראה לעשות דבר מה, יש בזה גם נתינת כח עצומה, עד כדי כך שחסידים קורעים את הים דוגמת קריעת ים סוף.

הרבי הוא למעלה מכל ההגבלות, לכן אין דבר כבד בעבורו, אשר על כן, בחדרו יכולות להיכנס כל הצרות של כל עם ישראל. הרבי קיבל בחדרו הרבה מאד אנשים ששטחו לפניו את צרותיהם, וכל מה שהעיק עליהם. כך התמלא חדרו של הרבי אבנים גדולות שירדו מלבם של יהודים.

הרבי פנה אל הכלה ושאל האם תלבש פאה נכרית אחרי החתונה, שכן כידוע הרבי הקפיד על כך גם באותם ימים שהדבר היה פחות מצוי מכפי שהוא היום. הכלה השיבה בשלילה באמרה כי תלך עם מטפחת. הרבי לא היה שבע רצון והגיב כי טבע המטפחת לרדת מעל הראש. הכלה אמרה שאכן תזהר להחזירה למקומה במקרה כזה. הרבי לא קיבל את דבריה ואמר שהניסיון הראה שלא ממהרים להחזיר את המטפחת במקרה שהיא נשמטת.

הרבי נותן הוראות מדוייקות לחתנים וכלות הבאים בקשרי השידוכים איך להתנהג לפני החתונה בתקופת הפגישות, בקבלת הפנים שללפני החופה, בזמן החופה, בשבעת ימי המשתה של "שבע ברכות" וכו'. כדאי לפרסם דברים אלו ברבים.

כשיוצאים לשידוכים יש כל מיני ציפיות מבני הזוג, כגון, שיהיו חכמים בעלי מידות טובות אולי עשירים או לפחות אמידים, שיהיו בעלי שיחה מעניינת וכיו"ב. מעניין שהרבי מליובאוויטש וגם הרבי הקודם הרבי הריי"צ שמו את הדגש על משיכת הלב.

מופתים רבים התגלגלו וממשיכים להתגלגל על ידי הרבי ומצוה לפרסם אותם בכל מקום. בסיפור שלפניכם הרבי אינו מייחס את המופת שבסיפור לעצמו אלא לחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

בקרב החסידים מקובל שניגון וריקוד ה"הופ קוזאק" מיוחס לסבא משפולי. זהו הסבא משפולי עליו מסופר ב"היום יום" שהבעל שם טוב הניח ידו על לבו, וכפי שהעיד על עצמו מאז חם לו. הסבא משפולי דמות מופלאה המעוטרת במעשי חסד רבים ובמסירות נפש, שהקדיש חייו לעזור ליהודים הנתונים בצרה. בקרב החסידים מקובל, שתחרות הריקוד – בה ניצח הסבא משפולי – נערכה לצלילי השיר הופ קוזאק. להלן סיפור המעשה הנפלא.

אחרי כל מה שעבר עם ישראל בדור האחרון, ובמיוחד על יהודי רוסיה שהיו מעבר למסך הברזל, ונרדפו קשות בגלל יהדותם, מי היה מאמין שאחרי תקופה שנים מספר יגיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין באישון לילה אור ליום רביעי (ז' תמוז ה'תשע"ב) בשעה 02:00 בבוקר מוקף שיירה של מאבטחים, אנשי מודיעין רוסיים וישראלים לביקור בכותל המערבי, מקום בית המקדש, המקום המקודש ביותר של עם ישראל?!…

על המלך המשיח שיוצא מחוטר ישי אומר הנביא ישעי', שנחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', וישפוט משפט צדק, עד שיוכל להכות ארץ בשבט פיו, ולהמית רשע ברוח שפתיו. ואכן הרבי מליובאוויטש מלך המשיח מזרע דוד המית ברוח שפתיו כמה רשעים, אחד מהם סטלין. בסיפור שלפניכם תוכלו לראות עד היכן מגיע כוחו של המלך המשיח.

