קרבנות הנשיאים בפרשת נשא מעוררים שאלות. מדוע הקריבו כולם אותם הקרבנות? כיצד נתנו בני יששכר אותה עצה לכל הנשיאים? ומדוע מפרטת התורה אותם הקרבנות 12 פעמים?

ליום טוב שני של חג השבועות המתקיים בחו"ל (אצלנו אסרו חג) הוא יום טוב מיוחד וחביב יותר משאר יום טוב של גלויות בשאר החגים, כי מעלות מיוחדות לו כדלהלן.

בפרשת במדבר מונה התורה את בני אהרון נדב ואביהוא וכו' כבני אהרון ומשה. מבחינה ביולוגית הם בני אהרן, אולם משה לימד אותם תורה, והמלמד בן חברו תורה כאילו ילדו.

מזלו של חודש סיון הוא תאומים. מיהם התאומים האלה? יש אומרים יששכר וזבולון, ויש אומרים משה ואהרון, ויש אומרים פרץ וזרח, שהרי מפרץ יצא דוד המלך.

חודש סיון קרוי בתנ"ך החודש השלישי. רק פעם אחת הוא מופיע בשם "חודש סיון". מה מקור השם סיון?

חודש סיוון הוא החודש השלישי אם מונים מניסן, והתשיעי אם מונים מתשרי. עיקרו של החודש הוא חג השבועות – חג הביכורים וחג מתן תורה.

פָּרָשָׁה זוֹ, פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, אוֹתָהּ אָנוּ קוֹרְאִים תָּמִיד לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר הָדוּק לְמַתַּן תּוֹרָה.

בחינוך ילדים יש לתת את הדעת שלכל ילד אישיות משלו. יש ילד עצור ועצוב ויש ילד פתוח ועליז וכיו"ב, וכדי להגיע לכל ילד (כמו לכל אדם) יש להשתמש במפתח המתאים ללבו.

בשיחת הרבי לפרשת במדבר מסביר הרבי, שבכל פעם שמונים את ישראל יש תכלית מיוחדת, ובמיוחד המניין השלישי שהיה הכנה למתן תורה, שעל ידי מניין זה התגלתה הנקודה הפנימית של עם ישראל.

בחינוך ילדים יש לשים לב, שכל ילד כאדם הוא עולם שלם עולם קטן, כאשר כל ילד שונה מחברו, ולכן הוא זקוק לתשומת לב מיוחדת, ויש לחנכו לפי נטיותיו הטבעיות והשכליות.

פרשת בחוקותי – והשבתי חיה רעה מן הארץ. פרשת בחוקותי פותחת בתיאור בו כל בני האדם מצאו ויודעים את ייעודם, הולכים בחוקות ה' ורואים גילויי אלוקות בכל מקום, מצב גאולתי, שבו אין אפילו חיות רעות.

במאמר הרבי על פרשת אחרי שואל הרבי, מכיון שנאמר במדרש, שהפסוק "ובקרובי אקדש", לא חל לא על משה ולא על אהרון אלא על נדב ואביהוא שהיו מקודשים יותר ממשה ואהרן, אם כן, איך יתכן שחטאו?

בשיחת הרבי על פרקי אבות מסביר הרבי, שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, מכיון שבקיום מצוות הנעשה על ידי כל ישראל מקיימים את פנימיות הכוונה העליונה לעשות דירה לה' יתברך בתחתונים, בעולם־הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו.

פרשת בחוקותי לילדים – אם בחוקותי תלכו. כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַחֻקִּים שֶׁבַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל, רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ! כָּךְ עָלִינוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת גַּם "חֻקִּים" וּ"מִשְׁפָּטִים" רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ.

ידוע ומפורסם יחסו האוהד של הרבי לאשה היהודיה ולמעמדה כפי דעת תורה בעומקה. על היחס של הרבי לגבי לימוד תורה לנשים, ובמיוחד גמרא במאמר שלפניכם המבוסס על שיחתו עם אדמו"ר מבעלז.

