"תָּמִים תִּהְיֶה עִם הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ" – הַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ לִהְיוֹת תְּמִימִים, כְּלוֹמַר, יְשָׁרִים וַאֲמִתִּיִּים. וְגַם לִהְיוֹת תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם וְלֹא לַחְקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת.

יום הולדת הרבי המהר״ש, רבי שמואל, הנשיא הרביעי לאדמו״רי חב״ד, בב׳ אייר. בספירת העומר זוהי הספירה של ״תפארת שבתפארת״. לכן הנהגתו היתה "לכתחילה אריבער״.

בשיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א אמר הרבי שהוא עשה את שלו להבאת משיח, ומכאן ואילך "עשו כל אשר ביכולתכם" להביא משיח. והלואי ויימצאו העקשנים שיעשו הכל להבאת המשיח.

מנין הכוח להקים בית חסידי לתפארת? בית שיושבים בסעודת המלך ליד שולחן המלך, בית שהכל נעשה בו מתוך קבלת עול ומתוך שמחה ואהבה? הכוח הוא כוח ההתקשרות לרבי!

במאמר "ואתה תצוה״ שאמר הרבי לקראת כ״ז אדר, הוא מלמד איך לחיות אמונה. אמונה על ידי סיבה והתעוררות, אמונה מתוך מסירות נפש, ואמונה בכל העצם ובכוחות הגלויים.

פרשת שופטים מדברת על נביא שקר, המתנבא מה שלא שמע מה', ואשר ציוה ה' לנביא אחר ולא לו. המתנבא מה שלא נאמר לו, או שמדבר בשם עבודה זרה. מה דינו?

השבט המופקד על חודש אלול הוא גד. גד זכה באלול, חודש הרחמים והסליחות, משום שבו ובשמו גלומים מאבקי האדם הטוב נגד הרע. בתקוה שהטוב ינצח.

מזלו של חודש אלול הוא מזל בתולה. הבתולה היא דימוי חוזר בדברי הנביאים בהתייחסם לעם ישראל, הן לטוב הן למוטב: ״בתולת בת ציון״, ״בתולת בת עמי״, ״בתולת ישראל״ ועוד.

שמו של חודש אלול הרגיל במקרא הוא "החודש הששי". ורמזים רבים יש בשמו הידוע "אלול", והוא רומז לארבעה ראשי תיבות שהמפורסם שבכולם הוא "אני לדודי ודודי לי".

בראש חודש אלול מתחילים אפוא ארבעים ימים של תפילה ובקשת רחמים, הנמשכים כל חודש אלול ומסתיימים ביום הקדוש, יום סליחה ומחילה, הוא יום הכיפורים.

בפרשתנו, פרשת ראה מתקשרים עניינים חשובים ואקטואליים מהפרשה לחיינו ממש. מכללי שנת שמיטה למדים על חודש אלול והשנה הבאה עלינו לטובה.

שמחה היא עבודה תמידית של אמונה וביטחון בה', יש להרבות בה בחודש אדר החודש של חג הפורים, אולם היא שייכת לכל השנה. איך נעורר את השמחה?

פרשת ראה עוסקת בעניין עיר הנידחת, עליה פוסק הרמב"ם, שאם יושבי עיר הנידחת עשו תשובה, מוטב. ויש בזה חידוש גדול – דבר המעורר שאלות רבות.

מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין פָּרָשַׁת רְאֵה לְחֹדֶשׁ אֱלוּל? "אֱלוּל" רָאשֵׁי תֵּבוֹת: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי". בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה בְּאֹפֶן שֶׁל "רְאֵה", בְּאֹפֶן שֶׁל רְאִיָּה.

כאשר משה רבינו הוריד את הלוחות השניים אמר לו הקב"ה: "פסול לך.." חז"ל מפרשים: "פסולתן – שלך יהא". איזה ערך גשמי ורוחני היה לפסולת זו?

סיפורים רבים על כוח של חסיד לשנות סדרי בראשית. אך יש לזכור, שהכל הוא כוח של הרבי, כי ״עומק חסיד – רבי״. רק יש לגלות זאת.

