ספירת-העומר

ניתן לחיות כל רגע, גם אם מדובר בעמדת המתנה. בהשקפת עולם זו ניתן להפוך את ההמתנה למתנה. יש לחיות את ה”נקודה”, ולזכור, שעמדת המתנה היא דרך אל היעד – אל הגאולה.

עם ישראל מכונה “צבאות ה'”, משום שהוא במלחמה מתמדת, מלחמה של הנפש האלוקית בנפש הבהמית. ותפקידו לנצח את הנפש הבהמית ניצחון מוחלט.

תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לָכֵן לֹא יִפָּלֵא שֶׁמִּיָּד שֶׁיָּצָא עַם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, סָפַר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת… עַד לְיוֹם הַחֲמִשִּׁים יוֹם מַתַּן תּוֹרָה.

עבודת ספירת העומר היא בירור המדות, שלכן סופרים ארבעים ותשעה יום, “שבע שבתות תמימות”, כדי לברר את שבע המדות, כאשר האדם משלים את עבודתו בבירור המדות נותנים לו מלמעלה ענין זה של תורה.

מידת הנצח מושרשת בעצם הנפש, למעלה מהכוחות הגלויים של רצון הגלוי ומוחין. ולכן במידת הנצח יכולים להגיע לאוצר העליון ולהמשיך אותו כאן למטה בעולם הזה.

חודש סיוון הוא החודש השלישי אם מונים מניסן, והתשיעי אם מונים מתשרי. עיקרו של החודש הוא חג השבועות – חג הביכורים וחג מתן תורה.

בליל שני של חג הפסח מתחילים לספור את ספירת העומר עד ליל ערב חג השבועות, ומה טוב לאחר תפילת ערבית. להלן סדר ספירת העומר והסבר על כל מידה של אותו יום.

היום לאחר שעשינו תיקון בסדר והדרגה בכל חלקי הנשמה, בעזרת ה’ שהאיר בכל יום בעולם את אור המידה העליונה השייכת לאותו יום. ובכל יום ליקטנו איזו אלומת חיטים (עומר), אותו חלק בנשמה הצריך תיקון, עד שבסופו של דבר אספנו את כל ארבעים ותשעה חלקי הנשמה המתוקנים לאגודה אחת, הרי שכל רצוננו לעשות רצון אבינו שבשמים ולמעלה מזה, רצוננו להידמות לבוראנו מלך מלכי המלכים.

מלכות היא כנסת ישראל. יסוד הוא הדוד האלוקי. הגיע הזמן שהמלכות תיכלל ותתאחד עם היסוד. וכבר היום עוד קודם החג הכלה חשה שהדוד מתגלה מתוכה וממעמקיה.

כאשר אנו מקבלים את הוד מלכות ה’ באהבה וענוה וברצון ועושים דברו, אז גם אנו זוכים לקבל מהודו עלינו בהיותנו בניו ועבדיו, שהרי עבד מלך מלך. זה תכלית ספירת העומר.

היום שישה וארבעים יום לעומר – נצח שבמלכות. עניינה של ספירות המלכות הנמוכה ביותר, הנעוצה בעליון ביותר, שהיא מאירה בנו ובעולם כולו, עד שאנו חשים קרובים ביותר למלך מלכי המלכים ומתבטלים אליו ומתכללים בו. וזוכים לקבל את כל השפע, כדי שנוכל לעשות עבודתנו בעולם, עד שהטוב ינצח את הרע.

היום כאשר מידת תפארת שבמלכות מאירה בחוזקה, אנו חשים צורך לברך את נותן התורה ולומר לו: “בריך רחמנא דיהב אורייאן תליתאי (=תורה נביאים וכתובים) לעם תליתאי (=כהנים לויים וישראל) ביום תליתאי (=ביום השלישי לפרישה) בירחא תליתאי (=בחודש השלישי הוא חודש סיוון). כל זה מתוך תחושה של הקשר בין התורה לנותן התורה וגם בין ישראל לתורה ומעל הכל, בין ישראל לנותן התורה, וכמו שאומר הזוהר הקדוש ש”ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד”.

