באותו יום הגיע אליי יהודי וסיפר לי דבר מזעזע. חיפשתי בעצמי בדקות דדקות משהו בדומה לפגם ההוא ולא מצאתי משהו דומה לאותו פגם ואפילו לא שמץ מנהו ואף לא שמץ של שמץ ממנו, המשיך הרבי.

הַבָּסִיס שֶׁל תּוֹרַת הַחֲסִידוּת, הוּא "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"… (דְּבָרִים ו ד). שֶׁהֲרֵי "שְׁמַע" רָאשֵׁי תֵּבוֹת "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם" (יְשַׁעְיָה מ כו). וּלְהָבִין עִנְיָן זֶה נִלְמַד מֵהַסִּפּוּר עַל דָּנִיֵּאל (דָּנִיֵּאל ו יא)

יָצָא הַיְּהוּדִי לַחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת בָּכָה וְאָמַר: אַבָּא! הֲיִתָּכֵן שֶׁבָּנֶיךָ בִּירוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ יִגְוְעוּ בָּרָעָב, חָלִילָה, הַאֵינְךָ רוֹאֶה שֶׁהֵם זְקוּקִים לְגֶשֶׁם?

כמה דוגמאות קטנות מאלפי אלפי השלוחים הפזורים בכל פינה על פני הגלובוס, שבכל מקום דואגים גם לגשמיות של כל יהודי (וגם לגוים, בקשר לשבע מצוות בני נח) לכל מה שהוא צריך.

המילים הראשונות במרומי הדף היו: "שהשעה דחוקה לו ביותר ואי אפשר לו בשום אופן להמתין" – תשובה ברורה לשאלתו אם לברוח ממוסקבה!

פעם בערב יום הכיפורים, כשהיה רבי לייב שרה'ס הקדוש בדרכו לביתו, פרצה סערת גשמים גדולה, כך שנלאה להגיע לביתו, ורק לאחר חצות היום הגיע לכפר סמוך לעירו. הבין הרב שבהשגחה פרטית נקלע לכפר זה בערב היום הקדוש דוקא, הודה להשם וציפה בשמחה לבאות.

אַחֲרַי כַּמָּה חֳדָשִׁים חָזַר הַסּוֹחֵר, וּמִיָּד כְּשֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ. לִפְנֵי שֶׁפָּשַׁט אֶת מְעִילוֹ וְהֶחְלִיף אֶת בִּגְדֵי הַדֶּרֶךְ, רָץ בִּמְהִירוּת לִידִידוֹ רַבִּי יַעֲקֹב. נָתַן לוֹ רַבִּי יַעֲקֹב 'שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם' וּשְׁאָלוֹ…

תשעה בחורים נסעו ברכבת בדרכם לישיבה של חב"ד במינסק. והנה לפתע הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו, והתחיל לרדת שלג כבד. פתיתי השלג נערמו על פסי הרכבת והנהג נאלץ לעצור…

אחרי זמן לא רב הועמדה חופה תחת כיפת השמים על אדמת ירושלים וסביבה נשמע "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה…."

מדהים! גאון בסדר גודל שכזה, היה עסוק באותו זמן ממש בהאכלת ילדים יתומים בעצמו. הוא מעולם לא שכח שהצלת ילדים קודמת לכל. ואני לעולם אהיה אסיר תודה על שהציל את חיי, ובזכותו יש לי היום ילדים נכדים ונינים.

"יהי רצון שאזכה להיראות אתם יחד לפני המשיח; ואז אוכל לומר, ראו גידולים שגידלתי"… (תורת שלום)

סיפור הקמתה של משפחת קווין, והגירתה לאמריקה לפני מאה שנים בדיוק, נעוצה בהוראה ובברכה מדהימה שזכתה "באבע קווין" לקבל מכ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שגם בירך אותה במפתיע באריכות ימים ושנים טובות.

עָיֵף וְרָצוּץ לְאַחַר נְדוּדִים קָשִׁים שֶׁל כַּמָּה יָמִים הִגִּיעַ לִפְנוֹת עֶרֶב לְבֵית כְּנֶסֶת וְנִכְנָס לְשָׁם. וּמַה הִתְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יְהוּדִים עֲטוּפִים בִּבְגָדִים לְבָנִים וּמִתְפַּלְּלִים בִּדְבֵקוּת. הָיְתָה זוֹ תְּפִלַּת כָּל נִדְרֵי שֶׁל לֵיל כִּפּוּר. נִרְגָּשׁ וְנִסְעָר לְשֵׁמַע תְּפִלּוֹת אֶחָיו, גַּם הַיֶּלֶד הַיָּתוֹם רָצָה לְהִשְׁתַּפֵּךְ בִּתְפִלָּה מְתֻקָּה לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָם, אוּלָם לֹא יָדַע אֵיךְ. צַעֲרוֹ וּכְאֵב לִבּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד הַיְּהוּדִי הַתּוֹעֶה עָלָה מַעְלָה מַעְלָה עַד שֶׁקָּרַע אֶת הַשְּׁחָקִים.

"כשבאו החסידים לתפילת מנחה של ראש השנה, פשטו כולם את בגדי המשי ולבשו בגדים פשוטים. מאז הקפידו כי החסידים שנכחו במקום שלא ללבוש בגדי משי כל ימי חייהם".

והנה פתאום רואים שכ"ק אדמו"ר שליט"א מטפס על הגדר בכדי להיכנס לפנים הגן, וכשרצו לעזור לו, לא הניח, וכך עלה על הגדר וירד פנימה (כאשר הירידה מהגדר הייתה קשה יותר מהעלייה). מובן שאחרי כ"ק אדמו"ר שליט"א עשו כמותו כולם, זקנים וצעירים. כולם נכנסו פנימה ואחרי אמירת תשליך רקדו ושרו כמו בכל שנה.

"מה אני יכול לעשות, והלא גם מאות אלפי נשמות מחכות לו למעלה, ובכלל הן מחכות לזמן שיבואו מגן עדן לעולם הזה כדי שיגלה להן חסידות, את התורה שבעל פה הגנוזה בספר התניא. ואם כן, איך לא נחכה לו אנו, ובפרט כשהיום ראש השנה?!…"

בזכות שמיעת 'כתר' מרבי לוי-יצחק מברדיטשוב בימים הנוראים, היו נשים עקרות נפקדות וזוכות לתשועה.

"לנו" – סיים אדמו"ר הריי"צ – נוגע רק מלכות שמים בלי הגבלות…"

ואכן, לאחר האירועים הקשים באותה שנה, הבינו הכול כי כבר בראש השנה, בעת כתיבת הדין בזמן תקיעת שופר, חש הרבי בענני קטרוג התלויים ממעל, והוא התחנן על נפשו ועל נפש חסידיו…

החסידים יודעים ומשערים עד כמה נעלית ונשגבה היא עבודתם הקדושה של אדמו"רי חב"ד בליל ראשון של ראש השנה; כמה דמעות ובכיות הם שופכים בעבור כלל ישראל, כמה כוונות בתפילה הם מייחדים בלילה זה. והנה, הרבי לא שוכח את מצבה של ילדה קטנה שנפלה, ומפר את הכלל שלא לדבר, בהתעניינו אצל אביה לשלומה…

"הוא מקורב מאוד לרבי, וכשהרבי בוכה, בוכה גם הוא…"

"זלמניו, כשהוא אומר 'וידע כל פעול כי אתה פעלתו', הוא איננו זז מהסטנדר שלידו הוא מתפלל, עד שהסטנדר אכן ירגיש 'כי אתה פעלתו'…"

הפלא הוא, שאף על פי שהרבי מקבל הרבה פ"נים בערב ראש השנה, הוא זכר שלא קיבל פ"נ מחסיד פלוני…

לפתע פתאום אחזתני בהלה וקפצתי למטה. מאורע זה הציק לי עוד זמן רב, ורק כעבור שנים ארוכות נרגעה רוחי. היה זה לאחר שקראתי את דבריו של בנו, הרבי הריי"צ (קונטרס "ב' ניסן תש"י) שאמר…

השיב הרבי: אני התפללתי עם הסטנדר; התבוננתי בכך שהתהוות הגשמיות היא ממהותו ועצמותו יתברך.