מפרשת עקב לומדים שאין לפחד משום דבר בעולם אלא רק מהשם שהוא השליט היחידי על העולם, והוא בחר בנו ורומם אותנו על כל העמים.

פרשת עקב – האם העולם מדבר גדול ונורא? במקום להחשיב את העולם לגדול ונורא, יש להתחזק ביהדות ולזכור "אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו".

ה' הוא האלוקים – לפי הבעל שם טוב, הקב"ה לא סיים לברוא את העולם ועבר לגור בשמיים. הוא מנהל ומקיים את העולם בכל רגע ובכל שניה מכוח הדיבור האלוקי.

בְּמַעֲמַד הַר סִינַי זָכָה עִם יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַשֵּׁם, קוֹל שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וּמִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף״ – קוֹל שֶׁלֹּא פָּסַק!

בפרק ג' בפרקי אבות נאמר: ״דע… ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון״. לא מובן הסדר: ״דין״ – ״וחשבון״, והרי מתחלה בא ״חשבון״ ורק אח״כ בא ה״דין״?

פרשת ואתחנן מתארת את קול ה' במתן תורה כקול גדול ולא יסף, עד כדי כך שאדם לומד תורה, קול התורה חודר לא רק בו אלא אפילו בכתלי הבית בו הוא לומד.

בחוגים האקדמיים של אר"הב, מתחוללת סערה מספרו של פרופ' נסים דנה הבקי בקוראן, המוכיח מהקוראן, שאלוקים הבטיח לעם ישראל את ארץ ישראל.

מָה נִשְׁתַּנְּתָה מְגִלַּת אֵיכָה מִיֶּתֶר הַמְּגִלּוֹת, שֶׁיֶּתֶר הַמְּגִלּוֹת נוֹהֲגִים לְכָתְבָן עַל יְרִיעוֹת קְלָף, וְאִלּוּ מְגִלַּת אֵיכָה אֵינָהּ בָּאָה בִּירִיעוֹת קְלָף?

פרשת דברים, הנקראת לפני תשעה באב מכילה קורלציה הדוקה להתרחשות של החורבן. דרך התוכחה של משה ניתן להבין את מהותו של תשעה באב.

פָּרָשַׁת דְּבָרִים קוֹרְאִים לְעוֹלָם בְּשַׁבַּת חֲזוֹן. בְּשַׁבַּת "חֲזוֹן" מַרְאִים לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי, וְזוֹהִי סִבָּה לִשְׂמֹחַ שִׂמְחָה יְתֵרָה.

משיחת הרבי לפרשת דברים למדים, שפנימיות ענין הגלות היא – גילוי אור חדש, שמחמת ההיצמדות אליו באה התרחקות ההשפעה, ולכן ככל שמתקרב המשיח, הולכת הגלות ומתגברת.

בני ישראל מגיעים כמעט לארץ, אבל שבט גד, ראובן וחצי משבט מנשה מודיעים שאינם רוצים לעבור את הירדן ולהתנחל בארץ. מדוע? איך מגיב משה? ואיך הבעיה נפתרת?

לא קל לקבוע את מזלו של חודש מנחם אב, כי שום מזל לא רצה לתת לחודש זה את חסותו. אולם איכשהו יהודה מלך החודשים העביר את מזלו מחודש ניסן לחודש אב.

יש מפרשים שהשם "אב" ניתן לחודש החורבן, כדי להסביר שהאב קיבל עליו את התפקיד להעניש את בני ישראל שחטאו, כפי שעושה אב לבניו, לטובתם, לחנכם ללכת בדרך טובה.

חודש מנחם אב חודש הרחמים חודש הנחמה. שכן אב – מורה על רחמים, כמו שכתוב "כרחם אב". ו"מנחם אב" מורה על הנחמה.

קורח לא טעה במטרתו שהייתה קדושה. טענת קורח, ש״פיקח היה״ , הייתה, שרצונו להיות כהן גדול. אולם טעה בשיקול הדעת, באופן שבחר להגיע אל היעד.

פרשת מסעי לילדים – למה כל כך הרבה מסעות? כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּם וְלַעֲלוֹת בְּהַדְרָגָה.