הרבי נטל את השופר, אבל זה לא הלך… והרבי המשיך לנסות, אבל דבר לא עוזר… הציבור כולו היה במתח רב. חשב היהודי: כנראה, הכל בגללי. אני חושב כל הזמן רק על עצמי ומקטרג על ישראל… אם כן, אני מוותר!…

זכות גדולה ומיוחדת לנחום איש גמזו בעל האמונה הפשוטה והתמימה, איש המלומד בניסים, שאינו נבהל משום דבר בעולם. בדרך חייו הוא מורה לנו דרך בעבודת ה' לקבל כל מה שה' נותן לנו באהבה ובשמחה. ואכן הכל משמים! ואין רע יורד מלמעלה!… הכל לטובה!… חשוב טוב יהיה טוב!…

אצל הרבי שלום בית קודם לכל. בית יהודי הוא בית ה', בית מקדש. הרוגצ'ובי אמר, שבחיי נישואין יש להתחתן כל רגע מחדש, ולחשוב על שלום בית כל הזמן. מצות הנישואין נערכת פעם אחת, אך יש לקיימה לאורך כל החיים, וכל רגע מחדש. האשה היא עקרת הבית, יסוד הבית, ובה ועל ידה תלוי שלום הבית. כשאשה עושה תפקידה כראוי היא משרה אוירה טובה בבית. שמחה גוררת שמחה וחיוך גורר חיוך והכל על מקומו בא בשלום.

אב ובן נפגשים. ומה מבקש האב מבנו? ישמעאל בני, ברכני!… הבן שהגיע בעבודת ה' שלו לעבודה הפנימית ביותר "לפני ולפנים", ומתאחד עם אביו ומתכלל בו בתכלית ההתאחדות. איזו ברכה הוא אומר? אותה תפילה שאביו שבשמים הכוסף למעשה ידיו מתפלל ובדיוק באותו הנוסח. כי באהבתו לעמו אבינו שבשמים רוצה לנהוג עמנו במידת הרחמים ולפנים משורת הדין.

סיפור אהבה אמיתי – רחל אשה כשרה העושה רצון בעלה (שעושה רצונו ללמוד תורה) שולחת את בעלה ללמוד תורה. כאן היא מגלה את התכלית האמיתית לנישואיה. לא לטובת עצמה התחתנה אתו, אלא בהיותה אשת חיל היא רוצה בטובת בעלה. היא חפצה להוציא מן הכח אל הפועל את היכולות הגנוזות בו, ופועלת יחד אתו לגלות את הכוחות הפנימיים והנעלמים האצורים בו. מפליא ומדהים לראות עד היכן מגיע הכח של מסירות נפש לשם שמים מצד שניהם!…

נשמה שהיתה משוחררת מכל כבל ומאסר, כשאין עליה מושל. נשמה שמקור חוצבה ההרים הגבוהים, הם האבות (חג"ת דאצילות), ולמעלה מאצילות (חג"ת שלפני הצמצום). הסכימה לצאת ממקומה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ולרדת לעולם הזה התחתון שאין תחתון ממנו! לעתים מתבוננת הנשמה במקור חוצבה ומתעורר בה צמאון גדול לשוב לשם, והיא זועקת בגעגועים – "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי".

עד היכן יכולה אשה כשרה להגיע בעשיית רצון בעלה?… הגמרא מספרת לנו סיפור מאלף על איש ואשתו שיש להם בעיות בתקשורת הלשונית, עד כדי כך שמחוסר הבנה הגיעה האשה להתנהגות שהיתה לגמרי לא הגיונית בעיני בעלה. אולם אין הם נופלים למריבות נוראות בשל כך, וכמובן אין עולה בדעתם להתגרש. ובסופו של דבר הם מתברכים בברכות גדולות.

רוב העילות למריבות הן טפשיות וקטנוניות ורק כי הן נוגעות לנו אנו מקימים מהומה בגללן. בואו ננסה להתייחס לכל סיבה לריב בפרופורציה המתאימה, וכשהאש מתחילה לעלות לכבות אותה מיד. ותמיד עם קצת התבוננות אפשר למצוא פשרה שתענה לדרישות שני הצדדים. ואין דבר נפלא יותר מפשרה המתקבלת על כל הצדדים. עד שאמרו חז"ל אפילו בעניינים הלכתיים ממש: יפה כח הפשרה מכח הדין.