זהו סיפורו הבלתי-מושלם של איתן. כיום איש אינו יודע את מקומו, לא רק בגשמיות. בוודאי הוא ממשיך להסתובב במעגלים רחבים סביב עצמו, בודק את נשמתו ונמלט; שוב בודק ועדיין נמלט…

סיפור זה סיפר הרב חיים גוטניק ע"ה בעצמו, מתוך התרגשות רבה. ואכן, במשך השנים היה לאחד מחשובי הרבנים באוסטרליה.

הצחוק נדם באחת. את מקומו תפסו הערכה והערצה. הכול מתפעלים מהמיומנות, מהרצינות, ומרוכזים בשמיעת הקולות המעוררים לקבלת מלכותו יתברך. הציבור מופתע. הם ציפו אולי לתקיעות חלקות, אבל לא לתמימות ולרצינות התהומית של ברוך. דבקותו הרבה למצווה הרשימה מאוד את המתפללים הקשישים.

והדמעות של אז והיום מתערבבות להן יחדיו בכדו של הקב"ה. וכך חיי נהפכו "מאפלה לאור גדול". וזהו הפירוש הפשוט של "יתרון האור מתוך החושך".

"שונה היה המצב כאן; הפעם מצאו את ההזדמנות לפרוק מעליהם את אשר העיק על לבם כל הימים. היו אלה תפילות מעומקא דליבא שבקעו מתוך לבבות שבורים, וזרמי דמעות פרצו מעיניהם בעת שפכם צקון לחשם אל צורם וקונם.

בעת תקיעת שופר אנו מזכירים את הברית שכרת הבורא עם אברהם אבינו בעת עקדת יצחק. על-ידי תקיעת השופר בטוחים אנו כי בורא העולם יזכור לנו את מסירות הנפש של אברהם אבינו ויצחק בנו, שנעקד על גבי המזבח, וכן את מעשי מסירות הנפש שנעשו בכל הדורות. בזכות אותן שעות גורליות, ייטיב לנו השם יתברך הכתיבה והחתימה לכלל ישראל כאחד, בגשמיות וברוחניות.

וכשמגיע ראש השנה, והוא רוצה מאוד בקרבת המלך, הוא מתחיל לבכות ולזעוק ללא מילים. קול צעקה פשוטה היוצאת מעומק הלב, בדמות תקיעת השופר. כשהמלך, הקב"ה, שומע את קול השופר, הרי הוא מתעורר ברחמים, ומקרב את בנו בחמלה גדולה ובאהבה אינסופית.

לפתע, אורו עיניו… הוא מצא את השופר מוטל לא הרחק מפסי ה"טרומאוואיי" (חשמלית), זו הרכבת הפנימית שנוסעת ברחובות העיר. בו ברגע חלפה במקום החשמלית. לבו קפא באימה. רק מילימטרים ספורים הפרידו בין השופר הנכסף לבין גלגלי החשמלית שהתגלגלו בקול רעש גדול, ורק בנס זו לא עלתה על השופר וריסקה אותו לרסיסים…

כשהגיעה השעה – עמדו המגיד ורבי לוי יצחק על הבימה. פני המגיד רציניות עד אימה. הוא בירך את הברכות, וכשנתן רבי לוי יצחק את השופר בפיו, נפל על מקומו מתעלף, אחוז פחד נורא. במשך שעה ארוכה עמלו חבריו להקיצו עד שהחזירוהו למקומו.

העיסוקים וההכנות הרבות של ערב ראש השנה רבו למעלה מראש, אולם הרב כהן חש את כובד האחריות המוטלת על כתפיו; הוא הרגיש כמי שחייהם ובריאותם של יהודים רבים תלויים כעת במעשיו. הוא ידע כי עליו לפעול מיד, שכן נותרו שעות אחדות בלבד עד כניסתה של השנה החדשה, שנת תשי"ז…

"דבורה לאה בת שטערנא: היום ערב יום הכיפורים, ברכי נא את בנך יחידך היתום מנחם מענדל בן דבורה לאה, שזה הקטן גדול יהיה בתורת הנגלה והנסתר בהצלחה, במעשים טובים ובאריכות ימים ושנים. בקשי נא רחמים גם עלי, על קהל עדת החסידים ועל תורת הבעל-שם-טוב…"

אם תפילה נקראת 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", סולם המרים את המתפלל משפלותו הארצית לרום השמים, הרי בליל ראש השנה זה, הייתה תפילת הערבית של החתן עם אמירת התהלים של החותן – סולם כפול. כשני עובדים שצריכים לבצע עבודה בתקרה הגבוהה, עולים בסולם הכפול, בעליה שליבה אחר שליבה, בשמרם על המעמד המאוזן למנוע נפילה עלולה, עלו שני אלה, באופן הרמוני, בעבודת התפילה שלהם.

בתום סעודת יום טוב, החל מצפונו של השמש נוקפו – איך השאיר יהודי תלמיד חכם לבדו בבית הכנסת. הוא הכיר את הרבי כיהודי נכבד, וחש שלא בנוח. הוא שב אפוא לבית הכנסת ולתדהמתו ראה את הגוי עומד בחדר הכניסה ובוכה בכי רב.

"אף אני כך", סיים הרב. "אף על פי שבימים אלה עוסקים אנו בניקוי הביבין שלנו, הרי כיוון שמשרתים אנו בחצרו של מלך מלכי המלכים, אני עושה זאת מתוך ניגוני שמחה".

חשק היהודי את שפתיו בכאב, ודוק של דמעות הציף את עיניו. לבו התמלא רגשות חרטה. לאחר הרהורים רבים החליט בלבו: 'אלך אל הבעל-שם-טוב והוא בוודאי ידריכני בדרך ישרה, לתקן את אשר עשיתי'.

יום י"ט בכסלו הוא יום גדול בתולדות החסידות: ביום זה שוחרר מכלאו רבי שניאור זלמן מלאדי – מחולל תנועת חסידות חב"ד ומחבר ספר ה"תניא" – לאחר שנכלא בעקבות הלשנה של מתנגדי החסידות. כל העולם היהודי חוגג ביום זה את שחרורו של הרבי ואת זיכויה של תנועת החסידות מהחשדות שדבקו בה. כאן אנו מביאים סיפור – מעשה שהיה – שקשור במאורע זה.

מדוע הקשר בין איש לאשתו הוא עוצמתי כל כך? כיצד מסמל הקשר בין איש לאשה את הקשר בין הקב"ה לבין עם ישראל? מה הקשר בין "טירוף" ל"גירושין"? מה הקשר בין "טירוף" ל"גלות"?

