פרשת-השבוע

נקודת השיא של פרשת ויגש היא ההתוודעות של יוסף אל אחיו והזריזות להביא את יעקוב וכל בני ביתו למצריים, שאז נפגשים יעקוב ויוסף לאחר פרידה ארוכה.

פרשת וישב מספרת על הקנאה שקינאו אחי יוסף ביוסף עד שמכרוהו לישמעאלים. כך הורד יוסף למצרים, ישב בבית פוטיפר ואחר כך בבית האסורים עד שפתר לשרי פרעה שר המשקים ושר האופים את חלומותיהם.

פרשת מצורע עוסקת בדיני טומאה וטהרה, לכן היא נקראת “פרשת טהרות”. לרוב היא נקראת עם פרשת תזריע, העוסקת אף היא בדיני טומאה וטהרה.

פרשת ויקרא עוסקת בקרבנות המובאים בנדבה או כחובה. ואלה הם הקרבנות: עולה, מנחה, שלמים, חטאת ואשם.

פרשת תצווה היא המשך ישיר לפרשת תרומה. פרשת תרומה מתארת את הקמת המשכן, ואילו פרשת תצווה עוסקת בבגדי כהונה, בקורבנות, ובעוד פריטים שהיו במשכן.

לאחר מתן תורה מצווים בני ישראל לבנות מקדש. וקודם הכניסה לארץ וההתיישבות בה, עליהם לבנות משכן ארעי העשוי בעיקרו מקרשים ויריעות מעורות בעלי חיים הניתנים לפירוק.

פרשת משפטים עוסקת בעיקר בדיני נזיקין וממונות, ובשאר מצוות שבין אדם לחברו. שם הפרשה ‘משפטים’ מלמד שאלה מצוות הכרחיות גם בשכל אנושי, אם כי אנו מקיימים אותן, ראשית כל, כי כך ציוותה התורה.

עיקר עניינה של פרשת בוא הוא היציאה בחיפזון ממצריים לאחר מכת בכורות. ליציאת מצריים נלוות מצוות רבות הן בפסח מצריים והן בפסח דורות.

פרשת יתרו שעיקר עניינה הוא מעמד הר סיני ועשרת הדברות מתארת גם את המפגש של יתרו עם משה ואת תגובת העם למעמד המרגש של מתן תורה.

במאמר הרבי לפרשת פינחס מסביר הרבי שלא די במסירות נפש, כי תכלית ה”רצוא” היא, שלא יהיה באופן של יציאת האור מהכלי, אלא אדרבה, שה”רצוא” יביא ל”שוב”.

במאמר הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, שתכלית הכוונה היא לעשות להשם יתברך דירה בתחתונים. וזהו מה שמסיים “ואולך אתכם קוממיות”, שהיא ברכה הכי נעלית ותכלית השלימות שנעשה ע״י עשיית הדירה בתחתונים דוקא.

במאמר הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי שכללות פרשה בהר מדברת על כללות עבודת האדם. שתכלית העבודה היא – “ושבתה הארץ שבת להשם”, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים

לעתיד לבוא “ומלאה הארץ דעה את השם”. ארץ כוללת את כל הנבראים, שהכל מן העפר אפילו גלגל החמה כך שבארץ הגשמית עם כל הנבראים הגשמיים שבה, תהיה ידיעת השם, גילוי אור הסובב.

קדושים תהיו כי קדוש אני – יכול כמוני? תלמוד לומר: כי קדוש אני. קדושתי למעלה מקדושתכם! אולם הקדושה שלמעלה היא על ידי קדושתכם. אם אתם מקדישים עצמכם, מעלה אני עליכם כאילו קידשתם אותי, היינו שישראל ממשיכים קדושה למעלה, כביכול.

בד, דבר העולה מן הקרקע בד בבד – קנה יחידי מכל גרעין שלא כמו שאר צמחים, שענין הבד הוא היותו יחיד. ובעבודת השם הוא מה שחבקוק העמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה, שכל המדריגות צריכות להיות על יסוד האמונה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. אֶל מִי צִוָּהּ הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה לְדַבֵּר בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה, וּמַה מְּיֻחָד בְּכָךְ? 2. בְּאֵיזֶה מַעֲמָד נֶאֶמְרָה הַפָּרָשָׁה? 3. מַה פֵּרוּשׁ “קָדוֹשׁ”?


אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, משמע, שבתחלה (לפני שנתגלה ה״פנימיות״ דעבודת ישראל), העבודה דכנסת ישראל וההמשכה מלמעלה הם שני דברים, ובמילא ההמשכה שבאה על ידה היא מהאור השייך לעולמות (שהאתערותא דלתתא מגעת לשם), והמעלה בהעבודה דישראל אז היא שהעבודה היא סיבה שהאתערותא דלעילא הנמשכת על ידה תהי׳ מפנימיות האור…

יש מועדים של שבעה ימים ויש של שמונה ימים, שבעת ימים הם ימי ההיקף, ומספר שמונה הוא השומר את ההיקף ולמעלה ממנו.

ויולך הויה את הים – והנה במאמר ד״ה זה מלפני ששים שנה (שבת בשלח תרס״ו) מדבר גם כן אודות הענין דלמעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית…

צדקת פרזונו בישראל – אמרו רז״ל, אמר רבי אושעיא [מלשון ישועה ] מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל? צדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות, ופירש רש״י שאין יכולין לכלותם יחד.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַה מְּיֻחָד בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה? 2. מַהוּ “שֶׁמֶן זַיִת זַךְ”? 3. מַה פֵּרוּשׁ “כָּתִית”?


“אם כסף תלוה את עמי את העני עמך” – מהי משמעות יתור הלשון מה שכתוב: “את עמי”, מאחר שמסיים אחר כך: “את העני עמך”?

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם – ואמרו רבותינו: כל מקום שנאמר “לי” אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא בעולם הבא…

מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו׳. ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחלליה. מדוע במזבח אדמה כתוב סתם מזבח אדמה תעשה לי, ובמזבח אבנים כתוב לשון תנאי, ואם מזבח אבנים תעשה לי?

“וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק” – מהו ענין הקולות הללו, והלא כל הדברים שנצטוו במתן תורה הם דברים פשוטים כמו לא תרצח לא תענה כו׳ שהם דברים פשוטים שגם אם לא נצטוו עליהם היה מהראוי לעשותם?

“וישמע יתרו”, פירש רש״י, מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף… עניין קריעת ים סוף הוא בקיעת וקריעת כל הפרסאות והמסכים וכו׳, ועל ידי זה היה גילוי “עתיק” למטה, ויתרו ראה את זה בבחינת שמיעה על כל פנים…

עשרת הדברות שהם כללות כל התרי״ג מצוות, זהו ע״י שם “אלקים” שמורה על צמצום דוקא, שעל ידו נמשך מלמעלה ביותר עד לעשרת הדברות, שהיא ירידה גדולה…

“וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר” – מה פירוש “לאמר”? הפירוש הרגיל של “לאמר” הוא, שהשם מדבר עם משה, ועל משה לחזור ולומר את הדברים לישראל, אולם כאן הרי כל ישראל היו במעמד הר סיני?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַה הַמְּכַנֶּה הַמְּשֻׁתָּף לַזָּהָב, כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת? 2. מַה הַגָּוֶן שֶׁל צֶבַע הָ”אַרְגָּמָן”? 3. מִמַּה הָיָה עָשׂוּי צֶבַע הַתְּכֵלֶת הַמֻּזְכָּר בַּפָּרָשָׁה?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. כַּמָּה שֵׁמוֹת הָיוּ לְיִתְרוֹ? 2. מַה הֵם? כָּל הַמַּרְבֶּה תְּשׁוּבוֹת הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. 3. מַה הֵם שְׁמוֹת בָּנָיו שֶׁל מֹשֶׁה?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַהוּ הַשֵּׁם הַנּוֹסָף שֶׁבּוֹ נִקְרֵאת “שַׁבַּת פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח” וּמַדּוּעַ? 2. מַדּוּעַ לֹא הוֹלִיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עַם יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ הַקַּלָּה וְהַקְּצָרָה, דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים ? 3. מַה לָּקַח עִמּוֹ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ מִמִּצְרִים וְאֵיזוֹ הַבְטָחָה קַיָּם בְּכָךְ?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַה הֵם הַ”מִּשְׁפָּטִים” עֲלֵיהֶם מְדֻבָּר בַּפָּרָשָׁה? 2. בְּאֵיזוֹ שָׁנָה יוֹצֵא עֶבֶד עִבְרִי לַחָפְשִׁי? 3. מַכֵּה אִישׁ וָמֵת – מַה דִּינוֹ?


פרשת יתרו עוסקת במעמד הר סיני, בהכנות לקבלת התורה, בעשרת הדברות, בעצת יתרו בארגון הסדר השלטוני, ובמצוות נוספות אותן קיבלו בני ישראל לאחר מתן תורה.

פרשת בשלח שעוסקת ביציאת מצריים מגיעה לשיאה בקריעת ים סוף ובשירת הים, שהיא הבעת שבח והודאה להשם על הניסים הגדולים שהתרחשו בים בעקבות יציאת מצריים.

פרשת בשלח עוסקת ביציאת בני ישראל ממצריים, בקריעת ים סוף ובשירת הים, בתלונות בני ישראל במדבר, בפרשת המן, במלחמת עמלק ועוד.

פרשת בא עוסקת בשלוש המכות האחרונות שניתנו לפרעה: ארבה חושך ומכת בכורות. מכת בכורות הביאה ליציאת מצריים. בני ישראל מקבלים מצוות ראשונות.

ישראל נקראים “צבאות” בשלושת הפירושים של המילה “צבא”: חיל, זמן, צביון. ומה שנקראים בשם “צבאות השם”, “צבאות” בחירי״ק ש”צבאות” נטפל להשם הוא מפני שכל שלושת הענינים ב”צבא” קשורים בעבודת ישראל, שהם טפלים וסמוכים ונכללים בשם השם.

מהו יציאת מצרים בעבודה הרוחנית בגוף ונפש האדם בכל יום? יציאת מהמיצרים לא רק של הלעומת זה אלא מהמיצרים שבקדושה. הכיצד?…

“ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות השם מארץ מצרים”. מהו ענין צבאות השם? כתוב במסכת ברכות: “מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם לא היה אדם שיקראו להקדוש ברוך הוא צבאות, עד שבאת חנה”, ואמר הקדוש ברוך הוא: עתיד בן שלך לפתוח בנבואה בשם זה, כמו שכתוב: “ויאמר שמואל כה אמר השם צבאות”…

התורה היתה צריכה להתחיל ב”החודש הזה לכם” מצד החכמה והשכל, ומכל מקום פתחה ב”בראשית” מצד התאחדותה (של התורה) בנותן התורה שלמעלה מבחינת הגילויים.

נוֹשְׂאֵי פָּרָשַׁת וָאֵרָא א. חִדּוּשׁ שְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה וְהַבְטָחַת הַשֵּׁם לְקַיֵּם אֶת בְּרִית הָאָבוֹת ב. יִחוּסָם שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּמִשְׁפַּחַת בְּנֵי לֵוִי וּבִרְשִׁימַת הַיַּחַס שֶׁל כְּלַל יִשְׂרָאֵל ג. הַשְּׁלִיחוּת הַמְּשֻׁתֶּפֶת שֶׁל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּשֶׁלְּכָל אֶחָד תַּפְקִיד מִשֶּׁלּוֹ…

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. בְּאֵיזֶה שֵׁם נוֹדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶל הָאָבוֹת? א. צְבָאוֹת ב. אֵ-ל שָׁ-דַי ג. אֱלֹקִים 2. לְמַה מִתְכַּוֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹמְרוֹ – “אֲנִי הַשֵּׁם (הֲוָיָה)” א. הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא ב. נֶאֱמָן לְשַׁלֵּם שָׂכָר ג. הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב ד. שֶׁאֵין שְׁנֵי לוֹ


פרשת וארא עוסקת בשליחות משה ואהרן להוציא את בני ישראל ממצרים, ולאחר מופת התנין מקבל פרעה מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד (יתר המכות בפרשה הבאה) ובכל זאת אינו מוכן לשלח את עם ישראל ממצריים.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. אֵילוּ מַכּוֹת מֻזְכָּרוֹת בַּפָּרָשָׁה? 2. מֶה הָיָה מְיֻחָד בְּסוּג זֶה שֶׁל מַכַּת הָאַרְבֶּה? 3. כֵּיצַד הִגִּיעַ הָאַרְבֶּה לְמִצְרַיִם וְכֵיצַד הִסְתַּלֵּק?


“הוא אהרן ומשה אשר אמר השם להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים” – מדוע בענין הוצאת בני ישראל ממצרים מקדים אהרן למשה ובענין הדיבור לפרעה מקדים משה לאהרן?

נשאלת השאלה: הלא עולם הבא הוא השכר על העבודה על תורה ומצוות, והשכר על עבודה צריך להיות יותר מהעבודה, אז איך יתכן שתשלום הגמול על העבודה הוא פחות מן העבודה, עד ש”יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא”?

“ושמי הוי׳ לא נודעתי להם”. יש שם הוי׳ דלתתא ושם הוי׳ דלעילא , הוי׳ דלתתא הוא האור שנמשך ע״י הכלים, ושם הוי׳ דלעילא הוא האור שלמעלה מהכלים לגמרי, שהוא למעלה מהאור שהכלים יכולים להמשיך אותו, ובאבות הי׳ רק גילוי שם הוי׳ דלתתא, וע״י שעבוד מצרים נתגלה גם בחינת שם הוי׳ דלעילא.

“ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה”. כתוב במדרש – על שם גאולתן נקראו… כלומר, שכבר בעת שבאו למצרים, בתחילת הירידה, כבר אז ישנה תכלית הכוונה, ירידה צורך עליה, גאולתן של ישראל. ועל זה מרמז הפסוק בהפטרה: “הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל”.

“ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו”. נשאלת השאלה: הרי כבר סופר בפרשת ויגש על דבר ביאת יעקב ובניו למצרים, אז למה זה נזכר כאן שוב?

פרשת שמות עוסקת בתחילת השעבוד של עם ישראל למצריים, בהתגלות השם למשה ומינויו לגאול את עם ישראל, ובהתייצבות משה ואהרון לפני פרעה כדי להוציא את בני ישראל ממצריים.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַה שֵּׁם הֶעָרִים שֶׁבָּנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? 2. מַה שֵּׁם הַמְּיַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת הַמֻּזְכָּרוֹת בַּפָּרָשָׁה? 3. מִי הֵן?


פרשת שמות עוסקת בעיקרה בשליחות משה להושיע את בני ישראל ממצריים, לאחר שקם עליהם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף ועינה אותם בעבודת פרך והרבה עליהם מסים.

“ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה” – מכאן שעיקר שנותיו חי יעקב במצרים. נשאלת השאלה: הרי גם לפני זה היו בחיי יעקב ענינים נעלים, ועד שנאמר: לפני זה: “וישב יעקב בארץ מגורי אביו” כלומר, בהתיישבות ובמנוחה?…

“ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי”. נשאלת השאלה: וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר: “כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני”?…

“יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך” – למה נאמר “אתה”, מה שלא נאמר בשאר השבטים, ובפרט שמדבר בנוכח: “יודוך אחיך” אז ברור שמדובר ב”אתה”, וגם ממשיך: “ידך בעורף אויביך” מכאן שיש לו אויבים, האם לא כל אחיו מודים לו?…

“ויגש אליו יהודה” – תוכן ענין הגשת יהודה ליוסף הוא יחוד יהודה ויוסף. וכמו שמבואר בהפטרת הפרשה, שלעתיד לבוא יהיו שני עצים, עץ יהודה ועץ אפרים, ומלך אחד יהיה לכולם שהוא דוד. ככתוב: “ועבדי דוד מלך עליהם… ודוד עבדי נשיא להם לעולם”.

בהפטרת פרשת ויגש נאמר: “ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם” – למה מייחסים את מלך המשיח לדוד המלך עליו השלום וקוראים אותו בשם דוד?

ויגש אליו יהודה – מזה שיהודה היה צריך לגשת אל יוסף מוכח שיהודה הוא למטה מיוסף, כי עניינו של יהודה הוא ענין הביטול, יהודה מלשון הודאה וביטול ודומם, ואילו יוסף הוא לשון תוספת וריבוי וצמיחה.

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני – יש בזה הוראה עיקרית בעבודת כל אחד במשך כל ימי חייו. על פי הזהר הגשת יהודה ליוסף הוא עניין סמיכת גאולה לתפילה. יהודה הוא מלשון הודאה – תפילה, ויוסף – גאולה.

ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם והנה עומד על היאור – מדוע מדגישה התורה שחלום פרעה היה “מקץ שנתיים ימים”? ומדוע משתמש בלשון “שנתיים” ולא “שתי שנים”, ומה מוסיפה המילה “ימים”?…

ובגפן שלשה שריגים – מאחד שבחלום שר המשקים ראה ענבים לבנים, לכן ידע יוסף שהוא חלום טוב.

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען – רבינו הזקן מקשה על פסוק זה. למה כפל הלשון: בארץ מגורי אביו בארץ כנען, ללמדנו, שכנען פירושו סוחר. וכמו שסוחר מפזר ממונו כדי להרויח, כך תכלית ירידת הנשמה למטה היא בשביל העליה לבחינה עליונה יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה.

כיצד אפשר להבין חלומות שאדם חולם מה שלא ראה ולא חשב מעולם, ועוד שבחלום רואים אמת ושקר. אלא שענין החלום הוא בדוגמת ענין הנס שהוא למעלה מהשכל.

וישלח יעקב מלאכים לפניו, פירושו, ששלח לעשיו כפי שהוא בשרשו הנעלה בחינת המקיפים של עולם התוהו, שקדם לעולם התיקון. כי יעקב כבר היה שלם בעבודתו בבחינת עולם התיקון. לכן שלח יעקב מלאכים לפניו לעורר העלאת מיין נוקבין בעולם התוהו.

על הפסוק: ויאבק איש עמו, אמרו חז”ל, שהעלו אבק עד כסא הכבוד. כי שמעלים את אבק הבירורים עד למעלה מעלה מגיעים לתכלית הבירור. ואופן הבירור הוא כמו ענין ויאבק כפשוטו, התאבקות והתדבקות.

עם לבן גרתי ותרי״ג מצוות שמרתי. עשיו בא עם ארבע מאות איש כדי להלחם נגד יעקב, ואצל עשיו לא היה חשוב קיום המצוות, אז למה יעקב מודיע לו ששמר תרי״ג מצוות?

פרשת ויחי המסיימת את ספר בראשית עוסקת בברכות יעקב לבניו קודם מותו, בצוואתו לקוברו במערת המכפלה, בצוואת יוסף ועוד.

“וישכם לבן בבוקר וינשק לבניו ולבנותיו”… מבואר בחסידות, שהתורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, ומה שכתוב: “וישכם לבן בבוקר” מרמז על בחינת הלובן העליון שלמעלה…

עבודת יעקב בעניין “ושבתי בשלום”, נמשכת בעבודת כל אחד מישראל, כחלק וכהכנה לשלום שיהיה בביאת משיח צדקנו, שלום בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא שלמטה.

“ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה” – יעקב יוצא מבאר שבע לחרן, מקום שגורם חרון אף, כדי לעשות את עבודת הבירורים ולהעלות את הניצוצות, דבר שמעלה את העולמות מעלה מעלה עד לגאולה.

“ואברהם זקן בא בימים והשם ברך את אברהם בכל” – לכאורה אינו מובן מה שנאמר “בכל” ואינו מפרש במה ברכו. מהו, אם כן, “בכל”?

נאמר במדרש: אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שהרי פרשתו של אליעזר שנים וג׳ דפים היא אמורה, והרבה גופי תורה לא נתנו אלא ברמיזה…

“ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה”. הרי כבר נאמר “ויהיו חיי שרה”, ולמה נכפל עוד פעם “שני חיי שרה”?

פרשת ויחי עוסקת בעיקרה בברכות שברך יעקב את בניו קודם מותו, וגם בצוואה שציוה יעקב לקבור אותו במערת המכפלה בארץ כנען ועוד.

והשם פקד את שרה – חז”ל אמרו, שבני חיי ומזוני תלויים במזל, ומסביר הרבי, שגם הענינים התלויים במזל גם הם נמשכים ומשתקפים בעבודת האדם לקונו.

נוסף על לימוד התורה יש גם עשיית צדקה, וכל המצוות נקראות “צדקה”. והכוונה ב”צדקה ומשפט” היא, שצדקה צריכה להיות במשפט, שישפוט אדם את עצמו מהמותרות, ויחשוב היטב מה שהוא מוכרח לנפשו, וכל השאר יתן לצדקה.

הקב״ה נותן לישראל גשמיות והם עושים מגשמיות רוחניות. זהו “ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט”. וכך הולך לבטח ואין לו כל ספיקות וטרדות, ואדרבה הוא במנוחה, ועד שפועל נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני.

פרשת ויגש עוסקת בעיקרה בהתגלות יוסף לאחיו, בירידת יעקב ומשפחתו למצריים, בפגישה שבין יוסף לאביו יעקב ובהשתלטות המוחלטת של יוסף במצריים.

פרשת מקץ מתארת את עלייתו של יוסף מן הבור לשליט על כל ארץ מצרים, לאחר שפתר ליוסף את חלומותיו, ואת פגישת יוסף עם אחיו והתנכרותו להם, עד להבאת בנימין אליו וכו’.

פרשת מקץ עוסקת בחלומות פרעה ופתרונן על ידי יוסף. במינוי יוסף למשנה למלך פרעה, בפגישת יוסף עם אחיו והתנכרותו אליהם, בפגישת יוסף עם בנימין ועוד.

פרשת וישב עוסקת בחלומות יוסף וירידתו למצרים, בפרשת תמר ויהודה, בהצלחתו הגדולה של יוסף בבית פוטיפר ובבית האסורים ובפתרון החלומות של שר המשקים ושר האופים.

פרשת וישלח עוסקת במפגש המרגש שבין יעקב לעשיו, במאבק שבין יעקב למלאך, בצרת דינה וכיבוש שכם, בלידת בנימין ומות רחל, בתולדות עשיו ועוד.

פרשת וישלח עוסקת בעיקרה במפגש שבין יעקב ועשיו. היא מתארת גם את המאבק שבין יעקב לשרו של עשיו, צרת דינה וכיבוש שכם, לדת בנימין ועוד.

פרשת ויצא מספרת על יציאתו של יעקב מבאר שבע על מנת להגיע לחרן. כשהוא מגיע לחרן הוא מתיישב בבית לבן ושם הוא נושא את בנותיו לנשים ומקים את בית ישראל – שנים עשר שבטים.

עיקר תוכנה של פרשת ויצא הוא נישואי יעקב ולידת שבטי ישראל. לשם כך יצא יעקב מחרן והגיע לבית לבן ולאחר העמדת השבטים חזר לבית אביו.

לך לך מלמטה למעלה. צריכה להיות הליכה מארצך – מרצונו של אדם, וממולדתך הם המוחין, ומבית אביך הן המדות הנולדות ע״י המוחין. ומזה אל הארץ אשר אראך, אל בחינת הרצון שלמעלה, רצונו של הקב״ה, ועד שנעשה עשה רצונו כרצונך.

דוקא אחרי שנימול אברם נעשה לאב המון גוים, אב ומושל ושולט עליהם. לפני המילה, מכיון שהיתה המשכת החסד שלמעלה ונשמות הגבוהות גם לגוים, לכן לא היתה לאברם שליטה עליהם כל כך. ודוקא כשנימול אברם, ונפרדה הערלה מן הברית שהוא בחי׳ יסוד, ואין הגויים מקבלים יותר מחסד שלמעלה כמו ישראל, אז נפעל ענין אב המון גוים, שאברהם הי׳ בבחי׳ אב ושולט ומושל עליהם.

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך… מבאר רבינו הזקן בתורה אור שהליכה זו יש בה שני ענינים, כמו שכתוב: וילך למסעיו, מסעיו לשון רבים, שהם שני מסעות, ממטה למעלה וממעלה למטה…

כריתת הברית עם נח בא ע״י וירח השם את ריח הניחוח, לא רק על ריח הקרבנות, אלא גם ריח העבודה במסירות נפש. כי ענין לא ישבותו גילוי כח האין סוף, ועד לאמיתית הענין דאין סוף, שמצד העצמות.

אלה תולדות נח נח איש צדיק. פירותיו של צדיק הם המצוות. וזהו מה שועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ, שכל אחד מישראל יש לו חלק לעולם הבא (ירשו ארץ) ע״י שמקיימים את העולם, שענין זה הוא ע״י קיום המצוות.

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה – טרדות הפרנסה שהן המים רבים, לא יכבו ולא ישטפו את האהבה שבין ישראל לקדוש ברוך הוא ולא בין הקדוש ברוך הוא לישראל.

ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, ויכולו לשון תענוג. כשם שאדם הראשון פעל בעולם את שלימות הבריאה, כך כל אחד מישראל עושה להשם יתברך דירה בתחתונים. וכמו שהשם הסתכל בתורה וברא עולם, כך אדם עוסק בתורה ומקיים עולם – שמיים חדשים וארץ חדשה.

בראשית ברא אלקים… והארץ היתה תהו… אשר ברא אלקים לעשות – לתקן. בריאת העולם מלמעלה היתה כפי שהוא באופן של גילוי ויופי, אולם באופן של עולם התהו, והתיקון לזה בעבודת האדם, אשר ברא אלקים לעשות – לתקן.

“על הפסוק: “אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים”, מבואר בתלמוד ירושלמי, “בהבראם”, משמע, שהם חזקים כיום הבראם, והיינו שהנבראים הם באופן כזה שאין בהם שינוי.

השמחה ב”שמחת תורה” נמשכת על כל השנה כולה, שתהיה שנה שמחה בלימוד התורה בלי שום מניעות ועיכובים. לכן נתאוו כל ישראל לימות המשיח, שאז לא יהיה שום מונע ומעכב מלעסוק בתורה ובמצוות כדרוש…

פרשת תולדות עוסקת בלידת יעקב ועשיו בישיבת יצחק בגרר, בזכיית יעקב בברכת יצחק ובברכת אברהם, בתחבולת רבקה להעביר את הברכה ליעקב ועוד.

פרשת תולדות עוסקת בלדתם של יעקוב ועשיו, בסיפור המורכב של הברכה שברך יצחק את יעקוב ועוד.

הפסוק: “ישאהו על אברתו”, כוונתו, ישראל קדמו לכל דבר אפילו לתורה, וכדאיתא במדרש: שני דברים קדמו לעולם תורה וישראל, ואיני יודע איזה מהם קדם.

מדת הרחמים מושרשת בפנימיות הכתר, לפיכך נפלה למטה מטה עד הנשר. נשר מלשון נשירה ונפילה, דנפיל מן דרגי׳, עד לעוף טמא שמחוץ למקום הקדושה.

הפסוק בפרשתנו פרשת האזינו: כנשר יעיר קנו, מלמד על בחינת הרחמים שלמעלה מהשתלשלות, כהמשך לכתובים שלפניו, ששם נאמר ימצאהו בארץ מדבר גו׳.

הרבי מסביר שמשמעות הפסוק: כי חלק הוי׳ עמו… היא שישראל הם חלק מן העצם, ובחלק מן העצם נמצא כל העצם, שכאשר אתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו…

נוֹשְׂאֵי פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה: א. אַבְרָהָם קוֹנֶה אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה וְהַשָּׂדֶה לַאֲחֻזַּת קֶבֶר ב. נִשּׂוּאֵי יִצְחָק וְרִבְקָה ג. בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים שֶׁל אַבְרָהָם

פרשת חיי שרה עוסקת במות שרה וקבורתה במערת המכפלה, בשידוך של יצחק ורבקה ובבני הפילגשים אשר לאברהם.

פרשת וירא ממשיכה לתאר את שרשרת הנסיונות של אברהם אבינו ומסיימת בניסיון הגדול והעיקרי – עקדת יצחק.

פרשת וירא עוסקת בבשורת הולדת יצחק, בהפיכת סדום ועמורה, בלדת יצחק, לידתו וגמילתו, בגירוש הגר וישמעאל… ובעקדת יצחק.

פרשת לך לך כוללת בתוכנה את יציאת אברהם מחרן בדרכו לארץ כנען, את הריב בין רועי אברהם לרועי לוט, את ברית בין הבתרים, את הבטחת הארץ והבטחת הזרע ועוד.

פרשת לך לך עוסקת ביציאת אברהם מחרן והליכתו לארץ כנען, בירידתו למצריים מפני הרעב בארץ, בריב שבין רועיו לרועי לוט, בברית בין הבתרים, בהבטחת הארץ והבטחת הזרע לאברהם ועוד.

פרשת בראשית עוסקת בנושאים: בריאת העולם, בריאת האדם, חטא אדם וחווה ועונשם, סיפורם קין והבל, חטאו של קין ועונשו, מניית עשרת הדורות מאדם עד נח וחטא דור המבול.

פרשת בראשית עוסקת בבריאת העולם – שמיים וארץ וכל מה שבתוכם חי צומח דומם. בבריאת האדם, בחטא אדם הראשון ועונשו, בחטא קין ועונשו, ובעצם בהיסטוריה של עשרה דורות הראשונים מאדם עד נח.

פרשת נח עוסקת בעניין המבול. מכיוון שהעולם היה מלא פשע שטף הקדוש ברוך הוא את העולם במי המבול ובנה עולם חדש מנח ובניו – עולם מתוקן.

בפרשת וילך מעודד משה את בני ישראל העומדים להיכנס לארץ. הוא ממנה את יהשע במקומו, ומביא להם את שירת האזינו לעד שלא יעברו על דברי תורה.

בפרשת וילך מכין משה רבינו את עם ישראל לכניסתם לארץ. הוא ממנה תחתיו את יהושע, הוא מדבר על מצוות הקהל, ומנבא להם שיעברו על דברי תורה וייענשו, ועל כך תהיה שירת האזינו לעד.

פרשת ניצבים היא הפרשה האחרונה שקוראים השנה, ויש בה מסרים חשובים עבורנו. בפרשה זו מתאר משה רבנו לעם ישראל מה דרוש מהם על מנת להיות עם חופשי באמת.

פרשת ניצבים מזהירה את עם ישראל שלא להפר את הברית בינם לבין השם, ועם זאת, היא מורה את דרך התשובה שלא נפלאת היא ולא רחוקה.

פרשת ניצבים מזהירה את עם ישראל מהפרת הברית עם השם, תוך שהיא מסבירה מה יהיו תוצאות הפרת הברית. עם זאת, מורה לישראל את דרך התשובה שעל ידה יוכלו לחזור למעמדם הטוב.