ר' שמואל מונקעס שמע כבר בודאי גדולות ונצורות על רבינו הזקן ועל חסידות חב"ד, בהיותו איש אמת חיפש את האמת והחליט להגיע לליאזנא מקום מגוריו של אדמו"ר הזקן. הוא הגיע לליאזנא בפעם הראשונה באמצע הלילה כשבחוץ שררו חושך ועלטה. הוא חיפש מקום ללון, אך לא מצא כי כל בני העיירה היו כבר ישנים. לפתע הבחין באור המאיר מאחד הבתים…

סיפור זה מלמדנו על התוקף ומסירות הנפש שצריכה להיות לנו בעבודת ה'. מי שמתפעל מהעולם ילך אל ר' שמואל מונקעס, על מנת שילמדהו פרק בביטול. כל הדברים הטובים נקנים במסירות נפש. עלינו ללכת בדרך האמת ולהשפיע על העולם את האמת. והכל בדרכי נועם ודרכי שלום מתוך אהבת ישראל אמיתית ובלי להתפעל. זה מה שיביא את הגאולה. ואל נשכח שהעבודה היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

על פי תורת חסידות חב"ד שני אופנים בעבודת ה': עבודת המוח ועבודת הלב. עובדי ה' במוחם נקראים 'משכילים'; ועובדי ה' בליבם נקראים 'עובדים'. ברור שכל 'משכיל' הוא גם עובד ה' בלבו, וכל 'עובד' גם הוא משכיל בהשגה אלוקית. אלא ש'משכיל' בא מן ה'השכלה' אל ה'עבודה', וה'עובד' בא מן ה'עבודה' אל ה'השכלה'. ר' יקותיאל לעפלער הוא דוגמה של 'עובד' שביגיעה עצומה הפך ל'משכיל' גדול ביותר.

מאמר חסידות הוא דבר תורה עמוק ומקודש. כשרבי אומר מאמר חסידות "שכינה מדברת מגרונו",לכן מאמר חסידות נקרא "דברי אלקים חיים" והוא משיב נפש. אדמו"ר הזקן וכמוהו כל רבותינו נשיאינו הרבו לומר מאמרי חסידות. חסידים מקשיבים למאמר חסידות בחרדת קודש. הם מתכוננים לפני שמיעת מאמר בניגון הכנה, וכששומעים אותו מפי הרבי הם עומדים.

מדוע התנגד רבי שמואל מונקס לתת מתבשיל הבשר שבסיר לחסידים שהשתתפו בהתוועדות? מה טעם שפך את התבשיל לפח האשפה? האם שמואל מונקס הוא בעל רוח הקודש? מהו הסוד העומד מאחורי הסיפור?

היצר הרע מתלבש בלבוש של "שדים" המפריעים לעבודת ה' ובפרט לשלום בית. וכמו שהשדים בסיפור אומרים: אנו פוחדים שהצדיק הזה מרוב צדיקותו ימנע מאתנו את חיותנו. כל השבוע אנו בוכים בשל כך. בליל שבת אנו עושים הכל כדי לחרחר ריב בינו לבין אשתו. כל פעם שאשתו מגישה לו כוס חלב, אנו משתדלים שיישפך מעט מן החלב שבכוס, כדי שיבוא לידי כעס ורוגז ויבואו לידי ריב. ואכן כאשר החלב נשפך, הוא צועק על אשתו.

הרבי פתח במאמר חסידות על חשיבות קיום המצוות ועל מעלת התשובה. ולבסוף אמר להם, שאם יהודי עומד בנסיון של המרת דת, ח"ו, הוא חייב למסור את נפשו, ואפילו אם הקיסר בכבודו ובעצמו מבקש להמיר דת, חייבים למסור את הנפש, ולא לשמוע לו. הוא ביקש לפרסם את דבריו אלה לכל החיילים היהודים. מובן שדברים אלה של הרבי הצמח צדק עוררו סערה גדולה בלב החיילים היהודים והשאירו רושם עז.

הרבי הרש"ב אמר: אדמו"ר האמצעי לא ידע את זה, כי היה פרופסור, אלא משום שלמד תורה, וליתר דיוק פנימיות התורה. ועל פי תורה יש עורק כזה באדם העליון שבעולמות העליונים, ואם זה קיים באדם העליון ברוחניות, זה קיים גם באדם התחתון הגשמי בעולם הזה, שנברא בצלם האדם העליון ובדמותו.

