"היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא!" "נפש בריאה בגוף בריא!" הרמב"ם ב"הלכות דעות" נותן לנו הדרכות בשמירת הגוף באמצעים טבעיים וגם בשולחן ערוך יש פרק הנוגע לשמירת הגוף בדרך הטבע. הרב המגיד אומר, שאם יש חור קטן בגוף יש חור גדול בנשמה, והזוהר הקדוש אומר ש"תוקפא דגופא חולשה דנשמתא", כלומר, כשאוכלים רק מפני התאוה ולא מפני הרעב או לשם בריאות הגוף, אז יש הכוחות הרוחניים נחלשים. ואכן, "צדיק אוכל לשובע נפשו" ולא אכילה גסה, כדי שיהיה לו לעבודת ה'.

מי קדם למי "שמים" או "ארץ"? – מי חשוב יותר?… מצד הגילויים שמים קדמו לארץ, אולם מצד העצם ותכלית הכוונה, ארץ קדמה לשמים, כי דוקא בארץ הזו הגשמית יש המשכת העצמות; ולעתיד לבוא כשתתגלה מעלת המעשה תהיה מעלה זו של הארץ בגילוי, והמלכות שעכשיו אינה עיקר אלא טפל תהיה "אשת חיל עטרת בעלה", שהרי המעשה הוא העיקר, והכל תלוי במעשינו ועבודתנו דוקא.

הקב"ה לא התאוה לעולם האצילות, עולם האצילות היא ירידה מאור פניו, ואין חפץ לה' בירידה זו. הקב"ה נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים. דירה בעולמנו התחתון והגשמי – עולם העשיה. מדהים! אבל דוקא עולם זה על מילואו נברא. ועיקר שכינה בתחתונים היתה. (אמנם יש הרבה דרגות בשכינה, אבל הכונה היא לדרגה הגבוהה ביותר – דרגת אור אין סוף שלפני הצמצום).

בסוכות עם ישראל פועל על אומות העולם בהקרבת שבעים פרים, לכן בסוכות יש שמחה לעיני הגויים, אולם השמחה של שמחת תורה היא בבית הכנסת, "ישראל ומלכא בלחודוהי"…

ברוך ה' מעיינות תורת החסידות נפוצו חוצה לכל עבר, ובכל פינה בעולם לומדים חסידות; אולם יש עדיין אנשים התוהים מדוע חשוב כל כך ללמוד חסידות?… חסידות היא פנימיות התורה, המאור שבתורה, שהתגלתה דוקא בדורנו – דור עקבתא דמשיחא כדי להאיר את החושך הכפול ומכופל, וכדי להכין אותנו לגאולה האמיתית והשלימה, שעיקר עניינה לדעת את ה'.

בדומה לנשמה שעשתה דרכה למטה לבירא עמיקתא מאיגרא רמה, מ"נשמה שנתת בי" עד ל"נפחתה בי" בעולם הזה התחתון, כדי שבעולם הזה תהיה לה עליה מלמטה ביותר, כדי שתעשה דרכה חזרה בסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמיימה; גם "בחינת הנשר", בחינת מידת הרחמים, ירד ונפל למדבר שמחוץ למקום הקדושה, כדי לאפשר ליהודי עליה מהמדבר, עליה רמה ונישאה עד לפנימיות הכתר.

כל המילים וכל ההסברים לא יוכלו לתאר התרגשות גדולה כזו של מפגש בלתי צפוי של הרעיה ודודה, במיוחד שהדוד מגיע לאחר ציפיה ארוכה כל כך, כשלפתע הרעיה שומעת את קול דודה דופק ומבקש בחביבות ואהבה לתת לו רשות להיכנס. אולם מה שלא יעשו המילים עושה המנגינה. אדמו"ר הזקן חיבר את הניגון הנפלא "קול דודי דופק", כדי שנחוש את התוכן הרעיוני העמוק של מילות השיר.

בדורנו דור אחרון לגלות וראשון לגאולה גם הברכות לשנה טובה מקבלות מימד חדש נעלה יותר. אין אנו מסתפקים בכל הברכות הגשמיות בבני חיי ומזוני, אנו גם מייחלים לגילוי אור האין סוף, שאז נזכה לקבל לא רק את כל הצרכים הגלויים לנו, אלא נקבל את "כל הקופה" – את הגאולה האמיתית והשלימה, עד שיהיו לנו הפתעות גדולות עד היכן יכולה ברכת ה' להגיע.

השליחות המיוחדת שלנו, המודגשת במיוחד בשבועות אלו, היא כפי שנצטווינו באותה שיחה נפלאה ומיוחדת משבת פ' שופטים ה'תנש"א: "לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא נעלה שלא בערך מאנשי הדור – שיהיה ה"שופטייך" ו"יועצייך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בני ישראל וכל האנשים דדור זה.

תורת החסידות משנה את כל הגישה ואת כל ההתייחסות אל הקב"ה. או יותר נכון לומר שאין היא משנה אלא היא מגלה את המציאות האמיתית. היא מגלה את הקשר הנצחי שבין היהודי לא-לוקיו. וממילא נובעת מזה גישה שונה, ואף הפוכה לחלוטין מהגישה המקובלת בעם ישראל לימים הנוראים. ימים אלו אינם ימים עצובים אלא הימים השמחים ביותר מכל ימות השנה.

אומר לך, עונה אותו יהודי: מבחינתי לא השתנה אז דבר. אני הייתי מוכן ורוצה ומשתוקק להמשיך את טקס הנישואין עד תומו ולהתחתן עמה. אלא שברגע האחרון, כשעמדתי כבר לפני השופט, ראיתי מולי את דמותו של הרבי. הדבר הפיל עלי אימה ופחד והרגשתי שאינני מסוגל בשום אופן לעשות את הצעד הזה, ואת ההמשך אתה כבר יודע.

פרשת ניצבים מכינה אותנו לראש השנה. לכן ראוי לתת את הדעת על מה שכתוב בספר התניא, שיהודי הוא "חלק אלוקה ממעל ממש" ושהוא בנו של הקב"ה, ושיש בו עשר כוחות הנפש הנמשכים מעשר הספירות שבאצילות, שלכן הוא יכול להבין אלוקות ולקלוט כל עניין אלוקי, עד לדרגות גבוהות ביותר; לכן בדרכו בעבודת ה' הוא יצליח אם יפנים לעצמו ויאמר: אם כן, אין הדבר תלוי אלא בי.