אתם נצבים היום כולכם… ראשיכם שבטיכם… טפכם נשיכם… לעברך בברית… עשר דרגות בבני ישראל, חמש בפסוק הראשון וחמש בפסוק השני, שהם ב׳ דרגות כלליות, זו למטה מזו. למה מפרט גם חמש הדרגות התחתונות?

כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמים היא וגו׳ ולא מעבר לים היא… כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. מדוע לא נפלאת היא ממך, בשעה שמצד עצמה היא נפלאת ורחוקה?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן … 1. בְּאֵיזוֹ מִצְוָה הִתְחַיְּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּבוֹאָם לָאָרֶץ? 2. אֵילוּ פֵּרוֹת מְבִיאִים לַבִּכּוּרִים? 3. בְּתוֹךְ מֶה הָיוּ שָׂמִים אֶת הַפֵּרוֹת?


הקב״ה פונה לכנסת ישראל ואומר: “קומי אורי כי בא אורך” גם בזמן הגלות, ובפרט בימים האחרונים של הגלות, זה אפשרי וומוכרח, הן בנוגע לאור הנשמה (אורך) והן בנוגע לזה שהנשמה מאירה את הגוף (קומי אורי).

במאמר הרבי לפרשת כי תבוא מסביר הרבי, שירידת הנשמה היא באופן של “נותן לך”, שהנשמה גם בהיותה למטה הרי היא מתקשרת למעלה להיות מציאות אחת עם אלקות, עד שעבד מלך מלך.

פרשת כי תבוא, שנושאה העיקר הוא הברית שבין השם לישראל בערבות מואב. עוסקת בנושאים: פרשת הביכורים, ביעור מעשרות ומעמד הברכות והקללות בהר גריזים והר עיבל.

פרשת כי תבוא פותחת בנושא הבאת הביכורים לבית המקדש וגם בביעור המעשר מן הבית בשנה הרביעית לשמיטה ובשנת השמיטה. ועיקר תוכנה בברית שבערבות מואב.

פרשת כי תצא עוסקת בדינים רבים בנושאים אחדים: אשת יפת תואר, משפט הבכורה, בן סורר ומורה, השבת אבדה, שילוח הקן, נשך וריבית, מתנות עניים ועוד.

פרשת כי תצא עוסקת בריבוי נושאים: אשת יפת תואר, דיני ירושה, בן סורר ומורה, איסורי עריות, נדרים, ציצית, מצוות שילוח הקן, מעקה וכלאיים ועוד.

“כי תצא למלחמה על אויביך” – אדם צריך לכבוש את ענייני העולם ולעשותם כלים לאלוקות. והוא צריך הוא לדעת שמלכתחילה הוא במצב של על אויביך, למעלה מאויביך, כי הוא הולך בכח התורה.

“כי תצא למלחמה” נאמר בלשון יחיד. מכיון שמדובר במלחמה של עבודת התפילה, שצריכה להיות באופן של אחדות ישראל ואהבת ישראל. לכן גם אומרים קודם התפילה: הריני מקבל עלי מצות עשה של “ואהבת לרעך כמוך”.

כי האדם עץ השדה – מזונותיו של האדם אינם אלא מן האילן. מסביר הבעל שם טוב: “רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף” – מדוע בני-אדם רעבים וצמאים? משום ש”נפשם בהם תתעטף” – הנפש עטופה ברעב ובצמא לניצוץ האלוקי.

“שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך” – “שעריך” הם כל אברי הגוף: עיניים ואזניים פה ידים ורגליים, שצריך לתת עליהם שופטים ושוטרים. ועל פי ספר יצירה זה כולל גם שבעה שערים בנפש.

פרשת שופטים קשורה לחודש אלול, כי אלול הוא זמן מוגבל לחשבון הנפש במחשבה דיבור ומעשה. חשבון הנפש מתחיל באיברים הקרויים “שעריך”, ומהם נמשך לכל האיברים.

פרשת השבוע שופטים עוסקת בהלכות המכינות את עם ישראל לכניסה לארץ ישראל, למנות שופטים ושוטרים, לתת לכוהנים וללויים כל מחסורם כי אין להם חלק ונחלה, להישמר מחוקות הגויים ועוד.

פרשת שופטים עוסקת במצוות מינוי שופטים ושוטרים, באיסור עבודה זרה, ומצוות הקמת בית הדין הגדול בירושלים, בהלכות מלכים, במתנות כהונה, בסדר עבודת הכוהנים בבית השם, בדיני נביא ואיסור כישוף ועוד.

פרשת ראה עוסקת בנושאים רבים: הברכה והקללה על הר גריזים והר עיבל, חוקים ומשפטים הקשורים בכניסה לארץ, דין נביא שקר, מסית ומדיח ועיר הנידחת, דיני צדקה, דיני מעשר, דיני כשרות, חגיגות שלושת הרגלים ועוד.

פרשת ראה פותחת במילים: “ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה”. לא מובן מדוע נאמר כאן דוקא לשון אנכי, שלא כבכל ציוויי התורה שנאמר בהם שם הוי׳ או שם אלקים (ובפרט בספר דברים).

במאמר הרבי לפרשת ראה, הוא מסביר את הפסוק בהפטרה: “ושמתי כדכד שמשותיך”. ששמשותיך הן שתי בחינות שמש, האחת, “כי שמש ומגן הוי׳ אלקים”, ששם הוי׳ נקרא שמש, והשנית, “שמש צדקה ומרפא בכנפיה”.

בפרשת ראה נאמר: “אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו… ובו תדבקון”. והכוונה היא, הפרישו עצמכם מעבודה זרה ודיבקו בהשם. השאלה היא: איך יתכן שתכלית העבודה להידבק בהשם היא על ידי פרישה מעבודה זרה?

בפרשת עקב נאמר על ארץ ישראל: ארץ אשר… תמיד עיני השם אלקיך בה… מרשית השנה ועד אחרית שנה. כי בכל שנה יורד אור חדש עליון יותר שלא היה מאיר מעולם עדיין אור עליון כזה, וזה נמשך בכל ראש השנה, רשית השנה, עד אחרית שנה.

בית הוא כמו עולם שלם והמזוזה שקובעין בפתח הבית שומרת את הבית וכל מי שנמצא בבית. כך שבקביעת המזוזה בפתח הבית מראים שהבית וכל מה שבו וגם בעל הבית הנמצא בו שייך לקב״ה.

מהפסוק בפרשת עקב: ועתה ישראל מה הוי׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו׳ לומדים, שחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר: ועתה ישראל מה השם אלקיך שואל מעמך, אל תקרי מה אלא מאה.

מהפטרת פרשת ואתחנן: “נחמו נחמו עמי” לומדים, שמכיון שלקתה בכפליים: חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. לקתה במוחין ובמידות, שזהו ענין פמליא של מעלה ופמליא של מטה. על זה באה הנחמה בכפליים.

לשון ההפטרה לפרשת ואתחנן: נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם, ללמדנו שהנחמה היא בכפליים, לכן נאמר פעמיים נחמו, וכמו שחטאה בכפליים שנאמר: חטא חטאה ירושלים, לכן לקתה בכפליים ונוחמה בכפליים שנאמר נחמו נחמו עמי.

“ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה”, הוא הפסוק החותם את ההפטרה של שבת פרשת דברים. ואמנם על פי רז״ל, “בכל יום יהיו בעיניך כחדשים”, אבל כשאינו כן אזי העצה היעוצה לזה היא, ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה…

הפסוק ציון במשפט תיפדה… נאמר בסוף הפטרת פרשת דברים, שבתחילתה מדובר בענינים בלתי רצויים, כי הפדייה וההשבה אינה רק ביטול העניינים הבלתי רצויים שבתחילת ההפטרה, אלא יתירה מזו, שזהו ענין הפיכת כל העניינים הבלתי רצויים לטובה.

פרשת עקב עוסקת בחזרה על מעשה העגל ושבירת הלוחות, בלוחות השניים, בסיפור הניסים במדבר, באזהרה על שמירת התורה ומצוותיה, בשבח ארץ ישראל אותה באים לרשת, בפרשת קריאת שמע השנייה ועוד.

עֶרֶב כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ מַזְכִּיר מֹשֶׁה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכַּוָּנָה בַּכְּנִיסָה לָאָרֶץ הִיא קִיּוּם מִצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּהּ. עַם יִשְׂרָאֵל מְצֻוֶּה לְקַיֵּם אֶת “כָּל הַמִּצְוָה”. כְּלוֹמַר, אֶת כָּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן וּבְכַוָּנַת הַלֵּב, וְכָל מִצְוָה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁאֵין הַמִּצְוָה נִקְרֵאת אֶלָּא עַל שֵׁם גּוֹמְרָהּ.

על המילים בפרשת ואתחנן: “קול גדול ולא יסף” אומר המדרש בשמות רבה, שהיה זה קול שלא הייתה לו בת קול. כלומר, לא היה לו שום הד. על כך נשאלות שתי שאלות (או יותר)…

פרשת ואתחנן עוסקת בבקשת משה להיכנס לארץ, באזהרה על שמירת המצוות, בערי מקלט, בעשרת הדברות, בקריאת שמע ועוד.

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מְסַיֵּם אֶת הַמְּשִׂימוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בְּחַיָּיו. נִקְמַת מִדְיָן וְכִבּוּשׁ אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג וַחֲלֻקָּתָהּ לִשְׁנַיִם וָחֵצִי הַשְּׁבָטִים: רְאוּבֵן, גָּד וַחֲצִי מְנַשֶּׁה. בְּלֵית בְּרֵרָה הוּא שׁוֹלֵף אֶת שַׁרְבִיטוֹ וּמוֹסְרוֹ לִיהוֹשֻׁעַ וּמְמַנֶּה אוֹתוֹ לְמַנְהִיג הָעָם תַּחְתָּיו…

בפרשת דברים מוכיח משה את עם ישראל ברמזים על פי המקומות בהם חטאו. הוא מתעכב במיוחד בעניין חטא המרגלים. הוא מזכיר להם את מינוי השופטים, את מסעותיהם במדבר ועוד.

וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים – סֵפֶר דְּבָרִים נֶאֱמַר עַל יְדֵי מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁלוֹשִׁים וְשִׁשָּׁה יָמָיו הָאַחֲרוֹנִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד לִשְׁבִיעִי בַּאֲדָר – יוֹם פְּטִירַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ.

פרשת מסעי עוסקת במסעי בני ישראל במדבר, במצוות התנחלות הארץ, בגבולות הארץ, בערי הלויים ומגרשיהן, בערי מקלט ובדיני רוצחים, ובדין בת היורשת נחלה, שעליה להינשא לבן שבטה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. לָמָּה נִכְתְּבוּ כָּל 42 הַמַּסָּעוֹת בַּפָּרָשָׁה? 2. לָמָּה נִקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם “רִתְמָה”? 3. מִנַּיִן שֶׁאַהֲרֹן מֵת בִּנְשִׁיקָה? 4. אֵיזוֹ שְׁמוּעָה שָׁמַע הַכְּנַעֲנִי שֶׁבִּגְלָלָהּ הֶחְלִיט לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל?


הבחינה שלמעלה מהשכל נקראת בשם גורל, שכל נפש מישראל יש לה ענין מיוחד ומצוה פרטית השייכת במיוחד לנשמה פרטית זו, וענין זה אינו בבחי׳ הטעם והדעת המושג אלא למעלה מבחי׳ הדעת, ודוגמתו למטה הוא בחי׳ הגורל ממש.

קליפת מדין מנגדת לשם הוי׳. מדין מלשון מדון ומריבה. כלומר, קליפת מדין הוא ענין הפירוד וההתחלקות, ועד לשנאת חנם ופירוד הלבבות, היפך ענין השלום והאהבה שבקדושה, לכן יש להילחם בה.

ענין הנדרים – איש כי ידור נדר גו׳ לא יחל דברו, משמעו, לא יעשה דבריו חולין, וככל היוצא מפיו יעשה. ולא שאוסר דבר האסור כבר, כי אם לאסור דבר המותר לו. מהי תכלית הנדר?

פרשת מטות עוסקת בענייני נדרים ושבועות, במלחמת מדיין ובעניין בני ראובן ובני גד המקבלים נחלה בעבר הירדן המזרחי.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן …1. מַדּוּעַ מְצַוָּה הַתּוֹרָה לִנְקֹם בַּמִּדְיָנִים וְלֹא בַּמּוֹאָבִים? 2. הִזְדָּרְזוּת מֹשֶׁה לְמִלְחֶמֶת מִדְיָן מְעִידָה עַל מַעֲלָתוֹ הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל מֹשֶׁה, מַהִי? 3. מִנַּיִן שֶׁפִּינְחָס שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל חֲלוּצֵי הַצָּבָא שֶׁנִּלְחֲמוּ בְּמִדְיָן?…


פרשת פינחס כוללת את שכרו של פינחס, המלחמה במדין, מפקד בני ישראל, חלוקת הארץ בגורל, בנות צלפחד וחוק הירושה, קרבן התמיד וקרבנות מוספים.

בכל חודש יש צירוף אחר של שם הוי׳, וכן של שם אדנ-י, ולפי הצירוף כן הוא עליית הקרבנות בפרטות. כלומר, שלפי אופן הצירופים דחדשי השנה כן הוא אופן הקרבנות. מלבד עולת התמיד שהוא ענין כללות כולם דרך כלל, היינו שהוא תמיד בשוה.

אך בגורל יחלק את הארץ – הכוונה לחלוקת הארץ בימי יהושע, חלוקה שנעשתה על פי הגורל, וכמפורש גם בספר יהושע. גורל הוא למעלה מטעם ודעת, היינו שהחלוקה אינה ע״פ שכל וסברא אלא משום שכך עולה בגורל.

מעלת ישראל היא שהם ראשית תבואתה. מעלת התבואה הוא שעניינה למעלה הם המלאכים, כמבואר בזהר, שהמלאכים נקראים חציר, וישראל הם ראשית תבואתה, היינו שהם למעלה מהמלאכים.

כל יהודי הוא בן אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה, שיסודתו צורים וגבעות, צורים הם האבות וגבעות הן האמהות. וכשמסתכלים בו רואים שרשו ומקורו.

כתוב שאין מזל לישראל, אז איך אפשר לומר “דרך כוכב מיעקב”? ועוד כתוב שהכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ומבאר שם הרב המגיד שמדריגת אין שהיא חכמה היא המזל לישראל.

במאמר הרבי לפרשת בלק מסביר הרבי שכוונת בלעם: אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב גו׳, לראיה דוקא משום שרומז על משיח צדקנו שחידושו יהיה בבחינת ראיה דוקא. וכדי להביא גילוי זה לעתיד צריכה להיות גם העבודה עתה בזמן הגלות בבחינת ראיה.

לאחר כיבוש ארץ סיחון ועוג, נפל פחד גדול על מדיין ומואב. לכן מואב ומדיין שעד אז היו אויבים זה לזה עשו שלום ביניהם ומטכסים עצה איך להינצל מישראל לשם כך הם פונים לבלעם.

מפרשת חוקת למדים שהמצוות צריכות להיות חקוקות בנפשנו. יש ענין בנפש האדם שהוא למעלה מבחינת אותיות החקיקה, כי אף שחקיקת האותיות היא מיני׳ ובי׳, האבן עצמה היא למעלה מהאותיות הנחקקות בה. אבל האיתן שבנשמה הוא למעלה גם מהתורה כמו שהיא באופן של חקיקה.

שירת הבאר מרמזת על מעלת הנשמה ותכלית ירידתה למטה. מעין גנים – מדריגת הנשמה למעלה טרם ירידתה למטה, ובאר מים חיים – הנשמה כמו שהיא יורדת ומתלבשת בגוף למטה בעולם הזה.

כל העבודה בקיום תורה ומצוות היא בשתי התנועות של המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה, רצוא ושוב. ולכן נאמר בפרה אדומה זאת חוקת התורה, כי מצוה זו היא כללות הענין של רצוא ושוב

לאחר מחלוקת קרח התחזקה המהירות שבהמשכה ע״י אהרן, וכמו נהר שכאשר יש בו דברים מעכבים הוא מתגבר עליהם ופורץ ביתר שאת וביתר עז, ואז ההמשכה היא במהירות ועד מהרה ירוץ דברו, שאין מי שמעכב בידו.

למקום שאליו לא הצליח להגיע שלמה המלך בחוכמתו העצומה, הגיע משה רבנו, הרועה הפשוט וכבד הלשון באמונתו הפשוטה. למה? כי משה רבנו לא השתמש בכלים שכליים, אלא בכוח האמונה שמעל השכל.

פרשת חוקת עוסקת במצוות פרה אדומה, במות מרים ואהרון, בחטא מי מריבה בכיבוש ארץ סיחון ועוג מלך הבשן ועוד.

זאת חוקת התורה, משמע, שאת בחינת החקיקה שבתורה צריך להמשיך באותיות הכתב – בתורה שבכתב, וממנה לתורה שבע״פ. וגם בנפש האדם, את החקיקה שבנפש האדם צריך להמשיך בעבודה של הכחות הפנימיים, עד למעשה בפועל. ועוד, שאת זה צריך להמשיך בעולם כולו, עד שהתורה תהיה כל מציאות העולם בגלוי.

טענת קרח היתה, טלית שכולה תכלת תהא פטורה מן הציצית. כי טלית הוא אור הסובב, וטלית שכולה תכלת הוא שגם אור הסובב המשכתו ע״י הצמצום ונגע בו הצמצום, וטענתו היתה שלא רצה באור פנימי, אלא מספיק ההמשכה של אור הסובב שגם בו נגע הצמצום, ולכן תהא פטורה מן הציצית.

מפרשת קורח למדים שבכל דור ישנו “משה רבנו שבדור”, אדם שהוא כתובת ברורה, עם שם, עם נוכחות פיזית. לא רעיון אמורפי, או מבחר אנשים. אדם אחד. יחיד ומיוחד. בדור, בכל דור.

פרשת קורח עוסקת במרד הגדול של קורח ועדתו במשה ואהרון, בהשתדלותו של משה לפייסם, בכעס ה’, בעונשם החמור, בתלונות העדה, במטות הנשיאים ומטה אהרון ועוד.

המרגלים דאגו כביכול לטף והקב”ה משיב להם שדוקא הם יירשו את הארץ, ומסבירה תורת החסידות שלא סתם מדברים המרגלים על “הטף” דווקא…

פרשת שלח העוסקת בפרשת המרגלים כוללת את שליחות המרגלים, ההוראות שניתנו למרגלים, “ויתורו את הארץ”, הוצאת דיבת הארץ רעה. תגובת העם, כעס ה’ העונש וכו’.

במאמר הרבי לפרשת שלח מסביר הרבי, שכלב השתיק את העם, כלומר, את בחי׳ המדות. קודם כל, הוא פעל בהם את הביטול הכללי, כדי שעל ידי זה יוכל להפכם אחר כך.

יש מצב של “לחם מן השמים” כמו המן – שהיה שמיימי וניסי וקיבלו אותו חינם אין כסף, ואכלו מן המוכן, ויש מצב של “לחם מן הארץ”. מה עדיף?

שלך גדולה משלהם – כי ענינם הוא עלי’ מבי”ע לאצילות, וזהו ענין של אתערותא דלתתא מלמטה למעלה, ושלך גדולה, כי עבודתו של אהרן היא באצילות גופא, שזה בא מלמעלה.

נשא את ראש בני גרשון גם הם, נוסף על נשיאת ראש בני קהת, מלמד על עבודת המשכן אצל כל אחד. בזמן המקדש הכוהנים והלויים עשו את העבודה כשלוחי העם, אולם עבודת המשכן מוטלת על כל יהודי.

במאמר הרבי לפרשת במדבר מסביר הרבי, שהספירות על ידם נברא העולם, הם ענין של הגבלה, עשר ולא תשע ולא אחד עשר. ותפקידנו בעולם הוא להמשיך את הבלי גבול בתוך הגבול, עד אשר לא ימד ולא יספר.

בפרשת במדבר נצטווה משה למנות את בני ישראל בשיטה מיוחדת. כל אחד נתן מטבע וע”פ ספירת המטבעות ידעו מה מניין בני ישראל. יצאו מן הכלל שבט לוי, שלא נמנו במניין הכללי.

מספר בני ישראל בפרשת במדבר הוא 60 ריבוא הוא רק שורשי נשמות ישראל. וכמו שכתוב בהפטרה: והי’ מספר בני ישראל אשר לא ימד ולא יספר, הכוונה, שהמספר גופא הוא בבחי’ בלי מספר. שכל אחד הוא בבחי’ בלי גבול.

פָּרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”. וּמַסְבִּירָה הַגְּמָרָא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְחַנֵּן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁיְּקַיְּמוּ אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה.

פרשת בחוקותי דנה בהלכות תמורה. חפץ שהוקדש על-ידי מישהו לבית-המקדש ואחר-כך הוא החליט להחליפו באחר. קובעת התורה: “והיה הוא ותמורתו יהיה קודש”.

פרשת מסעי עוסקת במקומות חנייתם של בני ישראל במדבר, במצוות ירושת הארץ, בערי מקלט, בדין בת יורשת נחלה ועוד.

פרשת מטות עוסקת בדיני נדרים ושבועות, במלחמת מדין ובהתנחלות בני גד ובני ראובן בעבר הירדן המזרחי.

פרשת פינחס עוסקת בשכרו של פינחס, במלחמת מדיין, במפקד בני ישראל, בבנות צלפחד וחוק הירושה, בקרבנות תמידים ומוספים ועוד.

פרשת בלק עוסקת בפגישה שבין בלק לבלעם מתוך רצון לקלל את עם ישראל אלא שהקדוש ברוך הוא הופך את הקללה לברכה.

פרשת חוקת עוסקת בנושאים: פרה אדומה, מות מרים, מי מריבה, מות אהרון, מלחמת סיחון ועוג ועוד.

עניינה העיקרי של פרשת קורח הוא מרד קורח בן דודו של משה ועדתו במשה ואהרון, בטענה שחלוקת התפקידים בכהונה ובמשכן של משה אינה צודקת.

אם בחוקותי תלכו – אין אם אלא לשון תחנונים, כלומר שהקב״ה מבקש ומתחנן ונותן כח לכל אחד ואחד מישראל שיהי׳ בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה.

איזה מזל שיש שבת! בכל הדורות שקדמו לנו אבל בעיקר בדור הזה, של קצב מסחרר, מידע מהיר, ריבוי משימות… שבת היא תחנת עצירה, הרגעות, ריענון וטעינה.

מַדּוּעַ נִתְּנָה תּוֹרָה דַּוְקָא עַל הַר סִינַי? הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר שֶׁבִּזְמַן מַתַּן תּוֹרָה הִתְאַסְּפוּ כָּל הֶהָרִים, כִּי כָּל הַר רָצָה שֶׁעָלָיו יִתֵּן הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה…

פרשת בהעלותך עוסקת במצות הדלקת המנורה במשכן. בטהרת הלויים והכנתם לעבודת המשכן. בצבא העבודה של הלויים. בקרבן פסח ראשון במדבר ועוד.

פרשת בהעלותך עוסקת במנורת המשכן, בפסח שני, הענן כסימן למסעות בני ישראל במדבר, בחטא המתאוננים, בחטא לשון הרע של מרים ועונשו ועוד.

פרשת נשא שמייחדת מקום וחשיבות רבה לקרבנות הנשיאים, עוסקת גם בפרשת נזיר, פרשת סוטה, ברכת כהנים ועוד.

פרשת נשא עוסקת בספירת משפחות הלויים נושאי המשכן וכליו, בפרשת סוטה ופרשת נזיר, הפורש ונבדל מתענוגות העולם, בברכת הכוהנים, בקרבנות הנשיאים ועוד.

בשבת נמשך מתנה מלמעלה, כמאמר: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. ולכן גוי ששבת חייב מיתה, כי השבת היא מתנה שניתנה לישראל דוקא.

פרשת בחוקותי עוסקת בעיקרה בברכות וקללות ונחמה, ונוסף על כך מלמדת דינים הקשורים בהקדשה פדיון וגאולה.

במרכזה של פרשת “בחוקותי”, העשירית והאחרונה בספר ויקרא, הברכות והקללות. ונוסף על כך, דיני הקדשה פדיון וגאולה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֵּן קְהָת בֶּן לֵוִי – לָמָּה לֹא הִמְשִׁיךְ וְאָמַר “בֶּן יַעֲקֹב”? 2. מַדּוּעַ נָפַל מֹשֶׁה עַל פָּנָיו? 3. קֹרַח שֶׁפִּקֵּחַ הָיָה, מָה רָאָה לִשְׁטוּת זוֹ?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַדּוּעַ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת מְרַגְּלִים לְפָרָשַׁת מִרְיָם? 2. הַאִם הַמְּרַגְּלִים הִתְאִימוּ לַשְּׁלִיחוּת? 3. מֶה עָשָׂה כָּלֵב בְּחֶבְרוֹן?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה לְפָרָשַׁת הַנְּשִׂיאִים? 2. “וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה” – מַה לּוֹמְדִים מִמִּלִּים אֵלֶּה? 3. “קַח אֶת הַלְּוִיִּים” – וְכִי מֹשֶׁה לוֹקֵחַ אוֹתָם בְּיָדָיו?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. וְאִם אֵין לָאִישׁ גֹּאֵל – וְכִי יֵשׁ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים, אוֹ בֵּן אוֹ אָח אוֹ שְׁאֵר בָּשָׂר קָרוֹב מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו לְמַעְלָה עַד יַעֲקֹב? 2. “כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ” – מַה פֵּרוּשׁ תִשְׂטֶה? 3. מַהוּ “נָזִיר” עַל פִּי תּוֹרָה?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן … 2. לָמָּה לֹא נִכְלַל שֵׁבֶט לֵוִי בְּמִפְקַד הָאֻכְלוּסִין שֶׁל אֶחָד בְּאִיָּר? 3. מַדּוּעַ נֶחְשְׁבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן גַּם לִבְנֵי מֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: “וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה”, וְלֹא נִזְכָּרִים בְּנֵי מֹשֶׁה כְּלָל? 4. לָמָּה נִבְחֲרוּ הַלְּוִיִּים לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ בִּמְקוֹם הַבְּכוֹרִים?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. “וְנָתַתִּי גִּשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם” – מַהוּ “בְּעִתָּם”? 2. מִנַּיִן שֶׁהַשָּׁלוֹם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל? 3. בְּאֵיזֶה פָּסוּק מַבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ וְלֹא נִזְדַּעֲזֵעַ, אַף שֶׁתִּהְיֶה לָנוּ יִרְאַת הַשֵּׁם?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁאָדָם זָקוּק לִבְרָכָה בַּמָּזוֹן לֹא רַק שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מַה לֶּאֱכֹל, אֶלָּא גַּם בְּרָכָה לְאַחַר שֶׁאָכַל? 2. מַה טַּעַם אֵין מוֹכְרִים אֶת הָאָרֶץ לִצְמִיתוּת (=לַחֲלוּטִין)?


פרשת אמור עוסקת בקדושת הכהנים ובפרט כהן גדול, למי מותר לאכול בקדשים שבת ומועדים ועוד.

פרשת אמור עוסקת בשמירת קדושתם של כוהני ה’, ובמיוחד של הכוהן הגדול. באיסור כהן בעל מום לשרת במקדש. אכילת תרומה – למי מותר ולמי אסור ועוד.

בפרשת “בהר”, או “בהר סיני” מוזכרות מצוות חשובות הדואגות לחלשים (כעניים ועבדים) ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

פרשת “בהר” עוסקת במצוות חשובות הדואגות לחלשים ואף נותנת שנת מנוחה לאדמה. היא פותחת במצוות שמיטה ויובל ומסיימת בקדושת השבת והמקדש.

ונקדשתי בתוך בני ישראל – ידוע הדרוש על זה בלקוטי תורה ראשית פרשתנו, שמדייק שם כמה דיוקים בפסוק זה, מהו לשון תוך, וגם מה שכתוב בנזיר גם לשון קדוש – קדוש יהי’ גדל פרע.

תַּכְלִית יְצִיאַת מִצְרַיִם הָיְתָה כְּדֵי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לָכֵן לֹא יִפָּלֵא שֶׁמִּיָּד שֶׁיָּצָא עַם יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, סָפַר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת… עַד לְיוֹם הַחֲמִשִּׁים יוֹם מַתַּן תּוֹרָה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן לוֹמְדִים שֶׁיֵּשׁ לִנְהֹג קְדֻשָּׁה בְּכֹהֵן, לִפְתֹּחַ רִאשׁוֹן בְּכָל דָּבָר וּלְבָרֵךְ רִאשׁוֹן בִּסְעוּדָה? 2. אִם כֹּהֵן נָשָׂא גְּרוּשָׁה מָה קוֹרֶה עִם יְלָדָיו? 3. אֵיזֶה גּוֹי יָכוֹל לֶאֱכֹל תְּרוּמָה?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כִּנּוּיוֹ הַנַּעֲלֶה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ ב. הַשֵּׁבֶט שֶׁזָּכָה בַּכִּנּוּי: יְדִיד הַשֵּׁם ג. פֵּרוֹת שֶׁהַלְּבֵנָה מְּבַשֶּׁלֶת אוֹתָם


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. הַשֵּׁם שׁוֹמֵר עַל עַם יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ עַל _______ _______ ב. “הַשֵּׁם _______ יַנְחֶנּוּ” ג. הַנֶּשֶׁר מְרַחֵף עֲלֵיהֶם


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. סִיחוֹן וְעוֹג הָיוּ מַלְכֵי הַ_______ ב. אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה יָפֵר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת _______ _______ ג. גַּם הֵם מִשְׁתַּתְּפִים בְּמִצְוַת הַקָּהָל


עבודת ספירת העומר היא בירור המדות, שלכן סופרים ארבעים ותשעה יום, “שבע שבתות תמימות”, כדי לברר את שבע המדות, כאשר האדם משלים את עבודתו בבירור המדות נותנים לו מלמעלה ענין זה של תורה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. הַגְּשָׁמִים נִקְרָאִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ ב. הַשֵּׁם הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם… ג. הַמְּבָרְכִים אֶת הָעָם עָמְדוּ עַל הַר…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּנוֹשֵׂא… ב. הוּא נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם ג. צִיצִית ד. עַד מָתַי צָרִיךְ הַמּוֹצֵא שׁוֹר אוֹ שֶׂה נִדָּחִים לְאוֹסְפָם לְבֵיתוֹ? עַד…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אָסוּר לִנְטֹעַ… ב. בְּכַוָּנָה ג. עָרֵי מִקְלָט שׁוֹמְרִים עַל רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה מִפְּנֵי _______ _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. “רַק בְּכָל _______ נַפְשֵׁךְ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָּשָׂר” ב. עַם יִשְׂרָאֵל _______ לְהַשֵּׁם ג. עַל אֵיזֶה הַר אָמְרוּ אֶת הַבְּרָכָה?