בכל דור ובכל יום מוכרח אדם לחוש יציאת מצרים כרצון התורה בחיות כחלק מעבודתו בעולם כמו שהרגיש בט"ו בניסן, וכן את מסעי בני ישראל וכך עולה ומתקדם עד לגאולה.

ההבדל בין שאר השבטים לבני גד ובני ראובן וכו׳, ששאר השבטים היו עובדי ה׳ בדברים גשמיים, ואילו בני גד ובני ראובן כרועי צאן היו צריכים לעשות עבודתם בהתבודדות מהעולם.

כשקוראים פרשת פינחס בג' השבועות בין המצרים מפטירים "דברי ירמיהו"… (ירמי' ב) בו נקראים ישראל קודש לה', ראשית תבואתו, שעניינם לגלות את בחינת היחידה שבנפש.

המרגלים עמדו בנקודה של התלבטות, ועליהם היה להפעיל שיקול דעת כיצד לנהוג בהתאם למצב החדש שנתגלה להם. ננסה לבחון וללמוד כיצד יש לנהוג בשיקולי דעת.

תפקיד האשה דומה לכהן הגדול להאיר את ביתה, להציב את המנורה כך שהנרות, בני ביתה, יאירו באופן של ״בהעלותך״ – שתהיה שלהבת עולה מאליה.

בפרשת פינחס מסופר על בנות צלפחד, מהן למדים על כוחה של האשה. ובימינו ימות המשיח שבהם "נקבה תסובב גבר" ברור שלנשים יש חלק פעיל ביותר בהבאת הבאולה.

פינחס הוא אלי'הו, מבשר הגאולה. פינחס מצד עצמו היה ראוי לכהונה, עוד בטרם הרג את זמרי, אלא שניתנה לו כהונה דוקא על ידי עבודת מסירות נפשו. מדוע?

חשיבות לימוד תורה במיוחד בדורנו – דורות על דורות אנו מתפללים "ותן חלקנו בתורתך". ואם חשיבות לימוד התורה היה בכל הדורות בדורנו דור הגאולה על אחת כמה וכמה.

ח"י אלול הוא החיות של חודש אלול. מח״י אלול מתחילה העבודה של ״אלול שבאלול״, חיות מחודשת שלא הייתה כמוה.

האמת היא בריאה, טהורה, ברה וזכה ובאה בענווה, בדברי נחת ובשקט. עם זאת יש לה עצמה רבה, וגם השקרן ועז הפנים יכרע ברך בפניה. בפני האמת כולם מתבטלים.

בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס מְתָאֶרֶת הַתּוֹרָה אֵיךְ תִּפֹּל הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל שֵׁבֶט יְקַבֵּל נַחֲלָה מִשֶּׁלּוֹ עַל פִּי גּוֹרָל, וּלְלֹא שׁוּם סִבָּה הֶגְיוֹנִית.

סמכות הורית דורשת את שני הקווים – יראה ואהבה! הן אהבה, דאגה, חיבוק, נתינה, והן לדעת להציב גבולות, כך שסמכות ההורים תישאר איתנה.

חודש שבו מאירים י״ג מידות הרחמים, והמלך נמצא בשדה – הוא חודש שיש לנצל בו כל זמן פנוי, לחוש ולהרגיש את המיוחד שבו. וממילא אנו בוחרים ב"סור מרע".

חודש אלול הוא חודש מיוחד – בחודש אלול מאירים י״ג מידות הרחמים. בחודש זה המלך נמצא בשדה ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם.

איך נחנך לעלייה מתמדת? מאמר על חינוך חסידי לכבוד כ' מנחם־אב – יום ההילולא של ר' לוי יצחק.

ממהותו של ט"ו באב למדים שיש לעשות מצוות ללא חשבון! לארח לשבת, לצאת למבצעים, לעודד חבר, לסייע ליולדת, לעזור לילד קטן – עלינו לבצע את המשימות בשמחה.

כיצד ניתן ליצור מצב שנהיה חדורים בקשר עם הקב״ה בתורה ומצוות, באופן שלא רק הנשמה תהנה מזיו השכינה, אלא שנחוש זאת גם בגוף הגשמי? שבת נחמו עונה על כך.