רבי לוי יצחק מברדיטשוב הגיע לבית הכנסת ביום הכיפורים וראה לפניו יהודי מעשן. שאל הרבי את היהודי, יהודי יקר, אולי אינך זוכר שהיום יום כיפור? דוקא כן ענה היהודי. אולי אינך יודע שאסור לעשן ביום כיפור? ענה היהודי אני יודע שהיום יום כיפור אני יודע שאסור היום לעשן ובכל זאת אני מעשן. הרים רבי לוי יצחק מבטו לשמיים ואמר: אבא שבשמיים תראה איזה יהודים יקרים יש לך. יהודי לפני בית כנסת ביום הכיפורים מעשן בפרהסיה אבל הוא לא יוציא שקר מפיו.

רֵאשִׁית אָנוּ לוֹמְדִים מַה זֶּה "רַבִּי". רַבִּי אֵינוֹ נוֹתֵן עֵצוֹת בִּלְבַד, אֶלָּא מִשְׁתַּתֵּף רִגְשִׁית בְּצַעַר הַזּוּלָת, עַל כֵּן עֲצָתוֹ מוֹעִילָה, וְעוֹד לוֹמְדִים עַל עֶרְכּוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל יְהוּדִי, שֶׁבְּדוֹמֶה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁ"אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא" כָּךְ גַּם יְהוּדִי, מֵאַחַר שֶׁהוּא חֵלֶק אֱלוֹקָה מִמַּעַל מַמָּשׁ. וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר תּוֹפְסִים בִּיהוּדִי כְּאִלּוּ תּוֹפְסִים בְּעַצְמוּתוֹ וּמַהוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

וּכְשֶׁהִתְרָאָה רַבִּי אַהֲרֹן מֹשֶׁה לְאַחַר מִכֵּן עִם מוֹרוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, סִפֵּר לוֹ אֶת כָּל הָעִנְיָן. וְאָמַר לוֹ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁגַּם אֶת גַּס הָרוּחַ אִישׁ הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לְעוֹרֵר עִם אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל, וְכָל כָּךְ יֵשׁ לְקָרְבוֹ עַד שֶׁהוּא יָחוּשׁ אֶת חֶסְרוֹנוֹ.

אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן פָּנָה לָרַבִּי וְאָמַר: הִפְסַדְתֶּם בַּדִּין, רַבִּי! כַּיָּדוּעַ, אַף אָדָם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ לָאֹפֶק. כְּכָל שֶׁאָדָם מִתְקַדֵּם יוֹתֵר, הַמֶּרְחָק נַעֲשֶׂה גָּדוֹל יוֹתֵר. כָּךְ זֶה בְּגַשְׁמִיּוּת, וְכָל שֶׁכֵּן בְּרוּחָנִיּוּת. כְּכָל שֶׁמַּגִּיעִים לְדַרְגָּה רוּחָנִית גְּבוֹהָה יוֹתֵר, טְוַח הָרְאִיָּה גָּדֵל; כָּךְ שֶׁגַּם אִם תִּפְעֲלוּ בַּעֲבוֹדַתְכֶם אֶת כָּל מֵאָה הַפֵּרוּשִׁים, תִּשְׁאֲפוּ לְהַגִּיעַ לְדַרְגָּה גְּבוֹהָה יוֹתֵר, וְאֵין לַדָּבָר סוֹף.

דברי שלמה המלך החכם מכל אדם "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" נכון לא רק בגשמיות אלא גם ברוחניות. ובאמת עדיף להיות יהודי פשוט ואפילו דל במוחין, אך בעל תכונות טובות אוהב שלום ומלא שמחה מאשר בעל מוחין רחבים המקיים מצוות בהידורים רבים ובחומרות אין קץ עד שמרוב הקפדות בא לידי מריבות. "שלום רב לאוהבי תורתך"… מי שלומד תורה בקשר וחיבור תמידי לנותן התורה מובטח לו שיעבוד את ה' בשמחה.

"ראינו אז בחוש מופת גלוי, ממש לא יאומן כי יסופר, והגם שכולנו רעדנו מפחד, בטחנו בהשם יתברך ובעבדו הנאמן. והתקשרנו בחזקה אל רבינו ולא חשבנו מאומה. רק השתוקקנו לא להחסיר מפיו אף מילה. כה ישבנו שם עד לערך שעה ארבע לפנות בוקר. "שתים עשרה שעות רצופות ארכה סעודת הפורים, והייתה זו מעין מסיבת פרידה לרבי הרש"ב. לאחר שבועיים עלתה נשמתו הקדושה למרומים. "סעודת פורים זו, על כל מה שראינו בעינינו, לא תמוש מזיכרוני לעולם".

כיצד הפך פרופסור אנטי דתי מוצהר לחסיד נלהב של הרבי?… פעם אחת שאל פרופ' פוליצ'נסקי את הרבי לגבי לבישת טלית מצמר, כי היה אלרגי מאוד לצמר עוד מימי ילדותו, ובחב"ד מקפידים ללבוש טלית מצמר. תשובת הרבי הייתה ללבוש טלית מצמר דוקא!… וראה זה פלא – ברגע שהתחיל פרופ' פוליצ'נסקי ללבוש טלית מצמר, לא רק שהטלית לא הציקה לו, אלא שחדל להיות אלרגי לצמר בכלל. היום הפרופ' אברהם יוסף פוליצ'נסקי קרוי הרב החסיד…

טבעה של שמחה שהיא פורצת את כל הגדרים וההגבלות הן ההגבלות שבטבע ונפש האדם והן הגבלות העולם. על ידי שאדם מפזז ומרקד בכל עוז הוא מגלה את כוחותיו הנעלמים. ועד שאם הוא חלש הוא מתגלה כחזק יותר ובעל תוקף יותר, ואם הוא קמצן הוא מתגלה כנדיב, ואם הוא אכזר הוא מתגלה כרחמן. כי על ידי השמחה הוא מוציא מן הכח אל הפועל את כל הטוב הגנוז בו בעומק ועד שמתגלה כגיבור.

בדרך כלל רגילים בעת צרה לבכות, לעשות חשבון נפש, לחזור בתשובה וכיו"ב. הכל טוב ויפה רק דבר אחד שוכחים שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה כי אין רע יורד מלמעלה. צריך לדעת שה' מנסה את האדם והניסיון הוא רק דמיון. ובעת קשה כדאי לעורר דווקא את האמונה והביטחון שה' יכול להוציא אותנו מכל צרה בכל עת ובכל שעה. בעת קשה יש לנסות את השמחה דווקא, יש לקום לרקוד ולשמוח והגאולה מובטחת.

הרב בוסי הראה לכולם את סוד הנס – הוא הניח ברכבו חת"ת וקופת צדקה עם תמונת הרבי. החת"ת והקופה אמנם נמעכו בגלל התאונה, אך חייו של הרב בוסי נשמרו ב"ה. מילוי הוראת הרבי שווה חיים.

תולדות חייה של הרבנית הגדולה חיה מושקא, בת אדמו"ר ואשת אדמו"ר הרבי מלך המשיח. אולם פטור בלא כלום אי אפשר. אז הנה לפניכם משהו מתולדות חייה של האישה המיוחדת שעמדה לצדו של הרבי. איסוף נדיר של סיפורים ועדויות.

דרכים נפלאות להתקשרות הרבי עם חסידיו. בסיפור זה הבין הרב פינחס טייץ בדרך מיוחדת מהו קשר בין רבי לחסידים. הוא הבין שלרבי יש דרכים רבות למסור מסרים לחסידיו – פעמים דרך כתיבה, פעמים דרך ראיה, פעמים דרך תנועה, ולפעמים אפילו בקנעטשים!!! הקשר של הרבי לחסידיו לא נפסק אף פעם. גם היום יש לנו קשר עם הרבי באגרות קודש. הרבי חי וקיים ואיננו עושים שום צעד בלי התייעצות עם הרבי.