בשיחת הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, ש"בחוקותי תלכו" משמעו, שתהיו עמלים בתורה עד מיצוי הנפש. ובכל יום השגה נעלית יותר, ובמילא – חוקים נעלים יותר.

ל"ג בעומר יום הסתלקותו של רשב"י היה יום מיוחד: הוא ישב על מיטתו ומסר סודות תורה גדולים ונוראים לתלמידיו. את הבית הקיפה טבעת של אש, ופניו עצמו להבו באש ואז דרש שיום פטירתו יהיה יום של שמחה והילולא.

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת בְּהַר פּוֹתַחַת בְּמִצְוַת הַשְּׁמִטָּה, כְּדֵי לְהָבִין אֶת חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ, הָבָה נִרְאֶה לְמַה הִיא מְחַיֶּבֶת?

בשיחת הרבי על ל"ג בעומר מסביר הרבי, שבכניסתו ושהייתו של רבי שמעון בר יוחאי למערה – ״רצוא״ – הביאו לידי ״שוב״ – תיקון וישוב העולם. וכך גם לימוד התורה שלו הפך להיות כפליים לתושיה.

בשיחת הרבי לפרשת בהר בחוקותי מסביר הרבי שטבע משפיע ומקבל שכשהמקבל מהלל ומשבח ומקלס את המשפיע עי״ז מתעורר אצל המשפיע להשפיע. אנו מהללים את ה' והוא מרפא ומושיע אותנו.

יום י״ח באייר, ל״ג בעומר, הוא יום פטירתו של ר׳ שמעון בר יוחאי, יום ההילולא שלו. זהו יום של חג עתיק ביותר, יום של חיים ושל אור מסיבות רבות.

בשיחת הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי, ששלימות מנוחת העבד היא אם שנת יציאתו לחופשי חלה בשנת השמיטה, כמו ששלימות ספירת העומר היא כשסופרים שבע שבתות תמימות ממחרת השבת כפשוטו, ושלימות זכירת יציאת מצרים היא בליל הסדר. ושלימות עצרת כשיוצא ביום מתן תורה.

י"ד אייר שבו חל פסח שני הוא גם יום ההילולא של רבי מאיר בעל הנס.

פרשת אמור מלמדת אותנו מהו כוחה של מלה. ומכאן שמלה טובה, לימוד זכות או חשיפת צד חיובי, קטן ככל שיהיה, אצל הזולת בעצם מוציא לאור את הצד הזה שבו ונותנת לו תוקף וממשות במציאות.

במאמר הרבי לפרשת אמור שנת ה'תשכ"ד מסביר הרבי את משמעות הפסוק: ולאחותו הבתולה… לה יטמא. כלומר, הוא מסביר מהי מעלת ישראל שבשבילם מיטמא הקב״ה בעצמו כביכול.

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת "אֱמוֹר" – שְׁמָהּ מֵעִיד עַל תָּכְנָהּ הַפְּנִימִי. כְּבָר בְּרֵאשִׁית הַפָּרָשָׁה מוֹפִיעוֹת הַמִּלִּים: "אֱמוֹר" "וְאָמַרְתָּ". לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלַּדִּבּוּר יֵשׁ חֲשִׁיבוּת עֶלְיוֹנָה בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ.

רבי מאיר בן ברוך, המהר"ם מרוטנברג, נולד בעיר וורמס, והיה מגדולי רבני ישראל בתקופת הראשונים ומאחרוני בעלי התוספות, ונחשב כרבה של כל יהדות אשכנז.

בשיחת הרבי לפרשת אמור מסביר הרבי, שבנטילת ארבעת המינים, כל סוגי היהודים מתאחדים יחדיו, עד שמכפרין אלו על אלו, וגורמים נחת רוח לבורא והוא מתעלה. זה מביא את הגאולה האמיתית והשלימה, שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת.