איך פועלים על המצוות ש'בכל יום יהיו בעיניך כחדשים' . שלא יהיו כדיוטגמא (מצוות המלך) ישנה, אלא כל יום עניין חדש? איך להתחדש תמיד?

הבעל שם טוב אומר על מ״ב המסעות שבפרשת מסעי, שכולם מצויים אצל כל אדם במשך שנות חייו. כלומר, החיים בעולם הזה הם מסע.

אין להתרשם מכל בלבול ומניעה ועיכוב, ואם לפעמים נדמה כאילו אי אפשר לקיים מצוה, יש לבטוח בה' שסיבב ויסבב סיבות, כדי יוכל לקיים המצוות בשלימותן.

לדון לכף זכות זו עבודה. כאשר אין דנים את האדם לכף זכות בעשיית מעשה טוב – נובע הדבר משלושה מניעים: גאוה קנאה ועצלות. בעבודה על מידות אלו יקל לדון לכף זכות.

פרשת בלק מזכירה לנו שהצניעות מתחילה בפנימיות. וכאשר העולם הפנימי שלנו מלא תוכן יהודי אמיתי, אין לנו מה לחפש בחוץ. והדגשה על החיצוניות לא תחפה על הריקנות.

מִי הָיָה הש"ך? כֵּיצַד מָצָא אֶת אֲחוֹתוֹ הָאֲבוּדָה? מַה עָלָה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל אֲחוֹתוֹ לְאַחֵר כָּל הַתְּלָאוֹת שֶׁעָבְרָה?

בפרשת בלק אומר בלעם – "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל" פסוק המכוון להווה ונבואה לעתיד לבוא.

בָּלָק בּוֹחֵר בְּבִלְעָם, שֶׁכּוֹחוֹ בְּפִיו לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וּלְבַסּוֹף בָּלָק מִתְאַכְזֵב מֵהָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא רַק לֹא קִלֵּל בִּלְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַף בֵּרֵךְ אוֹתָם.

י"ב – י"ג תמוז הם ימי הגאולה של הרבי הריי"ץ ממאסרו על עבודתו בהרבצת התורה וחיזוק היהדות. וכנשיא דור נגאלו אתו כל מחבבי תורתנו הקדושה, וגם כל מי שבשם ישראל יכונה.

בפרשת חוקת שרים בני ישראל את שירת הבאר כדי להודות לה' על הניסים שקרו להם במדבר. ללמדנו שעלינו להודות לה' על כל הניסים שעושה עמנו ה' בכל יום.

מי מנה עפר יעקב, משמע, שתחילה צריך ה"יחד לבבי", "ומלתם את ערלת לבככם", ענין עפר יעקב, ואח״כ אפשר להגיע ל"ומל הוי׳ אלקיך את לבבך". שעפר הוא היסוד הכי תחתון.

״מודעות עצמית״ – בכוחה לגלות כוחות פנימיים, ובכוחה לעורר את המוטיבציה למצות כוחות אלו. לכן על המחנכים לפתח בחניכים את מודעות העצמית לכוחות הטמונים בהם.

עַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר חַי כְּמוֹ בְּגַן עֵדֶן – עַנְנֵי הַכָּבוֹד הִקִּיפוּ אוֹתוֹ, הוּא אָכַל מָן שֶׁיָּרַד מִשָּׁמַיִם וְשָׁתָה מַיִם מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם.

בחידון זה לפרשת חוקת השאלות מבוססות בעיקר על פירוש רש"י. מה טוב לחבר את הילדים בלימוד הפרשה לגדול פרשני התורה רש"י.

במאמר הרבי לפרשת חוקת הוא מסביר, שתכלית תורה ומצוות, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. היינו שענין הרצוא ושוב מגלה את אותיות החקיקה שלמעלה בספירת המלכות.

במאמר הרבי לפרשת חוקת מסביר הרבי, זאת חוקת התורה – חוקה מלשון גזירה ומלשון חקיקה. וחקיקה דרגה גבוהה מכתיבה ואמירה, הן בסדר השתלשלות והן בנפש האדם.