קדושים תהיו כי קדוש אני גו’ , וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים גו’, ואיתא במד”ר, משל למלך שעשו לו בני המדינה ג’ עטרות.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁפֵּרוֹת הַשָּׁנָה הַחֲמִשִּׁית הַנֶּאֱכָלִים בְּכָל מָקוֹם, מַעֲלָתָם גְּדוֹלָה מֵהַפֵּרוֹת שֶׁהֵם “קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לְהַשֵּׁם”, הַנֶּאֱכָלִים רַק בִּירוּשָׁלַיִם?

על פי הלל מצד הדרגה ש”ישראל קדמו לתורה”, הרי כל התורה היא למען ישראל, כדי לגלות את מעלתם. וכיון שהם אחים ממש מצד שורש נפשם, הרי שאהבת ישראל היא כל התורה כולה ואידך פירושא הוא.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כַּמָּה זְמַן הִתְפַּלֵּל מֹשֶׁה עַל עַם יִשְׂרָאֵל? ב. מֹשֶׁה יָרַד מִן הָהָר כְּשֶׁהָהָר _______ _______ ג. וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי…


בפרשת קדושים מדובר על איסור ערלה… הטעם לכך שפירות הערלה מתבטלים דוקא לאחר לקיטתן, אבל כל עוד הפירות על הנטיעות אין הנטיעה של ערלה בטילה בשאר הנטיעות הוא, משום ש”מחובר לא בטל”.

א. “כִּי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ…” ב. בְּמַעֲמַד הַר סִינַי הָהָר הָיָה… ג. הַמְּיֻחָד בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁהַשֵּׁם לָקַח אוֹתוֹ…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אַחַד הַנְּחָלִים שֶׁעָבְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ לָאָרֶץ ב. אַחַד הַדְּבָרִים מֵהֶם פָּחֲדוּ הַמְּרַגְּלִים וְהִפְחִידוּ אֶת כָּל הָעָם ג. הָאֵימִים הָיוּ עַם…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁפָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּ”הַקְהֵל”? 2. לָמָּה נֶאֱמַר: “אִישׁ אָבִיו וְאִמּוֹ תִּירָאוּ”, הַאִם אִשָּׁה אֵינָהּ מְצֻוָּה בְּמוֹרָא אָב וְאִם? 3. לָמָּה בְּמוֹרָא אָב וְאֵם מַקְדִּים אֶת הָאֵם לָאָב – “אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ”, וְאִלּוּ בְּכִבּוּד אָב וָאֵם מַקְדִּים אֶת הָאָב לְאִם – “כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ”?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מַהִי הַגִּימָטְרִיָּא שֶׁל “בְּזֹאת”, וּמַה הִיא מְרַמֶּזֶת? 2. מַדּוּעַ אַהֲרֹן אֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה בְּגָדִים בִּפְנִים אֶלָּא רַק בַּחוּץ? 3. מָה זֶה “עֲזָאזֵל”?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. עֵשָׂו הָיָה… ב. עֵשָׂו מָכַר לְיַעֲקֹב אֶת הַ_______ ג. בְּבִטְנָהּ שֶׁל רִבְקָה הָיוּ שְׁנֵי _______ ד. בְּבִרְכַּת יִצְחָק לְיַעֲקֹב הֻבְטַח לוֹ גַּם רֹב _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אֶחָד מִבָּנָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל ב. עֶבֶד אַבְרָהָם הָלַךְ לִמְצֹא שִׁדּוּךְ לְיִצְחָק לְיַד… ג. עֶבֶד אַבְרָהָם לָקַח עִמּוֹ עֲשָׂרָה _______ מִגְּמַלֵּי אֲדוֹנָיו


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מֶלֶךְ גְּרָר ב. אֶחָד מִבְּנֵי נָחוֹר ג. הַשֵּׁם הִמְטִיר עַל סְדוֹם וַעֲמֹרָה…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. שְׁמוֹ הִשְׁתַּנָּה מֵאַבְרָם לְ_______ ב. מֶלֶךְ סְדוֹם ג. וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. נֹחַ זָכָה לְהִנָּצֵל מִן הַמַּבּוּל בִּזְכוּת הֱיוֹתוֹ… ב. הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן נוֹעֲדָה לִהְיוֹת אוֹת ________ ג. אֶחָד מִבְּנֵי יֶפֶת


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא הַשֵּׁם אֶת הַ_______ ב. הַשֵּׁם בָּרָא אֶת הָאָדָם בְּצַלְּמוֹ _______ _______ ג. הַשֵּׁם שָׂם אֶת הָאָדָם שֶׁיָּצַר בְּ_______ _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. שָׁם הָיוּ 12 עֵינוֹת מַיִם וְ-70 תְּמָרִים ב. כַּאֲשֶׁר בָּאוּ ג. “וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרוֹצֵחַ מִיָּד _______ _______”


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אִסּוּר ב. הוּא גָּרַם לְעָווֹן פְּעוֹר ג. בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה כָּבְשׁוּ אֶת… ד. כְּכָל הַיּוֹצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה – לֹא יָחֵל _______ ה. חִגְרוּ חֲלָצֵיכֶם …


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מַה טֹּבוּ _______ יַעֲקֹב, מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל ב. נָבִיא גּוֹי ג. הָאֲנָשִׁים


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מִי אוֹסֵף אֶת אֵפֶר הֲפָרָה? ב. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ מִמַּתָּנָה לְנַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל לְ_______ ג. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּכוּ אַרְבָּעִים יוֹם לְאַחַר שֶׁאַהֲרֹן _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. דָּתָן וַאֲבִירָם הָיוּ בְּנֵי… ב. הַפָּרָשָׁה עוֹסֶקֶת בְּפִדְיוֹן… ג. “אִישׁ” בַּאֲרָמִית


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כַּמָּה זְמַן נִשְׁאֲרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר בִּגְלַל חֵטְא הַמְּרַגְּלִים? ב. בְּנֵי עֲנָק ג. הַמְּרַגֵּל לְמַטֶּה גָּד…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. וְעַל צְבָא מַטֶּה בְּנֵי גָּד… ב. אַחַד הַמַּאֲכָלִים הַזְּכוּרִים לְטוֹבָה מִמִּצְרַיִם ג. וְעַל צְבָא מַטֶּה בְּנֵי מְנַשֶּׁה


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. נָשִׂיא לִבְנֵי נַפְתָּלִי ב. מְעֻרְבָּבוֹת ג. הַבֵּן הַבְּכוֹר שֶׁל קְהָת ד. נְשִׂיא אֵיזֶה שֵׁבֶט הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ בַּיּוֹם הָעֲשִׂירִי?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. נְשִׂיא שֵׁבֶט זְבוּלוּן ב. אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי הָיָה נְשִׂיא שֵׁבֶט _______ ג. נְשִׂיא שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אֲפַזֵּר ב. בִּזְמַנָּם ג. מָאֲסָה ד. וְהִשִּׂיג לָכֶם _______ אֶת בָּצִיר ה. כָּל הַיָּמִים שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה, כָּל יְמֵי _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. יִשְׂרְאֵלִי בְּיַחַס לְיִשְׂרְאֵלִי אַחֵר עַל פִּי הַפָּרָשָׁה הוּא _______ ב. אָסוּר לִרְדּוֹת בְּעֶבֶד עִבְרִי _______ ג. בְּכָל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּהּ נֶאֱחָזִים חַיָּבִים לְאַפְשֵׁר הַחְזָרָה שֶׁל שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִבְעָלֶיהָ, וְזֶה נִקְרָא _______


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. שֵׁם הַפָּרָשָׁה ב. אָדָם חָשׁוּב וְנִכְבָּד בְּעַמָּיו ג. אָסוּר לְכֹהֵן לְהִתְחַתֵּן עִם אִשָּׁה _______ ד. מִלָּה הַמּוֹפִיעָה שֶׁבַע פְּעָמִים בַּפָּרָשָׁה


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. פִּיתוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ ב. אָסוּר לָאָדָם לִשְׂרֹט אֶת _______ ג. עַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם הָיוּ _______ ד. עָנִי


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כָּל אֶחָד ב. בִּגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל ג. הַכֹּהֵן נָתַן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִים


על הפסוק “ושמרתם את משמרתי” נאמר בגמרא: “עשו משמרת למשמרתי”. מכאן היסוד לגדרים והסייגים דרבנן, וגם של הגדרים והסייגים שכל יהודי חייב לגדור עצמו בהם – אפילו ביחס לדברים המותרים – כדי שלא לבוא ח”ו לידי איסור.

תכלית הבריאה היא שתהיה דירה לה’ יתברך בתחתונים, שמהדברים הנחותים יעשו דירה לקדוש־ברוך־הוא.

חטא בני אהרן היה שב”רצוא” שלהם לא נרגש ה”שוב”, הם נכנסו לפני ולפנים ולא חשבו אודות היציאה. ואף שעבודתם היתה בתכלית העילוי, והיו מקודשים יותר ממשה ואהרן, בכל זאת היו צריכים את ה”שוב”.

פרשת מצורע עוסקת בדיני טומאה וטהרה, ולכן היא נקראת גם “פרשת טהרות” או “פרשת זאת תהיה”. לרוב היא נקראת עם פרשת תזריע, העוסקת אף היא בדיני טומאה וטהרה.

פָּרָשַׁת מְצֹרָע עוֹסֶקֶת בְּטֻמְאַת צָרַעַת וּבְעִנְיְנֵי טֻמְאָה וּנְגָעִים אֲחֵרִים. וְכַיָּדוּעַ, כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה הַשֵּׁם בָּעוֹלָם הַכֹּל לְטוֹבָה. אָז מָה בִּדְבַר עִנְיְנֵי צָרַעַת וּשְׁאַר נְגָעִים, גַּם הֵם לְטוֹבָה?…

סיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור החכמה, שהרי ענין הנגעים הוא כאשר מאיר רק מוחין דאימא, והתיקון לענין הנגעים הוא להמשיך המוחין דאבא.

פרשתנו נקראת בספרי הראשונים בשם “זאת תהיה”. אך בדורות המאוחרים יותר מנהג ישראל (אשר תורה הוא) לקרוא לה בשם “מצורע”. מדוע?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מָתַי מְטַהֲרִים אֶת הַמְּצֹרָע, בַּיּוֹם אוֹ בַּלַּיְלָה? 2. מַהִי תַּקָּנָתוֹ שֶׁל הַמְּצֹרָע, כֵּיצַד יִתְרַפֵּא? 3. “וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת” – בְּשׂוֹרָה הִיא לְעַם יִשְׂרָאֵל, מַה בְּשׂוֹרָה יֵשׁ בְּנֶגַע צָרַעַת?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אַחַד הַצְּבָעִים שֶׁל קִירוֹת הַבַּיִת שֶׁמְּעִידִים שֶׁהֵם נְגוּעִים בְּנֶגַע הַצָּרַעַת. כַּאֲשֶׁר הֵן ________ ב. מְעֹרֶבֶת ג. הַמִּטַּהֵר מִן הַצָּרַעַת צָרִיךְ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעַר רֹאשׁוֹ, שְׂעַר זְקָנוֹ וְאֶת _______ _______


לפי פרשת תזריע, כשם שזריעה היא בארץ, באדמה, כדי שתהיה צמיחה, כך גם הזריעה הרוחנית היא דווקא בעשייה גשמית, ארצית – קיום המצוות בפועל.

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ עוֹסֶקֶת בְּנֶגַע הַצָּרַעַת. כַּאֲשֶׁר כֹּהֵן קוֹבֵעַ שֶׁאָדָם נָגוּעַ בְּצָרַעַת, הַצָּרוּעַ נֶחְשַׁב לְטָמֵא וְעָלָיו לָשֶׁבֶת בָּדָד מִחוּץ לַמַּחֲנֶה.

מַדּוּעַ בָּרָא הַשֵּׁם אֶת הַיְּהוּדִי בִּלְתִּי מָהוּל וְצִוָּהוּ לָמוּל אֶת עַצְמוֹ, הֲרֵי הָיָה יָכוֹל לִבְרֹא אוֹתוֹ מָהוּל מִלְּכַתְּחִלָּה?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מְנֵה שֵׁמוֹת שֶׁל נְגָעִים. 2. מִי הַמַּחְלִיט הַבִּלְעָדִי שֶׁהַנֶּגַע טָמֵא? 3. לְאַחַר שֶׁהַכֹּהֵן קוֹבֵעַ שֶׁאָדָם טָמֵא, כִּי הוּא נָגוּעַ בְּצָרַעַת. הַצָּרוּעַ זָקוּק….


במצות מילה שקיימו ישראל במצרים נתגלה יחודה של מצות מילה, שלגביה לילה “כיום יאיר”: שהרי כל ענין יציאת מצרים היה כולו בדרך של “פסח” – דילוג, למעלה מהגבלות הטבע.

החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. אמרו רז״ל, משבחר ביעקב ובניו קבע להם חודש של גאולה שנאמר החודש הזה לכם וגו׳.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אַחַד הַצְּבָעִים הַמֵּעִיד עַל נֶגַע צָרַעַת ב. נֶגַע צָרַעַת יָכוֹל לִהְיוֹת בָּאָדָם, בְּקִירוֹת הַבַּיִת אוֹ בְּ_______ ג. קָרַחַת בְּחֵלֶק הָרֹאשׁ שֶׁלְּיַד הַמֵּצַח…


במרכז פרשת כי תשא עומד חטא העגל. משה עלה אל הר-סיני. כיוון שמלאו ארבעים יום ולא שב, נתייאשו בני-ישראל ודרשו מאהרון, שיעשה להם צורה מוחשית, שתסמל את האלוקות.

בפרשיות “תרומה-תצווה” למדנו על ציווי ה’ למשה לעשות את המשכן וכליו. בפרשיות “ויקהל-פקודי” משה מוסר את דבר ה’ אל ראשי האבות.

המספר שמונה מסמל ביהדות את העל טבעי. לא בכדי חוגגים את חג החנוכה בשמונה ימים, ולא סתם את ברית המילה עורכים דווקא ביום השמיני להיוולדו של תינוק. ומה בקשר לפרשת שמיני?…

בפרשת ויקרא ה’ קורא למשה ומצוה אותו על הקרבנות המובאים בנדבה או בחובה; אלה הם מיני הקרבנות: העולה, המנחה, השלמים, החטאת, והאשם.

בפרשת צו מצווה משה לדבר אל אהרון ואל בניו ולצוותם על חובת הקרבת קרבנות ישראל: העולה, המנחה, חביתי הכהן הגדול, החטאת, האשם, התודה, השלמים, איסורי חלב ודם…

…ביום השמיני אחרי שבעת ימי המלואים, בראש חודש ניסן מקריבים את הקרבנות וחונכים את עבודת הכהנים בקדש…

מַה טַּעַם אָסְרָה עָלֵינוּ הַתּוֹרָה מַאֲכָלוֹת מְסֻיָּמִים כְּגוֹן בְּהֵמוֹת טְמֵאוֹת?… מֵהֶם סִימָנֵי בְּהֵמָה טְהוֹרָה וּמָה לוֹמְדִים מִזֶּה?…

את פרשת פרה קוראים בשבת לפני שבת החודש – ניסן – פרשה שעניינה רצוא ושוב, התעלות ורגיעה. דבר המאפיין את כל החיים שלנו. הכיצד?…

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. בְּאֵיזֶה תַּאֲרִיךְ הָיָה יוֹם הַשְּׁמִינִי לַמִּלּוּאִים? 2. אַהֲרֹן נִצְטַוָּה לָקַחַת עֵגֶל לְקָרְבַּן חַטָּאת, לָמָּה דַּוְקָא עֵגֶל? 3. לָמָּה נִכְנַס מֹשֶׁה עִם אַהֲרֹן לְאֹהֶל מוֹעֵד?


פרשת ויקרא פותחת במילים: ויקרא אל משה, אולם לא נאמר מי הוא הקורא. והכוונה היא, שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו קורא למשה, וכך גם כל איש ישראל יכול להתקשר לה’ על ידי קיום מצוות.

בפרה מרומזות ד׳ המלכיות (ד׳ גלויות), אדומה זו בבל תמימה זו מדי (גלות אחשוורוש) וכו׳. וצריך להבין השייכות דפרה אדומה לענין הגלויות, והרי פרה קשורה למשכן ומקדש, ובזמן הגלות גלינו מארצנו ונחרב בית מקדשנו, ומה ענין פרה אצל גלויות?…

פרשת שמיני נאמרה בפשטות בר״ח ניסן, וקריאתה ברוב השנים היא בסמיכות לחג הפסח. ומזה מובן שענין “ויהי ביום השמיני”, הוא המשכה למעלה מהשתלשלות עד למטה מטה, שייך וקשור גם עם ענינו של חג הפסח.

בפרשת שמיני מדובר על הבהמות הטהורות המותרות לאכילה והבהמות הטמאות האסורות באכילה. מהו הלקח שלנו מכך?

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. חֶטְאָם שֶׁל נָדָב וַאֲבִיהוּא הָיָה שֶׁהִקְרִיבוּ _______ _______ ב. אַחַד הָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים ג. אַחַד הַסִּימָנִים שֶׁל בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהִיא מַעֲלַת _______


הָאֵשׁ שֶׁעַל הַמִּזְבֵּחַ דָּלְקָה תָּמִיד גַּם בְּשַׁבָּת גַּם כַּאֲשֶׁר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ טְמֵאִים, וּמֵעוֹלָם לֹא כִּבּוּ אוֹתָהּ.

מצות הצדקה שקולה כנגד כל המצוות, ונקראת “מצוה סתם”, כי היא עיקר כל המצוות, ו”עולה על כולנה”, כי היא “נוגעת” לכללות נפשו הבהמית, שהרי “במעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית”, לכן, כאשר אדם נותן ממון זה לקדוש־ברוך־הוא, הרי הוא “נותן חיי נפשו לה'”.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. “אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז” – מָתַי יֵשׁ צֹרֶךְ מְיֻחָד בְּזֵרוּז? 2. לִמְּדָה תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ: “בְּגָדִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶם קְדֵרָה לְרַבּוֹ, אַל יִמְזֹג בָּהֶם כּוֹס לְרַבּוֹ” – עַל מָה מוּבָא מָשָׁל זֶה?…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. מֹשֶׁה נִצְטַוָּה לְהַקְהִיל אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל אֶל פֶּתַח _______ _______ כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נוֹכְחִים בְּקִדּוּשׁ הַכֹּהֲנִים. ב. מַדֵּי הַכֹּהֵן הָיוּ עֲשׂוּיִים אָרִיג שֶׁל פִּשְׁתִּים, כְּלוֹמַר, _______ ג. “כָּלִיל” בַּאֲרָמִית…


ספר ויקרא נקרא גם ספר הקורבנות כי תוכנו עוסק באחת המצוות שהיו נהוגות במשכן ואחר כך בבית המקדש – הקרבת קרבנות.

פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא עוֹסֶקֶת בְּפָרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת. בְּנוֹשֵׂא הַקָּרְבָּנוֹת יֵשׁ סוֹדוֹת עֲמֻקִּים. בְּסֵפֶר הַזֹּהַר נֶאֱמַר, שֶׁסּוֹד הַקָּרְבָּן עוֹלֶה עַד הַסּוֹד שֶׁל הָאֵין סוֹף…

פרשת ויקרא לילדים – חידון. שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. “וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה” – מַה טִּיבָהּ שֶׁל קְרִיאָה זוֹ? 2. “אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם” – לָמָּה כָּתוּב “אָדָם”? 3. “וְנֶפֶשׁ כִּי תַּקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה” – לָמָּה רַק לְגַבַּי מִנְחָה נֶאֱמַר “נֶפֶשׁ”, וְלֹא לְגַבֵּי שְׁאַר קָרְבְּנוֹת נְדָבָה?…


בשיחת הרבי לפרשת ויקרא מסביר הרבי, שעבירה בשוגג היא פעולה הנעשית מאליה ומלמדת על מהותו של האדם, שבה קשור ה”אני” שלו, שהוא יותר מכוונה ודעת, ולכן הוא נמשך, אינסטינקטיבית, לעשות אותה בפועל…

נאמר ויקרא אל משה ולא נאמר מי הקורא. והכוונה היא ל”אנכי מי שאנכי”, ומצד שחסר אצלו בהתעוררות מלמטה, חסר באותיות שלו, לכן מה שנמשך באותיות הוא רק באופן של מלאך או ספירת המלכות.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. קָרְבָּן הַמְּכַפֵּר עַל חֲטָאִים מְיֻחָדִים, וְהוּא קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָנוּ מֵהֶם שִׁשָּׁה. שְׁלוֹשָׁה מֵהֶם נִזְכָּרִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ. ב. מַה מְּסַמֵּל הַמֶּלַח שֶׁמּוֹסִיפִים לַקָּרְבָּן? ג. גְּרוּסָה בְּעוֹדָהּ לַחָה


נשאלת השאלה: מה הקשר בין עבודת המשכן לבין הפסוקים המסיימים את הפרשה ומתארים מצב שבה יוצאים בני ישראל לעוד חלק מתוך המסע הארוך במדבר?

מדוע מקדישה התורה 5 פרשות לתיאור בניית המשכן? מדוע התורה חוזרת על הפרטים שוב ושוב? הרב שרגא זלמנוב משיב על שאלות אלה בשיחתו על פרשת פקודי.

לְאַחַר הַהֶעְלֵם שֶׁל פָּרָשַׁת פְּקוּדֵי בָּא הַגִּלּוּי בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא. וְכָל גִּלּוּי שֶׁלְּאַחֲרֵי הֶעְלֵם מַעֲלָתוֹ יְתֵרָה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מֵהֶם פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן? 2. מַה שָּׁמַע בְּצַלְאֵל מֵהַשֵּׁם שֶׁלֹּא שָׁמַע מֹשֶׁה, וְאֵיךְ קִשֵּׁר מֹשֶׁה דָּבָר זֶה לִשְׁמוֹ – בְּצַלְאֵל?…


מאהבה רבה של קיום מצוות ובמיוחד קיום שמירת שבת באים להרגש הביטול, תענוג עצמי.

פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל הָעוֹסֶקֶת בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן פּוֹתַחַת בְּמִצְוַת הַשַּׁבָּת: “שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ”

פרשת ויקהל לילדים – חידון. שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מָתַי הִקְהִיל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל? 2. לָמָּה מַקְדִּימָה לָנוּ הַפָּרָשָׁה אֶת אַזְהָרַת שַׁבָּת לְצִוּוּי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן? 3. מָה זֶה “חָח”?


על ידי “ויקהל משה” נזכה ל”ואתם תלוקטו לאחד אחד” גו׳. שום ניצוץ של קדושה לא ישאר בגלות. קהל גדול ישובו הנה – לארץ ישראל ולירושלים ולבית המקדש השלישי מיד ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

פרשת ויקהל לילדים – חידון האל”ף בי”ת. שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. אוֹתָם הֵבִיאוּ הַנְּשִׂיאִים ב. הַשֵּׁם נָתַן בָּהֶם חָכְמָה וּתְבוּנָה לַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ ג. הֵם קִשְּׁטוּ אֶת הַמְּנוֹרָה


פרשת פקודי לילדים – חידון האל”ף בי”ת. שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ כִּסְּתָה אוֹתוֹ ב. נַעֲשׂוּ מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי ג. קְלִיעָה, שְׁזִירָה, כְּמִין חֶבֶל


לָמָּה לֹא נָתַן הַשֵּׁם לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הַתּוֹרָה בַּלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים, לָמָּה נָתַן אוֹתָם דַּוְקָא בַּלּוּחוֹת הַשְּׁנַיִם אַחֲרֵי הַחֵטְא וְאַחֲרֵי שְׁבִירַת הַלּוּחוֹת?…

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. מִנַּיִן שֶׁעָלֵינוּ לְצָרֵף בְּכָל תַּעֲנִיּוֹתֵינוּ וּתְפִלּוֹתֵינוּ אֶת פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִים עִמָּנוּ? 2. לָמָּה כָּפַל הַכָּתוּב וְאָמַר לְגַבֵּי הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: “שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן”?…


במאמר הרבי לפרשת כי תשא מסביר הרבי, שהעילוי של צדיק הוא שיתעלה לדרגת בעל תשובה, וזה מה שיהיה לעתיד לבוא, שמשיח ישיב את הצדיקים בתשובה.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. כַּמָּה זְמַן הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בְּהַר סִינַי? ב. הַשֵּׁם מִלֵּא אוֹתוֹ רוּחַ חֲכָמָה לַעֲסֹק בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן ג. שֵׁם מִדָּה.


פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה פּוֹתַחַת בְּעִנְיַן הַמְּנוֹרָה, וּמַסְבִּיר רַשִׁ”י שֶׁהִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בַּעֲשִׂיַּת הַמְּנוֹרָה, עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁלִיךְ אֶת כִּכַּר הַזָּהָב לָאֵשׁ, וְהַמְּנוֹרָה נֶעֶשְׂתָה מֵאֵלֶיהָ.

נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הָרֵי תַּכְלִית בְּנִיַּת הַמִּשְׁכָּן הָיְתָה רוּחָנִית אֱלֹקִית, אָז לָמָּה הָיָה צָרִיךְ לְהַדֵּר בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ, מַדּוּעַ הַמִּשְׁכָּן הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת צִבְעוֹנִי וְיָפֶה?

פרשת תרומה מספרת לנו על בניית המשכן. לכאורה, הרבה מאוד פרטים טכניים, אולם הם טומנים בחובם עולם שלם של מסרים עמוקים ורלוונטיים לנו. רק צריך להתבונן קמעא.

שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. בְּאֵיזֶה סֵדֶר נִכְתְּבוּ שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אַבְנֵי הַחֹשֶׁן? 2. מֶה הָיוּ בִּגְדֵי הַכְּהֻנָּה שֶׁל אַהֲרֹן? 3. “וּמִלֵּאתָ אֶת יָדָם” – מַה פֵּרוּשׁ “מִלּוּי יָדַיִם”?…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן 1. וְיִקְּחוּ לִי תְּרוּמָה – מָה מַשְׁמָעוּת הַמִּלָּה “לִי”? 2. כַּמָּה אַבְנֵי שֹׁהַם הָיוּ וּלְאֵיזֶה צֹרֶךְ? 3. כַּמָּה אֲרוֹנוֹת עָשָׂה בְּצַלְאֵל?


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן א. הָעֲבוֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֶעֶשְׂתָה בִּידֵיהֶם ב. מִכְנְסֵי הַכֹּהֲנִים נוֹעֲדוּ לְכַסּוֹת _______ _______ ג. אֶחָד מִשְּׁמוֹת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית מֵאַבְנֵי הַשֹּׁהַם…


שְׁאֵלוֹת הַחִידוֹן: א. אֶחָד מִצִּבְעֵי הַפָּרֹכֶת ב. עֲשׂוּיִים מֵעֲצֵי שִׁטִּים ג. עֲשׂוּיִים בַּמְּנוֹרָה כְּמִין כּוֹסִיּוֹת קְטַנּוֹת לְנוֹי בִּלְבַד…


במאמר הרבי לפרשת תצוה, מסבר הרבי, שמשמעות “ואתה תצוה את בני ישראל” הוא, שעל ידי השפעת האמונה נהי’ “תצוה את בני ישראל”, תצוה, לשון צוותא וחיבור, היינו, שמחבר את כל בני ישראל יחד.

וידבר הוי׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו׳ , ואמרו רז״ל ג׳ תרומות נאמרו בפרשה זו, ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם.

בפרשת משפטים מצווה התורה – “לא תבשל גדי בחלב אמו”. מדוע התורה מציינת דווקא את הבישול, והרי גם האכילה של בשר כזה, או ההנאה מנתח גדי שבושל בחלב אסורה?… אלא בודאי יש פה מסר מסוים ומדויק.

פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים שֶׁבָּאָה לְאַחַר פָּרָשַׁת מַתַּן תּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ מִצְווֹת רַבּוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. הַתּוֹרָה בָּאָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם, עַל כֵּן, דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ לַעֲשׂוֹת גְּמִילוּת חֲסָדִים.

פרשת משפטים לילדים – חידון. השאלות המשעשעות בפרשת השבוע תוך הדגשה של עיון בפירוש רש”י מסייעת בלימוד התורה ולימוד ערכיה.


הפסוק בפרשת השבוע משפטים: “כסף תלוה את עמי את העני עמך” מלמד שעַמִי הכוונה עִמִי , בחי׳ עמך מקור חיים , שזהו מקור החיים, שמחי׳ החיים יתן לך חיים, שע״י גמילות חסדים ממשיכים מבחי׳ עמי, מחיי החיים וכו׳.

פרשת משפטים לילדים – חידון האל”ף בי”ת – שעשועי תורה. החידון ערוך לפי סדר האלף בית, כך שיש רמז לתשובה באות הראשונה שלה.


מאמר זה של הרבי לפרשת יתרו מתפרסם לראשונה, זהו מאמר מיוחד המדבר על יהודי רוסיא ומדוע יש מצב בעולם שיהודים אינם יכולים לקיים מצוות.

לקראת מתן תורה על הר-סיני אמר הקב”ה למשה רבינו: “כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני-ישראל”. מי הם “בית-יעקב”? – “אלו הנשים”.

אַחַת הַמִּצְווֹת הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר הִיא כִּבּוּד הוֹרִים. בְּמַעֲמַד הַר סִינַי נִשְׁמַע הַקּוֹל שֶׁהִדְהֵד בְּכָל הָעוֹלָם: כִּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמְּךָ לְמַעַן יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ…

פרשת יתרו לילדים – חידון. על התורה אמר דוד המלך: “לולא תורתך שעשועי, אז אבדתי בעניי”. ומה טוב ללמוד תורה בדרך של חידונים ושעשועים.


קודם לכל הווי’ והתהוות צריך שיהיה העדר, וכמו הצמצום שהוא בשביל הגילוי. החרדה ע”י הקולות וברקים שהי’ במתן תורה גרמה לביטול וענוה ובעקבות זאת לגילויי העצמות במתן תורה.

פרשת יתרו לילדים – חידון האל”ף בי”ת. התורה היא שעשועי המלך בעצמותו, ואף אנו כבני אדם, מלשון “אדמה לעליון” משתעשעים בה. ואין כמו חידונים לשעשע בה גם את הילדים.