קיבלנו סמכות לנהל את עניינינו מתוך בחירה חופשית ועצמאות, ומידת הגבורה מסייעת לנו לתקן את העולם בתוקף. ואף שיש לנו הסמכות לשלוט ולבקר, אנו מכבדים גם את סמכותם של אחרים, ועושים זאת מתוך אהבה ודרכי נועם בלי לוותר על עשייה ופעולה. זהו כוחה של ענווה אמיתית הנותנת לנו כח ועוז לעשות ולפעול את מעשינו הטובים.

היום שבוע לפני חג השבועות חג מתן תורה עם ישראל מרגיש כמו כלה המתכוננת לחופה בחג השבועות, וכמו במעמד הר סיני נזכה בחג זה לגילוי המלך – הקדוש ברוך הוא. ואז נישא עינינו השמיימה לעורר חסדו ואהבתו ורחמיו, מתוך ציפיה להתגלותו המלאה כאשר הוא גואל אותנו גאולת עולמים!

כאשר מדובר על מידת מלכות שביסוד, הרי שאין שתי המידות יסוד ומלכות פועלות כשתי יחידות נפרדות אלא כיחידה אחת. שאז המלכות נכללת ביסוד ומתבטלת בתוכה לחלוטין.

כאשר אנו עוסקים במידת היסוד, מיד עולה לפנינו הפתיחה של הספר היד החזקה להרמב”ם: יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו”.

מידת היסוד דורשת התקשרות טובה ובריאה הן בין אדם למקום והן בין אדם לחברו. והערובה להתקשרות טובה היא מידת הענוה הטובה מכל המידות הטובות. וכאשר מידת ההוד מתכללת במידת היסוד, נוצרת מידת הוד שביסוד.

הבה ניצור קשרים אמיתיים טובים מלאי אהבה וחסד לכל הסובבים אותנו בהתמדה! בסבלנות אין קץ! מתוך אחריות! תוך שאנו מנצחים את היצר הרע המפריע לנו בדרכנו, ואף פעם לא נתייאש באמצע הדרך אלא נתמיד עד שנגיע לתכלית אותה אנו מציבים לנו, ואם נדבק במטרה מתוך התקשרות וביטחון בקדוש ברוך הוא בכל פעולה שלנו נצחוננו מובטח.

המבחן לאהבה אמיתית וקשר אמיתי מתעורר כאשר הזולת נקלע לאיזו בעיה קלה או קשה והוא זקוק לעזרתי. אם במקרה כזה מתעוררת מידת הרחמים ואני מזדהה עם האדם הנתון בצרה, סימן שאהבתי אליו היא אהבת אמת, שהרי מידת התפארת היא מידת האמת היא מידת הרחמים.

גם דברים טובים ונפלאים צריכים להיות מאוזנים ומבוקרים. אין להגזים בשום דבר! יש להתקשר אל הזולת בצורה בריאה. אהבה דורשת התחשבות בזולת. אין ליצור יחסי תלות בשם האהבה, ואין לעורר רגשות אשם בזולת, אם אין הוא ממלא אחרי הדרישות המוגזמות שלי במבחני האהבה שאני מציב לפניו. ולא עוד אלא שפעמים יש צורך לעשות הפסקות בקשר מתוך כוונה לעורר געגועים לקשר, דוקא מתוך רצון ליצור קשר יציב וקבוע.

אין פלא למה המשיל שלמה המלך בשיר השירים את הקשר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא לקשר בין איש לאשה, ואין פלא למה אמרו חז”ל, שאם כל הכתובים הם קודש הרי ששיר השירים הוא קודש קודשים, שהרי שיר השירים מבטא באופן החזק ביותר את מידת החסד שביסוד. מידה המחייבת עבודה ויגיעה ששכר גדול בצידה שמביאה לאושר בחיים.