יְלָדִים יְקָרִים, מִסִּפּוּר זֶה לוֹמְדִים עַל גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל אַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן וְעַל הַמֶּסֶר שֶׁהוּא מוֹסֵר לְכֻלָּנוּ. וּמַהוּ הַמֶּסֶר הֶחָשׁוּב לָנוּ? הַמֶּסֶר הוּא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה מֵאִתָּנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה אֶת הָעֲבוֹדָה בָּעוֹלָם וְכָל הַזְּמַן נִתְקַדֵּם בָּהּ, וְלֹא נִדְרֹךְ בַּמָּקוֹם. כָּל הַזְּמַן הַשֵּׁם שׁוֹאֵל אוֹתָנוּ אֵיפֹה אֲנַחְנוּ בָּעֲבוֹדָה וּלְאָן כְּבָר הִגַּעְנוּ.

נִשְׁתַּתֵּק צְבִי שֶׁפֶר, נֶאֱנַח קִמְעָא וְקָם מִן הַכִּסֵּא, וַאֲנִי עֲדַיִן יָשׁוּב. בּוֹ בַּמָּקוֹם הֶחְלַטְתִּי לֹא לְחַפֵּשׂ הַשְׁרָאָה לָרְשִׁימָה לְחַג הַסֻּכּוֹת, כִּי אִם לְהָבִיא לִפְנֵי קוֹרְאַי אֶת דִּבְרֵי יְדִידִי כִּלְשׁוֹנָם וְאַף לְמַלֵּא מִצְוָה וְלַהֲבִיאָם בְּשֵׁם אוֹמְרָם, קַמְתִּי גַּם אֲנִי וּבַדֶּרֶךְ לַמְּכוֹנִית שָׁאַלְתִּי: אַגַּב, הַאִם שָׁמַעְתָּ מֵאָז עַל רַבִּי מֶענְדֵּל? הַיּוֹדֵעַ אַתָּה מָה אִתּוֹ? תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל יְדִידֵי בָּאָה כִּמְהַסֶּסֶת.

הקב"ה מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל הַנִּבְרָאִים לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטָן. וּכְבָר מִשֵּׁשֶׁת יָמַי בְּרֵאשִׁית הֵכִין לְכָל נִבְרָא אֶת כָּל צְרָכָיו. וּבְרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים עַל כָּל מַעֲשָׂיו עוֹמֵד לִימִין הָאָדָם בְּכָל עֵת וּבִמְיֻחָד בְּעֵת צָרָה וּמְצוּקָה. צָרִיךְ רַק רַק לְהַאֲמִין וְלִבְטֹחַ בּוֹ וְאָז הָעֶזְרָה בָּאָה מֵאֵלֶיהָ.

שיחתו הקדושה בעלת העוצמה של הרבי הריי"צ באמצע מאסרו בג' תמוז תרפ"ז הקורא ליהודים שלא להתפעל מרדיפות המשטר הסובייטי והמעודד אותם להתחזק ולשמור תורה ומצוות באומץ ובגאווה, ומברך אותם בגשמיות וברוחניות.

צריך להפסיק את ההסתכלות על הרבי כמו על "בשר ודם" פשוט עם כל החולשות האנושיות. הרבי לא טועה, הרבי לא שוכח, הרבי לא נכשל ח"ו. הרבי שליט"א אומר (בשיחת כ' מנחם אב תש"י. כמובן אודות "כ"ק מו"ח אדמו"ר", הוא בכלל לא דיבר על עצמו…), כי הרבי, בהיותו בטל ודבוק לגמרי עם הקב"ה, הוא בבחינת "נמנע הנמנעות" ו"מי יאמר לו מה תעשה". הוא יודע הכל ויכול הכל. ומי שיש לו ספקות בזה ח"ו, אומר הרבי, יש לו ספק ב"אנכי ולא יהי' לך"!

גברת שניאורסון מסרה לי את הבקשה על הבקבוק והשקית של נייר, ותמחלו לי, אבל אנחנו נצטרך לקבל את המחשבה כאילו שזה קרה גם במעשה, אבל אני מעדיף בקבוק עם שקית של נייר יותר מבקבוק מפואר מכסף"… אני לא רוצה לעשות מחיצה בין אורח חיי לבין אורח החיים של האנשים שסביבי". הרבי הוסיף דוגמא – "יש לי הרבה קופסאות מכסף לאתרוג, אבל אני מעדיף להשתמש בקופסת קרטון"…

בפורים היא הביאה לרבנית חיה מושקא משלוח מנות. כשהיא נכנסה, ביקשה ממנה הרבנית שתאכל משהו, אך היא ענתה שכבר אכלה. הרבנית שאלה אותה "את הולכת להתוועדות של הרבי?" היא ענתה בחיוב, והרבנית אמרה שבהתוועדות של הרבי צריכים הרבה כח כדי לדחוף – "אז תאכלי עוד משהו…"

הרבנית חיה מושקא אמנם לא רצתה להיות "ליובאוויטשער רעבצין" אבל רק בגלוי; על החלק של החיצוניות, של הכבוד, היא ויתרה, אבל היא הייתה החסיד הגדול ביותר של הרבי. היא מסרה את כל חייה לשליחויות ולענייני הרבי.

, "לא היו לנו ילדים, אך לא היינו עצובים כלל, מפני שהרבנית אמרה שאנו נדבר עם ילדינו אידיש, ובשביל שנוכל לקיים את דברי הרבנית, התנאי הראשון הוא שיהיו לנו ילדים; לכן היינו בטוחים שנפקד בזרע חייא וקיימא, ולא רק באחד, אלא ביותר, כי הרבנית אמרה "מיט די קינדער" – ילדים".

הרבנית חיה מושקא הסבירה לה שעניינם של נרות שבת זה לכבד את השבת ולא לחללה, ולכן צריכים להקפיד להדליק את הנרות לפני השקיעה. "תקבלי על עצמך להדליק נרות כמו שצריך". הספרנית אכן קיבלה על עצמה להדליק נרות בזמן, וכעבור עשרה חודשים נולד לה בן…

באחת עשרה בלילה, לאחר שכבר שכבתי לישון, צלצלה הרבנית לפתע והתנצלה על השעה המאוחרת. היא סיפרה לי כי יצאה לסידורים עם ידידה וכשחזרה הבייתה חשה שלא בטוב; בדאגתה המופלאה לא רצתה לצער אף אחד ולכן לא סיפרה על כך דבר, גם לא לבעלה, הרבי…

דבר מפליא ביותר היה, שכשהרבי רצה לומר משהו, היה מביט בעיניו ברבנית חיה מושקא והיא ממבטו הייתה יודעת בדיוק את כוונתו ורצונו ופועלת בהתאם לכך.

לרבנית חיה מושקא היו עיניים חדות וחודרות; דבר לא נסתר ממבטה, וגם תנועת היד הכמעט בלתי מורגשת של בני, לא נסתרה מעיניה. היא הבינה לליבו, חייכה ואמרה לו: "מיין מאן איז אן אינטלגנט. ער מישטזאך נישט אן אין מיין ריידן" (בעלי הוא אינטלגנט. הוא איננו מתערב בשיחות שלי עם אנשים).

הרבנית חיה מושקא נודעה ביחסה המיוחד לילדים. בכל פעם שהגעתי לביקור, היה מוכן כיבוד על השולחן, ערוך בטוב טעם, וכשהגעתי לבקר יחד עם הילדים, יכולתי להבחין כי דאגה להכין כיבוד שהם יאהבו. בשנת תש"מ טסתי לתשרי לרבי יחד עם בתי הגדולה ובניי התאומים, וכמובן שנכנסתי לבקר את הרבנית בחול המועד סוכות. לילדים היא הגישה גלידה ועוגיות וביקשה מהם ללכת לברך ולאכול בסוכה.