דורנו הוא גלגול נשמות של דור המדבר, ובכך גם עסקנו בפרשה הקודמת, בפירוש רש”י על הפסוק: זה א-לי ואנווהו, המדבר על הילדים, ילדי דור המדבר, ש”הם הכירוהו תחילה”.

בשיחת הרבי לפרשת בשלח שואל הרבי: מדוע, אכן, שירת משה ובני ישראל – הגברים – לא היתה בשמחה כבשירת מרים וכל הנשים? ומשיב על כך…

מֹשֶׁה מַסִּיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף בְּעַל כָּרְחָם. הֲרֵי הֵם הוֹלְכִים לִקְרַאת מַעֲמָד גָּדוֹל בְּיוֹתֵר – יֵשׁ לְהִזְדָּרֵז לְמַעֲמַד הַר סִינַי וּלְמַתַּן תּוֹרָה!…

פרשת בשלח לילדים – חידון. שאלות ותשובות המסייעות לעיון בפירוש רש”י לפרשה.


פרשת ויגש – הנקודה של “הגומל לחייבים טובות” קשורה למהותו הפנימית של היהודי, שבפנימיותו גם הוא טוב, ושומה עלינו להביט על יהודי כפי שהוא בפנימיותו, ובכך מעוררים את הטוב שבו.

פרשת בשלח לילדים – חידון האל”ף בי”ת. שאלות ותשובות לפי סדר האל”ף בי”ת, כך שהאות הראשונה של התשובה היא רמז לתשובה. ולמי שמתקשה התשובות מופיעות לאחר השאלות.


אנו, בני כל הדור הזה, בעצם גלגול נשמות של דור המדבר. וכמו שהדור שיצא ממצרים, עמד להיגאל בקבלת התורה ובכניסה לארץ ישראל, כך אנו עומדים בפיתחה של הגאולה האמיתית והשלימה.

פרשת בא לילדים – בני ישראל נגאלו ממצרים בזכות שתי מצוות: דם פסח ודם מילה שעניינן: סור מרע ועשה טוב.

פרשת בא לילדים – חידון. שאלות ותשובות על רש”י לפרשת בא.


פרשת בא – בעשור לחודש הזה. בעשור, משמע בעשירי לחודש. אז למה נאמר: בעשור? כי אין הוא העשירי בלבד, אלא הוא כולל את כל העשרה.

פרשת בא לילדים – חידון האל”ף בי”ת. בחידון זה יש רמז לתשובה. הרמז הוא האות הפותחת את התשובה.


מִשֵּׁם פָּרָשָׁתֵנוּ “וָאֵרָא” לְמֵדִים הוֹרָאָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם – אֶת הַשֵּׁם צָרִיךְ לַעֲבֹד בְּאֹפֶן שֶׁל רְאִיָּה – רְאִיַּת אֱלֹקוּת.

פרשת וארא מתארת את שעבוד הגוף במצרים, כי באמת תכלית העילוי הוא בגוף. על ידי ביטוש הגוף מאיר האור העצמי של הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש.

פרשת וארא לילדים – חידון. שאלות ותשובות לפרשת וארא כדי להעמיק בלימוד רש”י באופן קליל ומשעשע.


פרשת וירא לילדים – חידון האל”ף בי”ת. חידון לילדים לפרשת השבוע וארא. שימו לב שאותיות האל”ף בי”ת מסייעות במציאת התשובה.


פָּרָשַׁת שְׁמוֹת פּוֹתַחַת בְּוָ”ו הַחִבּוּר “וְאֵלֶּה”, לְלַמְּדֵנוּ שֶׁסֵּפֶר שֵׁמוֹת הוּא הֶמְשֵׁךְ יָשִׁיר לְסֵפֶר בְּרֵאשִׁית.

פרשת שמות לילדים – חידון. אין כמו חידונים לשעשע את הילדים בלימוד הפרשה, ובמיוחד כשעוסקים בפירוש רש”י על הפרשה.


פרשת שמות לילדים – חידון האל”ף בי”ת. שאלות ותשובות על הפרשה לפי סדר האל”ף בי”ת.


במאמר הרבי לפרשת שמות מסביר הרבי את עניין הגאולה על פי ההפטרה “הבאים ישרש יעקב”… שאם בגלות מצרים היתה עבודת פרך כפשוטה, בגלות זה האחרון, צריך להיות לימוד התורה בקל וחומר, ובמקום הלבנים ליבון הלכתא.

הֲיִתָּכֵן שֶׁמִּבְחַר שְׁנוֹתָיו שֶׁל יַעֲקֹב בְּחִיר הָאָבוֹת הָיוּ דַּוְקָא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – עֶרְוַת הָאָרֶץ?

פרשת ויחי לילדים – חידון. שאלות ותשובות על הפרשה במטרה להעמיק בלימוד רש”י.


פרשת ויחי לילדים – חידון על פי הא”ב. שאלות ותשובות קלות ומשעשעות לפרשת ויחי על פי סדר האל”ף בי”ת.


כמו בסיפור עם יוסף, על עם ישראל נגזרו גלויות ארוכות וקשות. חשובה העובדה, שברגע שהסתיימה הגזירה, ממש מיד יש להיפטר ממנה כמה שיותר מהר ולחזור למצב תקין.

שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה יפה משעה אחת של קורת רוח בעולם הזה, ואפילו משעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, עד שיפה מכל חיי העולם הבא.

ענין נס חנוכה הוא להאיר את החושך וכמו שכתוב: והוי׳ יגי׳ חשכי, והוי׳ בתוספת ו׳, שהוא שם הוי׳ הב׳, שם הוי׳ שלמעלה מסדר ההשתלשלות, הנה דוקא בכחו יכול להאיר את החושך.

בשעה שראה יעקב את אלופי עשו הכתובים בסוף פרשת וישלח איך שהם בתוקף ובריבוי פחד, אמר מי יכול לכבוש את כולם?… אלא שניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם.

פרשת ויגש – פרשת יוסף ואחיו מגיעה לשיאה. בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ כָּזוֹ שֶׁל יְהוּדָה יוֹסֵף נִשְׁבַּר… הוּא כְּבָר לֹא יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ עוֹד אֶת הַמִּשְׂחָק. עַכְשָׁו הוּא מֻכְרָח לְהִתְגַּלּוֹת אֶל אֶחָיו.

פרשת ויגש – ב”ויגש אליו יהודה” נרמז ענין התפילה. כי סמיכת גאולה לתפילה הוא ענין ההמשכה מלמעלה למטה, שאחריה באה ההעלאה מלמטה למעלה, ענין “ויגש אליו יהודה”.

פרשת ויגש לילדים – חידון. שאלות ותשובות על הפרשה מתוך הדגשה על התבוננות בפירוש רש”י.


פרשת ויגש לילדים – חידון האל”ף בי”ת. שאלות על הפרשה לפי סדר אותיות האל”ף בי”ת באופן משעשע


בפרשתנו, פרשת מקץ, מסופר כי יוסף, הפך מעבד נחות לשליט כל יכול, ואת מצריים הפך למעצמה כלכלית בתקופות של רעב. במה זכה לכל זה?

פרשת מקץ לילדים – חידון. שאלות וחידות לפרשת מקץ להעמקה בפירוש רש”י לפרשה.


פרשת מקץ לילדים – ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו. סיפור יוסף ואחיו הוא סיפור מרגש בכל פעם מחדש עם קריאת הפרשות העוסקות בכך. במיוחד לאחר שיוסף פוגש את אחיו במצרים.

בתחילת פרשת מקץ מספרת התורה באריכות על שני חלומות פרעה – חלום הפרות וחלום השבלים; כן מסופר על הפתרון שנתן יוסף לחלומות. למה מאריכה התורה בסיפור חלומות אלה?


פרשת מקץ לילדים – חידון האל”ף ב”ית. לפניכם שאלות לפרשת השבוע מקץ, כאשר כל תשובה פותחת באחת מאותיות האל”ף בי”ת.


פרשת וישב מספרת על חלומות יוסף. בדרך כלל חלומות שוא ידברו, אולם יש חלומות שהם חלומות נבואה כמו חלומותיו של יוסף. בכל זאת גם בהם היו דברים בטלים.

פרשת וישב – ללמוד מיוסף כיבוד אב ואם, שהיא מצוה מן התורה ואחת מעשרת הדברות: “כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה’ אלקיך נותן לך”.

פרשת וישב לילדים – והבור ריק אין בו מים. בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וַיֵּשֶׁב מְסֻפָּר עַל אֲחֵי יוֹסֵף, הָאַחִים שֶׁקִּנְּאוּ בְּיוֹסֵף עַל חֲלוֹמוֹתָיו וְזָרְקוּ אוֹתוֹ לַבּוֹר. הֲיִתָּכֵן?… עַד כְּדֵי כָּךְ?!…

פרשת וישב לילדים – חידון. שאלות על פרשת וישב להעמקה בלימוד הפרשה מתוך פירוש רש”י.


פרשת וישב לילדים – חידון האל”ף בי”ת. שאלות שהתשובות להן מסודרות לפי האל”ף בי”ת ועל כן מקלות על הפתרון ומשעשעות יותר.


בפרשת השבוע וישב מסופר על חלומות יוסף. שני החלומות נותנים לנו הוראות בעבודת ה’.

בפרשת וישלח מסופר על דינה שיצאה לראות בבנות הארץ. אותה “יציאה” של דינה, וגם של לאה אמה, היתה יציאה טובה וחיובית. תנועה של פריצה החוצה לדאוג גם לאחרות.

בְּבֵית לָבָן הִרְגִּישׁ יַעֲקֹב עַצְמוֹ זָר, וּבִזְכוּת זֶה הִצְלִיחַ לִשְׁמֹר תּוֹרָה וּלְקַיֵּם מִצְווֹת. הֲכֵיצַד?

במאמר הרבי לפרשת וישלח “קטנתי מכל החסדים” מסביר הרבי, על פי אגרת הקדש ב’ של אדמו”ר הזקן שכל החסדים שה’ עושה עמנו אינם צריכים לפעול גאוה אלא ענוה – קטנתי”.

פרשת וישלח לילדים – חידון, לפניכם שאלות לפרשת השבוע כדי להעמיק בלימוד הפרשה על ידי עיון ברש”י.


לפניכם שאלות על פי סדר האל”ף ב”ית, חידון שעשוע לילדים לפרשת וישלח. קראו ובחנו את ידיעותיכם.


בפרשת וישלח משתנה שמו של יעקב לישראל. נשאלת השאלה: לאחר שכבר נקרא שמו ישראל, למה הוא נקרא גם בשם יעקב?

פרשתנו פרשת ויצא מספרת את סיפור יציאת יעקב לחרן. רש”י מסביר שאין זה מקום מובחר. ובלשונו: חרן=חרון אף של הקב”ה, ומה בכוונתו לעשות שם?

בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ וַיֵּצֵא מְסֻפָּר עַל יַעֲקֹב הַחוֹלֵם חֲלוֹם, וּבַחֲלוֹמוֹ סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמַיְמָה, “וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ”.

פרשת ויצא לילדים – חידון שמטרתו להעמיק בלימוד רש”י לפרשת השבוע.


פרשת ויצא לילדים – חידון האל”ף בי”ת. לפניכם שאלות על פרשת ויצא על פי סדר האלף בית, כאשר כל אחת מן התשובות פותחת באותה אות של מספר (אות) השאלה.


מפרשת ויצא לומדים על שכר שמירת שבת. כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים – איך זה שייך ליעקב אבינו?

“וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”. מַדּוּעַ חוֹזֶרֶת הַתּוֹרָה וְאוֹמֶרֶת: “אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק”, הֲרֵי זֶה בָּרוּר מֵהַמִּשְׁפָּט “וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם”?

בפרשת תולדות נצטוה יצחק – “גור בארץ הזאת”. ומכאן שכשם שתפקידינו לדאוג ליהודי התפוצות, עלינו גם לחזק את אחיזתנו בארץ ישראל מתוך אמונה כי “לזרעך נתתי את הארץ הזו”.

פרשת תולדות – חידון לילדים. לפניכם שאלות על פרשת תולדות לעיון בפירוש רש”י.


על הפסוק בפרשתנו, פרשת תולדות, “ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות” מביא רש”י שלושה פירושים לגבי הסיבה ל”ותכהין”. מדוע הוא מביא את שלושת הפירושים האלה?

על אברהם אבינו נאמר בפרשת חיי שרה “ואברהם זקן בא בימים”. בא בימים, משמע, “שכל ימיו באו איתו” כלומר, כל רגע ורגע בחייו מוצה באופן יסודי. לא בזבז רגע.

שֵׁם הַפָּרָשָׁה כּוֹלֵל אֶת תֹּכֶן הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ. דָּבָר זֶה נָכוֹן גַּם לְגַבֵּי שְׁמָהּ שֶׁל כָּל פָּרָשָׁה כּוֹלֵל פָּרָשָׁתֵנוּ חַיֵּי שָׂרָה.

פרשת חיי שרה לילדים – חידון. שאלות וחידונים מעמיקים את ההבנה בלימוד הפרשה. קראו ותהנו.


בפרשתנו פרשת חיי שרה מסביר הזוהר את מעלת בעלי תשובה על־פני צדיקים גמורים, שעבודת הצדיקים נעשית בצורה מסודרת, ואילו אצל בעלי תשובה היא בשעתא חדא.

על לפי פרשת וירא יש דרך לפתור את “הסכסוך” בינינו לבין הערבים. הפתרון הוא לא חיצוני, אלא פנימי. כלומר, עלינו לדבר עם עצמנו קודם.

מַה מְּיֻחָד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה? אִם אַבְרָהָם לֹא הָיָה עוֹמֵד בְּנִסְיוֹן הָעֲקֵדָה, לָמָּה יֵשׁ בָּזֶה הוֹכָחָה שֶׁהַנִּסְיוֹנוֹת הַקּוֹדְמִים אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ?

פרשת וירא לילדים – חידון. מה טוב להתעמק בפירוש רש”י לפרשת השבוע על ידי שאלות וחידונים.


מהו הרעיון הפנימי העמוק שמובא בהפטרת פרשת השבוע וירא בעניין: “לכי שאלי לך כלים”? מהם כלים ריקים ולמה צריך להרבות בהם ולא להמעיט?

בפרשת נח מסופר, שכאשר יהודי מחליט להתנהג כ”צדיק”, הנה אף על פי שכל העולם סביבו מתנהג באופן אחר – אין זה מפריע לו כלל להתנהג על פי רצונו של הקב”ה.

פרשת וירא – חביבות ברית מילה לשמונה ימים. דוקא אצל יצחק, שנימול לשמונה ימים, היה גלוי כיצד הענין של ברית מילה הוא – קשר הנוצר לא מצד האדם הנימול אלא מצד הקדוש־ברוך־הוא.

לך לך – הליכה בתנועה נפשית, להשתחרר ממושגים ישנים, ממעמסה של האגו ותבניות מחשבתיות מגבילות ופשוט ללכת פנימה אל הנקודה העצמית הפנימית שלנו.

שֵׁם הַפָּרָשָׁה “לְךָ לְךָ” מֵעִיד עַל מַשְׁמָעוּת הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ. מָה פֵּרוּשׁ לָלֶכֶת?… לְהִתְקַדֵּם! לֹא לִדְרֹךְ בַּמָּקוֹם!…

פרשת לך לך מלמדת שתמיד יש התקדמות בהליכה גם כאשר הולכים ממטה למעלה וגם כאשר הולכים ממעלה למטה. ומכאן שגם הירידה היא עלייה.

פרשת לך לך לילדים – חידון. שאלות ותשובות המעמיקות את הלימוד בפרשת השבוע על פי רש”י הן דרך טוב ללימוד הפרשה.


פרשת לך לך – המשנה אומרת שאברהם קבל שכר של עשרה דורות. כי הקדוש־ברוך־הוא חיכה להם שיחזרו בתשובה, ומכיון שהכעיסו ולא חזרו בתשובה, אברהם אבינו זכה לקבל שכר כולם.

פרשת נח מתארת מצב שהאדם משחת דרכו, עד שהעולם הופך למקום בלתי נסבל לחיות בו, עד כדי כך שדרוש לשטוף את העולם כדי להתחיל מחדש.

פרשת נח לילדים – נח איש צדיק בדורותיו. נֹחַ אִישׁ צַדִּיק… בְּדוֹרוֹתָיו – לְשֶׁבַח! אולם יֵשׁ הָרוֹאִים גְּנַאי בָּזֶה שֶׁהָיָה צַדִּיק רַק בְּהַשְׁוָאָה לִבְנֵי דּוֹרוֹ.

“נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדוֹרוֹתָיו” – הַאִם זֶה שִׁבְחוֹ אוֹ גְּנוּתוֹ? – פרשת נח לילדים – חידון המסייע בלימוד הפרשה.


פרשת נח עוסקת בנח ובניו עליהם אומרת המשנה: ״חביב אדם שנברא בצלם״ הכוונה לנפש השכלית של המין האנושי, ו״בחיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם״ הכוונה היא לנפש השכלית של ישראל.

פרשת בראשית מספרת על בריאת העולם, אולם העולם לא נברא רק פעם אחת, אלא הוא נברא כל רגע מחדש. וכל רגע הוא הזמן להתחיל לעשות הכל מחדש כדי לעשות לה’ דירה בתחתונים.

מדוע מתחילה התורה בפרשת בראשית באות השני’ של הא”ב? על כך שהתורה מתחילה באות “ב” – “בראשית ברא…”, ולא באות א’, הראשונה בא”ב, ישנם כמה ביאורים, כדלהלן.

פרשת בראשית לילדים – התורה פותחת באות בי”ת. מַדּוּעַ פּוֹתַחַת הַתּוֹרָה בָּאוֹת בֵּי”ת, הַשְּׁנִיָּה בְּסֵדֶר הָ”אָלֶף בֵּית”, וְלֹא בָּאוֹת אָלֶף הָרִאשׁוֹנָה בְּסֵדֶר הָ”אָלֶף בֵּית”?…

פרשת בראשית לילדים – חידון. להתחיל שוב את לימוד החומש ופרשת השבוע גם בשאלות וחידונים המחדדים את הבנת פירוש רש”י.


פרשת וזאת הברכה מספרת שכאשר משה רבינו מת “ויבכו בני ישראל את משה” – רַק הַזְּכָרִים בָּכוּ כַּאֲשֶׁר מֵת מֹשֶׁה, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן בָּכוּ גַּם זְכָרִים וְגַם נְקֵבוֹת. מדוע?

פרשת וזאת הברכה לילדים – חידון. מה טוב להתעמק בפרשת השבוע ובמיוחד בלימוד רש”י על ידי שאלות וחידונים.


הביטוי בעצם היום הזה המופיע בפרשת האזינו נדיר בתורה ומשמעו: באמצע היום. מדוע מציין הקב”ה את זמן פטירתו המדויק של משה? ועונה: “וכל מי שיש בו כוח למחות – יבוא וימחה”?

הָרַמְבַּ”ן, רַבִּי מֹשֶׁה בֶּן נַחְמָן, לִמֵּד פַּעַם אֶת תַּלְמִידָיו, שֶׁכָּל הַמִּצְווֹת וְאַף כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם רְמוּזִים בְּפָרָשַׁת הַאֲזִינוּ.

בחודש תשרי קוראים את פרשת האזינו, שעל ידי כך מקבלים את השכר מהקב״ה לקבלת כח המשפיע על ידי שמים וארץ לכל סוגי העבודות, ועל ידי כך כל השנה.

פרשת וילך עוסקת במצוות הקהל בה נאסף כל העם אנשים נשים וטף בחג הסוכות שלאחר שנת השמיטה בבית המקדש והמלך קורא בתורה, כך שהעם נחשף לתורה ומצוותיה.

אדמו”ר הזקן סלל עבור כולנו שער הכולל, דרך כללית בעבודת ה’ לזירוז הגאולה, בחברו שולחן ערוך להלכות, ואת ספר התניא לפנימיות התורה ובבררו את נוסח התפלה.

פרשת ניצבים לילדים – חידון. מה טוב לשעשע את הילדים בלימוד הפרשה על ידי שאלות וחידונים.


פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ נִצָּבִים פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם… וְאָכֵן, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִשְׁלֵמוּת עָלֵינוּ לְהִתְאַחֵד.

פרשת ניצבים קורין לעולם קודם ראש השנה המרומז במלת “היום”. ועבודת ראש השנה (אתם נצבים היום) היא הכתרת הקב”ה למלך.

פרשתנו פרשת כי תבוא פותחת במצוות הבאת ביכורים, ובגמרא מתעוררת מחלוקת: מתי למעשה הציווי הוא להבאת ביכורים,

הַתּוֹרָה בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת כִּי תָּבוֹא מְצַוָּה אוֹתָנוּ: “וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו”. הֲלִיכָה בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם הִיא אַחַת מִתַּרְיַ”ג מִצְווֹת הַתּוֹרָה. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: כֵּיצַד בָּשָׂר וָדָם יָכוֹל לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם?

פרשת כי תבוא לילדים – חידון. מה טוב לרענן את לימוד הפרשה בשאלות וחידונים על פי רש”י.


פרשת כי תבוא כוללת את פרשת התוכחות. על ידי לימוד פנימיות התורה של דברי התוכחה, יתגלה בקרוב ממש הטוב אשר בפנימיות דברי התוכחה, בטוב הנראה והנגלה לעין.

בפרשת כי תצא מופיע האיסור על הלנת שכר ונותנת התורה דוגמא של שכיר יום, שחובה לשלם לו את שכרו עוד באותו היום. מה המשמעות הפנימית למצוה זו?

פָּרָשַׁת כִּי תֵּצֵא דָּנָה בְּמִצְוַת הֲשָׁבַת אֲבֵדָה, מִצְוָה הַכּוֹלֶלֶת הַרְבֵּה הֲלָכוֹת הַמְּלַמְּדוֹת אוֹתָנוּ, עַד כַּמָּה רְכוּשׁ הַזּוּלָת וְכָל אֲשֶׁר לוֹ צָרִיךְ לִהְיוֹת נוֹגֵעַ לָנוּ.

פרשת כי תצא לילדים – חידון. אין כמו חידונים ושאלות לחדד את לימוד הפרשה והבנתה, במיוחד כאשר השאלות קשורות בלימוד רש”י.

פרשת כי תצא דנה במצות מעקה ״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך״. מדוע כתוב ״בית חדש”, הרי ההלכה היא שחייבים במעקה לא רק כאשר בונים בית חדש?

פרשת השבוע עוסקת בדיני נפשות המחייבים שני עדים. כי לנו בעצמנו אין זכות לפגוע בגוף. לא להרעיבו, לא לאמללו ולא למנוע ממנו חיים, כי הגוף הוא פיקדון מה’.

“תָּמִים תִּהְיֶה עִם הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ” – הַתּוֹרָה דּוֹרֶשֶׁת מֵאִתָּנוּ לִהְיוֹת תְּמִימִים, כְּלוֹמַר, יְשָׁרִים וַאֲמִתִּיִּים. וְגַם לִהְיוֹת תָּמִיד בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן בְּהַשֵּׁם וְלֹא לַחְקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת.

פרשת שופטים לילדים – חידון. רצונכם להתעמק בביאורים של רש”י לפרשת השבוע, אין טוב מאשר לחדד את הבנת הפרשה בשאלות וחידונים על תוכן הפרשה וביאורה.


פרשת שופטים מדברת על נביא שקר, המתנבא מה שלא שמע מה’, ואשר ציוה ה’ לנביא אחר ולא לו. המתנבא מה שלא נאמר לו, או שמדבר בשם עבודה זרה. מה דינו?

בפרשתנו, פרשת ראה מתקשרים עניינים חשובים ואקטואליים מהפרשה לחיינו ממש. מכללי שנת שמיטה למדים על חודש אלול והשנה הבאה עלינו לטובה.

פרשת ראה עוסקת בעניין עיר הנידחת, עליה פוסק הרמב”ם, שאם יושבי עיר הנידחת עשו תשובה, מוטב. ויש בזה חידוש גדול – דבר המעורר שאלות רבות.

מָה הַקֶּשֶׁר בֵּין פָּרָשַׁת רְאֵה לְחֹדֶשׁ אֱלוּל? “אֱלוּל” רָאשֵׁי תֵּבוֹת: “אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי”. בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה בְּאֹפֶן שֶׁל “רְאֵה”, בְּאֹפֶן שֶׁל רְאִיָּה.

פרשת ראה לילדים – לפניכם חידון לילדים שיוכלו להשתעשע בלימוד עמוק של הפרשה עם פירוש רש”י המלא פניני תורה.


כאשר משה רבינו הוריד את הלוחות השניים אמר לו הקב”ה: “פסול לך..” חז”ל מפרשים: “פסולתן – שלך יהא”. איזה ערך גשמי ורוחני היה לפסולת זו?

מפרשת עקב לומדים שאין לפחד משום דבר בעולם אלא רק מהשם שהוא השליט היחידי על העולם, והוא בחר בנו ורומם אותנו על כל העמים.

פרשת עקב לילדים – כדאי לרענן את זכרון התלמידים בפניני רש”י על הפרשה בשאלות וחידונים דוגמת החידון שלפניכם.


פרשת עקב – האם העולם מדבר גדול ונורא? במקום להחשיב את העולם לגדול ונורא, יש להתחזק ביהדות ולזכור “אתה בחרתנו מכל העמים ורוממתנו”.

ה’ הוא האלוקים – לפי הבעל שם טוב, הקב”ה לא סיים לברוא את העולם ועבר לגור בשמיים. הוא מנהל ומקיים את העולם בכל רגע ובכל שניה מכוח הדיבור האלוקי.

בְּמַעֲמַד הַר סִינַי זָכָה עִם יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַשֵּׁם, קוֹל שֶׁנִּמְשַׁךְ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם וּמִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ, “קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף״ – קוֹל שֶׁלֹּא פָּסַק!

פרשת ואתחנן מתארת את קול ה’ במתן תורה כקול גדול ולא יסף, עד כדי כך שאדם לומד תורה, קול התורה חודר לא רק בו אלא אפילו בכתלי הבית בו הוא לומד.

פרשת ואתחנן לילדים – חידון. אין כמו חידונים ושאלות המחדדות את השכל ומפנות לגדול המפרשים רש”י, כדי לחזק את הבנת הפרשה.


פרשת דברים, הנקראת לפני תשעה באב מכילה קורלציה הדוקה להתרחשות של החורבן. דרך התוכחה של משה ניתן להבין את מהותו של תשעה באב.

פרשת דברים לילדים – חידון. שאלות וחידות גורמות לילדים להתעמק בפרשה בדרך חביבה. קראו והשתעשעו.


פָּרָשַׁת דְּבָרִים קוֹרְאִים לְעוֹלָם בְּשַׁבַּת חֲזוֹן. בְּשַׁבַּת “חֲזוֹן” מַרְאִים לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי, וְזוֹהִי סִבָּה לִשְׂמֹחַ שִׂמְחָה יְתֵרָה.

משיחת הרבי לפרשת דברים למדים, שפנימיות ענין הגלות היא – גילוי אור חדש, שמחמת ההיצמדות אליו באה התרחקות ההשפעה, ולכן ככל שמתקרב המשיח, הולכת הגלות ומתגברת.

בני ישראל מגיעים כמעט לארץ, אבל שבט גד, ראובן וחצי משבט מנשה מודיעים שאינם רוצים לעבור את הירדן ולהתנחל בארץ. מדוע? איך מגיב משה? ואיך הבעיה נפתרת?

קורח לא טעה במטרתו שהייתה קדושה. טענת קורח, ש״פיקח היה״ , הייתה, שרצונו להיות כהן גדול. אולם טעה בשיקול הדעת, באופן שבחר להגיע אל היעד.

פרשת מסעי לילדים – למה כל כך הרבה מסעות? כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּם וְלַעֲלוֹת בְּהַדְרָגָה.

פרשת מטות מסעי לילדים – חידון. אין כמו שאלות וחידות במיוחד לילדים שיוצרים אוירה של לימוד משעשעת ליד שולחן שבת.


בכל דור ובכל יום מוכרח אדם לחוש יציאת מצרים כרצון התורה בחיות כחלק מעבודתו בעולם כמו שהרגיש בט”ו בניסן, וכן את מסעי בני ישראל וכך עולה ומתקדם עד לגאולה.

ההבדל בין שאר השבטים לבני גד ובני ראובן וכו׳, ששאר השבטים היו עובדי ה׳ בדברים גשמיים, ואילו בני גד ובני ראובן כרועי צאן היו צריכים לעשות עבודתם בהתבודדות מהעולם.

כשקוראים פרשת פינחס בג’ השבועות בין המצרים מפטירים “דברי ירמיהו”… (ירמי’ ב) בו נקראים ישראל קודש לה’, ראשית תבואתו, שעניינם לגלות את בחינת היחידה שבנפש.

המרגלים עמדו בנקודה של התלבטות, ועליהם היה להפעיל שיקול דעת כיצד לנהוג בהתאם למצב החדש שנתגלה להם. ננסה לבחון וללמוד כיצד יש לנהוג בשיקולי דעת.

בפרשת פינחס מסופר על בנות צלפחד, מהן למדים על כוחה של האשה. ובימינו ימות המשיח שבהם “נקבה תסובב גבר” ברור שלנשים יש חלק פעיל ביותר בהבאת הבאולה.

פינחס הוא אלי’הו, מבשר הגאולה. פינחס מצד עצמו היה ראוי לכהונה, עוד בטרם הרג את זמרי, אלא שניתנה לו כהונה דוקא על ידי עבודת מסירות נפשו. מדוע?

בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס מְתָאֶרֶת הַתּוֹרָה אֵיךְ תִּפֹּל הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. כָּל שֵׁבֶט יְקַבֵּל נַחֲלָה מִשֶּׁלּוֹ עַל פִּי גּוֹרָל, וּלְלֹא שׁוּם סִבָּה הֶגְיוֹנִית.

פרשת פינחס לילדים – חידון המעמיק בהבנת הפרשה ומבוסס על המפרשים, בעיקר על פירוש רש”י, תוך הדגשה לנושאים העיקריים העוסקים בפרשה.


הבעל שם טוב אומר על מ״ב המסעות שבפרשת מסעי, שכולם מצויים אצל כל אדם במשך שנות חייו. כלומר, החיים בעולם הזה הם מסע.

פרשת בלק מזכירה לנו שהצניעות מתחילה בפנימיות. וכאשר העולם הפנימי שלנו מלא תוכן יהודי אמיתי, אין לנו מה לחפש בחוץ. והדגשה על החיצוניות לא תחפה על הריקנות.

בפרשת בלק אומר בלעם – “מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל” פסוק המכוון להווה ונבואה לעתיד לבוא.