אחד מהאברכים פתח את פיו בקול בכי מר וקורע לב באומרו: טעות גדולה היתה בידינו בכל מה שזממנו לעשות נגד התניא ושיטת החסידות החדשה. בחושך הלכנו כל הזמן. והלואי והיינו מחליטים החלטה זו לפני הרבה שנים. כי אז היינו באים לאמת האמיתית לפני זמן רב. עד עכשו חיינו מצד אחד שאינו צד הקדושה. אך בסופו של דבר, למדנו שספר התניא הוא קודש קדשים, מלא אוצרות אלוקיים, סודות עמוקים ונפלאים בלי סוף. בו גנוזים ורמוזים עניינים העומדים ברומו של עולם מלובשים בשכל אנושי.

הכנסתי מיד את הפתק לתוך "אגרות קודש" של הרבי מה"מ שהיה תחת ידי. התשובה הייתה מהממת. באותה איגרת אומר הרבי: במענה לפלוני, כדי לדעת אם העובר חי, צריך להמתין מינימום 30 יום, ויש מקרים שעד 90 יום… ואח"כ הרבי מבאר, מה שה"צמח צדק" כותב, שהריון טבעי ע"פ טבע זה 9 חודשים וכו', ומסיים הרבי באומרו, שגם כדאי לראות מה שאדמו"ר מו"ח, נשיא דורנו, כותב בשיחת י"ד אייר ב"היום-יום". פתחתי את לוח "היום יום" וקראתי: לעולם המצב אינו אבוד והכל אפשר לתקן.

לפתע ניגש אלינו בחור צעיר מצביע על תמונת הרבי מה"מ שיל"ו ואומר בעברית: אני מכיר אותו, זה הרבי מליובאוויטש. בהמשך, סיפר כי ראה אותו בחלום אבל עז רצונו לראותו באופן מוחשי. התברר כי הצעיר ששמו מנחם וורטהיים עוסק בהפקת סרטים והוא מתגורר באחד מבתי המלון הסמוכים ל"טיימס סקוור". הצענו לו להניח תפילין הוא נענה להצעה בשמחה. הסברנו לו כיצד להגיע ל – "770", וסוכם להיפגש שם.

היא התקרבה אלינו, ועמדה ממש מאחורי והמשיכה לצעוק עוד פעם: יחי המלך המשיח, כאשר אשתי צועקת שוב בפעם השלישית: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. הרגשתי שנוסכים בי כוחות חדשים ואני מסוגל להיאבק אתם ולנצח. לפתע חל דבר מדהים. הערבים נעצרו כשהסכינים בידיהם, נסוגו לאחור מספר צעדים, מסתכלים לעברנו. ראיתי בעיניהם מבט של בהלה. ואז תוך שניות הם יצאו בריצה מבוהלת החוצה ונעלמו בחסות החשכה.

בסוכות ה'תשנ"ח, זכינו לחויה רוחנית שלא ידעתי להגדירה, מספר ר' יוסף. באחד הלילות ראיתי בחלומי שאני נכנס ל"יחידות" אל הרבי שליט"א מלך המשיח. הייתי בעננים ולקח לי שבוע ימים כדי לחזור לקרקע. המפליא הוא שמעולם לא הייתי לפני כן ב"יחידות", אך כשתיארתי את תחושתי לפני חב"דניקים בהרצליה, הם אישרו, כי זו בדיוק התחושה אצל מי שהיה ב"יחידות" אצל הרבי.

בחלומי שמעתי קול הפונה אלי ואומר: יש לך כעת הזדמנות לשאול שלוש שאלות ועליהן תקבלי תשובה, אבל רק שלוש שאלות". שאלתי הראשונה היתה: "מה יהיה עם השידוך?" ואז הבחנתי בספר פתוח שהיה מונח על גבי ענן. דפי הספר החלו להתעלעל ברוח ונעצרו כשאני רואה בעמוד שלפני מילים מודגשות: "הרשיני לברך על המוגמר". המשכתי בשאלתי השניה: "האם לעבור לירושלים?" ושוב "רצו" הדפים ונעצרו כשהמילים שבלטו לעיני היו: "שתהיה הצלחה ברוחניות ובגשמיות"…

אמרתי לאותו חבר, כי יש בידי טיפות מים בעלי סגולה מיוחדת, ומסרתי לו מאותם המים. הוא טפטף לתוך כוס מים רגילים, טיפה אחת מה"מים החיים", האשה בירכה ושתתה. היום, מספר בן ציון, לפני שעה, טלפן אלי חברי והודיע לי, כי ב"ה השיתוק חלף ועבר, ונותרו רק כאבים מסויימים ההולכים ופוחתים…

הרב בנימין עודד את האב, והציע לו לקבל על עצמו החלטה טובה להוסיף בתורה ומצוות וגם להניח קופת צדקה בחדרו של הילד בבית הרפואה. "והעיקר, אמר, הבאתי לך סגולה מיוחדת, מים של הרבי".

