ספר-במדבר

במאמר הרבי לפרשת פינחס מסביר הרבי שלא די במסירות נפש, כי תכלית ה”רצוא” היא, שלא יהיה באופן של יציאת האור מהכלי, אלא אדרבה, שה”רצוא” יביא ל”שוב”.

פרשת מסעי עוסקת במסעי בני ישראל במדבר, במצוות התנחלות הארץ, בגבולות הארץ, בערי הלויים ומגרשיהן, בערי מקלט ובדיני רוצחים, ובדין בת היורשת נחלה, שעליה להינשא לבן שבטה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. לָמָּה נִכְתְּבוּ כָּל 42 הַמַּסָּעוֹת בַּפָּרָשָׁה? 2. לָמָּה נִקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם “רִתְמָה”? 3. מִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן מֵת בִּנְשִׁיקָה? 4. אֵיזוֹ שְׁמוּעָה שָׁמַע הַכְּנַעֲנִי שֶׁבִּגְלָלָהּ הֶחְלִיט לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל?


הבחינה שלמעלה מהשכל נקראת בשם גורל, שכל נפש מישראל יש לה ענין מיוחד ומצוה פרטית השייכת במיוחד לנשמה פרטית זו, וענין זה אינו בבחי׳ הטעם והדעת המושג אלא למעלה מבחי׳ הדעת, ודוגמתו למטה הוא בחי׳ הגורל ממש.

קליפת מדין מנגדת לשם הוי׳. מדין מלשון מדון ומריבה. כלומר, קליפת מדין הוא ענין הפירוד וההתחלקות, ועד לשנאת חנם ופירוד הלבבות, היפך ענין השלום והאהבה שבקדושה, לכן יש להילחם בה.

ענין הנדרים – איש כי ידור נדר גו׳ לא יחל דברו, משמעו, לא יעשה דבריו חולין, וככל היוצא מפיו יעשה. ולא שאוסר דבר האסור כבר, כי אם לאסור דבר המותר לו. מהי תכלית הנדר?

פרשת מטות עוסקת בענייני נדרים ושבועות, במלחמת מדיין ובעניין בני ראובן ובני גד המקבלים נחלה בעבר הירדן המזרחי.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן …1. מַדּוּעַ מְצַוָּה הַתּוֹרָה לִנְקֹם בַּמִּדְיָנִים וְלֹא בַּמּוֹאָבִים? 2. הִזְדָּרְזוּת מֹשֶׁה לְמִלְחֶמֶת מִדְיָן מְעִידָה עַל מַעֲלָתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל מֹשֶׁה, מַהִי? 3. מִנַּיִן שֶׁפִּינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל חֲלוּצֵי הַצָּבָא שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּמִדְיָן?…


פרשת פינחס כוללת את שכרו של פינחס, המלחמה במדין, מפקד בני ישראל, חלוקת הארץ בגורל, בנות צלפחד וחוק הירושה, קרבן התמיד וקרבנות מוספים.

בכל חודש יש צירוף אחר של שם הוי׳, וכן של שם אדנ-י, ולפי הצירוף כן הוא עליית הקרבנות בפרטות. כלומר, שלפי אופן הצירופים דחדשי השנה כן הוא אופן הקרבנות. מלבד עולת התמיד שהוא ענין כללות כולם דרך כלל, היינו שהוא תמיד בשוה.

אך בגורל יחלק את הארץ – הכוונה לחלוקת הארץ בימי יהושע, חלוקה שנעשתה על פי הגורל, וכמפורש גם בספר יהושע. גורל הוא למעלה מטעם ודעת, היינו שהחלוקה אינה ע״פ שכל וסברא אלא משום שכך עולה בגורל.

מעלת ישראל היא שהם ראשית תבואתה. מעלת התבואה הוא שעניינה למעלה הם המלאכים, כמבואר בזהר, שהמלאכים נקראים חציר, וישראל הם ראשית תבואתה, היינו שהם למעלה מהמלאכים.

כל יהודי הוא בן אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה, שיסודתו צורים וגבעות, צורים הם האבות וגבעות הן האמהות. וכשמסתכלים בו רואים שרשו ומקורו.

כתוב שאין מזל לישראל, אז איך אפשר לומר “דרך כוכב מיעקב”? ועוד כתוב שהכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ומבאר שם הרב המגיד שמדריגת אין שהיא חכמה היא המזל לישראל.

במאמר הרבי לפרשת בלק מסביר הרבי שכוונת בלעם: אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב גו׳, לראיה דוקא משום שרומז על משיח צדקנו שחידושו יהיה בבחינת ראיה דוקא. וכדי להביא גילוי זה לעתיד צריכה להיות גם העבודה עתה בזמן הגלות בבחינת ראיה.