בָּלָק בּוֹחֵר בְּבִלְעָם, שֶׁכּוֹחוֹ בְּפִיו לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל. וּלְבַסּוֹף בָּלָק מִתְאַכְזֵב מֵהָעֻבְדָּה שֶׁלֹּא רַק לֹא קִלֵּל בִּלְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אַף בֵּרֵךְ אוֹתָם.

החידון לפרשת בלק לילדים בא להעשיר ולהעמיק את לימוד הפרשה על פי רש”י גדול המפרשים, בשימת דגש לפתגמים מתוך רש”י.


בפרשת חוקת שרים בני ישראל את שירת הבאר כדי להודות לה’ על הניסים שקרו להם במדבר. ללמדנו שעלינו להודות לה’ על כל הניסים שעושה עמנו ה’ בכל יום.

מי מנה עפר יעקב, משמע, שתחילה צריך ה”יחד לבבי”, “ומלתם את ערלת לבככם”, ענין עפר יעקב, ואח״כ אפשר להגיע ל”ומל הוי׳ אלקיך את לבבך”. שעפר הוא היסוד הכי תחתון.

עַם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר חַי כְּמוֹ בְּגַן עֵדֶן – עַנְנֵי הַכָּבוֹד הִקִּיפוּ אוֹתוֹ, הוּא אָכַל מָן שֶׁיָּרַד מִשָּׁמַיִם וְשָׁתָה מַיִם מִבְּאֵרָהּ שֶׁל מִרְיָם.

בחידון זה לפרשת חוקת השאלות מבוססות בעיקר על פירוש רש”י. מה טוב לחבר את הילדים בלימוד הפרשה לגדול פרשני התורה רש”י.

במאמר הרבי לפרשת חוקת הוא מסביר, שתכלית תורה ומצוות, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים. היינו שענין הרצוא ושוב מגלה את אותיות החקיקה שלמעלה בספירת המלכות.

במאמר הרבי לפרשת חוקת מסביר הרבי, זאת חוקת התורה – חוקה מלשון גזירה ומלשון חקיקה. וחקיקה דרגה גבוהה מכתיבה ואמירה, הן בסדר השתלשלות והן בנפש האדם.

מפרשת קורח למדים שמשה הוא נשמה כללית. הוא נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא להיות נשיא הדור ולכן על כל בני דור לציית לו. בכל דור יש לנו משה שבדור שחובה לציית לו.

פָּרָשַׁת קֹרַח עוֹסֶקֶת בְּמַחֲלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ. בְּתוֹךְ הֲמֻלַּת הַמַּחֲלֹקֶת הָיָה אוֹן בֶּן פֶּלֶת. אֵיךְ קָרָה שֶׁבָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן וְהַמַּכְרִיעַ נִמְלַט מִסַּעֲרַת הַמַּחֲלֹקֶת, וּבְשֶׁל כָּךְ זָכָה לְהִנָּצֵל?…

מחלוקת קרח ועדתו היפך משה ואהרן, לפי שהוא גבורה בלי חסד, התחלקות שאינה לשם שמים, שרוצה שהיש יהיה מציאות בפני עצמו, אך אין סופה להתקייםכי בסוף יתברר.

על פי פנימיות התורה מפרשת קורח למדים, שרק נשמות כלליות של נשיאי ישראל ממשיכות השפע לעם, ולא אנשים כקורח ועדתו, שלכן “קריאי מועד” כתוב בכתיב חסר.

בפרשת שלח למדים ש”כיבוש הארץ” אינו רק מושג השייך לימי יהושע והמלכים. זה קשור לימינו. כאשר יש לנו מלחמה פנימית עם העולם החיצון, עלינו לכבוש את ארץ ישראל ברוחניות.

פָּרָשַׁת שְׁלַח מְסַפֶּרֶת לָנוּ אֶת כָּל סִפּוּר הַמְרַגְּלִים שֶׁתָּרוּ אֶת הָאָרֶץ.

פרשת שלח עוסקת בפרשת ציצית. ומסביר הרבי, שהפניה “דבר אל בני ישראל” היא מפני שענין זה שייך דוקא לבני ישראל, המושרשים בעצמותו ומהותו ית’, שזה שייך לבחי׳ מצוותי.

בשיחת הרבי על פרשת שלח מסביר הרבי שיתרון העבודה שבארץ ישראל על העבודה במדבר, מתבטאת בקיום מצוות ויותר מזה, בהתמסרות אל יהודי שני ולעשותו שומר תורה ומצוות.

פרשת בהעלותך עוסקת בפרשת המן. המן שאכלו ישראל במדבר היה מזון איכותי ובו טעמו כל טעם שרצו, אז למה התלוננו ישראל על המן?

בפרשת בהעלותך מתארת התורה את תלונות עם ישראל במדבר. מה המניע לתלונות? ולמה חרה אף השם על כך?

בשיחת הרבי על פרשת בהעלותך הוא מדבר על מעלת המן שהיה לחם מן השמים, ואף ברדתו למטה נשאר במעלתו. המן משל לפנימיות התורה שכולם חייבים לעסוק בה.

בפרשת נשא נצטוינו “נשא את ראש”. אכן עם ישראל נבחר לתפקיד מיוחד וקשה. גם על אומות העולם הוטל לקיים 7 מצוות בני נח, וגם לסייע לעם ישראל בתפקידם.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהַעֲמִיד אֶת קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, אַף אִישׁ לֹא יָכֹל לְהַעֲמִידוֹ. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַעֲמִיד אֶת הַמִּשְׁכָּן עַל יְדֵי אָדָם?

קרבנות הנשיאים בפרשת נשא מעוררים שאלות. מדוע הקריבו כולם אותם הקרבנות? כיצד נתנו בני יששכר אותה עצה לכל הנשיאים? ומדוע מפרטת התורה אותם הקרבנות 12 פעמים?

בפרשת במדבר מונה התורה את בני אהרון נדב ואביהוא וכו’ כבני אהרון ומשה. מבחינה ביולוגית הם בני אהרן, אולם משה לימד אותם תורה, והמלמד בן חברו תורה כאילו ילדו.

פָּרָשָׁה זוֹ, פָּרָשַׁת בַּמִּדְבָּר, אוֹתָהּ אָנוּ קוֹרְאִים תָּמִיד לִפְנֵי חַג הַשָּׁבוּעוֹת, קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר הָדוּק לְמַתַּן תּוֹרָה.

בשיחת הרבי לפרשת במדבר מסביר הרבי, שבכל פעם שמונים את ישראל יש תכלית מיוחדת, ובמיוחד המניין השלישי שהיה הכנה למתן תורה, שעל ידי מניין זה התגלתה הנקודה הפנימית של עם ישראל.

פרשת בחוקותי – והשבתי חיה רעה מן הארץ. פרשת בחוקותי פותחת בתיאור בו כל בני האדם מצאו ויודעים את ייעודם, הולכים בחוקות ה’ ורואים גילויי אלוקות בכל מקום, מצב גאולתי, שבו אין אפילו חיות רעות.

במאמר הרבי על פרשת אחרי שואל הרבי, מכיון שנאמר במדרש, שהפסוק “ובקרובי אקדש”, לא חל לא על משה ולא על אהרון אלא על נדב ואביהוא שהיו מקודשים יותר ממשה ואהרן, אם כן, איך יתכן שחטאו?

פרשת בחוקותי לילדים – אם בחוקותי תלכו. כְּשֵׁם שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לְקַיֵּם אֶת הַחֻקִּים שֶׁבַּתּוֹרָה מִתּוֹךְ קַבָּלַת עֹל, רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ! כָּךְ עָלִינוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת גַּם “חֻקִּים” וּ”מִשְׁפָּטִים” רַק מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם צִוָּהּ.

בשיחת הרבי לפרשת בחוקותי מסביר הרבי, ש”בחוקותי תלכו” משמעו, שתהיו עמלים בתורה עד מיצוי הנפש. ובכל יום השגה נעלית יותר, ובמילא – חוקים נעלים יותר.

חידון לשוני לפרשת בהר. אין כמו חידות ושאלות מחכימות הממריצות את הלומד לדרוש ולחקור בעיון לעומק בפרשת השבוע.


פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת בְּהַר פּוֹתַחַת בְּמִצְוַת הַשְּׁמִטָּה, כְּדֵי לְהָבִין אֶת חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ, הָבָה נִרְאֶה לְמַה הִיא מְחַיֶּבֶת?

בשיחת הרבי לפרשת בהר בחוקותי מסביר הרבי שטבע משפיע ומקבל שכשהמקבל מהלל ומשבח ומקלס את המשפיע עי״ז מתעורר אצל המשפיע להשפיע. אנו מהללים את ה’ והוא מרפא ומושיע אותנו.

בשיחת הרבי לפרשת בהר מסביר הרבי, ששלימות מנוחת העבד היא אם שנת יציאתו לחופשי חלה בשנת השמיטה, כמו ששלימות ספירת העומר היא כשסופרים שבע שבתות תמימות ממחרת השבת כפשוטו, ושלימות זכירת יציאת מצרים היא בליל הסדר. ושלימות עצרת כשיוצא ביום מתן תורה.

פרשת אמור מלמדת אותנו מהו כוחה של מלה. ומכאן שמלה טובה, לימוד זכות או חשיפת צד חיובי, קטן ככל שיהיה, אצל הזולת בעצם מוציא לאור את הצד הזה שבו ונותנת לו תוקף וממשות במציאות.

במאמר הרבי לפרשת אמור שנת ה’תשכ”ד מסביר הרבי את משמעות הפסוק: ולאחותו הבתולה… לה יטמא. כלומר, הוא מסביר מהי מעלת ישראל שבשבילם מיטמא הקב״ה בעצמו כביכול.

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת “אֱמוֹר” – שְׁמָהּ מֵעִיד עַל תָּכְנָהּ הַפְּנִימִי. כְּבָר בְּרֵאשִׁית הַפָּרָשָׁה מוֹפִיעוֹת הַמִּלִּים: “אֱמוֹר” “וְאָמַרְתָּ”. לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁלַּדִּבּוּר יֵשׁ חֲשִׁיבוּת עֶלְיוֹנָה בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ.

פרשת אמור – חידון לשוני. שאלות וחידות לשוניות לפרשת אמור המאפשרות עיון מעמיק בפרשה.


בשיחת הרבי לפרשת אמור מסביר הרבי, שבנטילת ארבעת המינים, כל סוגי היהודים מתאחדים יחדיו, עד שמכפרין אלו על אלו, וגורמים נחת רוח לבורא והוא מתעלה. זה מביא את הגאולה האמיתית והשלימה, שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת.

בפרשת קדושים מצוה התורה לירא מן המקדש. מה פירוש?… מסביר הרמב”ם: “לא מן המקדש אתה ירא, אלא ממי שציווה על יראתו”. וכיצד? על ידי קיום ההלכות המחייבות את ההתנהגות בו.

פרשת קדושים – חידון לשוני. מה טוב לחיות עם הזמן לחיות עם פרשת השבוע, והטוב ביותר להעמיק בה בריבוי שאלות וחידות.


פרשת אחרי – חידון לשוני. כדאי להעמיק בלימוד פרשת השבוע על ידי שאלות וחידות.


בשיחת הרבי לפרשת קדושים מסביר הרבי, שהגוף והגשמיות של האילן הוא דבר טהור, ורק החיות והכח שבה מצמיח האילן את פירותיו בשלוש השנים הראשונות הוא מג׳ קליפות הטמאות, לכן חל בהם איסור ערלה. ובשנה הרביעית מגיעה לאילן חיות חדשה, שאז פירותיו טהורים ומותרים.

בשיחת הרבי לפרשת אחרי מסביר הרבי, שרק כאשר הכהן הגדול מרגיש עצמו ככהן הדיוט – בבגדי לבן ״כולן של בוץ״, ולא בבגדי זהב – כאשר מאיר בו ענין הפשטות. דוקא כך הוא ראוי להיכנס פנימה ולהביא כפרה וטהרה לעצמו ולזולתו. עד אשר ״וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל״.

פרשת תזריע מצורע עוסקת בפרשת הנגעים, דבר שהופך אדם לטמא. בעיון מדוקדק, נגלה משהו מוזר, שאם מתגלה באיבר מסוים בגוף נגע צרעת, נטמא האדם; אך אם “כיסתה הצרעת את כל בשרו”, “וטיהר את הנגע”. כלומר, “כולו הפך לבן – טהור הוא”. היתכן?…

חידון לשוני לפרשת שמיני. אין כמו חידות ושאלות מחכימות הממריצות את הלומד לדרוש ולחקור בעיון לעומק בפרשת השבוע.


פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא פּוֹתַחַת בְּתוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת, וְזֶהוּ עִנְיָנוֹ שֶׁל סֵפֶר וַיִּקְרָא כֻּלּוֹ. קָרְבָּן, מִלְּשׁוֹן קֵרוּב, תַּפְקִידוֹ לְקָרֵב אֶת הָאָדָם לְהַשֵּׁם, וּבִזְכוּת לִמּוּד תּוֹרַת הַקָּרְבָּנוֹת נִזְכֶּה לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה

פָּרָשַׁת תַּזְרִיעַ וּפָרָשַׁת מְצֹרָע נִקְרָאוֹת לָרֹב בְּיַחַד, דָּבָר הַמֵּעִיד עַל קֶשֶׁר מְיֻחָד בֵּין הַפָּרָשׁוֹת.

חידון לשוני לפרשת תזריע מצורע – כדאי להעמיק בלימוד פרשת השבוע ולהרבות בשאלות וחידות המאמצות אותנו לעיון מדוקדק בפרשה.


בְּתוֹךְ הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן קָרָה דָּבָר נוֹרָא. שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא לָקְחוּ אִישׁ מֵחִתָּתוֹ, וְהִקְרִיבוּ לְהַשֵּׁם קְטֹרֶת שֶׁלֹּא נִצְטַוּוּ, וְלָכֵן נֶעֶנְשׁוּ וְנִשְׂרְפוּ.

בשיחת הרבי לפרשת שמיני מסביר הרבי שלברכת כהנים השפעה מתמדת על כל הדורות, כי עבודת אהרן, המסתיימת בברכה זו, הביאה לידי השראת השכינה למטה, באופן שמאז נמצאת השכינה בתחתונים לנצח, אפילו בלילה ואפילו בחוץ לארץ.

בשיחת הרבי על פרשת צו מסביר הרבי שהאש שלמעלה שבדמות אריה הבאה מצד עבודת הקרבנות בכללותה העיקר בו הוא קו הגבורה והצמצום. אך הקרבנות בבחינת דורון לה’, לגרום ״נחת רוח לקונו״, מתגלה בהם השפעה אלקית שמעל סדר ההשתלשלות – אז נהפכות הגבורות לחסדים.

מפרשתנו פרשת צו למדים שאש תמיד תוקד על המזבח, וכמו אש, שמיד מחממת את סביבתה ולא מאפשרת לקור להתקיים לידה, כך אש התמיד שבלב, מסלקת את כל העניינים שהם “לא” – העניינים השליליים! שאותם היא מחלישה ומכבה.

חידון לשוני לפרשת השבוע מלבד היותו אתגר לימודי הוא נותן אפשרות להעמיק בתוכן הפרשה.


כמה חשוב ללמוד את פרשת השבוע תוך העמקה בחידות ושעשועים, דבר המחבב את הלימוד על גדולים וקטנים.


מהו סוד פרה אדומה? מדוע שורפים את הפרה ונותנים באפרה עץ ארז, אזוב, תולעת שני ומים מעליהם? איך יתכן שהיא מטהרת את הטמאים?

בשיחת הרבי לפרשת ויקרא מסביר הרבי שדוקא הקריאה והלימוד של התינוקות, ודוקא כאשר ״מתחילין לתינוקות בתורת כהנים״ – לפני שיש אצלם ענין של הבנה והשגה, כשהעיקר אצלם היא הקריאה בפני עצמה. עצם הדיבור ולא תוכן הדיבור, זה מבטא ומגלה את האהבה העצמית של הקדוש־ברוך־הוא שבחר דוקא בגופות ישראל, וזה דוקא מביא בשלימות לידי ״העולם עומד״.

בפרשת פקודי מדובר על משכן העדות. מהו משכן העדות? המשכן הוא המקום בו בחר ה’ להשרות שכינתו, הוא מקום המנוחה, עדות לישראל שנתכפר להם חטא העגל, ולמעלה מזה, עדות למשכן של מעלה.

שֵׁם הַפָּרָשָׁה – וַיַּקְהֵל – מֵעִיד עַל תָּכְנָהּ. מֹשֶׁה רַבֵּינוּ מְבַקֵּשׁ לִמְסֹר לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַצִּוּוּיִים עַל הֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן, לְשֵׁם כָּךְ הוּא מַקְהִיל אוֹתָם – “וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֵדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל”.

כדי ללמוד את פרשת השבוע לעומק כדאי להיכנס לפרטים על ידי שאלות וחידות משעשעות. לפניכם חידון לשוני לפרשת ויקהל פקודי.


בשיחת הרבי לפרשת ויקהל פקודי מסביר הרבי שברוב השנים הפרשיות ויקהל פקודי מחוברות, וכאילו נעשות לפרשה אחת. ללמדנו שאמנם בגלוי ובחיצוניות כלל ופרט הם בסתירה זה לזה, אולם מצד העצם והפנימיות של בני ישראל ריבוי הפרטים אינו בסתירה לאחדות ופשיטות.

פרשת השבוע כי תשא עוסקת בחטא העגל. עם ישראל עשו לעצמם עגל מסכה. המסכה והתחפושת למעשה חושפות את תנועת הנפש שלנו, ועל ידם יש לנו הזדמנות לבחון האם היא בכיוון הנכון ובצורה הנכונה.

פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ “כִּי תִּשָּׂא” מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל חֵטְא הָעֵגֶל, הַחֵטְא הֶחָמוּר בְּיוֹתֵר שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁדּוֹמֶה בְּחֻמְרָתוֹ לְחֵטְא עֵץ הַדַּעַת. לָמָּה הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל כָּךְ בַּאֲרִיכוּת? מַה הַלֶּקַח מִמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל?

פרשת כי תשא – חידון לשוני. החידות והשאלות בפרשה מביאים לדרך נוספת להשתעשע בלימוד התורה ובמיוחד בפרשת השבוע.


בשיחת הרבי לפרשת פקודי מסביר הרבי, שעל ידי העיסוק בתורת הבית שבכל התקופות – משכן, מקדש ראשון ושני – (תורה), אשר על ידי כך ״אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית״, על ידי כך ממהרים ומחישים את גילוי הבית השלישי בפועל, יגלה ויבוא משמים.

בשיחת הרבי לפרשת ויקהל מסביר הרבי, ששלימות הבית השלישי היא שאז תתגלה מעלת עבודתנו במשך תקופת הגלות. וזה מזרז ומעודד את עבודתם של ישראל לבנות בתוכם את המקדש והמשכן הרוחני.

בשיחת הרבי לפרשת כי תשא מסביר הרבי, שכאשר מדובר בעבודת הקטורת, התקשרותו לקדוש ברוך הוא – די ב”רחיצה״ האחת. אבל כאשר עליו לכפר על דבר בלתי רצוי, הוא חייב שוב ״לרחוץ״ לפני כן. כי אמנם, מצד עצמו הוא נמצא במצב של היבדלות מן העולם ומן הרע, אך כאשר עליו לעסוק במחיקת דבר שלילי, יש צורך בזהירות מיוחדת שהוא לא יושפע ויתדרדר מדרגתו.

פרשת תצווה, היא פרשה שנקראת תמיד בסמיכות לז’ אדר יום הולדתו של משה רבנו ובאופן קצת פרדוכסלי, שמו לא מופיע בה פעם אחת. מדוע?

בשיחת הרבי על פרשת זכור מסביר הרבי, שעל ידי קיום המצוה של זכירת עמלק בזמן הגלות, המבטלת את ה”עמלק” שבנפש האדם, מזרזים את האפשרות לקיים את מצות מחיית עמלק כפשוטו, בעולם כולו ובגשמיות.

“וְעָשׂוּ לִי מִשְׁכָּן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” – פָּרָשַׁת תְּרוּמָה עוֹסֶקֶת בַּהֲקָמַת הַמִּשְׁכָּן. לְשֵׁם כָּךְ מְצֻוִּים בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחַת דְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים כְּמוֹ זָהָב וָכֶסֶף, וּמֵהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן לְהַשֵּׁם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁכֹּן בְּתוֹכָם.

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה מְדַבֶּרֶת עַל חוֹבַת הַכֹּהֲנִים בְּהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת, תָּמִיד בְּכָל יוֹם. עַל בִּגְדֵי הַכֹּהֲנִים. עַל טֶקֶס הַמִּלּוּאִים בּוֹ מַקְדִּישִׁים אֶת אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַהֵן בַּמִּקְדָּשׁ וְעַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת.

פָּרָשַׁת תְּצַוֶּה, הִיא הַפָּרָשָׁה הַיְּחִידָה שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אֵינוֹ מֻזְכָּר בָּהּ. מַדּוּעַ?

בחידון לשוני לפרשת השבוע ניתן לשפר את רמת לימוד הפרשה תוך התעמקות בלשון הקודש ובמסורה.


חידון לשוני – אין טוב מחידונים ושאלות להעמיק בהבנת תוכן פרשת השבוע.


הרבי מסביר בשיחה לפרשת תצוה, שאין די בכך שיש אהבת ישראל, ולכל יהודי בכל מצב שהוא, ואפילו שהאהבה היא ״כמוך״ – אלא נדרשת פעולה למען יהודי אחר, ולמען כל יהודי אשר צריכה להתבטא ב״אוהב את הבריות ומקרבן לתורה״ במסירות נפש ממש.

פרשתנו, פרשת תרומה עוסקת בסוגיה מעניינת שבין אדם לכספו. אגב כך, עומדת תורת החסידות גם על ההבדל בין “תרומה” ל”צדקה”.

בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה מְצֻוִּים יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת מִשְׁכָּן, מִשְׁכָּן נַיָּד אֲרָעִי, כַּתַּבְנִית שֶׁהֶרְאָה הַשֵּׁם לְמֹשֶׁה בָּהָר. מִשְׁכָּן הֶעָשׂוּי מִקְּרָשִׁים וִירִיעוֹת מֵעוֹרוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים, כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לְפָרְקוֹ וְלַהֲקִימוֹ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ וְתַכְלִיתוֹ לְהַשְׁרוֹת הַשְּׁכִינָה בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֶה.

בשיחת הרבי לפרשת תרומה מסביר הרבי, שלעתים חש אדם במצב של ״מדבר״, ללא קדושה ח״ו. ואל לו להתייאש. גם המשכן של ישראל הוקם בהיותם במצב של ״מדבר״. וכאשר יהודי בונה משכן בהיותו במצב רוחני של ״מדבר״, נגרם ״יתרון האור מן החושך״.

פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים צְמוּדָה לְפָרָשַׁת יִתְרוֹ וּבָאָה אַחֲרֶיהָ, וְיֵשׁ קֶשֶׁר יָשִׁיר בֵּינֵיהֶן. לְאַחַר מַעֲמַד הַר סִינַי בּוֹ קִבַּלְנוּ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַכּוֹלְלִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, בָּאָה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים לְפָרֵט וּלְהַשְׁלִים אֶת הַדְּבָרִים. לָכֵן הִיא פּוֹתַחַת בְּוָ”ו הַחִבּוּר “וְאֵלָה הַמִּשְׁפָּטִים”.

חידון לשוני לפרשת משפטים. אין כמו חידות ושאלות מחכימות הממריצות את הלומד לדרוש ולחקור בעיון לעומק בפרשת השבוע.

בפרשת משפטים מצוה התורה, “עזוב תעזוב עימו”, והכונה לגוף – אנחנו מצווים לעזור לגוף שלנו, להאכיל אותו במידה הנכונה, לשמור על שלמותו, לתת לו מנוחה ופעילות לפי הצורך והעיקר, הכי חשוב: לראות בו כלי קדוש לעבודת ה’ ואמצעי הכרחי וחשוב להשראת השכינה.

מִבְנֵה פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים מַתְאִים לַהֲבָנַת הַמַּעֲלָה שֶׁבָּאֱמוּנָה הַטִּבְעִית, לְפִיכָךְ פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים פּוֹתַחַת בְּהִתְגַּלּוּת הַשֵּׁם עַל הַר סִינַי, שֶׁאָז מַתְחִילָה הָעֲבוֹדָה הָעַצְמִית שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל – קִיּוּם מִצְווֹת, מִשְׁפָּטִים. וּבְסוֹף הַפָּרָשָׁה מְסַפֶּרֶת הַתּוֹרָה שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הִקְדִּים נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָע.

בשיחת הרבי לפרשת משפטים מסביר הרבי שלפי הבעל־שם־טוב ״חמור״ רומז לגוף – ״חומר שלך”, ו״עזוב תעזוב עמו״ משמע, שאסור לשבור את הגוף.

בעיון מעמיק בפרשת יהודה ותמר ניתן לראות שלא היה שום איסור בקשר ביניהם, שכן לפני מתן תורה מצוות ייבום חלה לא רק על אח הנפטר אלא גם על האב, וכמו כן רואים בעליל שהיו קידושין ביניהם.

בְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ מֻדְגֶּשֶׁת מַעֲלַת הַנָּשִׁים. מַעֲלַת הַנָּשִׁים שֶׁהִתְגַּלְּתָה בִּמְיֻחָד בְּמִצְרַיִם, מִתְגַּלָּה בְּכָל דּוֹר בְּחִזּוּק הַבַּיִת הַיְּהוּדִי, וְתִתְגַּלֶּה בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

פרשת יתרו המתארת את מעמד הר סיני מדגישה את מצות כיבוד אב ואם. הולדתו של הילד על ידי הוריו היא בסיס הכבוד וההערכה שעליו לרחוש להם וזה נובע מאותו מקום של כיבוד ה’. כבוד ליצירה, לעצם מציאותנו וקיומנו בעולם.

מַעֲמַד הַר סִינַי הָיָה אֵרוּעַ מְיֻחָד בְּמִינוֹ וְחַד פַּעֲמִי הֲכָנָה לִנְתִינַת הַמִּצְווֹת עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נִקְרְעוּ הַשָּׁמַיִם וְאוֹר הַשְּׁכִינָה זָרַח בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זָכוּ יִשְׂרָאֵל כֻּלָּם לְקַבֵּל בִּנְבוּאָה אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. “אָנֹכִי” וְ”לֹא יִהְיֶה לְךָ.

בשיחת הרבי לפרשת יתרו ה’תש”מ מסביר הרבי, שכל יהודי צריך להשתדל ככל יכלתו, לא רק להפיץ תורה ויהדות בין יהודים, אלא גם להשפיע על בני נח לקיים את שבע המצוות שלהם , ולקיימן “מפני שצוה בהן הקדוש־ברוך־הוא בתורה”. כדי להפוך את רשות היחיד ליחודו יתברך.

חידות ושאלות מעוררים חשק בלימוד. אין דבר חביב יותר על תלמיד מאשר חידונים מאתגרים המגלים את ידיעותיהם. אז הבה נשתמש בזה בלימוד פרשת השבוע יתרו.


מֵהַפָּסוּק בְּפָרָשָׁתֵנוּ, פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח – “וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּם סוּף” – לְמֵדִים שֶׁמֹּשֶׁה הִסִּיעַ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּעַל כָּרְחָם. עַם יִשְׂרָאֵל הָיוּ עֲסוּקִים כָּל כָּךְ בְּבִזַּת הַיָּם הַגְּדוֹלָה מִבִּזַּת מִצְרַיִם, לָכֵן לֹא רָצוּ לִנְסֹעַ מִיַּם סוּף. מַדּוּעַ?

חידות וחידודים מעשירים מאד את הלימוד. וכמעט אין דבר החביב יותר על תלמיד מאשר שאלות וחידונים, דבר המאתגר אותם לגלות את ידיעותיהם. ומה טוב להשתמש בזה בלימוד פרשת השבוע.


בשיחת הרבי על מה שכתוב בפרשת בשלח שמשה הסיע את עם ישראל בעל כרחם, מסביר הרבי שעם ישראל רצו בקבלת עול להשלים את עבודת הבירורים של מצרים. אף על פי שציפה להם המעמד החשוב ביותר של מתן תורה.

בפרשת בא – עם ישראל יוצא ממצרים בחיפזון. ובכל זאת ברגע האחרון המצרים מסייעים להם והם יוצאים ברכוש גדול. בניגוד לגאולת מצריים הגאולה העתידה לא תהיה בחיפזון ובבהילות אלא בנחת ובכיף, וכמו ביציאת מצרים העולם ייסייע לנו, רק שעלינו להיות מוכנים.

חידות וחידודים מעשירים מאד את הלימוד. וכמעט אין דבר החביב יותר על תלמיד מאשר שאלות וחידונים, דבר המאתגר אותם לגלות את ידיעותיהם. ומה טוב להשתמש בזה בלימוד פרשת השבוע.


בשיחת הרבי לפרשת בא מסביר הרבי, שבשר ודם יכול לדייק, אם כי במאמץ רב ברגע אחד. אך גם לרגע יש שיעור. אולם הקדוש ברוך הוא מדייק ב״חוט השערה״, בנקודה הקטנה ביותר של הזמן, שאדם אינו מסוגל להגדירה ולחלקה ורק הקדוש־ברוך־הוא אשר ״יודע עתיו ורגעיו״ יכול להבחין בכך. ולכן אמר הקדוש־ברוך־הוא “בחצות״ ומשה אמר לפרעה “כחצות”.

בְּפָרָשַׁת בֹּא מְתֹאֶרֶת מַכַּת הַחֹשֶׁךְ. מַכַּת הַחֹשֶׁךְ הָיְתָה נֵס גָּדוֹל! בְּעוֹד הַמִּצְרִים שְׁרוּיִים בַּאֲפֵלָה גְּמוּרָה, לַיְּהוּדִים הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם. אוֹר זֶה שֶׁהָיָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם מַמְשִׁיךְ לְהָאִיר לָהֶם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.זֶהוּ יִחוּדוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁמָתָם מְאִירָה תָּמִיד וּמְפִיצָה אוֹר בָּעוֹלָם.

פרשת בא עוסקת בנושא “והגדת לבנך”. כנגד ארבעה בנים דברה תורה ולכל בן שאלה המתאימה לו ולמהותו. על האב להתייחס לכל בן לפי מדרגתו וערכו כפי מה שהוא בעצם מהותו.

בפרשת השבוע וארא משה מוכיח לפרעה, שיחד עם המכות המטלטלות, העל טבעיות והמפחידות, הקב”ה גם יכול לרדת לפרטי פרטים, לדייק ברמת הרגע ולהתכנס לתוך הגדרות אנושיות ועל אנושיות בו זמנית, דבר שבא לידי ביטוי במכת הברד.