כשלומדים את סוד הנישואין על ידי לימוד פנימיות התורה, כשמכניסים את הקב"ה לחיי הנישואין, הופכים מ"טובים השנים מן האחד" לרמה גבוהה יותר לרמת "שכינה ביניהם", "והחוט המשולש לא במהרה יינתק". אז הכוחות הטבעיים הופכים לכוחות אלוקיים, ועם כוחות כאלה תשכון אהבה אמיתית, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה נצחית. אהבה העוזרת להתגבר על כל קושיי החיים, כי "על כל פשעים תכסה אהבה".

משה רבינו הוא נשיא הדור, והנשיא הוא הכל. הוא שקול כנגד כל ישראל, והוא ככל הדור. הוא הנבחר מכל מין האדם. משה הוא איש אלוקים, וכפי שמסביר המדרש, חציו אדם וחציו אלוקים. הוא רבן של נביאים, שכינה מדברת מגרונו. נשמתו נשמה דאצילות, ומכיוון שעולם האצילות כולו אלוקות, נשמתו מאירה בעולם הזה כמו שהיא מאירה בעולמות העליונים. הוא הממוצע המחבר בין עם ישראל להקב"ה. לכן האמונה בו היא כמו האמונה בה'. וצריך לדעת שאין דור שאין בו כמשה.

כל תנועות הניגון "ארבע בבות" מכוונות לעניינים רוחניים ונזהרים לנגנו בדייקנות גדולה ורק במועדים מיוחדים כמו שלושת הרגלים, פורים, י"ט כסלו, י"ב תמוז, ימי הסליחות, כשמובילים את החתן לחופה וכשהכלה סובבת סביב החתן וכיו"ב.

הציפייה למשיח קשורה בעובדה שהקב"ה הוא תכלית הטוב וטבע הטוב להיטיב. ומזה ברור שירידת הנשמה לעולם היא צורך עליה, וכמו כן, הגלות היא הכנה לגאולה. רוחו של משיח קדמה לבריאת העולם, כשהמטרה והתכלית לגלות את השכינה ואור האין סוף בעולם הגשמי הזה על ידי משיח צדקנו בבחינת גילוי נעלה יותר מגילוי האור שהיה קודם הבריאה והצמצום, ודוקא פה בעולם הזה התחתון.

זוהי מעלת האדם שבבריאתו נעשה שותף לבריאה, ומשלים את הבריאה. שהעולם נברא במדידה והגבלה, ואדם הראשון על ידי עבודתו פורץ את כל הגדרים. על ידי עבודת האדם נמשך אור שלמעלה ממדידה והגבלה.

כדי לצאת מהמציאות שלי, מה"אני" שלי, כדי להתבטל לאלוקות באמת – צריך לכל לראש להתקשר לרבי, ללמוד חסידות וללכת בדרכי החסידות: כשם שב"עולם קטן זה האדם", העובדה שכל האברים חיים וממלאים את תפקידם כראוי אינה אלא על ידי שהם מקבלים את חיותם מהנפש הרוחנית השורה ומתגלה במוח, רק הודות להתבטלות והתקשרות שלהם לראש ולמוח – כך, מבואר בחסידות, גם בעולם כפשוטו…

בפרשה כי תצא אין התורה מדברת על מלחמת הגנה אלא על מלחמת רשות שמטרתה להרחיב את גבול ישראל. מדובר במלחמת תנופה שיש בה תשוקה לעלות מעלה מעלה ממדרגה למדרגה. לכן נאמר "כי תצא", משמע, לצאת ממדידה והגבלה, לצאת מההגבלות של השכל… ולהתקדם…

הפטרת כי תצא מבטיחה ברית בין שלום בין ה' לישראל, ואכן על ידי התשובה ניגאל גאולה שלימה ויבנה בית המקדש. וכשנקיים מצוות בזמן הבית תהיה המשכה מבחינה עליונה יותר מעכשיו.

עכשיו בעומדנו בפתחה של הגאולה האמיתית והשלימה, ראוי לעמוד על ההבדל בין הנבואה היום לנבואה שתהיה לעתיד לבוא שאז יתקיים בנו "ועמך כולם נביאים". בימינו כאשר כולנו עומדים הכן לחידושים גדולים ומסעירים בעולם, חידושים שלא בערך למה שהיה ביציאת מצרים ולא בגאולת מדי ופרס וכו'. כשכולנו מצפים לחידוש במעשה בראשית ולראיית שמים חדשים וארץ חדשה, לגילוי פנימיות עתיק – גילוי עצמות ה' יתברך כאן בעולם הזה, יודעים אנו בביטחון גמור שבקרוב ממש, נוכל כולנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כאן בעולם הזה שיהיה דירה לה' יתברך.

ה"תרופה" לכל המחלות של עקבתא דמשיחא, שזהו יסוד ועיקר החסידות, היא לפני הכל ואחרי הכל, האמונה הפשוטה, ללא חכמות וללא התחכמויות. רק זה היסוד הבריא שעליו אפשר וצריך לבנות בנין גדול ואדיר של שכל רגש ותענוג, בניין שיישאר תמיד איתן בגלל היסוד החזק והעמוק ששום דבר לא יזיז אותו ממקומו.

לקראת שבת פרשת עקב שבת מברכים של חודש אלול בו נצא לקראת המלך בשדה, בואו נחשוב חשבונו של עולם!

מהו סוד תקנת דוד המלך לברך מאה ברכות בכל יום? מדוע תקנה זו נוגעת גם לנשים? מהי משמעותה של הברכה שכוחה גדול כל כך?

בעבר כל אימרה ששמעו היתה תורה וכל מחזה שראו הוראה בעבודת ה'. הרבי הרש"ב אמר: פתגם חסידי מביא לצלילות הדעת ו"מנקה" את הלב. הנהגה טובה חסידית מאירה את הבית. ניגון חסידי מחזק את התקווה והביטחון, מביא שמחה ומעמיד את הבית ואת בני הבית בקרן אורה.