לאחר כיבוש ארץ סיחון ועוג, נפל פחד גדול על מדיין ומואב. לכן מואב ומדיין שעד אז היו אויבים זה לזה עשו שלום ביניהם ומטכסים עצה איך להינצל מישראל לשם כך הם פונים לבלעם.

מפרשת חוקת למדים שהמצוות צריכות להיות חקוקות בנפשנו. יש ענין בנפש האדם שהוא למעלה מבחינת אותיות החקיקה, כי אף שחקיקת האותיות היא מיני׳ ובי׳, האבן עצמה היא למעלה מהאותיות הנחקקות בה. אבל האיתן שבנשמה הוא למעלה גם מהתורה כמו שהיא באופן של חקיקה.

שירת הבאר מרמזת על מעלת הנשמה ותכלית ירידתה למטה. מעין גנים – מדריגת הנשמה למעלה טרם ירידתה למטה, ובאר מים חיים – הנשמה כמו שהיא יורדת ומתלבשת בגוף למטה בעולם הזה.

כל העבודה בקיום תורה ומצוות היא בשתי התנועות של המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה, רצוא ושוב. ולכן נאמר בפרה אדומה זאת חוקת התורה, כי מצוה זו היא כללות הענין של רצוא ושוב

לאחר מחלוקת קרח התחזקה המהירות שבהמשכה ע״י אהרן, וכמו נהר שכאשר יש בו דברים מעכבים הוא מתגבר עליהם ופורץ ביתר שאת וביתר עז, ואז ההמשכה היא במהירות ועד מהרה ירוץ דברו, שאין מי שמעכב בידו.

למקום שאליו לא הצליח להגיע שלמה המלך בחוכמתו העצומה, הגיע משה רבנו, הרועה הפשוט וכבד הלשון באמונתו הפשוטה. למה? כי משה רבנו לא השתמש בכלים שכליים, אלא בכוח האמונה שמעל השכל.

פרשת חוקת עוסקת במצוות פרה אדומה, במות מרים ואהרון, בחטא מי מריבה בכיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן ועוד.

זאת חוקת התורה, משמע, שאת בחינת החקיקה שבתורה צריך להמשיך באותיות הכתב – בתורה שבכתב, וממנה לתורה שבע״פ. וגם בנפש האדם, את החקיקה שבנפש האדם צריך להמשיך בעבודה של הכחות הפנימיים, עד למעשה בפועל. ועוד, שאת זה צריך להמשיך בעולם כולו, עד שהתורה תהיה כל מציאות העולם בגלוי.

טענת קרח היתה, טלית שכולה תכלת תהא פטורה מן הציצית. כי טלית הוא אור הסובב, וטלית שכולה תכלת הוא שגם אור הסובב המשכתו ע״י הצמצום ונגע בו הצמצום, וטענתו היתה שלא רצה באור פנימי, אלא מספיק ההמשכה של אור הסובב שגם בו נגע הצמצום, ולכן תהא פטורה מן הציצית.

מפרשת קורח למדים שבכל דור ישנו “משה רבנו שבדור”, אדם שהוא כתובת ברורה, עם שם, עם נוכחות פיזית. לא רעיון אמורפי, או מבחר אנשים. אדם אחד. יחיד ומיוחד. בדור, בכל דור.

פרשת קורח עוסקת במרד הגדול של קורח ועדתו במשה ואהרון, בהשתדלותו של משה לפייסם, בכעס ה’, בעונשם החמור, בתלונות העדה, במטות הנשיאים ומטה אהרון ועוד.

המרגלים דאגו כביכול לטף והקב”ה משיב להם שדוקא הם יירשו את הארץ, ומסבירה תורת החסידות שלא סתם מדברים המרגלים על “הטף” דווקא…

פרשת שלח העוסקת בפרשת המרגלים כוללת את שליחות המרגלים, ההוראות שניתנו למרגלים, “ויתורו את הארץ”, הוצאת דיבת הארץ רעה. תגובת העם, כעס ה’ העונש וכו’.

במאמר הרבי לפרשת שלח מסביר הרבי, שכלב השתיק את העם, כלומר, את בחי׳ המדות. קודם כל, הוא פעל בהם את הביטול הכללי, כדי שעל ידי זה יוכל להפכם אחר כך.

יש מצב של “לחם מן השמים” כמו המן – שהיה שמיימי וניסי וקיבלו אותו חינם אין כסף, ואכלו מן המוכן, ויש מצב של “לחם מן הארץ”. מה עדיף?

שלך גדולה משלהם – כי ענינם הוא עלי’ מבי”ע לאצילות, וזהו ענין של אתערותא דלתתא מלמטה למעלה, ושלך גדולה, כי עבודתו של אהרן היא באצילות גופא, שזה בא מלמעלה.