בפרשת שמות מספרת לנו התורה שמשה הרכיב את בני משפחתו על החמור. אומרים המפרשים שזהו אותו חמור שחבש אברהם והוא אותו חמור עליו ירכב המשיח. מיהו החמור הזה המתגלגל מדור לדור ומה הוא מסמל?

בפרשת שמות מכנה הקב”ה את עמו “בני בכורי ישראל”. לכאורה, יכולנו לחשוב אם המטרה היא הקטנה עצמית – “בן קטן”, “ילד שעשועים”, אז ממילא היינו תינוקות בעלי קבלת עול טבעית, והקשר בינינו לבין הקב”ה היה קשר עצמי; אז למה עלינו לגדול ולהגיע לדרגת “בני בכורי ישראל” ואחר כך להקטין את עצמנו?…

פָּרָשַׁת וַיְחִי הִיא הַסִּיּוּם שֶׁל סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, וְהִנֵּה בְּסִיּוּם הַפָּרָשָׁה יוֹסֵף מְבַשֵּׂר אֶת בְּשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה, “וֵאלֹקִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת”… יוֹסֵף הוּא שֶׁגָּרַם לִירִידַת יַעֲקֹב וּבָנָיו לְמִצְרַיִם, וְהוּא הוּא הַמְּבַשֵּׂר לָהֶם אֶת הָעֲלִיָּה מִמֶּנָּה. כָּאן מִתְגַּלָּה מַעֲלַת יוֹסֵף עַל שְׁאַר אֶחָיו.

מבקשת יעקב אבינו בפרשת ויחי שלא להיקבר במצרים למדים, שיעקב אינו שייך למצרים. יעקב היה למעלה ממצרים, למעלה מהגלות. מקומו אינו במצרים, אלא בארץ-ישראל, ומשם הוא מעניק את הכוח לבני-ישראל שבמצרים.

כמו בכל פרשה כך גם בפרשת מקץ, שם הפרשה, שמשמעותו כפולה, כולל בתוכו את כל ענייני הפרשה.

בפרשתנו פרשת וישב רואים שיעקב רצה לשבת בשלוה ואז קפץ עליו רוגזו של עשו. ונשאלת השאלה למה בחיים הכל הולך קשה? כי בכל אחד מאיתנו חבוי יהלום יקר ומנצנץ, זוהי הנשמה ששוכנת בנו ומחכה שנגלה אותה על ידי עבודה קשה, דם יזע ודמעות והרבה מאמץ ואתגרים אבל מרגע שנצליח לחשוף ולו מעט ממנה, נבין כמה המאמץ היה שווה.

עם ישראל מאוחד בלימוד פרשת השבוע. ובמחזוריות שנתית הוא לומד את כל התורה כאשר כל שבוע הוא חי מחדש את פרשת השבוע. לפניכם דברי תורה לפרשת השבוע לכל השנה למבוגרים ולילדים. דברי תורה על פי הקבלה והחסידות כולל דבר מלכות.

בדור הזה, תמה עבודת הבירורים. סיימנו כבר את סאת הייסורים והיזע וכל מה שנותר זה לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש.

וּמִכָּאן יֵשׁ הוֹרָאָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. כַּאֲשֶׁר אָנוּ נִתְקָלִים בְּעֵשָׂו הַשּׂוֹנֵא אֶת יַעֲקֹב, אַל לָנוּ לְהִתְפַּעֵל, אֶלָּא לְהַמְשִׁיךְ בְּתֹקֶף לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת, וְלִזְכֹּר שֶׁתַּפְקִידֵנוּ בָּעוֹלָם לַהֲפֹךְ אֶת עֵשָׂו לְטוֹב, לַהֲפֹךְ אֶת הָאוֹיֵב לְאוֹהֵב.

וּכְפִי שֶׁנּוֹכַח הָאָח הַצָּעִיר, שֶׁלֹּא נִתָּן לִיצֹר בֶּגֶד מִבְּלִי שֶׁבִּתְחִלָּה יִגְזְרוּ אֶת הַבַּד קְרָעִים-קְרָעִים, וְרָהִיטִים לֹא יוּכְלוּ לִהְיוֹת אִלּוּלֵא יְנַסְּרוּ, יְקַצְּצוּ וְיַחְתְּכוּ תְּחִלָּה אֶת הָעֵצִים – כָּךְ גַּם בְּחַיָּיו הַפְּרָטִיִּים שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל…

כשהחינוך הוא ללא פשרות ודבק בדרך ישראל סבא, מבלי להביט על קשיי העולם והשפעותיו אזי העולם סביב בטל ומבוטל והדור הבא גדל עם אמונה ושליחות של מסירות נפש.

נְשָׁמָה יוֹצֵאת מִמְּקוֹם כְּבוֹדָהּ שָׁם לְמַעְלָה בִּ”בְאֵר שֶׁבַע”. שָׁם הָיְתָה דְּבוּקָה וַחֲבוּקָה בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם הָיְתָה קְרוֹבָה לְאוֹר הָאֵין סוֹף וְנֶהֱנֵית מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. כְּדֵי לָרֶדֶת לְחָרָן, לַ”חֲרוֹן אַף שֶׁל מָקוֹם” – לָעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן מִמֶּנּוּ!

אנחנו צריכים להיות גם יעקב וגם עשיו. מצד אחד ללכת עם התורה עד הסוף וללא פשרות, כמו יעקב אבינו. איש תם יושב אוהלים שלא נתן לעולם הזה להפריע לו בפיפס. וזה ההתחלה והבסיס של כולנו. מצד שני, כשיוצאים החוצה, צריך לבוא במצב של “יודע ציד”. לצוד ציד ולהפוך אותו ל”מטעמים” כפי שעשה עשיו לאביו יצחק.

כָּל אָדָם נִבְרָא שׁוֹנֶה מֵחֲבֵרוֹ בְּחִיצוֹנִיּוּתוֹ וּבִפְנִימִיּוּתוֹ, אוּלָם הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ לְהִתְאַחֵד וּלְהִתְכַּלֵּל זֶה בָּזֶה. כַּאֲשֶׁר מַכְנִיסִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתוֹרָתוֹ לְחַיֵּינוּ, אָנוּ עוֹלִים מִדַּרְגָּה לְדַרְגָּה עַד לְדַרְגָּה שֶׁלֹּא נִכָּר הַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ, אֶלָּא רַק הָרָצוֹן הַמְּשֻׁתָּף לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

מפרשת חיי שרה לילדים לומדים שרבקה הדליקה נרות שבת בהיותה בת שלוש שנים. ומכאן הוראת הרבי לכל בנות ישראל להתחיל להדליק נרות שבת מגיל 3 שנים.

בפרשת חיי שרה מסופר על קטורה זו הגר. אמנם היה שלב שקטורה חזרה לגילולי בית אביה, אבל מכיוון שספגה מאברהם את האמונה בא-ל אחד, עשתה תשובה וחזרה אליו ואל האמונה בה’.

אֶפְשָׁר וְצָרִיךְ לְחַנֵּךְ כָּל יֶלֶד יְהוּדִי, אַף כְּשֶׁהוּא בְּגִיל אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ שָׁנִים, לִדְרֹשׁ בְּתֹקֶף, וּלְהִתְחַנֵּן בִּדְמָעוֹת מִתּוֹךְ אִכְפַּתִּיּוּת עֲצוּמָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְגַּלֶּה אֵלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁהִתְגַּלָּה לְאַבְרָהָם אָבִינוּ.

הקב”ה היושב בשמים ברא עולם תחתון שאין תחתון למטה ממנו, אבל הוא הקדים רפואה למכה וברא דרך להגיע אליו.

בפרשתנו מספרת התורה על אברהם כי הוא זקן ובא בימים. מדוע ראתה התורה לנכון לחזור על הביטוי בוורסיה אחרת? אנחנו יודעים מה זה זקן, מדוע יש צורך לציין כי הוא גם “בא בימים”? הנחת העבודה היא כי אין מילה מיותרת בתורה ואין חזרות מליציות לצרכים ספרותיים. כל תג ופסיק- הוא שיעור.

הָבָה נֵלֵךְ לִקְרַאת הַגְּאֻלָּה אָז הָבָה נֵלֵךְ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ גַּם בְּרוּחָנִיּוּת, וּנְשַׁפֵּר אֶת מִדּוֹתֵינוּ וְנִחְיֶה בִּקְדֻשָּׁה. נַרְבֶּה בְּלִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, נִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְנִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים וְלִגְמֹל חֲסָדִים. עַד שֶׁנִּתְעַלֶּה יוֹתֵר וְנוּכַל לִכְבֹּשׁ גַּם אֶת אֶרֶץ קֵינִי, קְנִיזִי וְקַדְמוֹנִי, שֶׁבְּרוּחָנִיּוּת הַכַּוָּנָה הִיא לִשְׁלֹשֶׁת הַמֹּחִין: חָכְמָה בִּינָה דַּעַת.

כשאנו מקיימים מצווה כי אנחנו יודעים שיש שכר גדול בעקבותיה או כי ברצוננו להיות “מתוגמלים” בברכה, שפע הצלחה וטוב, אנו בעצם מקיימים את רצון ה’. בחיצוניות זה נראה כאילו הגוף שלנו נהנה מהשפע והברכה שקיבלנו אבל בפנימיות הנשמה נהנית מעצם קיום המצווה, וזה מה שחשוב.

על הפסוק “בשנת שש מאות שנה לחיי נח… נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו”, שנאמר בפרשתנו, נאמר בספר הזוהר (בתרגום חופשי): “במאה השישית לאלף השישי ייפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה, והעולם יתתקן להיכנס אל האלף השביעי”.

בְּפָרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת נֹחַ מֵכִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ אֶת נֹחַ לַמַּבּוּל וּמְצַוֶּה עָלָיו לִבְנוֹת תֵּבָה, וּכְדֵי שֶׁיִּהְיֶה אוֹר בְּתוֹךְ הַתֵּבָה הַשֵּׁם אוֹמֵר לְנֹחַ: “צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה”. “צֹהַר” – יֵשׁ מְפָרְשִׁים “חַלּוֹן”, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים “אֶבֶן טוֹבָה”.

כיצד תהיה העליה לרגל לעתיד לבוא? למה מצות עליה לרגל מן התורה היא דוקא בשלושה רגלים? מה ההבדל המהותי פנימי בין שבת למועד? מה ההבדל בין שמחה לעונג? אילו שינויים יהיו לעתיד לבוא עד שנקיים מצות ראיה בכל שבת וראש חודש? על כך במאמר שלפניכם על פי ההפטרה של שבת ראש חודש.

איננו יכולים להבין את ענין הבריאה. מה שאנחנו כן יכולים להכיל ולהבין הוא מה שחידשה לנו תורת החסידות, עם הפצת עניין ההשגחה הפרטית על ידי הבעל שם טוב, מייסד תורת החסידות. הבעש”ט לימד כי כל דבר בעולם מושגח ומנוהל בכל רגע נתון, מרגע בריאת העולם ועד לשניות אלו ממש, והלאה.

נַתְחִיל לָשִׂים פְּעָמֵינוּ לִקְרַאת עֲבוֹדַת הַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה בְּהַרְגָּשַׁת נִצָּחוֹן. וּכְמוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו נֶאֱמַר “וְיֵלֵךְ יַעֲקֹב לְדַרְכּוֹ” כְּשֶׁהוּא קַל בְּרַגְלָיו, גַּם אָנוּ נֵלֵךְ לְמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתֵנוּ בָּעוֹלָם בְּקַלּוּת וּבְהַצְלָחָה מֻפְלָגָה, וְהָעִקָּר בְּשִׂמְחָה, הַפּוֹרֶצֶת אֶת כָּל הַגְּדָרִים.

בניגוד למלאכים העובדים את ה’ באהבה ויראה טבעיים, הרי שבעלי הנשמות עובדים את ה’ באהבה ויראה שכליים. רק לנשמה יש שכל ובחירה, השגה והכרה, ואף הביטול שלה לה’ נעלה יותר. הקב”ה המפליא לעשות, מוריד את הנשמה לעולם העשיה ומלבישה בגוף, ונותן לה תפקיד חשוב שאף נברא אינו יכול לעשותו – לברר את חומריות העולם הזה וגשמיותו. אין ספק שזהו תפקיד רם משל המלאכים.

הקב”ה נתאווה להיות לו ית’ דירה בתחתונים, הוא נתאווה ליש הנברא והנוצר והנעשה, ליש הגשמי בעולם הזה דוקא. לשם כך לא די בספירות כפי שנכללו בפסוק: “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ”. צריך להמשיך את עשר הספירות בעשרה מאמרות, שרק על ידם נתהוה היש הגשמי. ודוקא בהתהוות היש הגשמי הנברא מ”אין ליש”, יש אפשרות להפוך את ה”יש לאין”, שהיש הנברא ירגיש רק אלוקות.

עֵת הַהַקָּפוֹת הוא הַזְּמַן לְהִזָּכֵר בַּהִתְגַּלּוּת הָאֱלֹקִית שֶׁהָיְתָה בְּמַתַּן תּוֹרָה: “אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי הַשֵּׁם הוּא הָאֱלֹקִים, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ”. לְהִזָּכֵר בָּרְאִיָּה, שֶׁמֵּעֵבֶר לַהֲבָנָה הַשִּׂכְלִית, לָהּ זָכִינוּ בְּמַתַּן תּוֹרָה. בָּרְאִיָּה שֶׁקִּבַּלְנוּ מִלְּמַעְלָה (“אַתָּה הָרְאֵתָ”), בְּלִי שֶׁעָשִׂינוּ מַאֲמָץ (לֹא “אַתָּה רָאִיתָ”).

כמודגש בקריאת התורה של שמחת תורה ש”מתכיפין התחלה להשלמה” – “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ”, את השלימות של שמחת תורה – גומרה של תורה – צריך להמשיך בעבודה בענייני העולם “שמים וארץ וכל צבאם” במשך כל השנה. יעקב מתכונן ללכת לדרכו בכיבוש העולם עם כל הכוחות שצבר בחודש תשרי, כשהוא קל ברגליו ומלא שמחה ובטוח בנצחונו.

שְׁלוֹשָׁה אֵרוּעִים חֲשׁוּבִים נַעֲשׂוּ “בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה” – בְּאֶמְצַע הַיּוֹם כַּאֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירָה בִּמְלוֹא עָצְמָתָהּ. כִּי כָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם לְהוֹדִיעַ כּוֹחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, שֶׁהוּא כָּל יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁבִּרְצוֹנוֹ וְאֵין מִי שֶׁיִּמְחֶה בְּיָדוֹ.

הדביקות בה’ היא דבר נצחי הנדרש בכל עת. הקשר עם הקב”ה דומה לטל, שהוא סימן יפה לעולם, והעולם זקוק לו תמיד, ולעולם אינו נעצר, בדומה לשמש המאירה ומחממת את העולם בכל יום ועל ידה חיים הנבראים. לקשר חיוני ותמידי זה אין תחליף.

בזמן הסתר פנים נראה לנו כאילו דברים קורים מעצמם בלי שליטה. הקב”ה יכול להסתיר הנהגתו במהלכים טבעיים עד שנדמה שאין השגחה פרטית, ח”ו. היתכן?

וּמִכָּאן שֶׁאִם אֶת הַבִּכּוּרִים צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לִירוּשָׁלַיִם וּלְהַנִּיחָם בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, “לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ”, כָּךְ עַם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם הַ”בִּכּוּרִים” שֶׁל הָעוֹלָם, מְקוֹמָם הָאֲמִתִּי הוּא “לִפְנֵי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ”.

לידה, תחיית המתים וירידת גשמים הם עניינים פלאיים, סוג של נס שמפתיע כל פעם מחדש כשאנחנו זוכים לראות זאת, ואין לנו כל יכולת להחליט מתי זה יקרה, אם בכלל.

כמו בירידה צורך עליה, וכמו שהתכלית הפנימית של החטאים היא התשובה, כדי שזדונות ייהפכו לזכויות; כך הקללות הן לצורך הפיכתן לברכה שהרי “הכל הולך אחר החיתום”. נמצא שהברכה היא פנימיות ועצמיות הקללה. הברכה שבקללה היא מיניה וביה (ממנה ובה) ממש, עד שבסופו של דבר יהיה אפשר לומר בפשטות: “אודך הוי’ כי אנפת בי”, כי פשוט וברור שאין רע ואין קללה יורדים מלמעלה!… אין קללות בתורה!… אבינו אב הרחמן הברוך והמבורך מקור הברכות רק מברך אותנו בכל עת ובכל שעה!…

מדוע ניתן שכר כה מופלג על מצווה פשוטה זו, שאין עימה שום מאמץ או דבקות רוחנית? עונה על כך רש”י: “אם מצווה קלה, שאין בה חסרון-כיס, אמרה תורה ‘למען ייטב לך והארכת ימים’ – קל-וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות”.

מפרשת כי תצא למדים שבשביל לנצח את המנגד לקדושה יש להשתמש במוחין ובמידות, ובמיוחד לעורר את מדת הנצח המושרשת בעצם הנפש. ואכן עלינו לזכור תמיד שכל הכוחות שניתנו לנו מיועדים לנצח את המנגד לקדושה, את כוחות הטומאה, ואת כל מה שמעלים ומסתיר על אלוקות. אולם במקום של קדושה אין מלחמה יש רק מנוחה. לכן צריך לברר תמיד מיהו האויב האמיתי.

בשביל מה בכלל צריך נביא? מדוע יש ממוצע בין הקב”ה לבינינו, בני אדם הפשוטים? האם באמת צריך בני אדם ש”יתווכו” בינינו לבין אבינו שבשמיים וייצגו את דבר ה’?

הרבי מסביר: “גלה סודו אל עבדיו הנביאים” – הם רבותינו נשיאינו, החל מהבעש”ט, שאצלם הי’ השראת השכינה ורוח הקודש… וראו אצלם אותות ומופתים בגלוי.

תורת החסידות מלמדת אותנו שגם אם יש מישהו שמקיים את מצוות גמילות חסדים, אין זה פוטר אותי מלקיימה. כי כך היא דרכו של ה’, שגם אם יש כבר מי שעושה פעולה של גמילות חסדים, מידת הקדוש ברוך לעשות זאת בעצמו.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בְּאַרְמוֹנוֹ וְרַק שָׂרָיו וַעֲבָדָיו יְכוֹלִים לִרְאוֹתוֹ וּלְהַקְבִּיל פָּנָיו. וּבְחֹדֶשׁ אֱלוּל הַמֶּלֶךְ יוֹצֵא לִקְרַאת הָעָם וּמוּכָן לְקַבֵּל כָּל אֶחָד וְאֶחָד.

בחודש אלול המלך יוצא לשדה ולכל אחד הרשות והיכולת לבוא להקביל פניו, הכל תלוי ברצון כל איש ואיש. וכשיהודי מראה רצון להקביל את פני המלך, המלך מראה לו פנים שוחקות, ויש לו תענוג מזה, תענוג המתבטא בשחוק, כי שורש השחוק הוא בעצמות התענוג (תענוג עצמי בלתי מורכב), שלמעלה מתענוג הבא על ידי דבר (תענוג המורכב).

“לחיים”, “לחיים ולברכה” – לכל המסובים כאן, ועל ידם לכל בני ישראל בכל מקום שהם, להתברך כולנו כאחד בכל הברכות באופן ד”ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה”, כולל ובמיוחד ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, ועל אחת כמה וכמה הברכה הכי עיקרית – גאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו באופן שכאו”א מראה באצבעו ואומר “ראה”.

איך צריך ללמוד תורה? כמו ילד. כמו דף חלק, כמי שאינו יודע כלום, ואין לו שום דבר מעצמו אלא צימאון לידע ורצון ללמוד ולהבין, כך צריך ללמוד תורה.

כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הָיָה בַּמִּדְבָּר הוּא הָיָה כְּמוֹ תִּינוֹק, וְאָז הַשֵּׁם הוֹרִיד לוֹ אֶת הַמָּן כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל בְּמָעוֹן שֶׁלּוֹ בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ אִמָּא הָאוֹהֶבֶת אֶת הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ.

המן אוכל שמיימי אלוקי, אוכל ניסי, אוכל של אמונה משולחן גבוה – שולחנו של מקום, שאינו חלק מהעולם החומרי הרגיל שלנו. המן הוא בחינת טל – “ותעל שכבת הטל”, הוא “טל תחיה”, שעתיד הקב”ה להחיות בו את המתים. המן שהיה תלוי במשה רבינו, (שלכן נפסק לאחר מותו), הוא המזון שאכל עם ישראל במדבר ועתיד לאכול ממנו לעתיד לבוא.

בדבר מלכות לפרשת עקב מסביר הרבי שליהודי יש כח לעורר את עצמו ולעורר יהודים אחרים, ובעיקר לעורר כביכול את הקב”ה.

כָּל הַגּוֹיִים בְּכָל רַחֲבֵי תֵּבֵל חָשִׁים בְּיִחוּדָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הֵם חָשִׁים שֶׁזּוֹ הָאָרֶץ הַנִּבְחֶרֶת, הֵם חָשִׁים שֶׁהִיא נִבְחֲרָה בִּבְחִירָה אֱלֹקִית יְשִׁירָה מֵעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ. שֶׁלָּכֶן הִיא מֶרְכַּז הָעוֹלָם כְּטַבּוּר בָּאָדָם, וְשֶׁיִּשְׂרָאֵל בָּאֻמּוֹת, כַּלֵּב בָּאֵיבָרִים. עַד כְּדֵי כָּךְ חֲשׁוּבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין מֶלֶךְ שֶׁלֹּא קָנָה לוֹ פַּלְטֵרִין וַאֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – “נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִים”.

לעתיד לבוא יתאחדו שתי המעלות של שני בתי המקדש: קדושה אלוקית גלויה אין סופית, ועולם כלי שיוכל לקלוט קדושה זו, לכן יהיה נצחי.

בְּכָל סִפּוּר בַּתּוֹרָה יֵשׁ הוֹרָאָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּמְיֻחָד עֲבוּרֵנוּ הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, דּוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא. מִכֵּיוָן שֶׁדּוֹרֵנוּ בְּדַרְגָּא נְמוּכָה מְאֹד בְּהַשְׁוָאָה לַדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים, גַּם אָנוּ מִתְפַּלְּלִים מִתְחַנְּנִים וּמְבַקְּשִׁים בְּרָכָה וְהַצְלָחָה, אוּלָם עִם זֹאת אֵינֶנּוּ חֲדֵלִים לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם מַתְּנַת חִנָּם, כִּי אָנוּ שׁוֹאֲפִים לְשֶׁפַע נַעֲלֶה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁאָנוּ מְבַקְּשִׁים.

עַכְשָׁו הַרְבֵּה שָׁנִים אַחֲרֵי מַתַּן תּוֹרָה, אָנוּ מְצַפִּים לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, שֶׁאָז יִתְגַּלֶּה הַשֵּׁם בָּעוֹלָם.

בדבר מלכות לפרשת ואתחנן מסביר הרבי את הכפילות של “נחמו נחמו”, ואומר שפירושו, “נחמה בכפלים”, “על בית ראשון ועל בית שני”.

משה רבינו, ‘רעיא מהימנא’ (הרועה הנאמן) מתחיל בהבנת הרציונאל: הואיל משה באר להם את התורה.. כלומר משה מוסר לעם ישראל את הזכות האלוקית, את המניפסט הכתוב שהובטח עוד מימיו של אברהם אבינו, את הקוד האמוני שבשמו הם יכולים ללכת קדימה והוא התורה.

עַם יִשְׂרָאֵל חָשְׁשׁוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם – אֶרֶץ שַׁקְיָא – הַמְּקַבֶּלֶת אֶת מֵימֶיהָ בְּאֹפֶן יָשָׁר וְטִבְעִי מִן הַנִּילוּס הַמַּשְׁקֶה אוֹתָהּ, וּלְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – אֶרֶץ גְּשָׁמִים – שֵׁם צָרִיךְ לְהַמְתִּין לְחַסְדֵי הַשֵּׁם שֶׁיּוֹרִיד גְּשָׁמִים…

עבודת ה’ בשמחה היא יסוד ועיקר ביהדות, ומודגש בחסידות. ואף ש”משנכנס אב ממעטים בשמחה” לא מבטלים אותה. ולמעלה מזה, ממעטים את העצבות על ידי שמחה.

יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים הַמַּגְבִּילִים וּמֵצֵרִים לָאָדָם. עָלֵינוּ לָצֵאת מֵהַמְּצָרִים וְהַגְּבוּלִים. עָלֵינוּ לִפְרֹץ אֶת הַגְּבוּלוֹת וּלְהִתְקַדֵּם.

מסעי ישראל במדבר אינם עניין היסטורי שחלף, לפי הבעל שם טוב כל חיינו נכללים ונרמזים בכל המ”ב מסעות. מהי תכלית המסעות שיהודי עובר בחייו, ומנין לו כוחות לכך?

המסעות עצמם באים מעולם הקדושה. לו היו בני-ישראל בוחרים בטוב (“ובחרת בחיים”), היו כל המסעות מתקיימים בעולם הקדושה עצמו, עליות מחיל אל חיל.

לְצַעֲרֵנוּ, הַמִּלְחָמָה בִּקְלִפַּת מִדְיָן לֹא נִגְמְרָה וְהִיא נִמְשֶׁכֶת עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עֲדַיִן יֵשׁ שִׂנְאַת חִנָּם. לָכֵן נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם אֶת הַתּוֹרָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם.

בדבר מלכות לפרשת מטות מסעי מדבר הרבי על הקשר ד”חזק חזק ונתחזק” על ספר במדבר, שמסיימים בשבת פרשת מטות-מסעי – לתוכן שלושת השבועות של בין המצרים.

מלחמת מדיין שונה מכל המלחמות האחרות. היא לא נועדה לצורכי כיבוש ארצות, אלא מטרתה הייתה “לתת נקמת ה’ במדיין” שהחטיאו את ישראל.

עָדִיף שֶׁלֹּא לִנְדֹּר נְדָרִים וְלֹא לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעוֹת, אַף שֶׁיֵּשׁ אֶפְשָׁרוּת לְהַתִּיר אֶת הַנֶּדֶר אוֹ לְהָפֵר אוֹתוֹ.

מהסיפור על המלחמה בקליפת מדין בפרשת מטות למדים, מה מפריע ליצירת קשר של אהבה ושלום? מהי קליפת מדין? מה מקורה של שנאת חינם ואיך נוכל לבטלה?

פרשת מטות מסעי – סיפור בנות צלפחד כסיום לספר במדבר. “נשים – עם בפני עצמן”. סוד נפש האשה הוא, שהיא עיקר הבית, וכגפן פוריה סוככת על כל יושבי הבית בענפיה.

פרשת פינחס שמונה בין משפחות ישראל את משפחת הקורחי מלמדת מהו כוחו של הרהור תשובה. אף שמדובר בזיק קטן ואולי חד פעמי של מחשבה על תשובה ועזיבת החטא.

תַּכְלִית בְּרִיאַת הָעוֹלָם לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. דָּבָר הַדּוֹרֵשׁ הַרְבֵּה פְּעֻלּוֹת וְכֻלָּן חֲשׁוּבוֹת עַל כָּל פְּרָטֵיהֶן.

בדבר מלכות פרשת פינחס מסביר הרבי, שבעמדנו קרוב ממש לפני הגאולה – צריך כל אחד ואחד מישראל להתרגל לגאולה ולהציב את עצמו במצב ורגש של גאולה.

דבר תורה לפרשת בלק המוקדש לעילוי נשמתם של הרוגי המלכות: גיל-עד מיכאל ז”ל בן אופיר, יעקב נפתלי ז”ל בן אברהם, ואייל ז”ל בן אורי. ת.נ.צ.ב.ה.

מפרשת בלק למדים שישראל עם מבורך. אך ההשגחה העליונה רצתה גם להפוך את הקללה לברכה. ה’ רצה לשים את ברכותיו בפי בלעם הרשע, כי יש יתרון באור הבא מן החושך.

בשנים שבהם חל י”ז תמוז ביום השבת מודגש בעיקר ה”טוב” שבי”ז תמוז ובג’ השבועות, שלא נרגש החורבן והגלות אלא ההכנה לגאולה, מצד הדגשת ענין הגאולה ביום השבת.

נאמר “זאת חוקת התורה” על מצות פרה אדומה מכיון שהיא כלולה משני הענינים ד”רצוא” ו”שוב” (שריפת הפרה (רצוא), ו-ונתן מים חיים אל כלי (שוב)) כמו כל מצוות התורה.

פרשת קורח מספרת לנו על מטה אהרן. “אהרן” אותיות “נראה” (“באורך נראה אור”) יש בכוחו, להמשיך אורות מלמעלה מעלה עד למטה מטה במהירות גדולה בלי עיכובים.

כל סיפור בתורה הוראה בעבודת ה’. התורה מספרת לנו את הסיפור הנורא על קורח, כדי ללמדנו לקח. ומדגישה התורה, שיש לזכור להישמר, שלא להיות כקורח וכעדתו.

מפרשת קורח למדים שכדי שעבודת הלויים תמשיך את האור האלוקי לעולם הוא על ידי שיתוף פעולה עם עבודת הכהנים, ודוקא כשהם טפלים לכהנים.

בדבר מלכות לפרשת קורח מסביר הרבי, שעל ידי זה שבכל רגע מתהוה כל נברא מחדש בדבר ה’, מגלים בכל רגע מחדש את כבודו של הקב”ה.

פרשת שלח לילדים – כָּל כַּוָּנַת הַמְּרַגְּלִים הָיְתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם! אוּלָם הֵם טָעוּ כִּי לֹא הֵבִינוּ אֶת הָעֵרֶךְ שֶׁל מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁדַּוְקָא הֵן מַמְשִׁיכוֹת אֶת הָאוֹר הָאֱלֹקִי.

בפרשת שלח מסופר על המרגלים ששלח משה, ללמדנו שעל כל יהודי לתור את ארץ כנען שבנפשו, שמידותיו יהיו לה’. ובעיקר לבושי נפשו, מחשבה דיבור ומעשה, שזהו כיבוש יריחו.

בשם הפרשה “שלח” מלשון “שליחות” אנו למדים שאנו השליחים של משה רבינו! לכן אסור שיהיו לנו נגיעות אישיות בשליחות.

תורה ירדה לעולם באופן של “שלח” ולכן שייכת לכל מקום ולכל זמן, וכל אחד יכול לזכות בה. וכמוה כל יהודי בכל מקום שנמצא ובכל זמן הוא הוא שליח הקב”ה לעשות רצונו.