פרט מעניין הוא שהיו אנשים שהביאו לרבנית חיה מושקא מתנות, וכשהיו אלה אנשים שבאו מארץ ישראל, הרבנית לא הסכימה לקבל מהם מתנות שאינן תוצרת הארץ. לכן, בכל פעם שהגענו לרבנית, הקפדנו לבדוק שהמתנות שקנינו עבורה יהיו מתוצרת ישראל.

מידי שנה, טרם חג הפורים, ביקש הרבי להתעניין על התכנית לחלוקת משלוח מנות בקרב חיילים, שוטרים ובתי סוהר. הרבי אף היה משלם שליש מההוצאות למשלוחי מנות אלו, ולאחר פורים מוסיף שני שליש הנותרים. כך שילם הרבי מידי שנה את משלוחי המנות שקיבלו כוחות הביטחון…

הרבי מציע עשירות לכל מבקש אולם לא כולם רוצים, וממשיך הרבי ואומר: "אחר כך מתלוננים שזה חסר וזה חסר, אך כאשר ישנה עת רצון עושים "חב"ד'סקע שטותים"… מה אעשה לכם…

איך מגיב בן אדם רגיל המאבד את כל רכושו? כיצד הגיב ר' שמואל מונקעס כשראה שלא נשאר מרכושו דבר?… כשהתקרבו לבית לא מצאו אלא אפר ואודים מתגוללים באויר, ראו שר' שמואל מונקעס מביט סביבו ומתחיל לברך: "ברוך אתה ה'"… כולם חשבו שהוא מתכונן לסיים ברכתו במילים: "דיין האמת", אולם להפתעת כולם הוא סיים במילים: …"שלא עשני גוי".

קשה לכתוב על אשה גדולה כל כך בת מלך ואשת מלך. הרבה ספרים ומאמרים נכתבו על הרבנית חיה מושקא. האשה שעמדה לימין אביה הרבי הריי"צ וכאשתו של הרבי מלך המשיח שיל"ו הרועה הנאמן של עם ישראל עמדה מאחוריו בכל פעולותיו ומילאה תפקיד חשוב ונכבד. הרבנית חיה מושקא אשה אצילית צנועה הנחבאת אל הכלים ("כבודה בת מלך פנימה"). אשה שהצטינה בלמדנות מופלגה בחוש הומור עדין ומיוחד ובאהבת ישראל עצומה, והצטיינה בהרבה מעשי חסד.

לא חלף זמן רב, ור' אלטר יהושע קיבל מכתב קודש מהרבי הריי"צ, בו הורה לו הרבי להיות בביתו בערב שבת קודש כשהוא פנוי מעסקיו, לכל הפחות שעתיים קודם הדלקת הנרות. מובן שלאחר שקיבל את מכתבו של הרבי, קיבל על עצמו לציית ללא עוררין. ביום שישי הבא התארגן בהתאם, וחזר לביתו מוקדם מהרגיל, כפי שצווה.

לפתע נכנס לקרון מפקד יחידות "המאה השחורה", גברתן, נמוך ופניו חמוצות ומאיימות. כשראה את ההתקהלות סביב הרבי, נעמד מולו, ולאחר שהרבי נשא מבטו אליו, 'ירה' לעברו בנחרצות ובשפה קשה: "מדוע הרגתם את 'אותו האיש'?!" הרבי לא גילה כל פחד ולא נראה כי הוא ירא מפניו. תשובתו של הרבי 'נורתה' אף היא בצורה חדה וברורה, ללא שמץ של 'עיגולי פינות': "משום שהוא היה בוגד!"

– חברות יש לך?, המשיך הרופא בשאלותיו. – מה??? חברות???, אני? תלמיד ישיבה? – מה פתאום! חס וחלילה. במבט רחמים וחמלה הביט בי הרופא ושאל: "ול'מוביס' (סרטים, קולנוע) אתה הולך עם החברים?" – פע…, מוביס" א ישיבה בוחר? ככה אתה חושד בי? עניתי. – באמת? אתה רציני? לבחור צעיר ונאה כמוך, בשיא גיל הנעורים אין חברות? אתה לא הולך עם החברים לקולנוע? – אתה מעליב אותי, אדוני הרופא, שאני בחור ב'תומכי תמימים' אהיה שייך לכאלה דברים? סבר פניו של הרופא התחלף, "יו נו וואט? י-ו א-ר ק-ר-י-י-ז-י!" (אתה יודע מה? אתה משוגע!), צרח עלי, גו הום!!! (לך הביתה)…

פלא אדיר. הרבי יושב בברוקלין ומדבר לפני אלפים בכל מיני פינות בעולם. ובו ברגע אכפת לו והוא מכוון את דבריו גם ובמיוחד לאיזה יהודי נידח שיושב לו בקלקוטא, התוהה אם יש בכלל משמעות להדלקת נר חנוכה שלו. והרבי דואג שהוא, "ממש במקרה" יפתח "מכשיר" וישמע את הרבי מדבר על הכוח הנפלא שיש ליהודי בקלקוטא להאיר את העולם כולו!

סבר של תוכחה נשמעה מקולו של אדמו"ר הזקן – אך בו בזמן פניו הקדושות האירו באור יקרות, משל טללי נחמה הוא מרעיף. "משמים גלגלו את סדר העניינים, כדי שתדע כי אף פעם לא ייתכן שייעשה דבר בלי עזרתו יתברך ויתעלה. ועל כן חובה תמיד לומר 'אם ירצה ה' יתברך', ואזי הוא ישלח את עזרתו וישועתו"…

יום אחד, כשגעגועי החסידים לרבם גאו ועלו, ישבו כמה מהחסידים וטיכסו עצה, מה לעשות כדי לצאת מחומות הברזל של רוסיה ולהיפגש עם הרבי. ומתוך אמונה תמימה וחזקה של "חשוב טוב יהיה טוב" ובדביקות נחושה, שיחקו במשחק של "נוסעים לרבי".

התקשרותו של ר' שמואל מונקעס לאדמו"ר הזקן היתה חזקה כל כך, עד שרואים שתמצית חייו התבססה על תורת אדמו"ר הזקן, כפי שמשתקפת באמרתו הידועה, שאמר כלפי מעלה: ריבונו של עולם, אינני חפץ בגן עדן שלך ולא בעולם הבא שלך, ריבונו של עולם אני חפץ רק בך.

אומר לך, עונה אותו יהודי: מבחינתי לא השתנה אז דבר. אני הייתי מוכן ורוצה ומשתוקק להמשיך את טקס הנישואין עד תומו ולהתחתן עמה. אלא שברגע האחרון, כשעמדתי כבר לפני השופט, ראיתי מולי את דמותו של הרבי. הדבר הפיל עלי אימה ופחד והרגשתי שאינני מסוגל בשום אופן לעשות את הצעד הזה, ואת ההמשך אתה כבר יודע.