ספירת המלכות מבטאת את העדר ההגבלה המוחלט של ה' יתברך, שלמעלה מכל ענין של מעלה ושלימות, עד שכביכול אין הוא יתברך מוגבל ומוגדר גם לא ב"ציור" וב"הגדרה" של "שלימותו שלו" ש"אין עוד מלבדו", אלא יכול הוא לברוא ולהוות גם דברים שיהיו כאילו נפרדים ממנו יתברך, ואף על פי כן לא יחול שום שינוי ח"ו בעובדה האמיתית המוחלטת ש"אין עוד מלבדו".

אין אנו יכולים כלל להבין את עניין אחדות ה' בשכלנו, וקשה מאד אפילו לצייר זאת בשכלנו גם בלי להבין, "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי מחשבותיכם". לפיכך, כשם שאי אפשר לשום נברא בעולם להשיג מהות הבורא ועצמותו, כך אי אפשר להשיג מהות דעתו. לכן אין לנו אלא "להאמין אמונה שלימה דאיהו וגרמוהי חד. היינו, שמדותיו של הקב"ה ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו מאוחדות עם מהותו ועצמותו.

מה בין "ידיעת ה'" ל"אמונה בה'"? מה בין "ממלא כל עלמין" ל"סובב כל עלמין"? "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" – אז מה היא דרגת ה' אותה אנו כן יכולים להשיג? מה מוטל עלינו לעשות לשם כך? איך ומתי נזכה ליעוד "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"?

הרב החסיד ר' אהרן מרדכי זילברשטרום. חסיד מופלא, חסיד נאמן, תלמיד חכם עצום, עסקן ציבורי מסור, ומגדולי מפיצי המעיינות חוצה, ועם זאת עניו ושפל ברך באמת במידה שאין דומה לה. ועד כדי כך שזכה, שהרבי שליט"א כתב עליו לרב חודקוב בשנת תש"י ביטוי נדיר ומיוחד – "ירא שמים בתכלית". על כך יעיד הסיפור המובא להלן.

מנהג ידוע בקרב יהודי מרוקו, שבחצות היום של תשעה באב, זמן של לידת המשיח, זמן ראוי לגאול את ישראל, הנשים מכינות הבית לכבוד התגלות המשיח.

"עולם האצילות" הוא "עולם הספירות", שכל מציאותם הוא אלוקות. דוגמת עשר כוחות הנפש שבאדם (השכל והרגש), שמהוים חלק מאישיותו. המהות הגלויה של האדם הם שכלו ורגשותיו. ולמרות זאת הם רק כוחות הנפש ("כוחות" ולא "עצם"), שכן הנפש עצמה היא "פשוטה" ובלתי מוגבלת ואין בה חלוקה לכוחות פרטיים כלל. כך עולם האצילות. הספירות שבו אינם ח"ו דבר נפרד מאלוקות אלא הם כוחות אלוקיים, ואין כאן שום נתינת מקום לנבראים כלל.

בשבוע שעבר ביקרתי אצל השליח ברמת גן הרה"ח ר' מרדכי בן רחל (המכונה ר' מוטי גל). הוא זקוק לרפואה שלמה וקרובה בע"ה. וכפי שהרבי שליט"א מלמד אותנו תמיד, דווקא מצב זה דוחף אותו לפעול ולהפעיל במרץ בלתי נלאה למען התגלות הרבי שליט"א מלך המשיח נאו. הוא הפנה את תשומת לבי לאגדת חז"ל על הפסוק: "וישבי בנוב", וביקש שאלמד זאת, אחפש במפרשים, אתבונן בזה, ואנסה להבין מזה איזה מסר עבורנו.

כשם שהלבוש הוא דבר זר ונפרד מהאדם עצמו, כך הכוחות האלוקיים שבעולמות בי"ע, למרות היותם כוחות אלוקיים, הרי הם כבר "נותנים מקום" שיהיה דבר נוסף כביכול – שיתהוו נבראים, שבעצם הימצאותם מהווים הם ניגוד לאמת האלוקית האמיתית ש"אין עוד מלבדו", אין שום מציאות כלל חוץ הימנו. ולכן יכולים להתהוות נבראים בעולמות בי"ע.

הדבר הפשוט והבסיסי ביותר: את מה שצריך לעשות לא קובע העולם מסביב ולא השכל והרגש האנושיים, אלא אך ורק מה שאומרת התורה נטו לשם כך נחוץ ומוכרח ללמוד ולהתייגע, להתעמק ולהתבונן בתורה בכלל, במיוחד בדברי רבותינו נשיאינו, ובפרט בתורתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א * ובנוגע למצבנו היום במיוחד: בשיחות האחרונות ששמענו לעת עתה, בדבר-מלכות תנש"א-תשנ"ב

השאלה: מי מפחד ממשיח? לכאורה שאלה מצחיקה, הרי המשיח אמור להיות הגואל, אז מה יש לפחד ממנו. אולם מתברר, שאכן, יש אנשים ששומעים ש"הנה הנה משיח בא" במקום לשמוח הם נתקפים חרדה. פוחדים הם ממלחמת גוג ומגוג, מחשיפה עצמית בגילוי אלוקות פנים בפנים, וסתם אנשים פוחדים משינויים ומעדיפים להישאר בגלות, חלילה. גם במצרים היו אנשים שלא רצו לצאת ממצרים אף שהיו שם עבדים ועבדו בעבודת פרך.

הרבי מליובאוויטש בחר "שנים עשר פסוקים" מן החומש, התלמוד ,המדרש וספר התניא, פסוקים המבטאים רעיונות עיקריים וחשובים ביהדות, ועודד את הילדים לחזור עליהם ולשנן אותם בעל פה כדי שהרושם של תוכנם יישאר במחשבתם, והתורה תלך אתם לכל מקום בו הם נמצאים, וכך ייווצר אצלם קשר עמוק לתורה ולאמונת ישראל ויעזור להם להיות יהודים טובים יותר. הרבי עודד את הילדים ללמד גם ילדים אחרים פסוקים אלה, פסוקים שגם למבוגרים טוב לחזור ולשנן, כי הם מזרזים את הגאולה.