משה ואהרון משלימים זה את זה בעבודת ה’ בהיותם מייצגים שתי דרכי עבודה. יחודו של משה רבינו בנתינת התורה – “משה קיבל תורה מסיני ומסרה”… משה שקיבל תורה ומוסרה לישראל פועל המשכה מלמעלה למטה, לכן הוא נקרא “שושבינא דמלכא”, כי הוא ממשיך את ה”מלך” למטה. ולאידך גיסא, אהרון מעלה את הנרות במקדש, ועל ידי כך הוא משיב את נשמות ישראל למקורם למעלה, ולכן הוא נקרא “שושבינא דמטרוניתא”.

כל אדם הוא קצת מלך בביתו בעבודתו עם חבריו ואפילו עם כל אדם שהוא נפגש אתו, כי תמיד הוא גם בבחינת משפיע ולא רק בבחינת מקבל. אולם תמיד עליו לזכור שמידת הענוה דורשת ללכת בקומה זקופה ומידת המלכות דורשת ענוה. וביחד הם מלכות שבהוד.

עם ישראל עם הנצח קשור עם התורה הקדושה בקשר נצחי ורוצה לנצח את כל המכשולים העומדים לו בדרך כדי לנצח כל מונע מבית ומחוץ לעשות את עבודת תיקון המידות שהולכת ומתחזקת כל יום מימי הספירה. והיום כאשר מידת יסוד שבהוד שולטת ומאירה נשתדל להתקשר לכל האנשים מסביבנו באהבה מתוך ענוה אמיתית בקשר אמיץ וחזק כפי שמנחה אותנו מידת יסוד שבהוד.

מידת הוד שבהוד – ביטול שבביטול, ענוה שבענוה – ענוה אמיתית! היא מידתו של משה רבינו העניו מכל האדם אשר על פני האדמה, והיא מידתו של רבי שמעון בר יוחאי שהעיד על עצמו “אנא סימנא בעלמא”. ולכן היא המידה שעל כל אחד מאתנו לשאוף, כדי לעלות מ”עומק תחת” ל”עומק רום”.

על פי האריז”ל ל”ג בעומר נמשך שלושה ימים אחרי ל”ג בעומר עצמו. על ל”ג בעומר,על משמעות ספירת ההוד, על אמירת “מודה אני לפניך” בכל יום ועוד… בסרטון שלפניכם.

על פי האריז”ל ל”ג בעומר נמשך שלושה ימים אחרי ל”ג בעומר עצמו. על ל”ג בעומר, על משמעות ספירת ההוד, על אמירת “מודה אני לפניך” בכל יום ועוד… בסרטון שלפניכם.

מכיון שמאירה בנו היום מידת הנצח שבהוד, הרי שניתנים לנו כוחות מיוחדים לעשות מאמץ מתמיד מתמשך ונצחי לממש את תכלית ירידת נשמתנו לעולם הזה בנחישות מתוך ענוה וביטול ומתוך הרגשה של מחויבות פנימית עמוקה, להכין את העולם לגאולה, שאז ישכון הקדוש ברוך בכל עצמותו בעולם הזה כמו שאדם דר בדירתו, ולמי שירא מכך מבטיח הקדוש ברוך שיהיה מתהלך בינינו ולא נהיה מזדעזעים.

לכל יום מימי ספירת העומר יש הכח המיוחד לו, כך שבספירת העומר יש לנו הזדמנות לעשות עבודה פנימית ולתקן את המידה השייכת לאותו יום. ואם נתמיד לתקן ולשנות יום יום אחת ממידותינו נוכל במהלך ימי הספירה להתפתח ולצמוח ולעלות מעלה מעלה במידות הרוחניות שלנו, כשכל יום בספירה הוא שלב בסולם העלייה שלנו.

הקשר בין כנסת ישראל להקב”ה דומה לקשר בין אשה לבעלה. וכמו אשה הסופרת שבעה נקיים וטובלת במקוה, ורק אחרי כך יכולה להתייחד עם בעלה עד “והיו לבשר אחד” – כך כנסת ישראל מתכוננת לגילוי ה’ במתן תורה, וסופרת (דוגמת “וספרה לה”) ספירת העומר – ספירת “שבעה נקיים”…

יחודו של פסח שני שהוא חל בתחילת השבוע החמישי בספירת העומר ביום “חסד שבהוד”. ללמדנו, שחסד גדול עשה עמנו הקב”ה, בתיתו לנו אפשרות לתקן ולהשלים את מה שהחסרנו בעבר, ואנו עומדים משתאים ומודים, שהדבר למעלה משכלנו, ומקשים: איך אפשר לשנות את העבר?!… מובן שאנו גם מודים (מלשון תודה) על המתנה של חסד חינם שיש בפסח שני, שמורה ומגלה לנו ש”אין דבר אבוד” ו”אין שום יאוש בעולם כלל”.