מזלו של חודש אייר הוא שור. השור וקרני השור הם גם סמל למלחמה. השור מסמל את חרישת השדה, ככתוב: ״ורב־תבואות בכח שור״, והוא גם מזכיר את העלאת הביכורים, שבה מילא השור תפקיד בולט.

בפרשת קדושים מצוה התורה לירא מן המקדש. מה פירוש?… מסביר הרמב"ם: "לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו". וכיצד? על ידי קיום ההלכות המחייבות את ההתנהגות בו.

לחודש אייר שמות אחדים: החודש השני, חודש זיו וכמובן "אייר" שראשי התיבות שלו הוא "אני ה' רופאך".

חודש אייר הוא החודש השני לחדשי השנה על-פי תורה. הוא החודש השני לצאת בני ישראל ממצרים. ושמו העברי חודש זיו. דברים על מעלתו וסגולתו של החודש במאמר שלפניכם.

בשיחת הרבי לפרשת קדושים מסביר הרבי, שהגוף והגשמיות של האילן הוא דבר טהור, ורק החיות והכח שבה מצמיח האילן את פירותיו בשלוש השנים הראשונות הוא מג׳ קליפות הטמאות, לכן חל בהם איסור ערלה. ובשנה הרביעית מגיעה לאילן חיות חדשה, שאז פירותיו טהורים ומותרים.

בשיחת הרבי לפרשת אחרי מסביר הרבי, שרק כאשר הכהן הגדול מרגיש עצמו ככהן הדיוט – בבגדי לבן ״כולן של בוץ״, ולא בבגדי זהב – כאשר מאיר בו ענין הפשטות. דוקא כך הוא ראוי להיכנס פנימה ולהביא כפרה וטהרה לעצמו ולזולתו. עד אשר ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״.

פרשת תזריע מצורע עוסקת בפרשת הנגעים, דבר שהופך אדם לטמא. בעיון מדוקדק, נגלה משהו מוזר, שאם מתגלה באיבר מסוים בגוף נגע צרעת, נטמא האדם; אך אם "כיסתה הצרעת את כל בשרו", "וטיהר את הנגע". כלומר, "כולו הפך לבן – טהור הוא". היתכן?…

פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא פּוֹתַחַת בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת, וְזֶהוּ עִנְיָנוֹ שֶׁל סֵפֶר וַיִּקְרָא כֻּלּוֹ. קָרְבָּן, מִלְּשׁוֹן קֵרוּב, תַּפְקִידוֹ לְקָרֵב אֶת הָאָדָם לְהַשֵּׁם, וּבִזְכוּת לִמּוּד תּוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ וּפָרָשַׁת מְצֹרָע נִקְרָאוֹת לָרֹב בְּיַחַד, דָּבָר הַמֵּעִיד עַל קֶשֶׁר מְיֻחָד בֵּין הַפָּרָשׁוֹת.

בחינוך הילדים על כל אשה יהודיה להשתמש ביד על מנת לבנות את ביתה כבית ה׳. השימוש ב״יד״ מתבצע במספר אופנים: א. היד המלטפת – המעצבת. ב. היד המלטפת – המשפיעה. ג. שילוב של היד המלטפת עם היד התקיפה.

נשות ישראל תרמו לבנין בית ה׳ את הטבעת – התכשיט שעל האצבע. וכך כל אשה יהודיה, עליה להשתמש באצבע על מנת לבנות את ביתה כבית לה', אצבע במספר משמעויות: א. אצבע על הדופק. ב. האצבע המכוונת. ג. להראות באצבע את אצבע אלוקים.

על האשה מוטל תפקיד ניהול הבית וחינוך הילדים על ידי יצירת אוירה טובה. לצורך זה עליה להקדיש חלק ניכר מזמנה לדברים שאינם קשורים כלל, לכאורה עם עבודת ה׳. אולם כאשר היא עוסקת בהם אלה, בידיעה ובהרגשה, שזהו חלק מהתפקיד שהטיל עליה הקדוש ברוך הוא – הרי זו עבודת ה׳.