הרבי מליובאווטש זועק שאין פשרות בחינוך, ועל כן, יש לתת חינוך אמיתי עם כל ההידורים והחומרות ובשום אופן לא ללכת בדרך של פשרות ולא בדרך של קולות על מנת להתחשב בעולם וברוח הזמן. כך התלמידים יבינו וירגישו שיש בזה עניין עקרוני ורציני, דבר שיסייע להם לקבל את הוראות המכנכים מתוך יראת כבוד.

הרבי הריי"צ שנגאל בי"ב תמוז, בעודו בדרכו לעיר גלות בקאסטראמא עמד בתחנת הרכבת ואמר לפני קהל יהודי גדול שבא ללוותו (בנוכחות שוטרים גויים) שיחת עידוד לחיזוק התורה והיהדות, שעיקר תוכנה הוא, שאין להתפעל מכל הנסיונות ויש לפעול במסירות נפש, כי רק גופינו הלכו לגלות אך לא נשמותינו… לכן אין פלא, שבמסירות נפש ללא חת נטע את הזרע לשבירת קליפת ממלכת הכפירה, מה שהכין וגרם לפירוקה של ממלכת הרשע הקומוניסטית שבעים שנה אחר כך.

יהודי יקר, צפית לישועה? הנה הנה משיח בא. וכפי שאומר הרבי: "ישנה ההוראה כנ"ל, שצריכים לפרסם לכל אנשי הדור, שזכינו שהקב"ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הרי הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהי' ה"שופטיך" ו"יועציך" ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ"י וכל האנשים דדור זה, בכל עניני תורה ומצוות, ובנוגע להנהגת חיי היום יום הכלליים, גם בהענינים ד"בכל דרכיך (דעהו)" ו"כל מעשיך (יהיו לשם שמים)", עד – הנבואה העיקרית ש"לאלתר לגאולה" ותיכף ומיד ממש "הנה זה (משיח) בא" (שיחת הרבי, ש"פ שופטים ה’תנש”א).

הרבי הרש"ב מלמד את ה"תמימים" (תלמידי הישיבה) על מהותה של חסידות, המורה לאדם איך להיות ירא שמים אמיתי העובד את ה' באהבה וביראה ובהתלהבות והתפעלות, כשיש לו קשר אמיץ וחזק עם נותן התורה, והוא מתנהג במידות טובות. וכהקדמה הוא מספר על חויה שהיתה לו בגיל חמש כשאביו הרבי המהר"ש הכניס אותו אל סבו הצמח צדק, ועל אחד הדברים ששמע מסבו.

את ההוראה להכריז: "יחי המלך" נותן הרבי מה”מ שיל”ו, ואלה דברי קודשו: ההפטרה דשבוע שעבר מסתיימת בהכרזה "יחי אדוני המלך דוד לעולם" – נצחיות מלכות דוד שנמשכה במלכות שלמה, ששלימותה ע"י המלך המשיח שהוא "מבית דוד ומזרע שלמה" – שתוכנה של הכרזה זו הוא התגלות מציאותו דמלך המשיח, ועי"ז ולאח"ז באה התגלותו לעיני כל ע"י פעולותיו כו' (משיחת הרבי, ש"פ תולדות ה’תשנ”ב).

הרבי באגרות קודש מרבה לענות על שאלות עמוקות באמונה בה', הוא מסביר ענייני אלוקות, מהו בורא, מהי שכינה, מהי נשמה; מה הקשר בין אדם לבוראו, מה אדם חייב ויכול להבין ומה מעבר לתפיסת האדם; דברים המבוארים בספרי חסידות. ובאגרת זו הוא עונה לשואל המעוניין להבין מהי שכינה, ומציע לו להמשיך את הלימוד בספרי חסידות.

אגרות קודש של הרבי מליובאוויטש אלפים במספרם נותנות עצות והדרכות לכל אחד ואחד מאתנו בחיי יום יום. באגרת ג'תקעג (כרך יא) מסביר הרבי כמה חשוב לשמור על הקשר בין רוחניות לגשמיות, כמה חשוב להכניס אורות בכלים – "אורות דתוהו בכלים דתיקון", כמה חשוב לשמור על הבריאות, כי היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא. ובעליה הרוחנית יש ללכת בסדר והדרגה ולא בפעם אחת או בקפיצה.

עכשיו מגלים לנו את אורו הנפלא של משיח צדקנו. ויתירה מזו: לא רק את אורו של משיח אלא את עצמותו של משיח, עצם מציאותו, שלמעלה מכל המשכה וגילוי. ומשום כך נראה לנו בתחילה שזהו חושך והעלם. אבל לאמתו של דבר, מצב זה הוא כאילו שבירה ונסירה של כל המדרגות הקודמות, כדי לתת לנו משהו נעלה באין-ערוך כלל, העצם שלמעלה מעלה מכל האורות והגילויים – עצמותו של המלך המשיח.

וכידוע המנהג דכמה וכמה מישראל, הן גדולי ישראל, והן אנשים פשוטים, וכן נשים – שלפני עשיית פעולה מסויימת, פותחים ספר קדוש, ומסתכלים במקום שנפתח הספר ונפל מבט-עין לראשונה (שלא במכוון, שהרי, רצו לראות היכן יפתח על פי ההשגחה [ה]עליונה), ועל פי זה החליטו בנוגע לפועל…

דבר מלכות – משיחות הרבי מליובאוויטש מה"מ יום ב' דחג השבועות ה'תנש"א – בענין "תורה חדשה מאתי תצא".

השלימות דגילוי אלקות למטה בגשמיות ("לכם") – ש"כבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן-תורה" – תהי' בגאולה האמיתית והשלימה (בקץ הגלות).

מגילת רות היא סיפור גיורה של אשה שיצאה ממואב ועברה מסע ארוך עד שזכתה למתן תורה. במסירות נפש היא עוזבת את עמה ומולדתה ומקימה בית בישראל והופכת לאמה של מלכות.

במקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא, לכן כפי שמסביר הרבי "יש מעלה מיוחדת כשלומדים ענייני משיח והגאולה ברבים בנוגע להתפעלות והשמחה ברגש הלב, שעל ידי זה הולכת וגדלה ההשתוקקות והציפייה לביאת המשיח" (מדברי הרבי מה”מ שיל”ו, פרשת תזריע – מצורע ה’תנש”א).