נשא את ראש בני גרשון גם הם, נוסף על נשיאת ראש בני קהת, מלמד על עבודת המשכן אצל כל אחד. בזמן המקדש הכוהנים והלויים עשו את העבודה כשלוחי העם, אולם עבודת המשכן מוטלת על כל יהודי.

במאמר הרבי לפרשת במדבר מסביר הרבי, שהספירות על ידם נברא העולם, הם ענין של הגבלה, עשר ולא תשע ולא אחד עשר. ותפקידנו בעולם הוא להמשיך את הבלי גבול בתוך הגבול, עד אשר לא ימד ולא יספר.

בפרשת במדבר נצטווה משה למנות את בני ישראל בשיטה מיוחדת. כל אחד נתן מטבע וע”פ ספירת המטבעות ידעו מה מניין בני ישראל. יצאו מן הכלל שבט לוי, שלא נמנו במניין הכללי.

מספר בני ישראל בפרשת במדבר הוא 60 ריבוא הוא רק שורשי נשמות ישראל. וכמו שכתוב בהפטרה: והי’ מספר בני ישראל אשר לא ימד ולא יספר, הכוונה, שהמספר גופא הוא בבחי’ בלי מספר. שכל אחד הוא בבחי’ בלי גבול.

פרשת מסעי עוסקת במקומות חנייתם של בני ישראל במדבר, במצוות ירושת הארץ, בערי מקלט, בדין בת יורשת נחלה ועוד.

פרשת מטות עוסקת בדיני נדרים ושבועות, במלחמת מדין ובהתנחלות בני גד ובני ראובן בעבר הירדן המזרחי.

פרשת פינחס עוסקת בשכרו של פינחס, במלחמת מדיין, במפקד בני ישראל, בבנות צלפחד וחוק הירושה, בקרבנות תמידים ומוספים ועוד.

פרשת בלק עוסקת בפגישה שבין בלק לבלעם מתוך רצון לקלל את עם ישראל אלא שהקדוש ברוך הוא הופך את הקללה לברכה.

פרשת חוקת עוסקת בנושאים: פרה אדומה, מות מרים, מי מריבה, מות אהרון, מלחמת סיחון ועוג ועוד.

עניינה העיקרי של פרשת קורח הוא מרד קורח בן דודו של משה ועדתו במשה ואהרון, בטענה שחלוקת התפקידים בכהונה ובמשכן של משה אינה צודקת.

פרשת בהעלותך עוסקת במצות הדלקת המנורה במשכן. בטהרת הלויים והכנתם לעבודת המשכן. בצבא העבודה של הלויים. בקרבן פסח ראשון במדבר ועוד.

פרשת בהעלותך עוסקת במנורת המשכן, בפסח שני, הענן כסימן למסעות בני ישראל במדבר, בחטא המתאוננים, בחטא לשון הרע של מרים ועונשו ועוד.

פרשת נשא שמייחדת מקום וחשיבות רבה לקרבנות הנשיאים, עוסקת גם בפרשת נזיר, פרשת סוטה, ברכת כהנים ועוד.

פרשת נשא עוסקת בספירת משפחות הלויים נושאי המשכן וכליו, בפרשת סוטה ופרשת נזיר, הפורש ונבדל מתענוגות העולם, בברכת הכוהנים, בקרבנות הנשיאים ועוד.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֵּן קְהָת בֶּן לֵוִי – לָמָּה לֹא הִמְשִׁיךְ וְאָמַר “בֶּן יַעֲקֹב”? 2. מַדּוּעַ נָפַל מֹשֶׁה עַל פָּנָיו? 3. קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זוֹ?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַדּוּעַ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? 2. הַאִם הַמְּרַגְּלִים הִתְאִימוּ לַשְּׁלִיחוּת? 3. מֶה עָשָׂה כָּלֵב בְּחֶבְרוֹן?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? 2. “וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה” – מַה לּוֹמְדִים מִמִּלִּים אֵלֶּה? 3. “קַח אֶת הַלְּוִיִּים” – וְכִי מֹשֶׁה לוֹקֵחַ אוֹתָם בְּיָדָיו?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל – וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים, אוֹ בֵּן אוֹ אָח אוֹ שְׁאֵר בָּשָׂר קָרוֹב מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו לְמַעְלָה עַד יַעֲקֹב? 2. “כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ” – מַה פֵּרוּשׁ תִשְׂטֶה? 3. מַהוּ “נָזִיר” עַל פִּי תּוֹרָה?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן … 2. לָמָּה לֹא נִכְלַל שֵׁבֶט לֵוִי בְּמִפְקַד הָאֻכְלוּסִין שֶׁל אֶחָד בְּאִיָּר? 3. מַדּוּעַ נֶחְשְׁבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן גַּם לִבְנֵי מֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה”, וְלֹא נִזְכָּרִים בְּנֵי מֹשֶׁה כְּלָל? 4. לָמָּה נִבְחֲרוּ הַלְּוִיִּים לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ בִּמְקוֹם הַבְּכוֹרִים?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. שָׁם הָיוּ 12 עֵינוֹת מַיִם וְ-70 תְּמָרִים ב. כַּאֲשֶׁר בָּאוּ ג. “וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרוֹצֵחַ מִיָּד _______ _______”