לנוכח הפרסומים אודות הנהוג לאחרונה לקבל "תשובות" באמצעות ה"ליקוטי שיחות" ו"אגרות קודש" וכדו' פנתה הגב' לאה ביטון ממושב יערה בגליל, ושאלה את הרבנית עופרה נחום אשת השליח בישוב שלומי, האם הרבי מסכים לשיטה של כתיבת מכתבים וקבלת 'תשובות' באמצעות ספריו הקדושים, 'אגרות קודש' וכדו'. תשובת הרבנית נחום היתה, כי לדעתה כדאי שגם שאלה זו תופנה ישירות אל הרבי…

"דברי הרבי, אודות 'ילדים משלנו' לאחר שנים כה רבות שלא זכינו לילדים, היו בניגוד לדעת הרופא", אומר ר' אינשטיין, "אך הם מילאו את ליבנו בבטחון גמור כי עוד נזכה לראות בהתממשות דברי הבטחתו". בפגישתם הבאה עם הרופא, בה שוב שמעו את דבריו על חוסר האפשרות של הולדת ילדים במצבם, פנה ר' אינשטיין אל הרופא במפתיע ושאלו ישירות: "אם אשתי תלד, האם אתה מוכן להתחיל להניח תפילין?"

הרבנים הגיעו לבית הרפואה ואז ביקש הרב גוטניק את אם הנערה לספר לבתה על מוצאה האמיתי, מאחר שהניח שהאם מסתירה את האמת מבתה. הוא אמר לה מפורשות: עליך לספר לבתך שמוצאה – יהודי. לאחר שהאם סירבה בתוקף, אמר לה הרב: ראי, בתך חולה מאוד… דוקא בשעה זאת כדאי לך לספר לה את האמת, אולי על ידי כך תצילי את חייה…

באחד הימים הקשים, כשאני שוכב מחוסר הכרה, מצאתי עצמי בעולמות עליונים… שם הובלתי לבית דין של מעלה… ובנוכחות קהל גדול, עשו לי משפט, בו דנו אם להחזירני לעולם הזה אם לאו. לפתע הופיע אדם מהודר בזקנו שפניו האירו, ואמר שהוא לוקח אחריות על נשמתי, אם מחזירים אותי לחיים. השופט הביט בקטגור ואחר כך בסנגור, ולבסוף אמר: אם הרבי מליובאוויטש לוקח אחריות על נשמתך, תוכל לחזור לחיים.

פתאום אני רואה שהרבי נועץ בי את שתי עיניו החודרות במבט חם, והוא מסמן לי בידו להתקרב אליו. התקרבתי ואז הרבי שואל אותי: מאין אתה? עניתי לו: ממעלות. והוא המשיך לשאול, אם יש שם אדם ששמו יגאל כספי? עניתי שכן. הוא ביקש ממני למסור לו מסר אישי. אחר כך כשהוא מחייך חיוך רחב ופניו מאירות באור מיוחד, אמר לי שלוש מלים: זרע חייא וקיימא!…

והנה ביום שישי שלפני י"ב אייר, הגיעה אל משפחת שכטר אשה אלמונית, וביקשה למסור לידי הגב' שכטר "דולר ברכה" לרפואתה השלמה. היא הסבירה, כי לפני מספר שנים היא חלתה במחלה קשה, ובאמצעות קרובי משפחתה שהיו בניו יורק, זכתה לקבל דולר לברכה מאת הרבי מה"מ שיל"ו, ואלה היו מילותיו בעת מסירת שטר הברכה: רפואה ניסית למעלה מדרך הטבע. ואכן היתה לה רפואה ניסית, והיא הבריאה ב"ה לחלוטין.