אופיו ומהותו של ג' תמוז "תלוי בהרגש", והוא נקבע במידה מסוימת על ידי כל אחד ואחד, כפי שהוא מקבל את הדברים. שכן, כפי שאומר הרבי, הקב"ה הוא טוב והרבי הוא טוב.

מפרשת קורח למדים שמשה הוא נשמה כללית. הוא נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא להיות נשיא הדור ולכן על כל בני דור לציית לו. בכל דור יש לנו משה שבדור שחובה לציית לו.

"חודש" מלשון התחדשות! וכמו בכל חודש גם בחודש תמוז יש הארה והשפעה רוחנית מלמעלה הנותנת הזדמנות להתפתחות רוחנית חדשה.

תמוז הוא החודש הרביעי לפי סדר החודשים במקרא, והעשירי לפי הסדר המקובל בלוח העברי מאז ימי בית שני. תמוז הוא תחילת ״תקופת״ הקיץ.

פָּרָשַׁת קֹרַח עוֹסֶקֶת בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ. בְּתוֹךְ הֲמֻלַּת הַמַּחֲלֹקֶת הָיָה אוֹן בֶּן פֶּלֶת. אֵיךְ קָרָה שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן וְהַמַּכְרִיעַ נִמְלַט מִסַּעֲרַת הַמַּחֲלֹקֶת, וּבְשֶׁל כָּךְ זָכָה לְהִנָּצֵל?…

מחלוקת קרח ועדתו היפך משה ואהרן, לפי שהוא גבורה בלי חסד, התחלקות שאינה לשם שמים, שרוצה שהיש יהיה מציאות בפני עצמו, אך אין סופה להתקייםכי בסוף יתברר.

על פי פנימיות התורה מפרשת קורח למדים, שרק נשמות כלליות של נשיאי ישראל ממשיכות השפע לעם, ולא אנשים כקורח ועדתו, שלכן "קריאי מועד" כתוב בכתיב חסר.

הרבי מלך המשיח שליט"א הוא טוב מוחלט ונצחי, וה"כלי" לקבל את הטוב הזה הוא, לימוד תורתו ומילוי הוראותיו הקדושות, המצוות והפרטים בהם נתן את עצמו, בביטול מוחלט.

מלבד הגורמים החשובים של אוירה המשפחתית, מעמד הילד במשפחה והקניית הרגלים, יש גם גורמים סביבתיים המשפיעים על חינוך הילד.

ההרגל שנעשה טבע שני הוא כח תקיף ביותר שיכול לפעול גם על מה שחוצה לו, והוא פועל על הכל בין על אברי הגוף ובין על כוחות הנפש. לכן חשוב להקנות לילד הרגלים טובים.

מעמד הילד במשפחה משפיע על התפתחות אישיותו. בכל משפחה קיים סדר מבנה משלה. במערכת ההשפעות והתגובות שבין האחד למשנהו, נולדים סוגי אישיות שונים.

ההורים קובעים אוירה משפחתית מסויימת והילד קולט את ערכי המשפחה והשקפותיה ומנסה להתאים עצמו לדפוסי חייהם ועמדתם של הוריו, כך מתפתחת אישיותו.

וְהִמְשִׁיךְ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב וְאָמַר: עֲצָתִי לְךָ, הַנָּח שִׂכְלְךָ בַּצַּד, תִּלְמַד תּוֹרָה וְתִתְפַּלֵּל בְּקַבָּלַת עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם, וְרַק בְּדֶרֶךְ זוֹ יֵשׁ סִכּוּי, שֶׁתָּבִין מָה פֵּרוּשׁ: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".

בפרשת שלח למדים ש"כיבוש הארץ" אינו רק מושג השייך לימי יהושע והמלכים. זה קשור לימינו. כאשר יש לנו מלחמה פנימית עם העולם החיצון, עלינו לכבוש את ארץ ישראל ברוחניות.

פָּרָשַׁת שְׁלַח מְסַפֶּרֶת לָנוּ אֶת כָּל סִפּוּר הַמְרַגְּלִים שֶׁתָּרוּ אֶת הָאָרֶץ.