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אִסּוּר ב. הוּא גָּרַם לְעָווֹן פְּעוֹר ג. בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה כָּבְשׁוּ אֶת… ד. כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה – לֹא יָחֵל _______ ה. חִגְרוּ חֲלָצֵיכֶם …


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מַה טֹּבוּ _______ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל ב. נָבִיא גּוֹי ג. הָאֲנָשִׁים


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מִי אוֹסֵף אֶת אֵפֶר הֲפָרָה? ב. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ מִמַּתָּנָה לְנַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל לְ_______ ג. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּכוּ אַרְבָּעִים יוֹם לְאַחַר שֶׁאַהֲרֹן _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ בְּנֵי… ב. הַפָּרָשָׁה עוֹסֶקֶת בְּפִדְיוֹן… ג. “אִישׁ” בַּאֲרָמִית


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כַּמָּה זְמַן נִשְׁאֲרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בִּגְלַל חֵטְא הַמְּרַגְּלִים? ב. בְּנֵי עֲנָק ג. הַמְּרַגֵּל לְמַטֶּה גָּד…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. וְעַל צְבָא מַטֶּה בְּנֵי גָּד… ב. אַחַד הַמַּאֲכָלִים הַזְּכוּרִים לְטוֹבָה מִמִּצְרַיִם ג. וְעַל צְבָא מַטֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. נָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי ב. מְעֻרְבָּבוֹת ג. הַבֵּן הַבְּכוֹר שֶׁל קְהָת ד. נְשִׂיא אֵיזֶה שֵׁבֶט הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. נְשִׂיא שֵׁבֶט זְבוּלוּן ב. אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי הָיָה נְשִׂיא שֵׁבֶט _______ ג. נְשִׂיא שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה


את פרשת פרה קוראים בשבת לפני שבת החודש – ניסן – פרשה שעניינה רצוא ושוב, התעלות ורגיעה. דבר המאפיין את כל החיים שלנו. הכיצד?…

בפרה מרומזות ד׳ המלכיות (ד׳ גלויות), אדומה זו בבל תמימה זו מדי (גלות אחשוורוש) וכו׳. וצריך להבין השייכות דפרה אדומה לענין הגלויות, והרי פרה קשורה למשכן ומקדש, ובזמן הגלות גלינו מארצנו ונחרב בית מקדשנו, ומה ענין פרה אצל גלויות?…

בני ישראל מגיעים כמעט לארץ, אבל שבט גד, ראובן וחצי משבט מנשה מודיעים שאינם רוצים לעבור את הירדן ולהתנחל בארץ. מדוע? איך מגיב משה? ואיך הבעיה נפתרת?

קורח לא טעה במטרתו שהייתה קדושה. טענת קורח, ש״פיקח היה״ , הייתה, שרצונו להיות כהן גדול. אולם טעה בשיקול הדעת, באופן שבחר להגיע אל היעד.

פרשת מסעי לילדים – למה כל כך הרבה מסעות? כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּם וְלַעֲלוֹת בְּהַדְרָגָה.

פרשת מטות מסעי לילדים – חידון. אין כמו שאלות וחידות במיוחד לילדים שיוצרים אוירה של לימוד משעשעת ליד שולחן שבת.


בכל דור ובכל יום מוכרח אדם לחוש יציאת מצרים כרצון התורה בחיות כחלק מעבודתו בעולם כמו שהרגיש בט”ו בניסן, וכן את מסעי בני ישראל וכך עולה ומתקדם עד לגאולה.

ההבדל בין שאר השבטים לבני גד ובני ראובן וכו׳, ששאר השבטים היו עובדי ה׳ בדברים גשמיים, ואילו בני גד ובני ראובן כרועי צאן היו צריכים לעשות עבודתם בהתבודדות מהעולם.

כשקוראים פרשת פינחס בג’ השבועות בין המצרים מפטירים “דברי ירמיהו”… (ירמי’ ב) בו נקראים ישראל קודש לה’, ראשית תבואתו, שעניינם לגלות את בחינת היחידה שבנפש.

המרגלים עמדו בנקודה של התלבטות, ועליהם היה להפעיל שיקול דעת כיצד לנהוג בהתאם למצב החדש שנתגלה להם. ננסה לבחון וללמוד כיצד יש לנהוג בשיקולי דעת.