"בתקופה הנוכחית של "הרת עולם", כשהעולם כולו מזדעזע מפאת "חבלי משיח", והשי"ת הצית את חומת הגלות… מחובתו של כל יהודי, איש ואשה זקן וצעיר, לשאול את עצמו: מה עשיתי ומה אני עושה בכדי להקל את "חבלי משיח" ולזכות לגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו?" (ממכתב כ"ק אדמו"ר הרבי הריי"צ נ"ע לפתיחת ספר "היום יום…")

המסר של חג השבועות, חג מתן-תורה הוא שלא להשאיר את הדברים ברוחניות, למעלה, אלא דווקא להוריד אותם למטה, בפשטות, בגשמיות, בתחתון שאין למטה הימנו.

"יפוצו מעיינותיך חוצה" הוא ההכנה וה"כלי" לביאת המשיח. וכפי שהרבי שליט"א מדגיש פעמים רבות שאין פירושו של דבר שהפצת המעיינות היא "סגולה" בלבד לביאת המשיח, אלא שזה עצמו הוא עניינו של משיח – להכניס ולהחדיר את האלקות, ועד את עצמותו יתברך ממש, בתוך תוכו של ה"חוצה", של התחתון והנידח ביותר. עד כי "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו (גם הבשר הגשמי מצד עצמו) כי פי ה' דיבר".

על רקע הקריקטורות על המוסלמים ומנהיגיהם והביקורת על הזעם והטירוף המוסלמי המשתולל באירופה התפרסם מאמר באנגלית בעיתון אירופאי על ידי עיתונאי ספרדי. להלן תרגום מאנגלית של המאמר המיוחד הזה. האירופים מתחילים להבין – אבל קצת מאוחר !!!!

עשרות שנים מנסה ממשלת ישראל לעשות שלום עם הערבים וכל הדיבורים וכל המשא ומתן מביאים רק להסלמה במלחמת הערבים עם ישראל. פני הממשלה לשלום ואילו פני הערבים למלחמה. האם עדיין לא ברור שאין שלום לרשעים?… עד מתי ישגו "אנשי לצון" אלה המושלים בירושלים. כנראה שאין לנו לצפות לישועה מהם אלא רק לביאת הרבי מלך המשיח שהוא יגאל אותנו.

הרבי הוא טוב, אך ורק טוב. הוא דואג אך ורק לטובתו של כל אחד ואחד גם בגשמיות כפשוטו, בטוב הנראה והנגלה בפשטות. "הנשיא הוא הכל" ויש בו הכל, ישנם בו כל הבחינות, אלא שהדבר תלוי בך איך יהי' היחס אליך ומה אתה תקבל. הרבי לא לוקח ממך את הבחירה החופשית. כפי שאתה תסתכל על הרבי, כך, באותו אופן ובאותה מידה, הרבי נראה אליך ומשפיע אליך.

אחרי שהקב"ה בחר ומינה את המלך המשיח, צריכים העם ליטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

בדבר מלכות לאחרון של פסח מסביר הרבי שבהדגשת השייכות דספירת העומר לחג הפסח… מרומז התוכן והחידוש שבספירת העומר – שעבודת האדם (ספה"ע) היא (לא רק בענינים השייכים לגדרי האדם והעולם, אלא גם) בהמשכת וגילוי הענינים שלמעלה מגדרי האדם והעולם.

מצות ספירת העומר היא הכנה והכשרה לחג השבועות, "זמן מתן תורתנו", כמ"ש החינוך "משרשי המצוה . . לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וגו'.

הברכה הכי עיקרית – גאולה האמיתית והשלימה, גאולה שאין אחרי' גלות ("לא מיעצר"). ובפשטות – שתיכף ומיד שומעים קול השופר דמשיח, ולפנ"ז קולו של אליהו הנביא זכור לטוב, מבשר הגאולה.

כשם שהבטה של רבי על חסיד פועלת, כך הבטה של חסיד על פניו הקדושות של הרבי פועלת, והבטה פנימית פועלת על עצם הנפש. וכמו בבית המקדש שבאים לשם לראות ולהיראות, דבר הנותן את כל הכוחות בעבודת ה' במשך כל השנה. על דרך זה, ראיית פני הרבי שכולו רוחניות מסייעת להפוך מגשמיות רוחניות. מסייעת להתגבר על היצר הרע בכלל, ועל מחשבות זרות, נדודי שינה ופחדים בפרט, נותנת חיות ופועלת הולדה.

החידוש המיוחד של יום הולדת הוא העבודה בכח עצמו, לעמוד על הרגלים של עצמך ("שטיין אויף די אייגענע פיס"). לא לסמוך על המתנות שמקבלים מלמעלה, אלא לעמול ולהתייגע בכח עצמו, כדי שהדברים האמיתיים והנפלאים אכן ייכנסו בתוכך, בתוך המצב הנמוך בו אתה נמצא, ויפעלו בך את פעולתם.

יעל אשה חכמה ברמה של שופטת שהרי מוזכרת ברשימה אחת עם שופט – "בימי שמגר בן ענת בימי יעל" – אינה יודעת מלחמה ולא התאמנה בצבא, אך עומדת לה זכות גדולה בזכות עצמה מלבד זכות אבות (זכות אשה צנועה הממלאת את תפקידה כאשה כשרה) להציל את עם ישראל.

אדם מתאוה לחייו ולנפשו, אל ה"אני" האמיתי והפנימי שלו שהוא הקב"ה. זוהי אהבה עצמית ממש. ומכיון שה' והתורה זה דבר אחד. על ידי לימוד תורה הוא ממשיך בקרבו אור אין סוף – חיים אמיתיים, את ה', שהוא מקור החיים שלו, ובאופן טבעי רצונו לדבוק בו.