ספירות ההוד כונסת בפנימיותה את מידת הענוה הטובה מכל המידות הטובות, וכדי לזכות במידה נעלית זו, עלינו להתרוקן מהישות שלנו, להיות “כלי ריקן”, כלי ריקן מחזיק את הברכה, מחזיק את השכינה, מחזיק כוחות אלוקיים. וכך נוכל להגיע בקלות לחסד שבהוד, לאהבה אמיתית!…

ועוד כח מיוחד יש במידת גבורה שבהוד – היכולת להודות בחטא ולומר את כל נוסח הוידוי בגבורה, ולעמוד מול הכשלונות בעינים פקוחות מבלי לכאוב ובלי להתלונן. בזה טמון סוד היציאה מן המיצר, השחרור, הגאולה הפרטית. זוהי ראשית העבודה ועיקרה ושורשה של התשובה.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ סוֹפְרִים אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר אָנוּ מִתְכַּוְּנִים לְתַקֵּן אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת. לְשֵׁם כָּךְ, אֵין אָנוּ מִסְתַּפְּקִים בְּשִׁבְעָה יָמִים, אֶלָּא בְּשִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת – שֶׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע. בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת אָנוּ מְבָרְרִים אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, כַּאֲשֶׁר כָּל מִדָּה וּמִדָּה כְּלוּלָה מִשֶּׁבַע. עַד שֶׁבְּסִיּוּם הַסְּפִירָה נִשְׁלָלִים כָּל הָעִנְיָנִים הַבִּלְתִּי רְצוּיִים.

לכל יום מימי ספירת העומר יש הכח המיוחד לו, כך שבספירת העומר יש לנו הזדמנות לעשות עבודה פנימית ולתקן את המידה השייכת לאותו יום. ואם נתמיד לתקן ולשנות יום יום אחת ממידותינו נוכל במהלך ימי הספירה להתפתח ולצמוח ולעלות מעלה מעלה במידות הרוחניות שלנו, כשכל יום בספירה הוא שלב בסולם העלייה שלנו.

לכל יום מימי ספירת העומר יש כח המיוחד לו, וזוהי ההזדמנות שלנו בימי ספירת העומר לתקן את המידה השייכת לאותו יום באופן יסודי ופנימי, דבר שיעזור לנו להתקדם רוחנית.

כידוע, בכל יום מימי ספירת העומר (שבעה שבועות הכוללים ארבעים ותשעה יום) אנו מתקנים מידה אחת, וביום העשרים ושישה לעומר אנו מתקנים את המידה: הוד שבנצח. מהי משמעות הוד שבנצח בעבודת ה’ שלנו?

צריך ללמוד תורה כולל פנימיות התורה, לעמוד על סוד המידות, ללמוד לקבל ביקורת שהיא מעמידת אותנו על האמת, לפשפש בתוכנו כדי למצוא את הרצון האמיתי שלנו, להחליט החלטות טובות ולעמוד בהן בנחישות. וכל זה לעשות בהתמדה ובהמשכיות כאשר המוח שליט על הלב. ואז מובטח לנו שננצח את הרע ונגביר את הטוב עד שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה הכללית והפרטית.

מידת התפארת הממזגת בתוכה את כל המידות בחן ובטוב טעם היא המסייעת לאדם לשקול את הדברים ולהתבונן בהם, ואין ספק שאחרי התבוננות אמיתית ואובייקטיבית מידת הנצח ממלאת את יעודה החיובי להחליט את ההחלטות הנכונות, לדון את הזולת לכף זכות, לאהוד את היריב והעיקר לרחם עליו. ורק אז יש מקום להתמיד בעיקרון האידיאולוגי, שאני נלחם עבורו בשם האמת והצדק ולטובת הפרט והכלל. זוהי מידת תפארת שבנצח.