בפרשת פינחס מסופר על בנות צלפחד, מהן למדים על כוחה של האשה. ובימינו ימות המשיח שבהם “נקבה תסובב גבר” ברור שלנשים יש חלק פעיל ביותר בהבאת הבאולה.

פינחס הוא אלי’הו, מבשר הגאולה. פינחס מצד עצמו היה ראוי לכהונה, עוד בטרם הרג את זמרי, אלא שניתנה לו כהונה דוקא על ידי עבודת מסירות נפשו. מדוע?

בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס מְתָאֶרֶת הַתּוֹרָה אֵיךְ תִּפֹּל הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל שֵׁבֶט יְקַבֵּל נַחֲלָה מִשֶּׁלּוֹ עַל פִּי גּוֹרָל, וּלְלֹא שׁוּם סִבָּה הֶגְיוֹנִית.

פרשת פינחס לילדים – חידון המעמיק בהבנת הפרשה ומבוסס על המפרשים, בעיקר על פירוש רש”י, תוך הדגשה לנושאים העיקריים העוסקים בפרשה.


הבעל שם טוב אומר על מ״ב המסעות שבפרשת מסעי, שכולם מצויים אצל כל אדם במשך שנות חייו. כלומר, החיים בעולם הזה הם מסע.

פרשת בלק מזכירה לנו שהצניעות מתחילה בפנימיות. וכאשר העולם הפנימי שלנו מלא תוכן יהודי אמיתי, אין לנו מה לחפש בחוץ. והדגשה על החיצוניות לא תחפה על הריקנות.

בפרשת בלק אומר בלעם – “מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל” פסוק המכוון להווה ונבואה לעתיד לבוא.

בָּלָק בּוֹחֵר בְּבִלְעָם, שֶׁכּוֹחוֹ בְּפִיו לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וּלְבַסּוֹף בָּלָק מִתְאַכְזֵב מֵהָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא רַק לֹא קִלֵּל בִּלְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַף בֵּרֵךְ אוֹתָם.

החידון לפרשת בלק לילדים בא להעשיר ולהעמיק את לימוד הפרשה על פי רש”י גדול המפרשים, בשימת דגש לפתגמים מתוך רש”י.


בפרשת חוקת שרים בני ישראל את שירת הבאר כדי להודות לה’ על הניסים שקרו להם במדבר. ללמדנו שעלינו להודות לה’ על כל הניסים שעושה עמנו ה’ בכל יום.

מי מנה עפר יעקב, משמע, שתחילה צריך ה”יחד לבבי”, “ומלתם את ערלת לבככם”, ענין עפר יעקב, ואח״כ אפשר להגיע ל”ומל הוי׳ אלקיך את לבבך”. שעפר הוא היסוד הכי תחתון.

עַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר חַי כְּמוֹ בְּגַן עֵדֶן – עַנְנֵי הַכָּבוֹד הִקִּיפוּ אוֹתוֹ, הוּא אָכַל מָן שֶׁיָּרַד מִשָּׁמַיִם וְשָׁתָה מַיִם מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם.

בחידון זה לפרשת חוקת השאלות מבוססות בעיקר על פירוש רש”י. מה טוב לחבר את הילדים בלימוד הפרשה לגדול פרשני התורה רש”י.

במאמר הרבי לפרשת חוקת הוא מסביר, שתכלית תורה ומצוות, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. היינו שענין הרצוא ושוב מגלה את אותיות החקיקה שלמעלה בספירת המלכות.

במאמר הרבי לפרשת חוקת מסביר הרבי, זאת חוקת התורה – חוקה מלשון גזירה ומלשון חקיקה. וחקיקה דרגה גבוהה מכתיבה ואמירה, הן בסדר השתלשלות והן בנפש האדם.

מפרשת קורח למדים שמשה הוא נשמה כללית. הוא נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא להיות נשיא הדור ולכן על כל בני דור לציית לו. בכל דור יש לנו משה שבדור שחובה לציית לו.

מחלוקת קרח ועדתו היפך משה ואהרן, לפי שהוא גבורה בלי חסד, התחלקות שאינה לשם שמים, שרוצה שהיש יהיה מציאות בפני עצמו, אך אין סופה להתקייםכי בסוף יתברר.

על פי פנימיות התורה מפרשת קורח למדים, שרק נשמות כלליות של נשיאי ישראל ממשיכות השפע לעם, ולא אנשים כקורח ועדתו, שלכן “קריאי מועד” כתוב בכתיב חסר.

בפרשת שלח למדים ש”כיבוש הארץ” אינו רק מושג השייך לימי יהושע והמלכים. זה קשור לימינו. כאשר יש לנו מלחמה פנימית עם העולם החיצון, עלינו לכבוש את ארץ ישראל ברוחניות.