המרגלים התרים את הארץ רואים שארץ ישראל – “ארץ זבת חלב ודבש” – “טובה הארץ מאד מאד” והיא מבורכת בפירות טובים וגדולים. ובכל זאת, אינם רוצים להיכנס לארץ. מה טעם?…

בפרשת השבוע בהעלותך מדובר על אהרון הכהן המדליק את הנרות, דרגה שלמעלה מאברהם אבינו. בעוד אברהם אבינו בחינת “אהבת עולם”, אהרן בחינת אהבה שלמעלה מעולם. כי לאחר מתן תורה נתבטלה הגזירה שעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה.

מפרשת בהעלותך למדים שכל יהודי עובד את ה’ במשכן הרוחני שבלבו פנימה דוגמת כוהן. “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” – בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד. ועבודתו כוללת גם את העלאת הנרות והטבתן – העלאת והטבת נשמות ישראל.

מהפסוק בפרשת בהעלותך “בהעלותך את הנרות, ומהפסוק בהפטרה “ראיתי והנה מנורת זהב כולה… זה דבר ה’ אל זרובבל”. למדים שהמנורה היא “דבר ה'”, ו”דבר ה'” הוא מקור נשמות ישראל, וכללות נשמות ישראל הנקראים מנורה “נזרעו” בבבל, היינו בגלות!, ואין זאת אלא ירידה צורך עליה.

פרשת השבוע בהעלותך מדברת על השראת השכינה בהדלקת הנרות מבהירה לנו מהי החשיבות הגדולה כל כך של הדלקת המנורה עד שהיא למעלה מן הקרבנות, הרי “רזא דקורבנא עולה עד רזא דאין סוף”?… הדלקת הנרות קיימת בכל זמן ובכל מקום לנצח ואפילו בגשמיות.

כָּל יְהוּדִי יָכוֹל וְצָרִיךְ לְהַעֲלוֹת אֶת הַנֵּרוֹת וּלְהֵיטִיב אוֹתָם. הוּא צָרִיךְ לְהַדְלִיק אֶת נֵר הַנְּשָׁמָה, עַד שֶׁתָּאִיר לְמֵרָחוֹק עַל יְדֵי לִמּוּד תּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹת, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: “נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר”. הוּא צָרִיךְ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר הַפְּרָטִי שֶׁלּוֹ (נִשְׁמָתוֹ הוּא), וְאֶת נֵרוֹת יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל (נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל).

התוכן ד”בהעלותך את הנרות” – “עד שתהא שלהבת עולה מאלי'” – הוא, שעבודת היהודי צריכה להיות באופן שהוא מדליק ומאיר את עצמו וחלקו בעולם וכל העולם ב”נר מצוה ותורה אור”

בכל נשמה פרטית ישנם כל ז’ המדות שכנגדם הם ז’ אופני העבודה דשבעת המדות, היינו, שבכל נר (“נר ה’ נשמת אדם”) ישנם בפרטיות “שבעת הנרות”.

כָּל יְהוּדִי יָכוֹל גַּם לְבָרֵךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּבִרְכַּת כֹּהֵן, מֵאַחַר שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁנִּתְבָּרֵךְ עַל יְדֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא “וֶהְיֵה בְּרָכָה”, הוֹרִישׁ לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֶת כֹּחַ הַבְּרָכָה. לָכֵן כָּל יוֹם אָנוּ פּוֹתְחִים בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים מִיָּד לְאַחַר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה בְּבִרְכוֹת הַשַּׁחַר.

טל תורה שהחיה את נשמות ישראל במעמד הר סיני ועתיד להחיות את המתים, ניתן גם עכשיו לכל לומד תורה ומחייהו. עד שהתורה חודרת בכל מציאותו, בכל דרכיו ובכל מעשיו.

פרשת נשא עוסקת בפרשת סוטה. ישראל הם בבחינת אשתו של הקב”ה ואפילו בזמן הגלות. כי עם ישראל מעולם לא היו מגורשים, כי אי אפשר להחליף אותם בשום עם אחר.

פרשת השבוע נשא, משמעה התנשאות. עם ישראל הלך במדבר 40 שנה, כדי להפוך מדבר שמם מקור הקליפות והטומאה ללא השפעה של חסד, כדי לשבור את הקליפות ולהשפיע חסד מצד הקדושה.

ברכת כהנים שבפרשת נשא שייכת לכל ישראל בהיותם “ממלכת כהנים וגוי קדוש”, ולא סתם כהנים אלא “כהנים גדולים”, לכן כל יהודי פותח את היום בברכת כהנים כבר בברכות השחר.

היחידה שבנפש קשורה עם יחידו של עולם – “יחידה ליחדך”. ניצוץ קטן בחינת אלוקות התלבש בניצוץ נברא הנקרא “יחידה”. על כן גילוי היחידה שבנפש הוא גילוי אלוקות והתאחדות עמו, כי עצם הנפש קשור ומאוחד בתכלית עם עצמות ה’ ית’ לעולם. וכמו עצמות ה’, גם עצם הנפש בלתי משתנה ואינו נתפס, אך הוא הנותן לאדם את הכח ואת התוקף עד למסירות נפש.

על פי פנימיות התורה, כאשר מונים את עם ישראל, הם מקבלים מעמד של שוים – הגדול שבגדולים שוה לפחות שבפחותים. עם ישראל הופכים לשוים במעלתם ובחשיבותם מבחינת נקודת היהדות שבהם. ואכן, אין הבדל בין יהודי למשנהו בנקודת היהדות הפנימית העצמית שבהם, ונקודת היהדות כשלעצמה נעלית מגילוי, לכן הקב”ה מורה למנות את עם ישראל.

כְּדַאי שֶׁנִּזְכֹּר תָּמִיד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָנוּ בְּכָל שָׁעָה מִתּוֹךְ חִבָּה יְתֵרָה, וְהוּא מְצַפֶּה מֵאִתָּנוּ שֶׁנָּשִׁיב לוֹ אַהֲבָה תַּחַת אַהֲבָה, וְנַעֲבֹד אוֹתוֹ בְּיִרְאָה. לָכֵן נַעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ בָּעוֹלָם בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה כְּעוֹמְדִים לִפְנֵי מֶלֶךְ, וְנַרְבֶּה בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים וְתָמִיד נִשָּׂא עֵינֵינוּ לַמָּרוֹם בִּתְפִלָּה בְּכַוָּנָה. וְהַלְוַאי שֶׁעוֹד קֹדֶם חַג הַשָּׁבוּעוֹת נִזְכֶּה לְהִתְאַחֵד עִם הַשֵּׁם וּלְהִתכַּלֵּל בּוֹ כְּמוֹ בְּמַעֲמַד הַר סִינַי.

בטבע בני אדם: כאשר אדם אינו מרגיש את הכוונה והתכלית בחייו (ש”אני נבראתי לשמש את קוני” ), אינו יכול להיות במנוחה והתיישבות אמיתית.

פרשת השבוע בהר עוסקת בכללות עבודת האדם ללמדנו מהי תכליתה. התכלית היא “ושבתה הארץ שבת לה'”. מעשינו ועבודתנו מכינים אותנו “ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים”. לאחרי ששת אלפים של עבודה נגיע באלף השביעי למנוחה לחיי העולמים.

הקשר בין כנסת ישראל להקב”ה דומה לקשר בין אשה לבעלה. וכמו אשה הסופרת שבעה נקיים וטובלת במקוה, ורק אחרי כך יכולה להתייחד עם בעלה עד “והיו לבשר אחד” – כך כנסת ישראל מתכוננת לגילוי ה’ במתן תורה, וסופרת (דוגמת “וספרה לה”) ספירת העומר – ספירת “שבעה נקיים”…

פרשתנו פרשת בהר כוללת את הברכה “ואולך אתכם קוממיות”, ומכאן שמפתחות הגאולה האמיתית והשלימה בידינו.

מפרשות בהר בחוקותי למדים שהתבטלות אמיתית אינה סתירה להתנשאות ולתוקף של קדושה, שאין זו התנשאות של מציאות האדם אלא של אלוקות. יהודי הוא בבחינת “עבד מלך מלך”, אין לו מציאות משלו אלא מציאות המלך.

מפרשת בחוקותי למדים שלא די בקיום תורה ומצוות באופן של “מצות אנשים מלומדה”, יש לקיימן באהבה. אמנם טבעי הדבר שאדם יאהב את אלוקיו – מקור חיותו, שהוא חייו ממש, אלא שהנפש הבהמית אינה מבינה ואינה מרגישה את זה, ועלינו מוטלת העבודה ללמד אותה ולעזור לה להרגיש אלוקות.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ סוֹפְרִים אֶת סְפִירַת הָעֹמֶר אָנוּ מִתְכַּוְּנִים לְתַקֵּן אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת: חֶסֶד גְּבוּרָה תִּפְאֶרֶת נֶצַח הוֹד יְסוֹד מַלְכוּת. לְשֵׁם כָּךְ, אֵין אָנוּ מִסְתַּפְּקִים בְּשִׁבְעָה יָמִים, אֶלָּא בְּשִׁבְעָה שָׁבוּעוֹת – שֶׁבַע כָּפוּל שֶׁבַע. בְּשֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת אָנוּ מְבָרְרִים אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית, כַּאֲשֶׁר כָּל מִדָּה וּמִדָּה כְּלוּלָה מִשֶּׁבַע. עַד שֶׁבְּסִיּוּם הַסְּפִירָה נִשְׁלָלִים כָּל הָעִנְיָנִים הַבִּלְתִּי רְצוּיִים.

הרב יוסי גינזבורג מלמד דבר מלכות לפרשת בהר בחוקותי בישיבת תומכי תמימים ברמת אביב, במסגרת לימודי יהדות קבלה, ולימוד תורתו של משיח כהכנה לגאולה.

בְּסִיּוּם שֵׁשֶׁת אַלְפֵי שְׁנוֹת עֲשִׂיָּה נַגִּיעַ לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים, שֶׁאָז יִהְיֶה שְׁלֵמוּת הַתַּעֲנוּג, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי. וְכָל הַהֶסְתֵּר וְהַהֶעְלֵם הוּא רַק בִּשְׁבִיל הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּנוּ לְגַלּוֹת אֶת הַשֵּׁם בָּעוֹלָם, וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִסְתַּיְּמָה הָעֲבוֹדָה, עָלֵינוּ לָחוּשׁ וְלִחְיוֹת אֶת תַּכְלִית הָעֲבוֹדָה, וְגַם מֵהָעֲבוֹדָה עַצְמָהּ אָנוּ צְרִיכִים לְהִתְעַנֵּג.

בדבר מלכות לפרשת אמור מסביר הרבי שבעבודה דהפיכת הגלות לגאולה ישנם שלשה ענינים: גילוי אלקות בתוך ובערך לעולם. גילוי אלקות שלמעלה מעולם שיש לו איזה ערך ויחס לעולם. וגילוי אלקות שלמעלה לגמרי מעולם.

פרשת אמור – ביאור הרב יוסי גינזבורג לדבר מלכות, בו הוא מסביר את מהות עניין הגאולה.

פרשת אמור מדברת על ספירת העומר. כשעם ישראל יצאו ממצרים נגלה עליהם מלך מלכי המלכים, לכן יצאו “ביד רמה” הן הנפש האלוקית והן הנפש הבהמית ו”ברכוש גדול” הן חלקו בעולם, אך לאחר הגילוי, הרע שבחלל השמאלי שבלב נשאר בתוקפו. לכן היה צורך בעבודה מיוחדת עם הנפש הבהמית. זוהי עבודת ספירת העומר.

פרשת אמור קוראים סמוך לל”ג בעומר. שני דברים מיוחדים קרו בל”ג בעומר: יום הסתלקות רשב”י ויום של חיות תלמידי ר’ עקיבא. אמנם רשב”י אחד מחמשת תלמידי ר’ עקיבא האחרונים שנותרו בחיים, שהם העמידו תורה, לכן יש מקום לשמחה, אולם איך זה מתחבר לשמחה על הסתלקותו של רשב”י?…

פרשת השבוע “אמור” עוסקת במצות קידוש ה’. הנבראים – מלאכים ונשמות – מתפעלים מהקדוש ברוך הוא המופלא הטמיר והנעלם, ומביעים את התפעלותם ואהבתם לה’ כל אחד לפי רמת השגתו.

בשבתות שאחרי פסח כולל שבת פרשת אחרי קדושים קוראים פרקי אבות, ופותחים בפסוק: “כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא”. משמע, כל ישראל יזכו לחיי העולם הבא. מדוע? כי כולם מקיימים מצוות, עד שאפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון.

פרשת אחרי קדושים קוראים בימי בימי ספירת העומר – המקשרים את חג הפסח עם חג השבועות, חג מתן תורה, ומסמלים את הגעגועים וההכנה למתן תורה ולבית המקדש ובהם עבודת בירור שבע המידות הוא בהדגשה יתירה.

פרשת אחרי עוסקת ביום כיפור שתפקידו לטהר את הנשמה. שהרי נשמה, ששורשה באור אין סוף ב”ה שלמעלה משם הוי’, ששורשה בעצמות שלמעלה מכל שמות וגילויים, ירדה פלאים… ובדרך לא דרך צריכה להימשך ולעלות חזרה לשורשה…

פרשת קדושים שבת מברכים של חודש אייר. יהודי מתייחס להנהגות הטבע באופן שלמעלה מן הטבע, לכן הוא רואה גם את עניין מולד וחידוש הלבנה הטבעי כדבר שלמעלה מן הטבע, ומכריז: “מי שעשה ניסים לאבותינו”… ואף הקב”ה מתנהג עם בניו באופן של מידה כנגד מידה, ועושה להם ניסים שלמעלה מן הטבע.

פרשת קדושים עוסקת במצות “ואהבת לרעך כמוך”. כדי לקיים מצוה זו צריך להבין שכל נשמות ישראל מצד שורשם הן עצם אחד, חלק אלוקה ממעל ממש. לכן הם מאוחדים בעצם. ורק צריך להגביר את הנפש על הגוף בביטול ה”אני” של הגוף והנפש הבהמית.

יְהוּדִי בִּהְיוֹתוֹ חֵלֶק אֱלוֹקָה מִמַּעַל מַמָּשׁ מַאֲמִין בְּהַשֵּׁם, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה הִיא נֵס תְּמִידִי, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מִתְבּוֹנֵן הוּא אוֹמֵר: זֶה לֹא טֶבַע, זֶה אֱלֹקוּת. וּבִמְיֻחָד כַּאֲשֶׁר הוּא רוֹאֶה נֵס גָּלוּי, הוּא מִתְפַּעֵל עַל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּחֶלְקוֹ.

מהו הקשר בין יולדת למצורע? הרבי גילה לנו סוד גדול שכל יהודי הוא פרט בשכינה, האשה של הקב”ה, שחובתה להתעורר מלמטה (“תזריע”) ולהיות יולדת “זכר”, כי על ידי לימוד תורת המצורע, תורתו של משיח, בא המשיח והגאולה שאין אחריה גלות.

פרשת תזריע עוסקת במצות מילה שמעלתה עליונה על מצות התשובה אף שעניינם אחד. מצות התשובה היא מצוה רוחנית כי “עיקר התשובה בלב”, בעוד שהמילה היא מצוה גשמית, ודוקא משום שהיא נמשכת למטה בגשמיות מעלתה גדולה יותר.

מפרשת החודש העוסקת בחודש ניסן למדים שהכוונה והתכלית של בריאת העולם בתשרי במדידה והגבלה היא, שיהיה בעולם הגילוי של ניסן שלמעלה מהגבלה.

בפרשות תזריע ומצורע נרמזים ענייני גאולה. כנסת ישראל משולה לאשה של הקב”ה – והקב”ה משבח את רעייתו. גם המצורע קשור בגאולה!… זהו שמו של משיח בזמן הגלות.

בשבת אנו זוכים להמשכת תענוג העליון מעולם האצילות. אך “מילה שניתנה בשמיני” היא בדרגה הרבה יותר גבוהה מעולם האצילות. שמיני הוא “יסוד א”ק”, כתר עליון, רעוא דכל רעוין.

מפרשת החודש הקשור בחודש ניסן למדים שנס וטבע הם אותו עניין ובאים מאותו מקור. כל חידוש טבעי בפעם הראשונה הוא נס, וכשהוא נעשה תמידי ומתרגלים אליו, הוא יוצא מכלל נס והופך לטבע. ידיעת ה’ היא מהתבוננות בגדולת ה’ הן בהנהגה טבעית והן בהנהגה ניסית.

לְמַעֲשֶׂה, נֵס וְטֶבַע הֵם עִנְיָן אֶחָד וְנוֹבְעִים מֵאוֹתוֹ מָקוֹר. כָּל חִדּוּשׁ בַּטֶּבַע בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הוּא נָס, וְרַק מֵאַחַר שֶׁהִתְרַגַּלְנוּ אֵלָיו יָצָא מִכְּלַל נֵס וְהָפַךְ לְטֶבַע, וְאָכֵן נֵס תְּמִידִי אֵינוֹ נֶחְשָׁב לְנֵס אֶלָּא לְטֶבַע. אוּלָם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן נַעֲשָׂה חִדּוּשׁ שֶׁהַבּוֹרֵא שֶׁמֵּעַל הַטֶּבַע הִתְגַּלָּה בַּטֶּבַע בְּאֹפֶן נִסִּי.

פרשת שמיני – הרב יוסי גינזבורג מסביר את דבר מלכות, טעימה מתורתו של משיח כהכנה לגאולה.

התורה היא נצחית ושייכת לכל זמן ולכל מקום, לכן עניין הקניגיא של הלויתן ושור הבר קשור לעבודת כל איש ישראל גם בימינו. ללויתן ולשור הבר יש גם משמעות רוחנית, הרומזת לשתי דרכים בעבודת ה’ – לשני מיני צדיקים. בסופו של דבר, הקב”ה יראה לצדיקים לעתיד לבוא, שכללות עבודת כל אחד משניהם טובה כאחת.

לֶעָתִיד לָבוֹא הַלִּוְיָתָן בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם שׁוֹר הַבָּר יִשְׁחַט אֶת שׁוֹר הַבָּר בִּסְנַפִּירָיו. אֵין “וְשָׁחַט” אֶלָּא “וּמָשַׁךְ”, שֶׁבֶּאֱמֶת כַּוָּנַת הַשְּׁחִיטָה תִּהְיֶה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ, עַד שֶׁיַּעֲלֶה מַעְלָה מַעְלָה מֵהֵיכָל לְהֵיכָל, עַד לְמָקוֹם שֶׁיְּקַבֵּל כּוֹחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה מִכּוֹחוֹ. וּמִצַּד שֵׁנִי, שׁוֹר הַבָּר יִדְקֹר אֶת הַלִּוְיָתָן בְּקַרְנָיו וְיַעֲלֶה אוֹתוֹ לְדַרְגָּה נַעֲלֵית יוֹתֵר, וְאַף הוּא יְקַבֵּל מִן הַשּׁוֹר אֶת הַיְּכֹלֶת לְקִיּוּם מִצְוַת “וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ”.

הבעל שם טוב מייסד תורת החסידות גילה לנו בהדגשה יתירה ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, שהבורא משגיח היא על כל הנבראים, אף על מין הצומח והדומם ועל כל פרטיהם ופרטי פרטיהם ובכל רגע ממש, שהרי השגחה פרטית של הבורא קשורה בעצם קיום העולם וחיותו בכל רגע. ומכיון שהנבראים כולם מתהווים על ידי הבורא בכל רגע מחדש, פשיטא שהם פרטים בידיעתו ובהשגחתו.

רק ביום השמיני למילואים, ראש חודש ניסן, יום הקמת המשכן, עם ישראל זוכה לראות את כבוד ה’ עין בעין – “וירא כבוד ה’ אל כל העם, ותצא אש מלפני ה’…”, עם ישראל מגיע לדרגה גבוהה שאין גבוהה ממנה, עד שערבה שמחתם ושבחו לה’ – “וירא כל העם וירונו ויפלו על פניהם”. מהי מעלתו של השמיני על השביעי?

ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף היה גילוי מלך מלכי המלכים, גילוי העצמות, הקב”ה פסח ודילג על הפרסאות והמסכים – “ופסח הוי’ מעל הפתח”. אבל רק על ידי ה”פתח”, רק על ידי ספירת המלכות (הנקראת “לילה”), הקב”ה בקע את הפרסה שבין אצילות לבריאה יצירה עשיה. לכן יציאת מצרים נמשלה לנר. אבל אנו מצפים לבקיעת הנהר – לגילוי העצמות באופן ש”לא יכנף עוד מוריך” בגלוי לגמרי, עד לבקיעת הפרסה שבין אצילות לעולמות שלמעלה מאצילות. (ובפרטיות לבקיעת הפרסה שבין חכמה לבינה).

הרבה גויים יש בעולם ולעתיד לבוא יתעלו ממדרגתם – “כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה’, לעובדו שכם אחד” – כולם יהיו עובדי ה’. אולם עמלק “אחריתו עדי אובד”. מיהו עמלק זה שמצוה לזכור מעשיו ומצוה למחותו? וכי הקב”ה בורא בריה או עם בעולם כדי להאבידם?…

כשמבטלים את “מצרים” ומעבירים אותה מן העולם אזי נגאלים, וכשתושלם המלחמה ברע על ידי הקב”ה, (כפי שהבטיחנו שיעביר את רוח הטומאה מן הארץ), אז תהיה גאולה נצחית של עם ישראל ושל העולם כולו, אז ייהפך החושך לאור (“אתהפכא חשוכא לנהורא”) ו”לילה כיום יאיר”. ונגיע לשלימות הכוונה העליונה לעשות לה’ יתברך דירה בתחתונים, אף בתחתון שאין למטה הימנו, אף בארץ מצרים “ערוות הארץ”.

כשם שהקב”ה צמצם עצמו בין בדי הארון להשראת השכינה, כך הקב”ה מצמצם את עצמו לשכון בנפשו של כל אחד מישראל. וכמו שהקב”ה בכבודו ובעצמו קרא למשה, כך קורא הקב”ה לכל אחד ואחד מישראל בשוה. במיוחד שבכל אחד מישראל יש מבחינת משה, בחינת הדעת הממשיך את בחינת יחוד אור אין סוף למטה, עד שהוא שורה ומתגלה בנפש האדם.

ילד יהודי מעצם היותו יהודי, הוא קשור לתורה. ולא עוד אלא שהתורה ניתנה לו בירושה – “מורשה קהילת יעקב”, והרי גם תינוק בן יומו יורש הכל וקשור למושגי התורה. אם כן, ילד קטן לפני הגיעו לחינוך, אף שאין לו עבודה של תורה ומצוות, ניכרת בו מעלתו העמוקה, שהאהבה הפנימית והעצמית שבין ה’ לישראל גלויה בו ביותר. לכן “יבואו טהורין ויתעסקו בטהורין”. לכן תינוקות של בית רבן מתחילים את לימוד התורה בתורת כהנים ובזכותם העולם עומד.

כשבניית המשכן מגיעה לסיומה ולתכליתה – כבוד ה’ ממלא את המשכן! “כבוד ה'” הוא אור אין סוף ממקום עליון ונורא מאד, בחינת אור אין סוף הסובב כל עלמין שנמשך ושורה במשכן, בחינה שאין לבני אדם בה שום השגה ושום תפיסא, אלא בחינת “חושך” – “ישת חושך סתרו”. “אנת חכים ולא בחכמה ידיעא”, וכשם שאין תפיסא בה’ ית’, כך אין תפיסא בחכמתו. לשם אפילו משה רבינו אינו יכול להיכנס… אז “ויקרא אל משה”…

קרבת יהודי לה’ צריכה להיות נצחית דוגמת מלח שקיים לעולם, לכן מצווים אנו במצות עשה “וכל קרבן מנחתך במלח תמלח”, ובמצות לא תעשה “ולא תשבית מלח ברית אלוקיך מעל מנחתך”. שעל ידי המלחת הקורבן נוצרת בינינו לבין הקב”ה כריתת “ברית מלח עולם”. אין דבר המסמל יצירת קשר בל יינתק יותר ממלח – “מלח שאינו מסריח לעולם”.

פָּרָשָׁתֵנוּ פָּרָשַׁת וַיִּקְרָא פּוֹתַחַת בַּמִּלִּים: “וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה” – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ קוֹרֵא לְמֹשֶׁה כְּמוֹ אַבָּא הַקּוֹרֵא לִבְנוֹ. קְרִיאַת חִבָּה, מִתּוֹךְ הִתְקַשְּׁרוּת פְּנִימִית שֶׁל אַהֲבָה. וּכְמוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פָּנָה לְמֹשֶׁה בְּחִבָּה יְתֵרָה, כָּךְ הוּא פּוֹנֶה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כִּי בְּכָל יְהוּדִי יֵשׁ נִיצוֹץ מִ”בְּחִינַת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ”.

מפרשת שקלים למדים על מעלת מצות הצדקה ששקולה כנגד כל המצוות ומקרבת את הגאולה. שאין מצוה שנפש החיונית מתלבשת בה כל כך כבמצות הצדקה. שהרי יהודי מקבל מעותיו מיגיע כפיו ויכול לקנות בהם את חיי נפשו, ובכל זאת הוא נותנם לה’ ועל ידי כך מעלה את כל נפשו החיונית לה’.

בפרשת ויקהל לְפָנֵינוּ שְׁנֵי אָמָּנִים מִשְּׁנֵי קְצוֹת הָעָם, בְּצַלְאֵל מִשֵּׁבֶט מְיֻחָס וּמִמִּשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת וְאָהֳלִיאָב מִשֵּׁבֶט דָּן מִבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת הַפָּחוּת שֶׁבַּשְּׁבָטִים, וּבִשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד בָּחַר הַשֵּׁם לַעֲסֹק בַּדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר – עֲשִׂיַּת הַמִּשְׁכָּן, וּמִכָּאן אָנוּ לְמֵדִים שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן שָׁוִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

פרשת ויקהל מספרת על בצלאל שה’ מילא אותו רוח אלוקים בחכמה ולחשוב מחשבות… חכמת בצלאל גדולה משל אהליאב, אך לעניין הוראת המלאכה הם שוים. שני חכמי לב אלה משני קצוות העם זוכים לעסוק במלאכת המשכן. ללמדנו, שגדול וקטן שוים לפני הקב”ה – “ולא ניכר שוע לפני דל”.

בדבר מלכות לפרשת ויקהל מסביר הרבי שההוראה למעשה בפועל מפ’ שקלים: שיש להוסיף בנתינת הצדקה, שהרי בצדקה יש כמה דרגות: מעשר, חומש, “כל אשר לאיש יתן בעד נפשו”.

חודש אדר ראשון מהוה הכנה לאדר שני – ו”מיסמך גאולה לגאולה” , גאולת פורים (באדר שני) לגאולת פסח בחודש ניסן, חודש הגאולה – שתבוא תיכף ומיד ממש הגאולה האמיתית והשלימה, ובדרך ממילא יהיו חודש אדר שני וחודש ניסן חדשי הגאולה, באופן ד”מיסמך גאולה לגאולה”.

כל יהודי יודע שעבודה זרה אין בה ממש. יהודי יודע שאין עובדים לעץ ואבן ואינו מחשיב כלל עבודה זרה, וגם כשהוא חוטא הוא מחובר לקב”ה, שהרי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, ואינו יכול להינתק מה’ כלל לעולם אפילו כשהוא חוטא – גם בשעת החטא היתה באמנה אתו יתברך. ומה שאמרו עם ישראל: “אלה אלוקיך ישראל” הוא רק כי נכנס בהם רוח שטות, שבגלל זה נבעו דיבורים אלה.

נקודת פרשת השבוע היא “כי תשא את ראש בני ישראל”. יש הוראה בעבודת ה’ שיהודי יעבוד את קונו בנשיאת ראש, דוגמת נס חג הפורים, שבו כל שרי המדינות מנשאים את היהודים. אמנם תחילת העבודה היא בבחינת מיעוט וקטנות, מצב ירוד ותחתון, אך בסיום ושלימות העבודה, מתעלים למצב גבוה ועליון. ואם בתחילה “והיה ראשיתך מצער” הרי ש”ואחריתך ישגה מאד”.

מהו מעשה הקטורת ומהו יחודו? במה שונה הוא משאר הקרבנות שבבית המקדש? במה זכתה הקטורת להיות יקרה וחביבה לפני הקב”ה יותר מכל העבודות והרצונות שבעולם? למה חשוב כל כך בימינו כשאין בית המקדש לומר פרשת פיטום הקטורת פעמיים ביום?

זָכִינוּ לְרוֹעֶה נֶאֱמָן שֶׁאוֹהֵב אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, וְאֵינוֹ מִתְפַּתֶּה לַזְּכוּת שֶׁנּוֹפֶלֶת בְּחֶלְקוֹ לִהְיוֹת אָב לְאֻמָּה חֲדָשָׁה. בִּמְקוֹם זֶה הוּא מְלַמֵּד זְכוּת עַל יִשְׂרָאֵל וְאֵינוֹ מַרְפֶּה עַד שֶׁמַּצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכְּלָיָה.

פרשת תצוה סמוכה לחג הפורים. כידוע, כשנגאלו ישראל מהמן הרשע, תיקנו את יום טוב של פורים, יום שבו עורכים סעודה גשמית באכילה ושתיה עד כדי “לבסומי… עד דלא ידע”, שאז מונח אצל יהודי מצד מהותו שמעל השכל (“לא ידע”) ש”ארור המן” ו”ברוך מרדכי”.

משה רבינו מגלה את בחינת ה”מאור” שבישראל את “עצם הנשמה”, בעיקר על ידי ההתפשטות שלו בזמן הגלות. משה רבינו הרועה הנאמן ורועי ישראל שבכל דור מפרנסים את האמונה, ומקשרים את ישראל עם “אור אין סוף”. הם מחזקים אותנו שנעמוד במסירות נפש בקיום התורה והמצוות, ומשפיעים בנו דעת באלוקות, שהאמונה לא תהיה רק מצד הגילויים, אלא מצד עצם הנשמה. כך שהאמונה מתעוררת בפנימיות עד למסירות נפש.

למי שחושב שסיפור המגילה ארע בעבר, אומר הבעל שם טוב: “הקורא את המגילה למפרע לא יצא”… בכל דבר צריך את ההתחזקות בהתקשרות לקב”ה על ידי לימוד תורה וקיום מצוות, ורק אחרי זה יש לחפש את ההצלה בלבוש טבעי, וכשנוהגים כך הרי שההצלה הנסית שמעל הטבע נאחזת בכל לבוש טבעי שייעשה.