על האשה להפעיל את חוש השמיעה שלה ולהיות אוזן קשבת במטרה לסלול את דרך חינוכם של ילדיה.

בשיחת הרבי לפרשת תזריע מצורע מסביר הרבי, שברוב השנים פרשות אלו המרמזות על הגאולה מחוברות בחיבור מושלם. ללמדנו שעבודתו של היהודי בתקופת הגלות צריכה להיות חדורה בצפיה מתמדת ושאיפה לגאולה, "אחכה לו בכל יום שיבוא".

בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן קָרָה דָּבָר נוֹרָא. שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא לָקְחוּ אִישׁ מֵחִתָּתוֹ, וְהִקְרִיבוּ לְהַשֵּׁם קְטֹרֶת שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ, וְלָכֵן נֶעֶנְשׁוּ וְנִשְׂרְפוּ.

בליל שני של חג הפסח מתחילים לספור את ספירת העומר עד ליל ערב חג השבועות, ומה טוב לאחר תפילת ערבית. להלן סדר ספירת העומר והסבר על כל מידה של אותו יום.

צירוף שם הווי־ה של חודש ניסן הוא הוי״ה, לפי האותיות שבראשי התיבות "ישמחו השמים ותגל הארץ״

יהודה הוא שבטו של חודש ניסן. כאשר קרא יעקב לבניו להיאסף ליד מיטתו, כדי להתברך בברכתו ולשמוע מפיו את אשר יקרא אותם באחרית הימים, ציווה עליהם כי יהודה יהיה למלך עליהם.

בשבת אנו נשארים קשורים לגשמיות העולם בקיום מצוות עונג שבת – באכילה ובשתיה, בלבוש חגיגי, בזמירות שבת, בהכנסת אורחים וכו', ועם זאת אנו חשים בבירור את עליית העולמות הגשמיים לעולמות רוחניים וקדושים.

חזרה בתשובה היא תהליך עמוק בנפש האדם הגורם למהפך עצום בחייו. ובדורנו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה אנו עדים לתהליך מדהים של חזרה בתשובה ההולך וגובר ומתעצם.

מכיון שהרבי הוא ראש בני ישראל, על כן על כל אחד מאתנו להיות מציאותו וכל עניניו, בכל מכל כל, קודש לנשיא הדור, (וזאת דווקא) ע"י שמלאים וחדורים בקיום שליחותו של נשיא הדור, משה רבינו שבדור, גואל ראשון הוא גואל אחרון, שענינו העיקרי "להביא לימות המשיח" בפועל ממש.

נמצאים אנחנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא. והעבודה, לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא.

הטלה הוא המזל של חודש ניסן. בחזיונות הנביאים הטלה מסמל את אופייה של גאולת אחרית הימים, שבה ״וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ…״; הטלה הרך והחלוש מבטא רחמים ואהבה, כאהבת שיר השירים של ניסן.

רבי יוסף קארו כתב ספרים רבים, וכן איגרות ובהן תשובות לשאלות שנשלחו אליו מקהילות בארצות שונות. רוב ספריו עוסקים בתחום ההלכה, והחשוב שבהם הוא הספר "שלחן ערוך".

קביעתו של ניסן כראש החודשים, עם כל המתחייב מכך לגבי סדרי ההלכה, היא המצווה הראשונה שניתנה לישראל, עוד לפני מתן תורה. ולא עוד אלא שהוא חודש הניסים בו נגאלו ישראל ממצרים ובו הם עתידים להיגאל מן הגלות.

בשיחת הרבי לפרשת שמיני מסביר הרבי שלברכת כהנים השפעה מתמדת על כל הדורות, כי עבודת אהרן, המסתיימת בברכה זו, הביאה לידי השראת השכינה למטה, באופן שמאז נמצאת השכינה בתחתונים לנצח, אפילו בלילה ואפילו בחוץ לארץ.