פרשת שלח עוסקת בפרשת ציצית. ומסביר הרבי, שהפניה “דבר אל בני ישראל” היא מפני שענין זה שייך דוקא לבני ישראל, המושרשים בעצמותו ומהותו ית’, שזה שייך לבחי׳ מצוותי.

בשיחת הרבי על פרשת שלח מסביר הרבי שיתרון העבודה שבארץ ישראל על העבודה במדבר, מתבטאת בקיום מצוות ויותר מזה, בהתמסרות אל יהודי שני ולעשותו שומר תורה ומצוות.

פרשת בהעלותך עוסקת בפרשת המן. המן שאכלו ישראל במדבר היה מזון איכותי ובו טעמו כל טעם שרצו, אז למה התלוננו ישראל על המן?

בפרשת בהעלותך מתארת התורה את תלונות עם ישראל במדבר. מה המניע לתלונות? ולמה חרה אף השם על כך?

בשיחת הרבי על פרשת בהעלותך הוא מדבר על מעלת המן שהיה לחם מן השמים, ואף ברדתו למטה נשאר במעלתו. המן משל לפנימיות התורה שכולם חייבים לעסוק בה.

בפרשת נשא נצטוינו “נשא את ראש”. אכן עם ישראל נבחר לתפקיד מיוחד וקשה. גם על אומות העולם הוטל לקיים 7 מצוות בני נח, וגם לסייע לעם ישראל בתפקידם.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַעֲמִיד אֶת קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, אַף אִישׁ לֹא יָכֹל לְהַעֲמִידוֹ. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד אֶת הַמִּשְׁכָּן עַל יְדֵי אָדָם?

קרבנות הנשיאים בפרשת נשא מעוררים שאלות. מדוע הקריבו כולם אותם הקרבנות? כיצד נתנו בני יששכר אותה עצה לכל הנשיאים? ומדוע מפרטת התורה אותם הקרבנות 12 פעמים?

פָּרָשָׁה זוֹ, פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, אוֹתָהּ אָנוּ קוֹרְאִים תָּמִיד לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר הָדוּק לְמַתַּן תּוֹרָה.

בשיחת הרבי לפרשת במדבר מסביר הרבי, שבכל פעם שמונים את ישראל יש תכלית מיוחדת, ובמיוחד המניין השלישי שהיה הכנה למתן תורה, שעל ידי מניין זה התגלתה הנקודה הפנימית של עם ישראל.

מהו סוד פרה אדומה? מדוע שורפים את הפרה ונותנים באפרה עץ ארז, אזוב, תולעת שני ומים מעליהם? איך יתכן שהיא מטהרת את הטמאים?

יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים הַמַּגְבִּילִים וּמֵצֵרִים לָאָדָם. עָלֵינוּ לָצֵאת מֵהַמְּצָרִים וְהַגְּבוּלִים. עָלֵינוּ לִפְרֹץ אֶת הַגְּבוּלוֹת וּלְהִתְקַדֵּם.

מסעי ישראל במדבר אינם עניין היסטורי שחלף, לפי הבעל שם טוב כל חיינו נכללים ונרמזים בכל המ”ב מסעות. מהי תכלית המסעות שיהודי עובר בחייו, ומנין לו כוחות לכך?

המסעות עצמם באים מעולם הקדושה. לו היו בני-ישראל בוחרים בטוב (“ובחרת בחיים”), היו כל המסעות מתקיימים בעולם הקדושה עצמו, עליות מחיל אל חיל.

לְצַעֲרֵנוּ, הַמִּלְחָמָה בִּקְלִפַּת מִדְיָן לֹא נִגְמְרָה וְהִיא נִמְשֶׁכֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עֲדַיִן יֵשׁ שִׂנְאַת חִנָּם. לָכֵן נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.

בדבר מלכות לפרשת מטות מסעי מדבר הרבי על הקשר ד”חזק חזק ונתחזק” על ספר במדבר, שמסיימים בשבת פרשת מטות-מסעי – לתוכן שלושת השבועות של בין המצרים.

מלחמת מדיין שונה מכל המלחמות האחרות. היא לא נועדה לצורכי כיבוש ארצות, אלא מטרתה הייתה “לתת נקמת ה’ במדיין” שהחטיאו את ישראל.

עָדִיף שֶׁלֹּא לִנְדֹּר נְדָרִים וְלֹא לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעוֹת, אַף שֶׁיֵּשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר אוֹ לְהָפֵר אוֹתוֹ.

מהסיפור על המלחמה בקליפת מדין בפרשת מטות למדים, מה מפריע ליצירת קשר של אהבה ושלום? מהי קליפת מדין? מה מקורה של שנאת חינם ואיך נוכל לבטלה?

פרשת מטות מסעי – סיפור בנות צלפחד כסיום לספר במדבר. “נשים – עם בפני עצמן”. סוד נפש האשה הוא, שהיא עיקר הבית, וכגפן פוריה סוככת על כל יושבי הבית בענפיה.