חשוב מאד להשתמש במידת הגבורה בכל עבודתנו, ולדעת להבחין מתי יש להגביר את מידת הנצח ומתי יש לצמצם אותה, שכידוע לגבורה שתי משמעויות מנוגדות (תגבורת והגבלה), ויש לבחון בכל מקרה באיזו עמדה יש לנקוט. זוהי גבורה שבנצח.

וכאשר מידת החסד נכללת במידת הנצח הרי שאדם יודע לבחור בדברים הטובים ובאנשים הטובים, שבהם נמשכת אהבתו וחסדו בהתמדה ובשיתוף פעולה יציב פורה ובונה, וביחד הם נלחמים ברע וכובשים את העולם כדי לעשות לו ית’ דירה בתחתונים. זהו חסד שבנצח.

עם ישראל דומים ללבנה (ספירת המלכות) ומונים ללבנה המקבלת את כל אורה מן השמש. וכאשר הם מבטלים את היש שלהם ומתרוקנים מכל גאוה אז באה לידי גילוי עצמתם וכח שליטתם לא רק כבני מלכים אלא כמלכים ממש באהבה, רחמים וכבוד כלפי עצמם וכלפי זולתם. זהו עניינה של מידת המלכות שבתפארת.

בכל התקשרות, שהיא עניינה של מידת היסוד, צריך רצון טוב והשקעה רבה בהתמדה. צריך לפעול שהקשר יהיה חזק, מתמשך ויציב. כי אין להסתפק בנתינה חד פעמית, וגם לא בנתינה חד צדדית. ואכן קשר טוב הופך שנים לאחד, עד שכל אחד מוכן לתת כל אשר לו לחברו באופן מובן מאליו. זהו היסוד שבתפארת.

הבה נהיה ככלי ריק המצפה לקבל לתוכו את ברכת ה’, כדי שנוכל לעשות עבודתנו מתוך הוד שבתפארת הן באהבת ה’ הן בלימוד תורה וקיום מצוות והן באהבת ישראל.

תורה קדמה לעולם אלפים שנה. הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם. ועם ישראל השומרים אותה מקיימים את העולם. ואלמלא קיום התורה אין קיום לעולם: “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי”. אם כן, התורה שכולה תפארת יוצרת את הנצח. ועל ידי שאנו מקיימים אותה היא מפארת אותנו, וגם מעניקה לנו חיים נצחיים, עד שנצח ישראל לא ישקר.

בימי ספירת העומר אנו מבררים את המידות מלמטה למעלה צעד אחר צעד מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות. השבוע אנו מבררים את מידת התפארת. ואם תפארת היא שלימות היופי והנוי, תכלית העילוי הממשיכה את הדרגה הנעלית ביותר עד למקום הנמוך ביותר בתנועה אין סופית שלמעלה ממדידה והגבלה; על אחת כמה וכמה “תפארת שבתפארת” המידה של היום.

פרשת אמור מדברת על ספירת העומר. כשעם ישראל יצאו ממצרים נגלה עליהם מלך מלכי המלכים, לכן יצאו “ביד רמה” הן הנפש האלוקית והן הנפש הבהמית ו”ברכוש גדול” הן חלקו בעולם, אך לאחר הגילוי, הרע שבחלל השמאלי שבלב נשאר בתוקפו. לכן היה צורך בעבודה מיוחדת עם הנפש הבהמית. זוהי עבודת ספירת העומר.

עַכְשָׁו בִּימֵי סְפִירַת הָעֹמֶר יֵשׁ לָנוּ הִזְדַּמְּנוּת מְיֻחֶדֶת לוֹמַר בְּדִבּוּר אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר, וְעַל יְדֵי זֶה לְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת שֶׁלָּנוּ, שֶׁבְּכֹחַ אֲמִירָה לְשַׁנּוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת. וּבִמְיֻחָד שֶׁבִּימֵי הַהֲכָנָה לְחַג הַשָּׁבוּעוֹת לְמַתַּן תּוֹרָה, נוֹתְנִים לָנוּ מִלְּמַעְלָה כּוֹחוֹת מְיֻחָדִים לְשַׁפֵּר אֶת עַצְמֵנוּ.