הרבי מלך המשיח שליט"א. הוא ורק הוא מנהל את המלחמה. הוא ורק הוא המוביל אותנו בדרך הנכונה קדימה אל המטרה. ואנחנו צועדים אחריו מבלי להביט ימין ושמאל, בלי להסיח את הדעת מן העיקר, ממה שנצטווינו במפורש: לפרסם בכל העולם את בשורת הגאולה. להודיע לכולם כי ישנו גם עכשיו בכל התוקף "שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו", אשר "הנשיא הוא הכל", הכל ממש. לקרוא לכל העולם להתקשר אליו…

עניינו של חג הפורים היא "דלא ידע בין". לא להיות "פוסח על שתי הסעיפים". נכון אמנם ואמיתי ומוכרח שתשרור אהבה ואחדות אמיתית עם כולם, גם עם מי שאינני מסכים כלל וכלל עם דעתו ושיטתו והנהגתו. אבל בשום אופן לא לוותר לשם כך ח"ו על העקרונות ("שטחים תמורת שלום"). הדרך היחידה ליהודי היא דרכו של מרדכי היהודי, ש"לא יכרע ולא ישתחווה" לשום "עבודה שזרה לו".

כדי לנצח את עמלק ("היודע את ריבונו") מחליט אפילו משה רבינו, ה"ראש" שלמעלה מכולם – "להרים את הידיים מעל הראש" – לא ללכת על-פי הראש והשכל, אלא דווקא להתעצם באמונה פשוטה ולוהטת שלמעלה מן השכל. שכן השכל מצד-עצמו – אפילו שכלו של משה רבינו, תכלית החכמה דקדושה – אין בכוחו לנצח את עמלק (אדמו"ר האמצעי ב"שער האמונה"). רק באמונה מעל השכל ננצח את עמלק ונקבל פני משיח צדקנו.

כוונת הפסוק: "שירו לה' שיר חדש" היא, שישראל ישירו לה' את שיר הגאולה עוד ברגעים שהכל נראה הפוך. כי הביטחון בה' יהי' כל כך מוחלט, עד שלא זו בלבד שישנים במנוחה ובשלווה, אלא מתחילים כבר לשיר לה' "שיר חדש", את שיר הגאולה. לא רק כ"סגולה" להביא את הגאולה, אלא משום שבאמת בטוחים בה' בביטחון כה חזק ומוחלט, עד שמתחילים כבר לשיר ולרקוד "בתופים ובמחולות" על הגאולה, שכבר נמצאת כאן.

כל מה שעושה ה' הכל לטובה. יש לדעת שה' הוא עצם הטוב וטבע הטוב להיטיב. ובאמת אין רע יורד מלמעלה. אלא שלא תמיד הטוב הוא גלוי, ולא תמיד הוא נראה מיד. אולם עם קצת סבלנות כשמלאים אמונה וביטחון בה', רואים שכאשר חושבים טוב, אז גם נהיה טוב באופן גלוי, באופן הנראה ונגלה לעין.

רבותינו נשיאינו כמו חכמינו ז"ל הפליגו במעלת נשי ישראל וזכותן, והדגישו את תפקידן הגדול של נשי ישראל. ואם יש למישהו ספק אם נשים חייבות בלימוד תורה ובפעילויות לחיזוק עם ישראל בתורה ומצוות, הרי שרבותינו נשיאינו ובפרט הרבי נשיא הדור השביעי מלך המשיח מורה נבוכי הדור הרבה לעודד נשים בלימודן ובפעילותן. ולדוגמה הבאנו מכתב של הרבי שהתפרסם באגרות קודש כרך ו עמ' רכה.

תקופה זו קשורה עם אשה בישראל, הרבנית נ"ע, שכן זהו עניינן המיוחד של נשי ובנות ישראל, לעשות את הדירה שתהי' דירה נאה דווקא… על ידי עבודתן במצוות המיוחדות לנשים ובנות מתוך חמימות והתלהבות. "כולל ועיקר – בזמננו זה, הרגעים האחרונים לפני הגאולה – לעורר את עצמן ואת כל נשי ובנות ישראל אודות גודל הזכות של נשי ובנות ישראל להביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש…

זהו סדר חדש, תקופה חדשה, אומר הרבי. אי אפשר בשום אופן להסתפק במה שהי' עד עתה, ולהוסיף לו עוד איזשהו פרט או כלל או אפילו כלל גדול. "רב לכם שבת בהר הזה". די לסדר העבודה שהי' עד עתה. "פנו וסעו לכם", עשו תפנית חדה, התחילו לעבוד באופן חדש לגמרי. "בואו ורשו את הארץ" – "צריך כל אחד ואחד מישראל לעשות כל התלוי בו לנצל זמן סגולה זה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה כפשוטה ממש".

כדי להגיע לעצמותו יתברך צריך להתבטל בתכלית. חידוש זה של תורת החסידות, פיתח הרחיב והעמיק רבינו הזקן.

דווקא כאשר נדמה כי אכן ספו וגם תמו כל הגילויים לגמרי – אחרי ג' תמוז – גם אז ודווקא אז מתגלה העצם שלמעלה מכל הגילויים, ששום דבר בעולם לא יוכל לפגוע בו, והוא קיים בכל תוקפו ובכל עצמותו גם, ודווקא, אם צריך לשם כך להדליק "נרות של קרח" – כאשר ההכרזה "יחי אדוננו" פורצת מכל מקום ומכל פינה גם ודווקא כשנדמה כאילו ח"ו אין לה שום מקום כלל, כמו גם העובדה שהרבי חי וקיים בגשמיות כפשוטו.

עורכי האתר "חבד אור אין סוף" מסבירים שדוקא בשניות האחרונות שלפני הגאולה האמיתית והשלימה, כשהרבי מלך המשיח כובש את העולם בהדרגה ובשיטתיות ורואים ניסי ניסים גלויים ממש, חיילי בית דוד יותר מתמיד יוצאים דחופים בדבר המלך בהפצת המעיינות, בהכנות האחרונות לקראת הגאולה ובהפיכת העולם לדירה להקב"ה – לו לעצמותו ממש.

שיחת הרבי מליובאוויטש ביום א' כ"ד כסלו ה'תשנ"ב לאחרי הדלקת נר ראשון של חנוכה במעמד "פרסומי ניסא" עולמי – לילדים ולילדות ד"צבאות השם" שיחיו.