פרשת פינחס שמונה בין משפחות ישראל את משפחת הקורחי מלמדת מהו כוחו של הרהור תשובה. אף שמדובר בזיק קטן ואולי חד פעמי של מחשבה על תשובה ועזיבת החטא.

תַּכְלִית בְּרִיאַת הָעוֹלָם לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. דָּבָר הַדּוֹרֵשׁ הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת וְכֻלָּן חֲשׁוּבוֹת עַל כָּל פְּרָטֵיהֶן.

דבר תורה לפרשת בלק המוקדש לעילוי נשמתם של הרוגי המלכות: גיל-עד מיכאל ז”ל בן אופיר, יעקב נפתלי ז”ל בן אברהם, ואייל ז”ל בן אורי. ת.נ.צ.ב.ה.

מפרשת בלק למדים שישראל עם מבורך. אך ההשגחה העליונה רצתה גם להפוך את הקללה לברכה. ה’ רצה לשים את ברכותיו בפי בלעם הרשע, כי יש יתרון באור הבא מן החושך.

נאמר “זאת חוקת התורה” על מצות פרה אדומה מכיון שהיא כלולה משני הענינים ד”רצוא” ו”שוב” (שריפת הפרה (רצוא), ו-ונתן מים חיים אל כלי (שוב)) כמו כל מצוות התורה.

פרשת קורח מספרת לנו על מטה אהרן. “אהרן” אותיות “נראה” (“באורך נראה אור”) יש בכוחו, להמשיך אורות מלמעלה מעלה עד למטה מטה במהירות גדולה בלי עיכובים.

בפרשת קורח מתגלה בהשגחה פרטית נפלאה שה’ אוהב כל יהודי אפילו יהודי רשע, ואינו רוצה להעניש את הרשעים אלא רוצה שיחזרו בתשובה, על כן בני קורח ניצלו.

כל סיפור בתורה הוראה בעבודת ה’. התורה מספרת לנו את הסיפור הנורא על קורח, כדי ללמדנו לקח. ומדגישה התורה, שיש לזכור להישמר, שלא להיות כקורח וכעדתו.

מפרשת קורח למדים שכדי שעבודת הלויים תמשיך את האור האלוקי לעולם הוא על ידי שיתוף פעולה עם עבודת הכהנים, ודוקא כשהם טפלים לכהנים.

בדבר מלכות לפרשת קורח מסביר הרבי, שעל ידי זה שבכל רגע מתהוה כל נברא מחדש בדבר ה’, מגלים בכל רגע מחדש את כבודו של הקב”ה.

פרשת שלח לילדים – כָּל כַּוָּנַת הַמְּרַגְּלִים הָיְתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם! אוּלָם הֵם טָעוּ כִּי לֹא הֵבִינוּ אֶת הָעֵרֶךְ שֶׁל מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁדַּוְקָא הֵן מַמְשִׁיכוֹת אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי.

מעלת המרגלים ש”כולם אנשים ראשי אלפי ישראל המה”, נבחרים מעם, ש”היו במדרגה גבוה מאד ולא רצו להשפיל את עצמם למצוות מעשיות”.

בפרשת שלח מסופר על המרגלים ששלח משה, ללמדנו שעל כל יהודי לתור את ארץ כנען שבנפשו, שמידותיו יהיו לה’. ובעיקר לבושי נפשו, מחשבה דיבור ומעשה, שזהו כיבוש יריחו.

תורה ירדה לעולם באופן של “שלח” ולכן שייכת לכל מקום ולכל זמן, וכל אחד יכול לזכות בה. וכמוה כל יהודי בכל מקום שנמצא ובכל זמן הוא הוא שליח הקב”ה לעשות רצונו.

המרגלים התרים את הארץ רואים שארץ ישראל – “ארץ זבת חלב ודבש” – “טובה הארץ מאד מאד” והיא מבורכת בפירות טובים וגדולים. ובכל זאת, אינם רוצים להיכנס לארץ. מה טעם?…

בפרשת השבוע בהעלותך מדובר על אהרון הכהן המדליק את הנרות, דרגה שלמעלה מאברהם אבינו. בעוד אברהם אבינו בחינת “אהבת עולם”, אהרן בחינת אהבה שלמעלה מעולם. כי לאחר מתן תורה נתבטלה הגזירה שעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה.

מפרשת בהעלותך למדים שכל יהודי עובד את ה’ במשכן הרוחני שבלבו פנימה דוגמת כוהן. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. ועבודתו כוללת גם את העלאת הנרות והטבתן – העלאת והטבת נשמות ישראל.