בשיחת הרבי על פרשת צו מסביר הרבי שהאש שלמעלה שבדמות אריה הבאה מצד עבודת הקרבנות בכללותה העיקר בו הוא קו הגבורה והצמצום. אך הקרבנות בבחינת דורון לה', לגרום ״נחת רוח לקונו״, מתגלה בהם השפעה אלקית שמעל סדר ההשתלשלות – אז נהפכות הגבורות לחסדים.

התורה וחז״ל העניקו, כאמור, משמעויות רבות וקשרו כתרים רבים לניסן, ובמיוחד לא׳ ניסן שהוא ראש החודש של ראש החודשים.

מפרשתנו פרשת צו למדים שאש תמיד תוקד על המזבח, וכמו אש, שמיד מחממת את סביבתה ולא מאפשרת לקור להתקיים לידה, כך אש התמיד שבלב, מסלקת את כל העניינים שהם "לא" – העניינים השליליים! שאותם היא מחלישה ומכבה.

מהו סוד פרה אדומה? מדוע שורפים את הפרה ונותנים באפרה עץ ארז, אזוב, תולעת שני ומים מעליהם? איך יתכן שהיא מטהרת את הטמאים?

בשיחת הרבי לפרשת ויקרא מסביר הרבי שדוקא הקריאה והלימוד של התינוקות, ודוקא כאשר ״מתחילין לתינוקות בתורת כהנים״ – לפני שיש אצלם ענין של הבנה והשגה, כשהעיקר אצלם היא הקריאה בפני עצמה. עצם הדיבור ולא תוכן הדיבור, זה מבטא ומגלה את האהבה העצמית של הקדוש־ברוך־הוא שבחר דוקא בגופות ישראל, וזה דוקא מביא בשלימות לידי ״העולם עומד״.

בפרשת פקודי מדובר על משכן העדות. מהו משכן העדות? המשכן הוא המקום בו בחר ה' להשרות שכינתו, הוא מקום המנוחה, עדות לישראל שנתכפר להם חטא העגל, ולמעלה מזה, עדות למשכן של מעלה.

שֵׁם הַפָּרָשָׁה – וַיַּקְהֵל – מֵעִיד עַל תָּכְנָהּ. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מְבַקֵּשׁ לִמְסֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַצִּוּוּיִים עַל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, לְשֵׁם כָּךְ הוּא מַקְהִיל אוֹתָם – "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֵדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל".

מִתְקַיְּמִים דִּבְרֵי הַ"מְּצוּדַת דָּוִד" לְדָנִיֵּאל יב, שֶׁבְּבוֹא עֵת הַקֵּץ יִפָּקְחוּ עֵינֵי כָּל לְהָבִין רִמְזֵי זְמַן הַגְּאֻלָּה. וּכְמוֹ שֶׁהָרַבִּי אוֹמֵר בְּשִׂיחַת שַׁבַּת פָּרָשַׁת וַיְחִי ה'תשמ"א: "יְהוּדִי צָרִיךְ לִרְצוֹת וּלְבַקֵּשׁ שֶׁיִּהְיֶה גִּלּוּי הַקֵּץ, שֶׁזֶּה גּוּפָא נוֹתֵן סִיּוּעַ וְעִדּוּד רַב בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם". וּבְעֶזְרַת הַשֵּׁם נִגָּאֵל מִיָּד מַמָּשׁ.

בשיחת הרבי לפרשת ויקהל פקודי מסביר הרבי שברוב השנים הפרשיות ויקהל פקודי מחוברות, וכאילו נעשות לפרשה אחת. ללמדנו שאמנם בגלוי ובחיצוניות כלל ופרט הם בסתירה זה לזה, אולם מצד העצם והפנימיות של בני ישראל ריבוי הפרטים אינו בסתירה לאחדות ופשיטות.

פרשת השבוע כי תשא עוסקת בחטא העגל. עם ישראל עשו לעצמם עגל מסכה. המסכה והתחפושת למעשה חושפות את תנועת הנפש שלנו, ועל ידם יש לנו הזדמנות לבחון האם היא בכיוון הנכון ובצורה הנכונה.