בדבר מלכות לחג הגאולה יט כסלו מסביר הרבי, שיפוצו מעינותיך חוצה הוא התוכן דביאת המשיח וגאולת השכינה ובנ"י.

אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד?… מהי עוצמתו של "רבי"?… מהי מעלת 770?… מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה?… מנין הביטחון שהרבי הוא מלך המשיח?… מדוע מצטרפים כל הזמן לחב"ד עוד חיילים ועוד חיילים?… ואיך זה מתקשר לגאולה האמיתית והשלימה?… עליך ללמוד בעיון את "קונטרס בית רבינו שבבבל"… ואידך זיל גמור.

מי"ט בכסלו חג הגאולה למדים שכאשר הרבי והחסידים עומדים במסירות-נפש בגשמיות וברוחניות, דווקא על ידי זה נבקע ההעלם וההסתר, מתגלה ה"העלם העצמי", עד ש"ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר" – וכן תהי' לנו.

למה מאריכה התורה בסיפורי האבות בכלל ובסיפור יעקב ועשו בפרט יותר מאשר סיפור בריאת העולם?… למה לא זכה יצחק אבינו שמיטתו תהיה שלימה?… איך יתכן שיצחק העדיף דוקא את עשיו על פני יעקב?… איך יתכן שיעקב משתחוה לעשיו שבע פעמים עד שניגש אליו?… ואיך חלה אצל עשיו תפנית חדה ביחסו ליעקב דוקא ברגע האחרון?… "התורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים" – מהו הרובד הפנימי של הסיפור?

בהתוועדות ש"פ פקודי ה'תשכ"ז אמר הרבי: "כאשר משיח יבוא הוא לא ידע משום קונצים, אלא יתבע – "אלה פקודי המשכן"? תרשום לי על פתק: כמה חסידים עשית שיהיו חסידים של הרבי!… על כמה יהודים פעלת שילמדו חת"ת?… על כמה יהודים פעלת שיבואו לומר את כל התהילים בשבת מברכים"!!!…

“אילו ידעתם כוחם של פסוקי תהילים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת. תדעו שמזמורי תהילים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון העולמים, ופועלים פעולתם בחסד וברחמים" (הצמח צדק).

"בית אבי" כפשוטו הוא "יצחק" לשון שמחה ותענוג, "תענוג" הנובע מ"צחוק". בדרך כלל צוחקים על חידוש דוקא, ותשובה הוא חידוש. תענוג לראות איך הנפש האלקית בירידתה למטה וגם בזמן הגלות עוסקת בתורה ומצוות, ועוד יותר תענוג לראות את המהפכה שחלה בגוף ובנפש הבהמית על ידי עבודת ה' בעולם הזה. ובמיוחד אצל בעל תשובה ש"אמש הי' זה מובדל כו' והיום הוא מודבק בשכינה".

כאשר אור אלוקי עומד להתגלות בעולם, אור שאינו כלל וכלל לפי ערכו של העולם, והעולם במצב של עתה אינו "כלי" אליו חייבים כביכול לעבור לפני ההתגלות המלאה תקופה של העלם וסילוק, "דורמיטא" וחושך. זאת כדי לעורר את כח המסירות-נפש שביהודי, שילך קדימה ולא יתפעל כלל וכלל מכל ההעלמות וההסתרים, ועל-ידי-זה יגלה את הטוב האמיתי הגנוז בפנימיותם. ובזה יביא את הגאולה ואת ההתגלות של האור האלוקי הנפלא.

ידיעת המציאות מההשתלשלות היא… מצוה רבה ונישאה ואדרבה עולה על כולנה כמ"ש וידעת היום כו' דע את אלוקי אביך כו' ומביאה ללב שלם כו' שהוא העיקר והשגת המציאות הוא להפשיט מגשמיות (תניא, קונטרס אחרון עמ' 312).

הנביא זכריה בהפטרה לפרשתנו פרשת וישב מדגיש – "וראיתי והנה מנורת זהב כולה" – ראיתי כללות נשמות ישראל כמקשה אחת, ("נר ה' נשמת אדם"). "וזה מעשה המנורה מקשה…" – על ידי ההקשה מתערב העליון בתחתון והתחתון בעליון, ונעשים "כל ישראל ערבים זה לזה" (מעורבבים זה בזה) קומה אחת בהשוואה ובאחדות.

כ' מרחשוון הוא יום ההולדת של הרבי הרש"ב אדמו"ר החמישי של חב"ד, הרמב"ם של תורת החסידות. בהתוועדות כ"ב מרחשוון ה'תשמ"ה מדבר הרבי מה"מ על נבואתו של הרבי הרש"ב המתקיימת בדורנו.

הרבי מלך המשיח עשה עבודה גדולה להכין את דורנו לקבלת פני משיח, אולם מכיון ש"אין מלך בלא עם" הוא השאיר לנו את חלקנו בעבודה זו ובשיחת כ"ח ניסן ה'תנש"א זעק מקירות לבו "עשו כל אשר ביכולתכם – עניינים שהם באופן ד"אורות דתוהו" אבל ב"כלים דתיקון" להביא את משיח צדקנו תכף ומיד ממש"… וברוך השם חיילי בית דוד יוצאים דחופים בדבר המלך לקיים את דברו. (בסוף המאמר "סרטון" ו"עלון להורדה")

בבואנו מחודש תשרי עם כל ה'גילויים' שקשורים בו, אפשר לחשוב שכאשר החודש הסתיים וחוזרים הביתה ומתחילה העבודה של "ויעקב הלך לדרכו" – זוהי ירידה גדולה מהמעמד ומצב שהי' בחודש תשרי, ובמילא אין סיבה להיות בשמחה. אומרים לו, שאין זו ירידה, אלא אדרבה – כעת מתחילה העבודה של לעשות להקב"ה דירה בתחתונים.

מכיון שאיש ואשה – כל אחד מהם הוא פלג גופא, מכיון שאיש ואשה הם שני חצאים שוים בעלי תפקידים שונים המשלימים זה את זה, השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא חומה. כי פשיטא שחצי מציאות אינו יכול לעשות דבר אחד בשלימותו. רק ברית הנישואין המאחדת בני זוג מבטיחה להם ברכה מיוחדת מלמעלה. "זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם".