פרשת שלח עוסקת בפרשת ציצית. ומסביר הרבי, שהפניה "דבר אל בני ישראל" היא מפני שענין זה שייך דוקא לבני ישראל, המושרשים בעצמותו ומהותו ית', שזה שייך לבחי׳ מצוותי.

האם יש מזל לישראל? האם היהדות מקבלת את עניין המזלות? האם חודש שנולד בו האדם ישפיע על כל מהלך חייו ואופיו? האם לזמן יש השפעה על חייני?

רבי ישראל בעל שם טוב, מייסדה של תנועת החסידות. בתורתו, הכוללת את עומק פנימיות התורה, נתן מקום ליהודי הפשוט שיש לו אהבת ה' ויראתו, לא פחות מתלמיד חכם.

הרבי מסביר את דברי רבי שמעון באבות פרק ב, על הזהירות בקריאת שמע ובתפילה ועל הקשר ביניהם לבין הציווי "ואל תהי רשע בפני עצמך", שעניינו לחזק את האמונה בכח התשובה.

בשיחת הרבי על פרשת שלח מסביר הרבי שיתרון העבודה שבארץ ישראל על העבודה במדבר, מתבטאת בקיום מצוות ויותר מזה, בהתמסרות אל יהודי שני ולעשותו שומר תורה ומצוות.

במה זכה זבולון להיות השבט של חודש סיון חודש מתן תורה?

פרשת בהעלותך עוסקת בפרשת המן. המן שאכלו ישראל במדבר היה מזון איכותי ובו טעמו כל טעם שרצו, אז למה התלוננו ישראל על המן?

בפרשת בהעלותך מתארת התורה את תלונות עם ישראל במדבר. מה המניע לתלונות? ולמה חרה אף השם על כך?

בשיחת הרבי על פרשת בהעלותך הוא מדבר על מעלת המן שהיה לחם מן השמים, ואף ברדתו למטה נשאר במעלתו. המן משל לפנימיות התורה שכולם חייבים לעסוק בה.

בפרק זה באגרת התשובה מסביר אדמו"ר הזקן למה תשובה צריכה להיות דוקא מתוך ביטחון ומתוך שמחה ולאו דוקא מתוך מרירות.

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל לגבולותיה שהותוו בתורתנו הקדושה וזאת על פי ההבטחה האלקית לאברהם אבינו.

בפרשת נשא נצטוינו "נשא את ראש". אכן עם ישראל נבחר לתפקיד מיוחד וקשה. גם על אומות העולם הוטל לקיים 7 מצוות בני נח, וגם לסייע לעם ישראל בתפקידם.

שיחת הרבי על המשנה: ״שמאי אומר עשה תורתך קבע, אמור מעט ועשה הרבה, והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות״.

על עם ישראל נאמר: "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו", נשמת יהודי היא חלק מה' וקשורה עמו תמיד. האם יתכן שהחטא יפריד את היהודי מה'?

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַעֲמִיד אֶת קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, אַף אִישׁ לֹא יָכֹל לְהַעֲמִידוֹ. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד אֶת הַמִּשְׁכָּן עַל יְדֵי אָדָם?

אדם צריך להכיר ולהרגיש שהקב"ה הוא כל חייו, אולם אם הוא בשפל המצב ולא הצליח להרגיש אלקות, ולא הגיע לאהבת ה' ויראתו, הוא צריך לעורר רחמים על הניצוץ האלוקי שבו.

אהבת ה' ויראתו הם ככנפיים לתורה ולמצוות המעלות אותם לעולמות העליונים, כדי שתאיר בהם האלקות בגלוי. לכן יש להתקדם מיראה תתאה ליראה עילאה ומאהבה זוטא לאהבה רבה.

פרק זה עוסק בהסבר איך להגיע ליראה תתאה בבחינת גדלות, על ידי ההתבוננות בגדולת ה'. וולמעלה מזה, איך להגיע ליראה עילאה, ביטול מוחלט של כל מציאותו, שהרי "אין עוד מלבדו".

קרבנות הנשיאים בפרשת נשא מעוררים שאלות. מדוע הקריבו כולם אותם הקרבנות? כיצד נתנו בני יששכר אותה עצה לכל הנשיאים? ומדוע מפרטת התורה אותם הקרבנות 12 פעמים?