בסעודת חג הפורים המלכותית והמלבבת אליה נשב מסובים בפורים עם בני משפחה היקרים והאהובים – נחוש את אור האין סוף שנמשך ליהודים מאז ועם היום.

מצוות חינוך מוטלת על ההורים. החינוך היהודי אינו רק תפקיד טבעי של ההורים, אלא התורה מגדירה אותו כמצוה בין תרי״ג המצוות שהקדוש ברוך הוא מצוה את עמו.

פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ "כִּי תִּשָּׂא" מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל חֵטְא הָעֵגֶל, הַחֵטְא הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁדּוֹמֶה בְּחֻמְרָתוֹ לְחֵטְא עֵץ הַדַּעַת. לָמָּה הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל כָּךְ בַּאֲרִיכוּת? מַה הַלֶּקַח מִמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל?

בשיחת הרבי לפרשת פקודי מסביר הרבי, שעל ידי העיסוק בתורת הבית שבכל התקופות – משכן, מקדש ראשון ושני – (תורה), אשר על ידי כך ״אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית״, על ידי כך ממהרים ומחישים את גילוי הבית השלישי בפועל, יגלה ויבוא משמים.

בשיחת הרבי לפרשת ויקהל מסביר הרבי, ששלימות הבית השלישי היא שאז תתגלה מעלת עבודתנו במשך תקופת הגלות. וזה מזרז ומעודד את עבודתם של ישראל לבנות בתוכם את המקדש והמשכן הרוחני.

בשיחת הרבי לפרשת כי תשא מסביר הרבי, שכאשר מדובר בעבודת הקטורת, התקשרותו לקדוש ברוך הוא – די ב"רחיצה״ האחת. אבל כאשר עליו לכפר על דבר בלתי רצוי, הוא חייב שוב ״לרחוץ״ לפני כן. כי אמנם, מצד עצמו הוא נמצא במצב של היבדלות מן העולם ומן הרע, אך כאשר עליו לעסוק במחיקת דבר שלילי, יש צורך בזהירות מיוחדת שהוא לא יושפע ויתדרדר מדרגתו.

פרשת תצווה, היא פרשה שנקראת תמיד בסמיכות לז' אדר יום הולדתו של משה רבנו ובאופן קצת פרדוכסלי, שמו לא מופיע בה פעם אחת. מדוע?

בשיחת הרבי על פרשת זכור מסביר הרבי, שעל ידי קיום המצוה של זכירת עמלק בזמן הגלות, המבטלת את ה"עמלק" שבנפש האדם, מזרזים את האפשרות לקיים את מצות מחיית עמלק כפשוטו, בעולם כולו ובגשמיות.

"וְעָשׂוּ לִי מִשְׁכָּן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" – פָּרָשַׁת תְּרוּמָה עוֹסֶקֶת בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן. לְשֵׁם כָּךְ מְצֻוִּים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחַת דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים כְּמוֹ זָהָב וָכֶסֶף, וּמֵהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן לְהַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכֹּן בְּתוֹכָם.

מה רב כוחה של התוועדות חסידית כאשר היא נערכת באוירה חמה, כשחסידים יושבים בצותא ולוגמים קצת משקה על מנת לעורר את פנימיות הנפש, על מנת להתחמם ולחמם את הלב לכל דבר שבקדושה.

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה מְדַבֶּרֶת עַל חוֹבַת הַכֹּהֲנִים בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, תָּמִיד בְּכָל יוֹם. עַל בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים. עַל טֶקֶס הַמִּלּוּאִים בּוֹ מַקְדִּישִׁים אֶת אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַהֵן בַּמִּקְדָּשׁ וְעַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה, הִיא הַפָּרָשָׁה הַיְּחִידָה שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינוֹ מֻזְכָּר בָּהּ. מַדּוּעַ?