במידת הרחמים צריך להתמקד יותר בצורכי המקבל ולא בצרכים של המרחם. לפעמים המרחם מגזים ברחמים מתוך רגשות אשמה או מחוסר שיקול דעת. יש להתבונן בכל מקרה לגופו ולבחון את מידת הצורך ברחמים, את כמות הרחמים, ואת אופן הרחמים. לפעמים יש להיזהר שהמקבל לא ינצל את המרחם יתר על המידה, שאז גם על המרחם לצמצם את רחמיו לטובת שניהם. זוהי גבורה שבתפארת.

לאחר שמתבוננים במידת התפארת משתדלים להיות בביטול, כדי להתעלות מעל ה”אגו” שלנו כדי להגיע למידת האמת המסייעת להיות אובייקטביים בשיפוט שלנו, ומסייעת לאזן בין האהבה למשמעת, עד שיכולים להתבונן באהבת ה’ ובאהבת הזולת באופן אמיתי ובריא יותר. ועם זאת מתבוננים במידת החסד שעניינה לאהוב, לתת ולעזור וכוללים אותה עם מידת התפארת שעניינה יופי, רחמים ואמת. וכך נוצרת אהבה רבגונית ויצירתית – חסד שבתפארת.

זכינו להיות “בנים למקום”, השואפים להידמות לאבינו שבשמים מלך מלכי המלכים, ולהיות שותפים לו בבריאה ולקיים את העולם. אז הבה נקבל עלינו עול מלכות שמים באהבה ובגבורה ונכבוש את העולם ונעשה לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים.

גיבור הוא אדם שיודע להשתלט על כעסו, על גאוותו, על קמצנותו ועל שאר מידותיו הרעות. וכאשר הוא משלב את מידת היסוד למידת הגבורה הוא יוצר יחסים טובים ונעימים עם סביבתו, הוא יוצר אתם קשר חזק ובריא עם הבורא ועם בריאתו, זהו יסוד שבגבורה.

“המשפט לאלוקים הוא”, ומחכמתו חלק לבני אדם. וכאשר אדם לוקח על עצמו את שרביט השיפוט הוא צריך להיות ביראת שמים עצומה כדי לשפוט בצדק, לשם כך עליו להתנער מכל נגיעה אישית. שאם לא כן, איזו זכות יש לאדם לדון את חברו?!… לשם כך באה מידת ההוד שכל יופיה וחינה בא לה ממידת הענווה הטובה מכל המידות הטובות והיא מסייעת לשופט להרגיש שאין הוא יושב על כס המשפט בזכות עצמו, אלא רק מכיון שהקדוש ברוך הוא העניק לו סמכות זו כדי לסייע לזולת.

כאשר מידת הנצח מתאחדת ומתכללת במידת הגבורה שעניינה שליטה עצמית, צדק וביקורתיות, ובעיקר יראת שמים, אז כל פעולה הנובעת ממידת הגבורה: ביקורת בונה, ענישה חינוכית וכיו”ב נעשות בהתמדה מתמשכת ועקבית ויעילותה רבה. זוהי מידת נצח שבגבורה.

מידת התפארת הכוללת ומאחדת את שני הקצוות של חסד וגבורה מסייעת למידת הגבורה לחיות ביציבות ובהרמוניה על ידי שממתנת בה את ההגבלה והצמצום. כי בניגוד למידת החסד הנותנת לכולם, כי לדעתה כולם ראויים, מידת התפארת יודעת שלא לכולם מגיע, אלא שמצד מידת הרחמים שלה היא נותנת, ובזה היא גואלת את מידת החסד הנוהגת בויתור מוגזם ונותנת שפע גם למי שלא מגיע, (כאשר מידת הגבורה זועקת שאסור לתת למי שלא ראוי). וכמו שנאמר: “ליעקב אשר פדה את אברהם”, שמידת הרחמים פודה את מידת החסד מהקטרוג של מידת הגבורה.