מעשה בכפרי אחד כמותם, שנכח אף הוא בבית הכנסת בתפילת השחר של ראש השנה. ישב והביט נכחו מבלי להתפלל. כשהגיע הציבור לתפילת העמידה החלו המתפללים לגעות בבכיה. לא הבין הכפרי ותמה בליבו – 'מדוע בוכים הם? הן הרי שום קטטה לא התחוללה וגם מריבה גם לא פרצה, אם כן מה הסיבה לבכיה זו?'…

בהגיע היום הגדול והנורא, ראש השנה, התפלל רבי יחיאל בהתלהבות רבה מתוך כוונות וייחודים אותם למד בבית מורו ורבו הבעל שם טוב. לאחר מכן הוציא את שופרו ותקע שלושים תקיעות רמות. קול התקיעות הדהד ברמה במרחבי האי הנידח, ורבים מיושבי המקום שלא ידעו כלל על המצאו של הזר במקום, נזעקו ובאו אל החוף.

עם הגיע זמן תקיעת השופר, מתאחדים הצדיקים בכוונות משותפות לבלבל את השטן ולהפריעו מעבודת הקטרוג ובכך לסלול את הדרך לקירוב קץ הגלות… רבי דוד'ל מלעלוב מברך את הברכה בקול שבור, הוא מכניס את השופר לפיו ומנסה לתקוע, אך הקול מסרב לצאת… לפתע פתאום, הצליח רבי דוד'ל בנסיונותיו והתקיעות יצאו ברורות ונאות. הישג ראשון במלחמה נגד השטן…

למה היה "הסבא קדישא משפולי" בכל ראש השנה קודם שהיו תוקעים בשופר בבית מדרשו, מסתגר בחדרו הפרטי למשך זמן מה? איש לא ידע מה מעשיו באותם רגעים, והדברים נותרו בגדר תעלומה שאיש לא ידע את פשרה שנים רבות בשנים. עד שהגיע אחד החסידים מארץ רחוקה והרהיב עוז בנפשו להציץ דרך הסדקים של חדרו ופענח את התעלומה.

הבעל שם טוב מספר שעשה עליית נשמה והגיע להיכלו של משיח ושאל את פי משיח: אימתי קאתי מר? והשיב לו המשיח: בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך בעולם, ויפוצו מעינותיך חוצה, מה שלימדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז ייכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.

"האם כבר ביקשת ברכה מנשיא הדור?" שאלו הרבי. ר' יוחנן משך בכתפיו ואמר: "איך אשאל את הרבי ואיך הוא יכול לענות לי?" הרבי השיב לו: שאל והוא כבר יענה לך בדרכים משלו". הרב גורדון אכן נסע ל'אוהל' והתפלל אצל אדמו"ר הריי"צ. לאחר מכן חזר ל-770 וביקש מהרבי ברכה, והאשה הבריאה.

הרבי התכופף ואמר לילד לחזור אחריו 'שמע ישראל' מילה במילה, וכך אכן אירע. בסיום פנה הרבי להורים ואמר להם: "הוא מדבר, מה רצונכם?!" האם פרצה בבכי סוער ואמרה כי זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את בנה מדבר. נענה הרבי ואמר: "בעוד שבועיים הוא גם יתחיל לדבר משפטים". אכן הרבי איש מופת שביכולתו לרפא חולים.

עוד בטרם דרכה על סף ביתה כבר חזתה בגלוי בהתממשות דבריו של הרבי: הבעל האובד ניצב בפתח הבית בריא ושלם… "הבוקר", סיפר לרעייתו המופתעת, “כשקמתי משנתי נפלה בי המחשבה שעליי לחזור ולראות מה נעשה אצל משפחתי. כעת הנני מתחרט על כל מה שהיה ואני חפץ מאוד להמשיך את חיינו יחדיו”, בישר לרעייתו המופתעת.

כשהרבי לוקח דברים על כתפיו אפשר לסמוך עליו, ואפילו אם הוא אומר דברים בניגוד לכל המומחים ולכל הרופאים הגדולים. הרבי מעל הטבע, הרבי יכול לבטל גזרות רעות. צדיק גוזר והקב"ה מקיים.

הרבי נתן לי תפילין… הוא הדגיש שעלי לקחת אתי רק את זוג התפילין שנתן לי, למרות שהיה לי תפילין משלי; וכשראיתי את נס ההצלה שהיה לי הבנתי שבזכות זה ניצלתי מאסון ודאי. זהו כוחו של רבי שרואה מה צפוי לקרות, ואיך אפשר להינצל הצלה ודאית.

דודתי קיבלה את ההצעה וביום ראשון הגיעה ל-770. כשהגיע תורה, ביקשה ברכה עבור בתה לזרע של קיימא. הרבי שמע את בקשתה והניף את ידו הקדושה בביטול, בסמנו כי היא יכולה להמשיך בדרכה. זו נבהלה וכשדמעות בעיניה שוב חזרה על בקשתה, אך הרבי שוב הגיב באופן דומה… כי הרבי יודע שאין מקום לבקש ברכה בשביל מצב שכבר קיים, מצב של "טרם יקראו ואני אענה".

בכל יום ראשון ניגשו רבים אל הרבי לבקש עצות וברכות בכל מיני נושאים: פרנסה, בריאות, זרע חייא בר קיימא ועוד, ולכל אחד נתן הרבי את העצה המתאימה לו. ובאורח פלאי ממש ראו אנשים ברכות וישועות מברכתו של הרבי.

איך הרבי ידע שאני יהודיה?!… האם שושלת הדורות פרושה לפני הרבי?!… סיפרתי לרבי שאני גויה, והרבי ענה לי: 'אינך גויה, את יהודייה'. אמרתי לרבי: 'מה אתה אומר? אינך מכיר אותי וזו הפעם הראשונה שאני מגיעה אליך'. סיפרתי לרבי שאני לחלוטין לא יהודייה, ובכל יום ראשון אנו הולכים למקום דתנו וחוגגים את כל החגים שלנו. הרבי לא נבהל וחזר על דבריו בחיוך: 'לכי לאמך ושאלי אותה אם אתם יהודים או לא'.

"מדוע", שאל הרבי בכאב, "כשהחסידים צריכים לקבל משהו ממני, שום דבר לא מונע אותם מלקבל זאת, ואילו כשאני מבקש מהם לבצע משהו, זה לא בוער להם – ואם לא היום, זה יהיה מחר או מחרתיים?!" הרבי מצפה מאתנו שנמלא את הוראותיו שכולן לטובתנו ולטובת עם ישראל כולו.

כשמשה שרת יצא מהיחידות, נכנס למזכירות ואמר לרב גרונר, שהרבי יושב בברוקלין ויודע היטב מה נעשה אצלם מאחורי הקלעים אפילו עם אנשים שאין לו קשר אתם, ונותן עצות טובות ומדריך איך להתנהג בדרך הטובה ביותר.

הרבי תמה: מדוע צריכים לכתוב ב'פדיון נפש' שנותנים לרבי את הנוסח "אנא לעורר רחמים רבים ממקור הרחמים והחסדים כמבואר בתשובת מהרי"ב ז"ל", מדוע נותנים לרבי 'כתובת'?!… בשביל מה צריכים להתערב בעניינים של הרבי, ואולי הרבי רוצה ל'המשיך' השפעה ממקום נעלה עוד יותר?!

שמירת הזמן הייתה חשובה ביותר אצל הרבי. על ניצול הזמן של הרבי למדנו כאשר היינו מכניסים לרבי חבילות של מכתבים; הרבי היה מסתכל במעטפה, פותח אותה ובד בבד כבר מסתכל על שם השולח במעטפה הבאה בתור. פעם אמר שדרך זו מנצלת את השנייה של פתיחת המכתב…

כחסידים עלינו לדעת, שכשהרבי מדבר, כותב ומבקש, אלו דברים שנוגעים לכלל ישראל. כשהרבי מבקש דבר-מה, צריך למלא את בקשתו בזריזות הרבה ביותר ללא תירוצים; כי כשהרבי נותן הוראה לעשות דבר מה, יש בזה גם נתינת כח עצומה, עד כדי כך שחסידים קורעים את הים דוגמת קריעת ים סוף.