הרופאים פחדו שהחיידק יעשה נזקים, כי ראו שכבר התחיל לעשות. ולכן חשבו על ניתוח לב פתוח כדי להוציא את כל מושבת החיידקים בבת אחת. אבל ב"ה לא היה צורך. יום אחד כאשר באתי כדרכי לבית הרפואה, הרגשתי בשקט מוזר שלא היה אופייני בסביבת בעלי. עד לאותו יום הרופאים היו מאוד לא רגועים, וכאשר שאלתי מה קורה?… מה השקט הזה?… אמרו לי בקול שקט, לכי לראות את בעלך. נכנסתי לחדר שלו וראיתי על פניו חיוך גדול והוא שאל לשלומי…

הלילה ראיתי לפתע את אימי ע"ה בחלום, כשהיא שואלת אותי אם אני רוצה לקבל ברכתו של צדיק אחד, שיברך אותי ואת בעלי בהצלחת הניתוח, אמרה. עם זאת בקשה ממני אימי כי אקבל עלי, בלי נדר, לקיים כמה דברים יסודיים ביהדות. לאחר שהבעתי את הסכמתי, הביאה אותי אל אותו הצדיק כדי לקבל את ברכתו. והנה כאשר נגשתי אל הצדיק, הוא אמר לי, שאם נקבל על עצמנו להתקין מזוזות על פתחי חדרי הבית, מבטיח הוא לנו שהנתוח יעבור, בעזרת ה', בהצלחה!

והנה באותו לילה כשפגשתי את הרב פרנק, התחולל הנס. אשתי שהתה בבית הרפואה עקב הצטברות גדולה של נוזלים ומצבה היה לא טוב. והנה לפתע, ממש באורח פלא, החל גופה לדחות את הנוזלים. באותו לילה היא הורידה עשרה ק"ג ממשקלה! וכאילו הוציאה את כל המחלה מתוך עצמה, וזו אכן היתה תחילת נסיגת המחלה.

"זה מדהים" קרא אילן " זה הרי ממש אותו המכתב שהרבי ענה גם לי". "ובאמצעות איזה כרך כתבת?" שאל. "באגרות קודש כרך ג'", ענתה "וכאשר פתחתי לראות באיזה עמוד המכתב, התברר לי כי היה זה בעמ' נ"ב איגרת תמ"ה"… עם תשובה כפולה ומכופלת כזו, מובן שהוחלט על חתונה ב"ה. ואכן הצדדים החלו בהכנות לחתונה.

פתאום שאל אותה הרבי: יש לך בן בצבא? והיא ענתה: כן. והמשיך הרבי לשאול: האם הוא משרת בצבא האמריקאי במלחמתו בצבא הגרמני. והיא ענתה: כן. הרבי אמר לה: תארי לעצמך עכשיו את בנך שנמצא בצבא ולוחם, והנה בא צבא האויב ונלחם נגד כל פלוגתו, וכל חיילי הפלוגה נופלים במלחמה. ורק בנך נשאר בחיים בזכות המצוה הזאת שאת מקיימת.

בעל הבית, שליח חב"ד המקומי, הביט בבחורים שעדיין הסבו לשולחן, והמשיכו באכילתם הגסה, ואמר לי: אתה רואה את הבחורים האלה? תתבונן בהם היטב… בדיוק כמו שהם נראים היום, כך אני נראיתי לפני שנים מספר, וכשם שהם התפרצו לביתי ככה סתם בלי הזמנה ובלי להתחשב בסביבה ובאוירת הקודש של שבת, כך אני התפרצתי לביתו של שליח חב"ד בליל שבת, אז כשהייתי "היפי" דומה להם…. (עפ"י סיפורי חסידים בהתוועדויות של חסידי חב"ד).

אני עצמי יהודי יליד אוסטריה ולאחר שעברנו את תופת השואה החלטנו אשתי ואני להסתיר את יהדותנו. כשראיתי את המזוזות, ואני יודע מהי מזוזה… חשבתי לעצמי יהודי שמקפיד לשים מזוזה בכל חדר, לא יכול להיות רמאי… אחר כך עליתי למשרדך וראיתי שגם שם בכל פתח יש מזוזה. שם גם ראיתי תמונה של הרבי מליובאוויטש, וחשתי שהוא מביט בי. ואז ידעתי שאני צריך לחזור לחיק היהדות… וגם שאני צריך לעזור לך…