פרשת אחרי קדושים קוראים בימי בימי ספירת העומר – המקשרים את חג הפסח עם חג השבועות, חג מתן תורה, ומסמלים את הגעגועים וההכנה למתן תורה ולבית המקדש ובהם עבודת בירור שבע המידות הוא בהדגשה יתירה.

כל אדם אוהב להפגין כח, חשוב לו מאוד להיות גיבור, להשתלט ולנצח, אך אם הוא לא יעצור את עצמו אם לא יצמצם את מידת הגבורה שלו הוא עשוי ליפול הוא עלול להיכשל בשיפוט שלו, הוא עלול להגזים ולהחטיא את המטרה. צריך להיות זהירים במידת הגבורה ורק על ידי כך אפשר להיות שופטי צדק מאוזנים ושקולים שולטים במצב.

הבה נלמד מאברהם אבינו, איש החסד, שהרשה לשרה לענות את הגר כדי להציל את שרה, וגרש את הגר ואת בנה מביתו כדי להציל את יצחק, ונלחם בארבעת המלכים כדי להציל את לוט. ומרבקה אמנו שאליעזר עבדו של אברהם מצא אותה ראויה ליצחק בגלל מידת החסד שבה, ובכל זאת, כאשר יצחק רצה לברך את עשיו מנעה את זה ממנו בתחבולות ובחירוף נפש. ולא בכדי אסרו חז”ל לרחם על אכזרים, ומי שמרחם על האכזרים סופו להתאכזר על רחמנים, שכך קרה לשאול המלך שריחם על אגג העמלקי ובסופו של דבר התאכזר על אנשי נוב.

ימי ספירת העומר הם ימי התבוננות במידותינו כדי לתקנן ולשפרן. בכל יום מאירה בעולם אחת מן המידות, כך שקל יותר להתבונן במידה ולתקנה.

זוהי מעלתה של ספירת המלכות המתכללת בחסד – מלכות שבחסד – המעניקה לאדם כוחות מיוחדים לקבל את הזולת, וקודם כל את עצמו. וגם בראותו את כל הלחצים וההתלבטויות והקונפליקטים שיש בעצמו או בזולתו, הוא משתדל לעגל אותם וליישר את ההדורים בראותו את עצמו ואת הזולת כבן מלך. על כן, יש לו יכולת לאהוב את עצמו ואת הזולת אהבת חינם.

יסוד שבחסד הוא התכללות של כל מידות החסד. פנימיות ספירת החסד היא האהבה, ופנימיות ספירת היסוד היא התקשרות והשפעה טובה על הזולת. וביום הששי לעומר אחרי שלמדנו איך לאהוב את הזולת בגבול המאפשר מרחב מחיה לאוהבים, ואיך לתת גם למי שאינו ראוי מתוך רחמים, איך לנצח את כל המכשולים באהבה, ואיך לשמור על יחסים טובים מתוך ויתור וענווה לזולת באה מידת היסוד לייצב את הקשר בין האוהבים. ואכן היסוד שבחסד הוא התכללות רגשי האהבה על כל פרטיה וחלקיה בהתקשרות שיוצרת התמזגות מושלמת בין האוהבים בקשר נצחי המאפשר להתמסר לאהוב בקלות.

פנימיות מידת החסד היא האהבה. יחסים בין שני אוהבים הם יחסים טובים ונפלאים, ורגש אהבה הוא רגש נעלה מלא תענוג, אולם אהבת הזולת דורשת עבודה גדולה ומסירות נפש, לכן בכל יום מימי השבוע הראשון לספירה אנו עובדים על חלק יסודי אחר באהבה, והיום העבודה היא במידת ההוד שבחסד.

מכיון ששורש מידת הנצח הוא בעצם הנפש, הרי שאין בו שינוי ואינו מתחלף לעולם, כך כאשר תתכלל מידת הנצח במידת החסד נוכל לקיים את מצוות אהבת ישראל ומצוות אהבת ה’ באופן נצחי בשמחה ובטוב לבב ובשלימות.