מהפסוק בפרשת בהעלותך “בהעלותך את הנרות, ומהפסוק בהפטרה “ראיתי והנה מנורת זהב כולה… זה דבר ה’ אל זרובבל”. למדים שהמנורה היא “דבר ה'”, ו”דבר ה'” הוא מקור נשמות ישראל, וכללות נשמות ישראל הנקראים מנורה “נזרעו” בבבל, היינו בגלות!, ואין זאת אלא ירידה צורך עליה.

פרשת השבוע בהעלותך מדברת על השראת השכינה בהדלקת הנרות מבהירה לנו מהי החשיבות הגדולה כל כך של הדלקת המנורה עד שהיא למעלה מן הקרבנות, הרי “רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף”?… הדלקת הנרות קיימת בכל זמן ובכל מקום לנצח ואפילו בגשמיות.

התוכן ד”בהעלותך את הנרות” – “עד שתהא שלהבת עולה מאלי'” – הוא, שעבודת היהודי צריכה להיות באופן שהוא מדליק ומאיר את עצמו וחלקו בעולם וכל העולם ב”נר מצוה ותורה אור”

בכל נשמה פרטית ישנם כל ז’ המדות שכנגדם הם ז’ אופני העבודה דשבעת המדות, היינו, שבכל נר (“נר ה’ נשמת אדם”) ישנם בפרטיות “שבעת הנרות”.

בטבע בני אדם: כאשר אדם אינו מרגיש את הכוונה והתכלית בחייו (ש”אני נבראתי לשמש את קוני” ), אינו יכול להיות במנוחה והתיישבות אמיתית.

בימי בין המצרים עלינו למעט את צער החורבן על ידי שמחה, כי ימים אלה הם ימי תיקון למה שגרם חורבן המקדש, ובכח המקדש הפנימי שקיים בנו לנצח נוכל לתקן הכל.

פרשת מטות מסעי – המשמעות הפנימית לבקשת בני גד ובני ראובן. בני ראובן ובני גד בוחרים בהתבודדות כדרך בעבודת ה’. רצונם בלימוד תורה כעיסוק בלעדי.

מהי החשיבות והתכלית של הקרבת הקרבנות בבית המקדש? איך עם ישראל מחזיק מעמד בגלות הארוכה, כשאין בית מקדש ולא כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם?

יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִחְיֶה עִם הַזְּמַן עִם פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ פִּינְחָס הַמְסַפֶּרֶת עַל קִנְאָתוֹ שֶׁל פִּינְחָס בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

מפרשת פינחס למדים, כשם שההריון הוא הכנה ללידה כך הגלות הכנה לגאולה. אי אפשר ללידה בלי הריון, ואי אפשר לגאולה בלי גלות. לכל דבר טוב בעולם יש הכנה והקדמה.

קנאותו של פינחס נובעת מהיותו “בן אהרן” דוקא ולא מהיותו “בן פוטי”. וכמו אהרן “רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה”, התעורר פינחס להשכין שלום בין ישראל לה’.

בִּלְעָם הָרָשָׁע לֹא מֵבִין שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ, ואכן הַשֵּׁם הוֹפֵך אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וּבְעַל כָּרְחוֹ בִּלְעָם רַק מְבָרֵך…

מהפסוק בפרשתנו פרשת בלק “כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו” למדים שתפקידנו הוא לכונן עולם, שיהיה בו גילוי שכינה – גילוי אלוקות!

מהפסוק בפרשתנו פרשת בלק למדים על ההבדל בין “יעקב” ל”ישראל”, בין “תורה” ל”מצוות”, בין “בעלי תורה” לבין “בעלי עסקים”, בין “אהל” ל”משכן” בין “גלות” ל”גאולה”.

פרשת השבוע נקראת על שמו של בלק שחשב רעות על ישראל ורצה לקללם: “לכה ארה לי את העם הזה, אולי אוכל נכה בו”, כדי להדגיש שהתבטלה מחשבתו הרעה, ובכך אין זו סתירה ל”שם רשעים ירקב”. להיפך הזכרה כזו היא דוקא לגנותו ובכך ממילא “שם רשעים ירקב”. יתירה מזו, התורה הקדושה נלחמת עם הרע עד שהופכת רע לטוב ומר למתוק. ואכן בא לקלל ויצא מברך.

פרשת חוקת לילדים – עם ישראל מודים לה’ על כל הניסים שקרו להם במדבר ובמיוחד על בארה של מרים: “אז ישיר ישראל… עלי באר ענו לה”… בארה של מרים הוא דבר נצחי המלווה אותנו עד היום.

פרשת חוקת עוסקת במצוות פרה אדומה. מעלתה ויחודה של מצוות פרה אדומה היא שמבטלת את טומאת המת ואת הסיבה לטומאה (חטא העגל). כשיתבטל חטא העגל יתבטל המוות ויהיו חיים נצחיים.