הרבי מסביר בשיחה לפרשת תצוה, שאין די בכך שיש אהבת ישראל, ולכל יהודי בכל מצב שהוא, ואפילו שהאהבה היא ״כמוך״ – אלא נדרשת פעולה למען יהודי אחר, ולמען כל יהודי אשר צריכה להתבטא ב״אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״ במסירות נפש ממש.

חודש אדר הוא החודש הששי לבריאה, והחודש השנים־עשר למנין בני ישראל. שם החודש – "אדר", רומז לענינים רוחניים נעלים, הקשורים לחודש זה.

לשמו של חודש אדר משמעיות רבות ומגוונות: הדר והדרה, דור ואדרא, דירה ואדרת. וגם ראשי תיבות של "אני ד' רופאך. על משמעות השם "אדר" במאמר שלפניכם.

פרשתנו, פרשת תרומה עוסקת בסוגיה מעניינת שבין אדם לכספו. אגב כך, עומדת תורת החסידות גם על ההבדל בין "תרומה" ל"צדקה".

"משנכנס אדר מרבים בשמחה". מה הטעם, הרי יש לנו הרבה חגים שאנו מצווים לשמוח בהם. אם כן, מהו יחודו של חודש אדר?

עומדים אנו בסמיכות לז' אדר, יום ההולדת ויום ההילולא של משה רבינו. ובימים אלו, בו' אדר, חל גם היארצייט של חתנא דבי נשיאה, חתנו של הרבי הריי"צ וגיסו של הרבי שליט"א מלך המשיח, הרה"ח ר' שמרי' גורארי', הרש"ג.

בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה מְצֻוִּים יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן, מִשְׁכָּן נַיָּד אֲרָעִי, כַּתַּבְנִית שֶׁהֶרְאָה הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה בָּהָר. מִשְׁכָּן הֶעָשׂוּי מִקְּרָשִׁים וִירִיעוֹת מֵעוֹרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים, כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְקוֹ וְלַהֲקִימוֹ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְתַכְלִיתוֹ לְהַשְׁרוֹת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

אשת חבר היא כחבר. הקשר בין בני זוג הוא קשר נשמתי, קשר אלוקי. יש לגלות את מהות הקשר, לחיות ולהחיות אותו, יש לטפח את החם והאהבה ביניהם, ובמרוץ החיים להקדיש זמן איכות לטיפוח האהבה והקדושה בין בני הזוג.

הסיפור על אסתר המלכה במגילת אסתר מלמדנו שעיקר מעלת נס פורים קשור עם עבודת המקבל (האשה) מלמטה למעלה – "קיימו מה שקיבלו כבר׳; – במתן תורה. על ידי המסירות נפש של ישראל מצד עצמם. מסירות נפש זו מגיעה וממשיכה ממקום נעלה ביותר של "אשת חיל – עטרת בעלה". לכן מודגשת בפורים מעלת האשה, מעלת המקבל.

ילד הגדל ומתחנך על ברכי הניגון החסידי, הרי הוא מתקשר עם רוח החסידות, ובודאי שאלו משפיעים על נפשו, על רצונותיו, מאווייו ועל כל אישיותו הנבנית.

בשיחת הרבי לפרשת תרומה מסביר הרבי, שלעתים חש אדם במצב של ״מדבר״, ללא קדושה ח״ו. ואל לו להתייאש. גם המשכן של ישראל הוקם בהיותם במצב של ״מדבר״. וכאשר יהודי בונה משכן בהיותו במצב רוחני של ״מדבר״, נגרם ״יתרון האור מן החושך״.

פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים צְמוּדָה לְפָרָשַׁת יִתְרוֹ וּבָאָה אַחֲרֶיהָ, וְיֵשׁ קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּינֵיהֶן. לְאַחַר מַעֲמַד הַר סִינַי בּוֹ קִבַּלְנוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, בָּאָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרֵט וּלְהַשְׁלִים אֶת הַדְּבָרִים. לָכֵן הִיא פּוֹתַחַת בְּוָ"ו הַחִבּוּר "וְאֵלָה הַמִּשְׁפָּטִים".