מבואר בחסידות (ד"ה החודש תרס"ו, זאת חוקת עטר"ת ועוד) שענינו של דוד המלך הוא "ב"ן", ספירת המלכות, היורדת מטה מטה. כדי שהתיקון לא יהי' רק ע"י גילוי האור והטוב, שאז אין תיקון לחושך ולשפלות עצמם אלא רק התעלות והתרוממות מעליהם וביטולם. תפקיד "נשמות דב"ן", לרדת מטה מטה ולהתעסק דווקא עם התחתון שאין תחתון למטה הימנו, ולהעלותו, שיעלה גם מצד עצמו למעלה.

בביתו של אברהם אבינו התקיימו גם כוחו של אילן וגם כוחו של בית. אברהם בונה בית הארחה נצחי ודואג לא רק לצרכים ההכרחיים של אורחיו, אלא הרבה מעבר לזה… הוא משתדל להנות אותם. הוא דואג לא רק לצורכיהם הגשמיים אלא גם לענייניהם הרוחניים. הוא קובע להם סנהדרין, כדי שיוכלו לברר את השאלות לסכסוכים שביניהם. ולא עוד אלא קורא לכל באי עולם לקרוא כולם בשם ה' א-ל עולם.

שנת הצדי"ק להולדתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, שהתחילה בי"א ניסן ה'תנש"א, הייתה שנה משמעותית ביותר בכל הקשור לבשורת הגאולה והגאולה האמיתית והשלימה. כפי שהרבי שליט"א אמר כמה פעמים, הייתה זו "שנה שמלך המשיח נגלה בה". ובה גופא "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית-המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר, ענווים, הגיע זמן גאולתכם!".

אם הינך רוצה ללמוד על רגל אחת מהו עניינה של חסידות חב"ד?… מהי עוצמתו של "רבי"?… מהי מעלת 770?… מנין שואבים חסידי חב"ד את הכוחות לאהבת ישראל ולעבודת ה' במסירות נפש ובשמחה?… מנין הביטחון שהרבי הוא מלך המשיח?… מדוע מצטרפים כל הזמן לחב"ד עוד חיילים ועוד חיילים?… ואיך זה מתקשר לגאולה האמיתית והשלימה?… עליך ללמוד בעיון את "קונטרס בית רבינו שבבבל"… ואידך זיל גמור.

הרבי שליט"א מכיר כל אחד בפרטי פרטיות ואוהב אותו כבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם, והרבה יותר. הוא מביט בי ברחמים רבים, מושיט לי את יד קדשו להוליכני בכל פרט בגשמיות, עד הגשמיות היותר נמוכה ופשוטה, וכמובן גם ברוחניות. הוא אכן גם דורש ותובע ממני, לטובתי, כי אעמול ואתייגע, אתמסר בכל כוחי, עד כדי מסירות נפש, לכל אותן משימות שהוא מטיל עליי, והוא נותן לי כוחות לעשות זאת.

סיפור חסידי על צדיק, על חסיד, על מעשה נפלא או על השגחה פרטית גלויה, היונק ממקורות יהודיים ומחנך לערכים יהודיים, הוא בעל עוצמה וגנוז בו אור גדול – אור יקרות. צריך לדעת לספר אותו ועוד יותר צריך לדעת לשמוע אותו. צריך ללעוס אותו שוב ושוב ולהפנים את המסר העולה ממנו. אפילו סיפורים מוכרים וידועים המסופרים שוב ושוב לעולם לא נס ליחם, כי הם מלאים חכמת חיים ויש בהם הומור רב.

הוראת הרבי ללמוד את הספר "היד החזקה" להרמב"ם היא מהפכה של ממש בלימוד התורה שבעל פה. כי ספר "משנה תורה" כולל את כל התורה שבעל פה אף הלכות בית המקדש, הלכות סנהדרין, הלכות מלכים וכו' שלא כ"שולחן ערוך" הכולל הלכות הצריכות בזמן הגלות. וכידוע, כל העוסק בהלכות "עולה" כאילו הקריב קרבן עולה וכיו"ב, כך שמי שלומד את הרמב"ם, כאילו קיים את כל המצוות כולן.

בשנים האחרונות הרבי שליט"א מתקן את העולם כולו במלכות ש-ד-י, באופן שכאילו לא ניכר מהיכן זה בא. משטרים עריצים נופלים בזה אחר זה. מהפכות מתחוללות בכל העולם הערבי. העולם משתנה לטוב ולצדק ולשלום מתוך אמונה בבורא העולם ומנהיגו. לא רק יהודים נלחמים עבור צדק ויושר, אלא "בכורי מצרים", ללא מנהיגות אופוזיציונית, נלחמים נגד מצרים, ומפילים את המשטרים העריצים.

בתורתו של הרבי מלך המשיח שליט"א עולים ו'מגיעים עד למעלה מעלה, לעצמותו ומהותו יתברך, שלמעלה מכל גדר וגבול בדיוק כמו שהוא גם למעלה מגדר של בלי גבול. וכן יורדים למטה מטה, לתחתון שאין תחתון למטה ממנו. ודווקא בגלל שהוא יתברך נעלה מכל גדר שהוא, חשוב כל-כך הביטוי לכך בגשמיות, כי דווקא הגשמיות והחומריות, שאין בהם שום מעלה תוכן וענין, מבטאים את היות עצמותו יתברך נעלה מכל גדר תוכן וענין איזה שיהיה.

הדרכים לגילוי עצם פנימיות התורה, הדרכים לגילוי משיח מלאות העלמות והסתרים. אין להתפעל מהעלמות והסתרים. לכל גילוי של אור חדש גדול קודם העלם והסתר. כל ירידה היא צורך עליה. שבירה קודמת לתיקון כמו שגזירה קודמת לתפירה.

הרבי מושיט ידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה והגדושה לכל מי שמוכן לקבל את היד המושטת, ונותן ומשפיע ומוליך ומנהיג על כל צעד ושעל. הוא מכיר כל אחד ועוזר ומכוון ומורה ומדריך בכל מקום ובכל מצב. הרבי מבין אותך גם כאשר אתה לא בסדר ועוזר לך לצאת ממצב זה ולהיות כפי שצריך להיות.