הרבי הוא למעלה מכל ההגבלות, לכן אין דבר כבד בעבורו, אשר על כן, בחדרו יכולות להיכנס כל הצרות של כל עם ישראל. הרבי קיבל בחדרו הרבה מאד אנשים ששטחו לפניו את צרותיהם, וכל מה שהעיק עליהם. כך התמלא חדרו של הרבי אבנים גדולות שירדו מלבם של יהודים.

הרבי פנה אל הכלה ושאל האם תלבש פאה נכרית אחרי החתונה, שכן כידוע הרבי הקפיד על כך גם באותם ימים שהדבר היה פחות מצוי מכפי שהוא היום. הכלה השיבה בשלילה באמרה כי תלך עם מטפחת. הרבי לא היה שבע רצון והגיב כי טבע המטפחת לרדת מעל הראש. הכלה אמרה שאכן תזהר להחזירה למקומה במקרה כזה. הרבי לא קיבל את דבריה ואמר שהניסיון הראה שלא ממהרים להחזיר את המטפחת במקרה שהיא נשמטת.

כשיוצאים לשידוכים יש כל מיני ציפיות מבני הזוג, כגון, שיהיו חכמים בעלי מידות טובות אולי עשירים או לפחות אמידים, שיהיו בעלי שיחה מעניינת וכיו"ב. מעניין שהרבי מליובאוויטש וגם הרבי הקודם הרבי הריי"צ שמו את הדגש על משיכת הלב.

מופתים רבים התגלגלו וממשיכים להתגלגל על ידי הרבי ומצוה לפרסם אותם בכל מקום. בסיפור שלפניכם הרבי אינו מייחס את המופת שבסיפור לעצמו אלא לחותנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ.

השאלה: מי מפחד ממשיח? לכאורה שאלה מצחיקה, הרי המשיח אמור להיות הגואל, אז מה יש לפחד ממנו. אולם מתברר, שאכן, יש אנשים ששומעים ש"הנה הנה משיח בא" במקום לשמוח הם נתקפים חרדה. פוחדים הם ממלחמת גוג ומגוג, מחשיפה עצמית בגילוי אלוקות פנים בפנים, וסתם אנשים פוחדים משינויים ומעדיפים להישאר בגלות, חלילה. גם במצרים היו אנשים שלא רצו לצאת ממצרים אף שהיו שם עבדים ועבדו בעבודת פרך.

אחרי שהקב"ה בחר ומינה את המלך המשיח, צריכים העם ליטול יוזמה, מלמטה למעלה, לבוא אל המלך המשיח ולבקש ממנו שיבוא וימלוך עלינו. ובכך יפעלו הם דווקא, אנו, התחתונים מצד עצמם, את התגלותו בעולם כמלך המשיח להביא את הגאולה האמיתית והשלימה.

כוונת הפסוק: "שירו לה' שיר חדש" היא, שישראל ישירו לה' את שיר הגאולה עוד ברגעים שהכל נראה הפוך. כי הביטחון בה' יהי' כל כך מוחלט, עד שלא זו בלבד שישנים במנוחה ובשלווה, אלא מתחילים כבר לשיר לה' "שיר חדש", את שיר הגאולה. לא רק כ"סגולה" להביא את הגאולה, אלא משום שבאמת בטוחים בה' בביטחון כה חזק ומוחלט, עד שמתחילים כבר לשיר ולרקוד "בתופים ובמחולות" על הגאולה, שכבר נמצאת כאן.

תקופה זו קשורה עם אשה בישראל, הרבנית נ"ע, שכן זהו עניינן המיוחד של נשי ובנות ישראל, לעשות את הדירה שתהי' דירה נאה דווקא… על ידי עבודתן במצוות המיוחדות לנשים ובנות מתוך חמימות והתלהבות. "כולל ועיקר – בזמננו זה, הרגעים האחרונים לפני הגאולה – לעורר את עצמן ואת כל נשי ובנות ישראל אודות גודל הזכות של נשי ובנות ישראל להביא את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש…

זהו סדר חדש, תקופה חדשה, אומר הרבי. אי אפשר בשום אופן להסתפק במה שהי' עד עתה, ולהוסיף לו עוד איזשהו פרט או כלל או אפילו כלל גדול. "רב לכם שבת בהר הזה". די לסדר העבודה שהי' עד עתה. "פנו וסעו לכם", עשו תפנית חדה, התחילו לעבוד באופן חדש לגמרי. "בואו ורשו את הארץ" – "צריך כל אחד ואחד מישראל לעשות כל התלוי בו לנצל זמן סגולה זה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה כפשוטה ממש".

כדי להגיע לעצמותו יתברך צריך להתבטל בתכלית. חידוש זה של תורת החסידות, פיתח הרחיב והעמיק רבינו הזקן.

נשמה שהיתה משוחררת מכל כבל ומאסר, כשאין עליה מושל. נשמה שמקור חוצבה ההרים הגבוהים, הם האבות (חג"ת דאצילות), ולמעלה מאצילות (חג"ת שלפני הצמצום). הסכימה לצאת ממקומה להתלבש בגוף ונפש הבהמית ולרדת לעולם הזה התחתון שאין תחתון ממנו! לעתים מתבוננת הנשמה במקור חוצבה ומתעורר בה צמאון גדול לשוב לשם, והיא זועקת בגעגועים – "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי".

סיפור זה מלמדנו על התוקף ומסירות הנפש שצריכה להיות לנו בעבודת ה'. מי שמתפעל מהעולם ילך אל ר' שמואל מונקעס, על מנת שילמדהו פרק בביטול. כל הדברים הטובים נקנים במסירות נפש. עלינו ללכת בדרך האמת ולהשפיע על העולם את האמת. והכל בדרכי נועם ודרכי שלום מתוך אהבת ישראל אמיתית ובלי להתפעל. זה מה שיביא את הגאולה. ואל נשכח שהעבודה היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש.

על פי תורת חסידות חב"ד שני אופנים בעבודת ה': עבודת המוח ועבודת הלב. עובדי ה' במוחם נקראים 'משכילים'; ועובדי ה' בליבם נקראים 'עובדים'. ברור שכל 'משכיל' הוא גם עובד ה' בלבו, וכל 'עובד' גם הוא משכיל בהשגה אלוקית. אלא ש'משכיל' בא מן ה'השכלה' אל ה'עבודה', וה'עובד' בא מן ה'עבודה' אל ה'השכלה'. ר' יקותיאל לעפלער הוא דוגמה של 'עובד' שביגיעה עצומה הפך ל'משכיל' גדול ביותר.

מאמר חסידות הוא דבר תורה עמוק ומקודש. כשרבי אומר מאמר חסידות "שכינה מדברת מגרונו",לכן מאמר חסידות נקרא "דברי אלקים חיים" והוא משיב נפש. אדמו"ר הזקן וכמוהו כל רבותינו נשיאינו הרבו לומר מאמרי חסידות. חסידים מקשיבים למאמר חסידות בחרדת קודש. הם מתכוננים לפני שמיעת מאמר בניגון הכנה, וכששומעים אותו מפי הרבי הם עומדים.