חידון לשוני לפרשת משפטים. אין כמו חידות ושאלות מחכימות הממריצות את הלומד לדרוש ולחקור בעיון לעומק בפרשת השבוע.

בפרשת משפטים מצוה התורה, "עזוב תעזוב עימו", והכונה לגוף – אנחנו מצווים לעזור לגוף שלנו, להאכיל אותו במידה הנכונה, לשמור על שלמותו, לתת לו מנוחה ופעילות לפי הצורך והעיקר, הכי חשוב: לראות בו כלי קדוש לעבודת ה' ואמצעי הכרחי וחשוב להשראת השכינה.

אביגיל הנביאה אשה חכמה שזכתה למעלות נשגבות, וממנה למדים על סודה המיוחד של האשה, שמפתח החיים בידיה. בידיה – להציל את בני ביתה. בחכמתה – לשנות ולהכריע את הכף לזכות.

מתוך הידיעה ש"הנה הנה משיח בא" אנו רואים שמתקיימים דברי המצודת דוד לדניאל יב, שבבוא עת הקץ יופקחו עיני כל להבין רמזי זמן הגאולה. להלן רמזים ברורים שהשנה שנת הַ'תְּשֻׁעָ"ה (5775) אנו נגאלים!

מִבְנֵה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים מַתְאִים לַהֲבָנַת הַמַּעֲלָה שֶׁבָּאֱמוּנָה הַטִּבְעִית, לְפִיכָךְ פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים פּוֹתַחַת בְּהִתְגַּלּוּת הַשֵּׁם עַל הַר סִינַי, שֶׁאָז מַתְחִילָה הָעֲבוֹדָה הָעַצְמִית שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל – קִיּוּם מִצְווֹת, מִשְׁפָּטִים. וּבְסוֹף הַפָּרָשָׁה מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הִקְדִּים נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע.

חנה אשה גדולה שזכתה להיות אמו של שמואל הנביא, היא אשה שממנה למדנו הלכות תפילה וממנה לומדים כללים בחינוך.

דבורה הנביאה זכתה למעלות נשגבות של ענוה בתוך ביתה, כשהיא מעלה על נס את בעלה, את ביתה ואת כל עמה. דבורה זריזה ופקחית, שאינה שוכחת להודות להקב״ה על חסדיו, ואומרת לפניו שירה! הלואי שנלמד ממנה.

דבר המאפיין את מרים הנביאה הוא דאגתה לעם ישראל מאז היותה ילדה צעירה, ולכן אביה עמרם גדול הדור הלך בעצתה. מסירות נפשה לעם ישראל שנבעה מאמונה טהורה היתה כה גדולה, עד שהפכה מופת לדורות.

הראשונה בין שבע הנביאות הנמנות בגמרא היא שרה אמנו. וגדולה היתה במעלת הנבואה מאברהם אבינו. לכן אמר ה' לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה".

בשיחת הרבי לפרשת משפטים מסביר הרבי שלפי הבעל־שם־טוב ״חמור״ רומז לגוף – ״חומר שלך", ו״עזוב תעזוב עמו״ משמע, שאסור לשבור את הגוף.

אם תרצו לדעת עד היכן מגיע מעמד האשה ביהדות, פנו לתורת ישראל, ותיוכחו, שניתנה לנשים הזכות להיות בדרגה נעלית למסור דברי אלוקים חיים לעם לדורות על ידי נביאות בעם ישראל.

ההתייחסות אל האשה היא דואלית, ויש בה סתירות. מחד, לחיוב – יש המדגישים את מעלתה, ומאידך, לשלילה – יש המדגישים את נחיתותה. אם כן, מהי ההתייחסות האמיתית לאשה? מהו, אם כן, סוד מעלת האשה?