בעוד חסד וגבורה מושכים לשני קצוות, מידת התפארת היא המידה הממוצעת המאחדת ביניהן, וכששתי מידות אלה מתחברות ומתאחדות הרי שנוצרת מהן מידת התפארת – כליל השלימות, פאר ויופי בעל גוונים, הנוצר משני צבעים. וכאשר החסד והתפארת כלולים זה בזה, אז האהבה מאוזנת ויש בה מיזוג בין נתינה בשפע לבין ביקורתיות והגבלה בנתינה. כך נוצרת אהבה אמיתית ומדוייקת הבונה בניין מפואר ומשוכלל של יחסים הרמוניים בין בני אדם, יחסי אהבה הבנויים על האמת והשלום. זוהי מעלתה של מידת התפארת שבחסד.

אהבה צריכה להיות בונה ולא הורסת. אהבה מבוקרת היא לטובת הזולת הנאהב שלא יהיה תלותי יותר מדי, וגם לטובת האוהב שלא יהיה מנוצל יותר מדי. עזרה לזולת היא דבר נפלא, אולם רק במידת היכולת ובמידת הצורך. גם העוזר מוגבל ביכולתו וגם מי שזקוק לעזרה רוצה להרגיש שהוא עצמו פועל למען עצמו.

היום שהוא היום הראשון לספירה הוא חסד שבחסד, אהבה שבאהבה. ראשית האהבה היא האהבה העצמית, להכיר במעלות הגדולות שבי כיהודי – חלק אלוקה ממעל ממש, אור אין סוף, בעל כוחות אלוקיים, ובזה נכלל תפקידי המיוחד בעולם שנועד רק לי (ועלי להוציאו מן הכח אל הפועל בבחינת תעשה ולא מן העשוי), ומכאן פתיחות הלב שלי לאהוב את הזולת שגם הוא חלק אלוקה ממעל ממש וגם לו תפקיד מיוחד בעולם.

בפרשות תזריע ומצורע נרמזים ענייני גאולה. כנסת ישראל משולה לאשה של הקב”ה – והקב”ה משבח את רעייתו. גם המצורע קשור בגאולה!… זהו שמו של משיח בזמן הגלות.

פרשת “בהר” הפותחת בפרטי הלכות שמיטה מלמדת אותנו, שכל התורה כולה על כל פרטיה ודקדוקיה ניתנו בהר סיני. התורה ניתנה על “הר” גבוה ומתנשא, הצומח שבדומם. שיש בו נפש הדומם ונפש הצומח, ללמדנו שבלימוד תורה יש לצמוח ולגדול מעלה מעלה. גם פרשת “בחוקותי” הפותחת במלים: “אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם” דורשת התקדמות ועליה בלימוד תורה וקיום מצוות – “בחוקתי תלכו”, הליכה אמיתית, התקדמות תמידית.

פרשת השבוע “אמור” מלמדת שיש לקיים “אמור” באופן של ציווי תמידי… והכוונה להרבה מצוות הקשורות באמירה ודיבור – תפילות, ברכות ולימוד תורה וכל הקשרים בין איש לרעהו הנוצרים בעיקר בדיבור. “אמירה” בלשון רכה.

משמעות מיוחדת לשבת מברכים של חודש אייר שבכולו אנו אומרים את ספירת העומר, בתחושה שכל יהודי יכול להיות “מדלג על ההרים (בזכות אבות) ומקפץ על הגבעות” (בזכות אמהות), ואף למעלה מזה.

בדבר מלכות לאחרון של פסח מסביר הרבי שבהדגשת השייכות דספירת העומר לחג הפסח… מרומז התוכן והחידוש שבספירת העומר – שעבודת האדם (ספה”ע) היא (לא רק בענינים השייכים לגדרי האדם והעולם, אלא גם) בהמשכת וגילוי הענינים שלמעלה מגדרי האדם והעולם.

מצות ספירת העומר היא הכנה והכשרה לחג השבועות, “זמן מתן תורתנו”, כמ”ש החינוך “משרשי המצוה . . לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמ”ש אם לא בריתי יומם ולילה וגו’.