מבואר בחסידות (ד"ה החודש תרס"ו, זאת חוקת עטר"ת ועוד) שענינו של דוד המלך הוא "ב"ן", ספירת המלכות, היורדת מטה מטה. כדי שהתיקון לא יהי' רק ע"י גילוי האור והטוב, שאז אין תיקון לחושך ולשפלות עצמם אלא רק התעלות והתרוממות מעליהם וביטולם. תפקיד "נשמות דב"ן", לרדת מטה מטה ולהתעסק דווקא עם התחתון שאין תחתון למטה הימנו, ולהעלותו, שיעלה גם מצד עצמו למעלה.

מדוע התנגד רבי שמואל מונקס לתת מתבשיל הבשר שבסיר לחסידים שהשתתפו בהתוועדות? מה טעם שפך את התבשיל לפח האשפה? האם שמואל מונקס הוא בעל רוח הקודש? מהו הסוד העומד מאחורי הסיפור?

שנת הצדי"ק להולדתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, שהתחילה בי"א ניסן ה'תנש"א, הייתה שנה משמעותית ביותר בכל הקשור לבשורת הגאולה והגאולה האמיתית והשלימה. כפי שהרבי שליט"א אמר כמה פעמים, הייתה זו "שנה שמלך המשיח נגלה בה". ובה גופא "בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית-המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר, ענווים, הגיע זמן גאולתכם!".

הרבי שליט"א מכיר כל אחד בפרטי פרטיות ואוהב אותו כבן יחיד שנולד להורים זקנים לעת זקנתם, והרבה יותר. הוא מביט בי ברחמים רבים, מושיט לי את יד קדשו להוליכני בכל פרט בגשמיות, עד הגשמיות היותר נמוכה ופשוטה, וכמובן גם ברוחניות. הוא אכן גם דורש ותובע ממני, לטובתי, כי אעמול ואתייגע, אתמסר בכל כוחי, עד כדי מסירות נפש, לכל אותן משימות שהוא מטיל עליי, והוא נותן לי כוחות לעשות זאת.

סיפור חסידי על צדיק, על חסיד, על מעשה נפלא או על השגחה פרטית גלויה, היונק ממקורות יהודיים ומחנך לערכים יהודיים, הוא בעל עוצמה וגנוז בו אור גדול – אור יקרות. צריך לדעת לספר אותו ועוד יותר צריך לדעת לשמוע אותו. צריך ללעוס אותו שוב ושוב ולהפנים את המסר העולה ממנו. אפילו סיפורים מוכרים וידועים המסופרים שוב ושוב לעולם לא נס ליחם, כי הם מלאים חכמת חיים ויש בהם הומור רב.

בשנים האחרונות הרבי שליט"א מתקן את העולם כולו במלכות ש-ד-י, באופן שכאילו לא ניכר מהיכן זה בא. משטרים עריצים נופלים בזה אחר זה. מהפכות מתחוללות בכל העולם הערבי. העולם משתנה לטוב ולצדק ולשלום מתוך אמונה בבורא העולם ומנהיגו. לא רק יהודים נלחמים עבור צדק ויושר, אלא "בכורי מצרים", ללא מנהיגות אופוזיציונית, נלחמים נגד מצרים, ומפילים את המשטרים העריצים.

הדרכים לגילוי עצם פנימיות התורה, הדרכים לגילוי משיח מלאות העלמות והסתרים. אין להתפעל מהעלמות והסתרים. לכל גילוי של אור חדש גדול קודם העלם והסתר. כל ירידה היא צורך עליה. שבירה קודמת לתיקון כמו שגזירה קודמת לתפירה.

הרבי מושיט ידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה והגדושה לכל מי שמוכן לקבל את היד המושטת, ונותן ומשפיע ומוליך ומנהיג על כל צעד ושעל. הוא מכיר כל אחד ועוזר ומכוון ומורה ומדריך בכל מקום ובכל מצב. הרבי מבין אותך גם כאשר אתה לא בסדר ועוזר לך לצאת ממצב זה ולהיות כפי שצריך להיות.

כמבואר בלקוטי שיחות "שמוכרח להיות "משה" בכל דור ודור שבו מתלבשת נשמת משה… החיים הרוחניים שלו נשארים נצחיים בעולם הזה הגשמי ע"י התלבשותם בגופו של נשיא הדור שבכל דור ודור". ואין זו רק איזה אימרה המופיעה אי שם באיזו שיחה נידחת – שגם אז זו אמת מוחלטת – אלא דבר עליו התחנכנו כל חיינו בפרט על ידי הרבי שליט"א עצמו.

רבי בשר ודם נשמה כללית שלמעלה מהגבלות. מדוע פרץ הרבי הריי"צ בבכי סוער? מדוע מבקש ילד יהודי פליט שואה שלא נותר לו דבר לנסוע לרבי? מי אמר: "לא צריך לחפש להצדיק את הקב"ה הוא מסתדר לבד"? על שאלות ועניינים אלה במאמר שלפניכם מאת הרב לויצ"ח גינזבורג

הרבי ראש בני ישראל המדריך אותנו הן בעבודת ה' והן בעניינים הארציים, הוא מלך המשיח המתקן עולם במלכות ש-די. הוא נפגש עם גויים אנשי מפתח ונותן להם עצות לתיקון העולם על ידי מעשי חסד ובין מעריציו הגויים נמנה אפילו חבר כנסת ערבי – מאמר מאת הרב לויצ"ח גינזבורג.

היצר הרע מתלבש בלבוש של "שדים" המפריעים לעבודת ה' ובפרט לשלום בית. וכמו שהשדים בסיפור אומרים: אנו פוחדים שהצדיק הזה מרוב צדיקותו ימנע מאתנו את חיותנו. כל השבוע אנו בוכים בשל כך. בליל שבת אנו עושים הכל כדי לחרחר ריב בינו לבין אשתו. כל פעם שאשתו מגישה לו כוס חלב, אנו משתדלים שיישפך מעט מן החלב שבכוס, כדי שיבוא לידי כעס ורוגז ויבואו לידי ריב. ואכן כאשר החלב נשפך, הוא צועק על אשתו.

הרבי פתח במאמר חסידות על חשיבות קיום המצוות ועל מעלת התשובה. ולבסוף אמר להם, שאם יהודי עומד בנסיון של המרת דת, ח"ו, הוא חייב למסור את נפשו, ואפילו אם הקיסר בכבודו ובעצמו מבקש להמיר דת, חייבים למסור את הנפש, ולא לשמוע לו. הוא ביקש לפרסם את דבריו אלה לכל החיילים היהודים. מובן שדברים אלה של הרבי הצמח צדק עוררו סערה גדולה בלב החיילים היהודים והשאירו רושם עז.

הרבי הרש"ב אמר: אדמו"ר האמצעי לא ידע את זה, כי היה פרופסור, אלא משום שלמד תורה, וליתר דיוק פנימיות התורה. ועל פי תורה יש עורק כזה באדם העליון שבעולמות העליונים, ואם זה קיים באדם העליון ברוחניות, זה קיים גם באדם התחתון הגשמי בעולם הזה, שנברא בצלם האדם העליון ובדמותו.

לנוכח הפרסומים אודות הנהוג לאחרונה לקבל "תשובות" באמצעות ה"ליקוטי שיחות" ו"אגרות קודש" וכדו' פנתה הגב' לאה ביטון ממושב יערה בגליל, ושאלה את הרבנית עופרה נחום אשת השליח בישוב שלומי, האם הרבי מסכים לשיטה של כתיבת מכתבים וקבלת 'תשובות' באמצעות ספריו הקדושים, 'אגרות קודש' וכדו'. תשובת הרבנית נחום היתה, כי לדעתה כדאי שגם שאלה זו תופנה ישירות אל הרבי…