מדוע זכתה מצות זכירת מעשה עמלק להתייחסות מיוחדת? מיהו אותו “עמלק” שאת זכרו אנו חייבים למחות, והרי בימינו אין ביכולתנו באמת לנקום נקמת עמלק ולהילחם בהם, כי עדיין לא הגענו למצב שכל ישראל על אדמתם (“בהניח ה’ לך מכל אויביך”), וגם יש קושי לאתר את עמלק, מאחר שסנחריב בלבל כל האומות ועירבם זה בזה. אז למה יש קריאה מיוחדת למצוה שאין באפשרותנו לקיימה?…

בבואנו משבעה באדר שחל בפרשת תצוה, שבשניהם מודגשת התגברות מזלם של ישראל, החוזק והתוקף דעצם הנשמה (“ואתה”) כפי שנמשך ומתגלה בעבודתם ופעולתם בעניני העולם (לא מס”נ ויציאה מהעולם ח”ו וח”ו, אלא נשמות בגופים לאורך ימים ושנים בריאות וטובות), יש להוסיף ביתר שאת וביתר עוז, ובתגבורת החיות, בכל מעשינו ועבודתינו בלימוד התורה וקיום המצוות, כולל ובמיוחד בהפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, כדי להביא בפועל ובגילוי את הגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו, שאז תהי’ שלימות ההתגלות דהעצם דישראל, ישראל וקוב”ה כולא חד , בכל העולם כולו, שנעשה דירה לו ית’ בתחתונים.

פרשת תרומה עוסקת במשכן. נִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס “אוֹר אֵין סוֹף” בְּמָקוֹם גַּשְׁמִי מֻגְבָּל וְקָטָן כָּל כָּךְ?… – “הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹקִים עַל הָאָרֶץ”, הֲרֵי “הוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ”?

פרשת תרומה העוסקת במשכן, בו מתגלה עצמות ה’ ית’, שאינו מוגבל בזמן ומקום, מתקשרת גם למשה רבינו שנולד ומת בז’ באדר, שזכותו הגדולה בהורדת השכינה לעולם.

לכל אחד ואחד מישראל אנשים נשים וטף יש הציווי והכח לעשות את המשכן לה’, שצריך להיות “לשמי” – כי ע”י מתן תורה נעשה יהודי למציאות חדשה, מציאות כזו שבהיותה נשמה בגוף למטה, ומבלי הבט על דרגתו בעבודה (אפילו אם היא שלא לשמה), הרי ה”תוך” והפנימיות שלו הוא “לשמה”, לשם ה’, מבלי שום טעם וענין אחר, “לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהוא אמת”. ולכן יש בכחו לפעול שגם מציאות העולם (תחתונים) תוכל להעשות קדושה (עליונים), עד – “דירה לו יתברך בתחתונים” , משכן ומקדש לה’, עליו אומר הקב”ה “ושכנתי בתוכם”.

מפרשת תרומה למדים, שכוחו ותפקידו של יהודי, העושה עבודתו כאן למטה בהתבוננות עמוקה בקריאת שמע, ומוכן למסור נפשו ב”אחד” וב”ואהבת”… מבין שהוי’ אחד ואין עוד, ורוצה להתכלל בו.

פרשת תרומה עוסקת במשכן. במקדש מאיר שם הוי’ ממש בדוגמת הארת זיו השכינה בגן עדן. וכמו בגן עדן גם במקדש יש השגת מהות אלוקות. שלכן במקדש יש מצות ראיה – “כשם שבא לראות בא ליראות”.

פרשת תרומה עוסקת בבניית המשכן. אמנם אי אפשר להגדיר את הקב”ה על ידי הגבלות של “מקום”, ואף לא על ידי הגבלות של “למעלה מן המקום”; שגם ה”למעלה מן המקום” הוא תואר המורה על הגבלות מסויימות. אלא שבכח ה’ נמנע הנמנעות לחבר הפכים.

צריכה להיות השתדלות יתירה בגמילות חסדים וצדקה כדי למהר ולזרז הגאולה, כמ”ש “שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות”. ובצדקה נכלל גם כתיבת והדפסת והפצת ספרים בעניני תורה, כמובן מדרשת חז”ל על הפסוק “צדקתו עומדת לעד”, “זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים” (“הספרים קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד”).

פרשת משפטים עוסקת במצוות המובנות בשכל אנושי. מעלת תורת הוי’ שהיא מובנת גם בשכל אנושי, מפני היות שורשה באור אין סוף הבלי גבול, שאינו מוגבל בגדרי מעלה ומטה, ולכן יכול להיות גם למטה. ואדרבה על ידי ירידת התורה למטה מתגלה ששורשה הוא אור האין סוף הבלי גבול.

פרשת משפטים עוסקת בעבד עברי. “כי תקנה עבד עברי” – יהודי יורש מאבותיו דרגה שלמעלה מנהר באופן של “קניין”, שבקניין אין שינוי בגוף הדבר אלא רק שינוי רשות. “קנין” עניינו להמשיך מן ההעלם אל הגילוי ולא לחדש ולהמציא מ”אין ליש”. ואכן נשמה שירדה לעולם והתלבשה בגוף לא נפרדה ממקורה ולא השתנתה ממהותה, לכן יכולה לפעול עילוי בתורה.

המאורע שאירע בערב שבת זה, שבו התאספו והתכנסו יחדיו ראשי מדינות גדולות וחשובות בעולם, ובראשם נשיאי שתי המעצמות הגדולות, והחליטו והכריזו על תקופה חדשה ביחסי מדינות העולם – ביטול מצב של מלחמות בין מדינות העולם, שיתבטא גם בצמצום וביטול כלי נשק, ועד לשלום ואחדות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין מדינות העולם לטובת האנושות כולה. זהו אחד מהיעודים של הגאולה האמיתית והשלימה ע”י משיח צדקנו בשייכות להנהגת אומות העולם – “וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

מפרשת משפטים למדים שכָּל יְהוּדִי הוּא “עֶבֶד עִבְרִי” בִּהְיוֹתוֹ עֶבֶד הַשֵּׁם!… מֵאַחַר שֶׁעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם בְּקַבָּלַת עֹל כְּמוֹ עֶבֶד. “עֶבֶד” גַּם מִלְּשׁוֹן “עוֹרוֹת עֲבוּדִים” (=עוֹרוֹת שֶׁמְּעַבְּדִים אוֹתָם), וּמִכָּאן שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לְעַבֵּד אֶת טִבְעוֹ וּלְשַׁנּוֹת אֶת הֶרְגֵּלָיו. וְעוֹד וְעִקָּר שֶׁעָלֵינוּ לִהְיוֹת עֲבָדִים לְהַשֵּׁם הַמְקַיְּמִים כָּל מִצְווֹתָיו, הַמּוּבָנוֹת לָנוּ וְשֶׁאֵינָן מוּבָנוֹת לָנוּ, רַק מִפְּנֵי שֶׁכָּךְ צִוָּה.

פרשת משפטים מדברת על מצות עליה לרגל בשלוש רגלים. עם ישראל מייחל בתפילתו “שיבנה בית המקדש במהרה בימינו”. עם ישראל נכסף להקריב את קרבנות חובותיו. והוא זועק ומתחנן: “מתי אבוא ואראה פני אלוקים?”…

מפרשת יתרו למדים שלימוד התורה צריך להיות באופן של “לאמר”. כשיהודי לומד תורה הוא צריך להרגיש, שלא הוא המדבר והלומד, כי אם שכינה מדברת מתוך גרונו ממש. הקב”ה עצמו חוזר שוב על ענייני התורה שניתנו בסיני, הלומד משמש כצינור בלבד, שדרכו נמשכים דברי ה’.

מהמילים “ביום הזה” שבפרשת יתרו למדים שדברי תורה דורשים חזרה ושינון יום יומיים, כמו שכתוב: “וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר”. “לאמר” משמעו הוא שלימוד התורה צריך להיות באופן של “תען לשוני אמרתך”. התורה היא אמרתו של הקב”ה, ולשוני היא “כעונה אחר האומר”. מכאן שמה ששמענו במתן תורה קיים לעד.

בפרשת יתרו המתארת את מַעֲמַד הַר סִינַי מַגִּיעִים כָּל נִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּכָל הַדּוֹרוֹת כּוֹלֵל נִשְׁמוֹת גֵּרִים. הֵם חוֹנִים שָׁם נֶגֶד הָהָר כְּאִישׁ אֶחָד בְּלֵב אֶחָד בְּאַחְדוּת במעמד הר סיני כַּאֲשֶׁר בָּרֶקַע לַפִּידִים בּוֹעֲרִים… רְעָמִים וּבְרָקִים… וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ… לְפֶתַע בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל אַדִּיר וְחָזָק… נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם: “אָנֹכִי הַשֵּׁם אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”…

פרשת יתרו עוסקת במתן תורה, בו קיבלו נשים לא רק מה שהן יכולות לשמוע, אלא אדרבה הן קיבלו את “עצם התורה וכלליה”, שהרי נשים שייכות לכל התורה כולה… ואכן נשים קיבלו את כל התורה ומצוותיה כולל מצוות עשה שהזמן גרמן, אף שהן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן.

פרשת יתרו מספרת על הודאת יתרו שאמר: “עתה ידעתי כי ה’ הוא האלקים”… לאחר שעבד יתרו כל עבודה זרה שבעולם – “חכמה דקליפה”, נעשה יתרון בחכמה דקדושה, עד לגילוי מתן תורה, בחינת “ישת חושך סתרו”. כי כשהאור בא מן החושך, והחושך נהפך לאור, נעשה יתרון באור, שנמשך מן החושך של בחינת “ישת חושך סתרו”.

כשם שבמתן-תורה התכנסו כל בני ישראל באופן ד”ויחן שם ישראל, כאיש אחד בלב אחד” – כמו כן, צריך להיות גם בעבודתו של יהודי, כל אחד ואחד מישראל, שעליו לכנס את עשר כחות נפשו, ולעשותם מציאות אחת של “צבור” לעבוד את הקב”ה הן בעשר כחותיו הפנימיים (ג’ המוחין וז’ המדות), והן בכחותיו המקיפים (בחינת אחד עשר), רצון ותענוג – “בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך”. ולכל לראש – להוסיף בלימוד התורה “באימה וביראה וברתת ובזיע”, בידעו שבעת שלומד תורה ה”ז בהתאם לעשר כחות נפשו, וגם – הוא אומר את “דבר ה’ ממש שנאמר למשה מסיני” !

תכלית ומטרת עבודת ישראל לפעול את “באתי לגני” לגנוני למקום שהיה עיקר שכינה בתחילה, היינו, לעולם הזה דוקא. ואכן המשכן לה’ ית’ הוא בדברים גשמיים דוקא, שעל ידם משלימים את תכלית הבריאה, כי נתאווה הקב”ה להיות לו ית’ דירה בתחתונים. תפקידנו להחזיר לעולם הזה את עיקר השכינה, את מדרגת אור ה”סובב כל עלמין” המאיר בכל העולמות בשוה, ולמעלה מזה, גילוי עצמות ומהות ה’ ית’ ממש.

שבת פרשת בשלח זכתה לשמה המיוחד “שבת שירה” על שם “שירת הים”. אך מכיון שמתגלית מעלת הנשים על האנשים בהרבה עניינים, ובעיקר בענייננו “קריעת ים סוף”, ששירת הנשים נעלית משירת האנשים, מפטירין בשירת נשים – “שירת דבורה”.

עַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְּרֶגַע קָשֶׁה בְּיוֹתֵר וְלֹא נוֹתַר לוֹ אֶלָּא לִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם. לִסְמֹךְ עַל מִי שֶׁהִצִּיל אוֹתוֹ מִן הַמִּצְרִים וְעַל מִי שֶׁשּׁוֹלֵט בְּחֻקֵּי הַטֶּבַע. זוֹהִי הַהִזְדַּמְּנוּת הַגְּדוֹלָה לְקַדֵּשׁ אֶת הַשֵּׁם וְלִקְפֹּץ לַמַּיִם, לֹא כְּדֵי לָמוּת חֲלִילָהּ, אֶלָּא לְהַאֲמִין וְלִבְטֹחַ בְּהַשֵּׁם שֶׁיִּהְיֶה נֵס. נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב קוֹפֵץ רִאשׁוֹן לַמַּיִם, אַחֲרָיו כָּל שֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְאַחֲרֵיהֶם כָּל יִשְׂרָאֵל…

סעודה שלישית היא מעין עולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, אולם בעולם הבא יהיה החיבור שבין הגוף לנשמה שלא על ידי אכילה ושתיה, ולא תאבד ולא תתבטל מעלת וחשיבות הגוף היהודי. וכפי שסוברת תורת החסידות (כדעת הרמב”ן!), ששלימות העולם הבא תהיה בזמן שאחר תחיית המתים כשיהיו נשמות בגופים, ואז יתגלה שבגוף היהודי עצמו יש מעלה מיוחדת.

בשירת הים נרמזת השירה העתידית – “אז ישיר”… “אשירה לה'”… משה רבינו יקום לתחיה לשיר את השירה העשירית. וכמו שבשירת הים רמוזה הגאולה ממצרים: “תביאמו ותיטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה’, מקדש ה’ כוננו ידיך, ה’ ימלוך לעולם ועד”, כך רמוזה בה הגאולה העתידה שתהיה בעילוי רב יותר מיד ממש. ה’ יעביר את רוח הטומאה מן הארץ, ועם ישראל ישוב לארצו. “תורה חדשה מאתי תצא” ובית המקדש בנוי ומשוכלל ירד משמים, וה’ ימלוך לעולם ועד.

בדבר מלכות לפרשת בא מסביר הרבי, שתכלית בריאת עולם הזה הוא שנתאוה הקב”ה להיות לו דירה בתחתונים. שתכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון.

בפרשת בא עם ישראל מסיים את תפקידו בבירור ניצוצות הקדושה במצרים – ערב רב של נשמות גרים, כלי כסף וכלי זהב ושמלות… “וינצלו את מצרים”… עשאוה “כמצודה שאין בה דגן וכמצולה שאין בה דגים”… ובשבירת וביטול הקליפה שאי אפשר לבררה ולהעלותה לקדושה. ומכאן עם ישראל יוצא לרשת את ארץ ישראל – “ארץ שרצתה לעשות רצון קונה”.

מהפסוק בפרשת השבוע בא: החודש הזה לכם ראש חודשים… למדים שעם ישראל קובע את המועדות על פי הלבנה. ועל פי פנימיות התורה מיעוט הירח עם קיום המצוות של עם ישראל מסייע לגילוי האור הגנוז.

בדבר מלכות לפרשת בא מסביר הרבי, שהחידוש של דורנו לגבי הדורות שלפני זה, שבדורנו זה יש תוספת מיוחדת בעבודת הפצת התורה והיהדות והמעינות חוצה.

על פי פרשת בא עם ישראל יורד למצרים כדי לעלות לדרגה של “צבאות ה'”, לאחר שעשו עבודת קודש של בירור הניצוצות בקבלת עול ובמסירות נפש באחדות ובהתכללות.

מתוך התבוננות בפרשת וארא נִתְחַזֵּק בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּתְפִלָּה בְּלִמּוּד תּוֹרָה וּבְקִיּוּם מִצְווֹת, וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת גִּלּוּי אֱלֹקוּת – הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית גְּלוּיָה וַאֲפִלּוּ נִסֵּי נִסִּים מַמָּשִׁיִּים. נִסִּים מֵעַל הַטֶּבַע וְנִסִּים הַמְּלֻבָּשִׁים בַּטֶּבַע כְּמוֹ בְּמִצְרַיִם וַאֲפִלּוּ לְמַעְלָה מִזֶּה. נִתְבּוֹנֵן בַּבְּרִיאָה וְנָחוּשׁ אֵיךְ בַּעַל הַבִּירָה מֵצִיץ עָלֵינוּ וְשׁוֹמֵר אוֹתָנוּ וְעוֹזֵר לָנוּ לָלֶכֶת מֵחַיִל אֶל חַיִל…

אמנם “את השמים ואת הארץ אני מלא” תמיד, אבל בהעלם, על ידי קיום תורה ומצוות ממשיכים את אור הסובב בגילוי ובפנימיות. על ידי קיום תורה ומצוות נעשה יחוד שם הוי’ ואלוקים ואז מתגלה שם הוי’ – “והיה הוי’ לי לאלוקים”. זוהי כוונת ותכלית הבריאה שעל ידי תורה ומצוות ימשיכו את אור הסובב בהתגלות. “אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי” – עשיתי ארץ בשביל האדם ותכלית בריאת האדם בשביל “בראתי” (בגימטריא תרי”ג). כוונת הבריאה – קיום תרי”ג מצוות להמשיך את אור הסובב בגילוי.

מכיון שאצל האבות היה ענין של ראית אלוקות, “וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב” ועבודתם היתה באופן של ראיה, הרי שזה נמשך לכל אחד מישראל באופן של ירושה. כל יהודי ללא שום שייכות למעמדו ומצבו (אפילו תינוק שנולד זה עתה) יורש הכל. שהיורש הוא במקום המוריש והוא כמו “עצם” המוריש (“תחת אבותיך יהיו בניך”). לכן לכל יהודי יש הכח והיכולת לעבוד את ה’ באופן של ראיה. עניין זה מודגש בשם הפרשה: “וארא”.

על פי פרשת וארא רואים שבזמן הגלות החושך כפול ומכופל – הגוף מחשיך ומסתיר את אור הנשמה, והגלות מכבה את האור… יהודי סובל בחשכת הגלות עד שהופך רפה אונים ונדכה, אפילו משה רבינו אינו עומד בניסיון כזה, וצועק אל ה’: “למה הרעות לעם הזה”? על כך באה תשובת ה’ הפותחת במלה – “וארא”… שמשמעה, ה’ מתגלה לכל יהודי באופן נצחי.

עבודת האבות היא בבחינת המידות בלבד. אפשר להגיע לאהבת ה’ וליראת ה’ בתכלית, אולם על ידי אהבה נשארת עדיין ישות והאוהב הוא בבחינת “יש מי שאוהב”, ועל ידי יראה הוא עדיין בבחינת “יש מי שירא”. דרגתו של משה שהיא החכמה והביטול – “ונחנו מה” נעלית מדרגת האבות, דרגת משה היא דרגת עבד!… עבד פשוט!… שהוא בתכלית הביטול אל האדון, ודוקא עבד פשוט מגיע אל עצם האדון.

יְהוּדִי צָרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה. הוּא צָרִיךְ לַעֲלוֹת כָּל הַזְּמַן מֵחַיִל אֶל חַיִל כְּדֵי לִהְיוֹת בְּמַעֲלַת “בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל”. יַחַד עִם זֶה, הוּא צָרִיךְ תָּמִיד לְהַזְכִּיר לְעַצְמוֹ שֶׁהוּא בְּנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָכֵן מִמֵּילָא הַשֵּׁם אוֹהֵב אוֹתוֹ אַהֲבָה עַצְמִית טִבְעִית. וּכְדֵי שֶׁאַהֲבָה זוֹ תִּהְיֶה בְּגָלוּי עָלָיו לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם גַּם בְּקַבָּלַת עֹל וְצִיּוּת כְּמוֹ תִּינוֹק.

ביאת עם ישראל למצרים היא באופן של “ישרש” – השרשה צורך צמיחה. וככל השרשה וזריעה שבתחילה היא בהעלם ולבסוף מביאה לידי צמיחה – גילוי, כך בירידת ישראל למצרים נשרשת צמיחה וגאולה. לא רק הגאולה ממצרים… אלא גם כל הגאולה שלעתיד לבוא… שאף שעם ישראל בגלות ובירידה עד “עקב” ובמיוחד בעקבתא דמשיחא, הנקודה הפנימית שהיא היו”ד (יו”ד משם הוי’) מאירה בהם, ומשורש זה “יציץ ופרח ישראל”.

יציאת מצרים אינה עניין חד פעמי – יציאת מצרים היא עניין של יום יום. בכל יום הנפש האלוקית יוצאת מהמיצרים והגבולים של מאסר הגוף והעולם הזה. לכן בכל דור ודור ובכל יום ויום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים. ולא רק בכל יום (=אור) כשמאיר אור ה’ אלא “כל ימי חייך”, גם בלילה, גם בחשכת הגלות. ולא עוד אלא גם בזמן הגאולה – “להביא לימות המשיח”. שאמיתית יציאת מצרים היא “ימות המשיח” – הגאולה האמיתית והשלימה, ופנימיות ימות המשיח היא גאולת מצרים.

נשמה, שהיתה שם למעלה בקשר חזק וקרבה יתירה לה’ באהבה בתענוגים, יורדת לעולם לקיים מצות אהבת ה’ מתוך עבודה ויגיעה להתקרב אל הקב”ה. עיקר העבודה בעולם הזה היא עבודת האהבה – “לית פולחנא כפולחנא דרחימותא”. ואכן בזמן הגלות העבודה קשה כמו במצרים “בחומר ובלבנים”. “בחומר” זה לימוד “קל וחומר”, “ובלבנים” זה “ליבון הלכתא”. יסורי הגלות מזככים את הנשמה בדומה לכור ברזל המצרף כסף מן הסיגים. עד שהנשמה פורצת את כל ההעלמות וההסתרים ומגלה אלוקות.

במבט לאחור, יעקב רואה לא רק את הצלחתו באותן 17 שנים, אלא גם מה פעל יוסף בעולם באותן 22 שנות ניתוק ממנו. לימד את פוטיפר ושאר הסובבים אותו, שיש אלוקים בעולם. ועד שבסוף כל המוני המצריים למדו שיש אלוקים, וגם יוסף עצמו, זכה לעלות מעלה מעלה, ונעשה שליט כל יכול במצרים. והמסקנה היא שהפיכת “חושך” הגלות ל”אור”, מביאה לרווח כפול: א. רווח לעולם ב. רווח לאדם

זוֹהִי גְּדֻלָּתָהּ שֶׁל רָחֵל, עֲקֶרֶת הַבַּיִת, הָאֵם הָרַחְמָנִיָּה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֶעֱדִיפָה אֶת טוֹבַת בָּנֶיהָ עַל טוֹבָתָהּ הָאִישִׁית, לָכֵן וִתְּרָה עַל זְכוּתָהּ לְהִקָּבֵר בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבִמְקוֹם לְהִטָּמֵן לְצַד בַּעֲלָהּ אֲהוּבָהּ בֵּין הָאָבוֹת וְהָאִמָּהוֹת צַדִּיקֵי עוֹלָם, נִקְבְּרָה מִחוּץ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל… בַּדֶּרֶךְ… רַק כְּדֵי לַעֲזֹר לְבָנֶיהָ בְּעֵת מְצוּקָתָם.

“אלה תולדות יעקב יוסף” – “תולדות יעקב” הם הגילויים של יעקב אותם גילה יוסף. רק יוסף הצדיק הצליח להוריד לעולם את הגילויים הנסתרים של יעקב. יעקב וענייניו היו בעולם ה”אצילות” ויוסף ממשיכם לעולמות: “בריאה יצירה ועשיה”. מכיון שיוסף בדרגה גבוהה משל יעקב הוא יכול לרדת למקום תחתון יותר, כפי הכלל, שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר.

רחל אמנו, שטובת בניה היא טובתה שלה, אינה מסוגלת לנוח על משכבה, ומעדיפה להיות במקום שתוכל לעמוד לבניה על המשמר. ברור לה שדוקא במקום מצוקתם היא תוכל לבקש עליהם רחמים. ואכן רחל הרואה בצרת בניה זועקת מתוך קברה בקול העולה השמימה, עד ש”קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה… כי איננו”… מבכה ללא הפסק… “מאנה להינחם”… ומפני קולות בכי ותחנונים כאלה בדמעות שליש ללא מרגוע, אף מדת הדין של הקב”ה אינה יכולה לעמוד.

ברכת יעקב לבניו בפרשת ויחי מתגלה גם היחוד שבכל אחד מן השבטים. ראובן מייצג את קו האהבה, היא סיבת החסד ופנימיותה, לכן עבודתו היא בקו גמילות חסדים. ואילו שמעון מייצג את קו היראה הוא קו העבודה, שעניינו תפלה. ולוי מייצג את קו התורה, המאחדת את ישראל עם הקב”ה עד שישראל וקוב”ה כולא חד. כל אלה הם הקדמה והכנה לעבודת ההודאה והביטול של יהודה הנעלית מכולם.

בפרשתנו, יוסף ויהודה הם בחינות “שמים” ו”ארץ” – “צומח” ו”דומם” – “זעיר אנפין” ו”מלכות” – (מידות ואותיות). יוסף (לשון תוספת וריבוי) מוסיף והולך בהגדלה והגבהה למעלה (בחינת צומח). הוא מבריח מעלה מעלה עד שעולה לרום המעלות – צדיק עליון. יוסף בחינת “יסוד” שעולה עד ה”דעת”, ו”דעת” עולה עד ה”כתר”. “צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה”. יהודה מלשון הודאה (=ביטול) הוא בחינת ה”דומם” דאצילות – שיא הביטול.

בפרשתנו פרשת ויגש מגיעים לשיא המפגש שבין יוסף לאחיו. יוסף אינו יכול להתאפק, אין הוא יכול להמשיך עוד במשחק. הגיע הרגע של גילוי האמת, גילוי הזהות האמיתית של המשנה למלך מצרים. בתפנית חדה ומפתיעה יוסף מקלף את התפאורה המלכותית אשר עליו. ומתגלה לאחיו בני משפחתו היקרים, “אני יוסף אחיכם” הדורש טובתכם. האמת היא פשוטה – אחים אנחנו עם כל מה שמשתמע מכך.

יהודה שממנו צומחת מלכות בית דוד ניגש ליוסף מלך מצרים. יוסף ויהודה אינם שני אנשים פרטיים, יוסף ובנימין (נשמות כלליות) מייצגים שני עניינים עיקריים וחשובים – תלמוד ומעשה. מהו היחס בין יוסף ליהודה? מי נעלה יותר?… מהו היחס בין תלמוד למעשה – מה נעלה ממה?… אמנם תלמוד תורה כנגד כולם, אך עבודת האדם היא תכלית הכל וממנה משתלשלים כל ענייני העולם (כל סדר ההשתלשלות).

תוכנית לחנוכה בכח כסלו עם הרבנית שאבי רחל – מתוך הרדיו “מבשר טוב”.

בפרשתנו פרשת ויגש אומר יעקב לבנו יקירו יוסף: השליחות המיוחדת המוטלת עליך גדולה ונכבדה יותר מהשליחות של האבות ואחיך השבטים. עליך, יוסף, מוטל לרדת לארץ מצרים, הנחותה שבארצות, להיות בה משנה למלך ולנהל את כל ענייני המדינה, וגם לשמור על דבקות מלאה ומוחלטת בקב”ה. היינו, “כל מעשיך לשם שמים” ו”בכל דרכיך דעהו”.

יוֹסֵף וִיהוּדָה דּוֹמִים כָּעֵת לְ”שָׁמַיִם” וָ”אָרֶץ” לְ”צוֹמֵחַ” וְ”דוֹמֵם”, יוֹסֵף (מִלְּשׁוֹן תּוֹסֶפֶת וְרִבּוּי) תָּמִיד מוֹסִיף לִגְדֹּל לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב דֻּגְמַת הַצּוֹמֵחַ. תָּמִיד הוּא עוֹלֶה מַעְלָה מַעְלָה עַד לְרוּם הַמַּעֲלוֹת, כִּי הוּא צַדִּיק עֶלְיוֹן, לְעֻמָּתוֹ, יְהוּדָה מִלְּשׁוֹן הוֹדָאָה, דּוֹמֶה לְ”דוֹמֵם” – שִׂיא הַבִּטּוּל. וּכְפִי שֶׁרוֹאִים בְּמַעֲמַד הַמִּפְגָּשׁ שֶׁבֵּין יוֹסֵף לְאֶחָיו, יוֹסֵף הוּא לְמַעְלָה מִיהוּדָה. הוּא “הַשַּׁלִּיט עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם”, הוּא הַמַּשְׁבִּיר אֹכֶל וּמַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע לְכֻלָּם. לָכֵן יְהוּדָה נִגַּשׁ לְיוֹסֵף לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הַשֶּׁפַע.

אָמְנָם יְהוּדִי אֵינוֹ תָּלוּי בַּטֶּבַע! תָּמִיד הוּא מֵעַל הַטֶּבַע וְהַשֵּׁם שׁוֹמֵר עָלָיו מִפִּגְעֵי הַטֶּבַע. אֶלָּא שֶׁפְּעָמִים יֵשׁ אֵיזוֹ כַּוָּנָה אֱלֹקִית עֶלְיוֹנָה הַמַּכְרִיחָה אֶת הַיְּהוּדִי לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ בִּגְלַל הַטֶּבַע. הַשֵּׁם עוֹשֶׂה רָעָב בִּימֵי אַבְרָהָם כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ אִם יְהַרְהֵר אַחֲרָיו, שֶׁהֲרֵי אָמַר לוֹ לָלֶכֶת לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְעַכְשָׁו הוּא מַכְרִיחַ אוֹתוֹ לָצֵאת מִמֶּנָּה בִּגְלַל הָרָעָב. וְכָךְ יַעֲקֹב וּבָנָיו נֶאֶלְצוּ לָרֶדֶת לַמִּצְרִים בִּגְלַל רְצוֹן הַשֵּׁם, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר לְאַבְרָהָם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים: “יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם “…

פרשת “מקץ” קשורה עם “קץ הימים” – סוף הגלות, ו”קץ הימין” – התחלת הגאולה. בד בבד עם חגיגת נס חנוכה אנו ממשיכים לחיות את הסיפור הנפלא של יוסף, שכל שלב מחייו מכין אותו ליעודו כמשנה למלך מצרים… ואת הסיפור של יעקב אבינו “בחיר האבות”, שלאחר שביקש לישב בשלוה, וקפץ עליו רוגזו של יוסף, עומד להתראות שוב עם בנו ולישב בשלוה פורתא. כל זה הוא רק מעין והכנה לשלוה הנצחית בגאולה האמיתית והשלימה.

בפרשתנו פרשת השבוע וישב מסופר על חלומותיו של יוסף, שמשמעם הוא שעתיד יוסף להיות מלך ובני משפחתו, אחיו והוריו, יכירו במלכותו יקבלו אותה ואף יבואו להשתחוות לפניו. ומשמעות הענין לדורות הוא שיוסף הוא נשיא דורו והתקשרות והתחברות לנשיא הדור הוא צינור המקשר ומחבר לקבלת שפע קדושה וברכת ה’.

לכאורה לא ברור למה העדיף יעקב את יוסף על אחיו. אלא שמפרשתנו, פרשת השבוע וישב, למדים, שיעקב אבינו ידע את סוד הנשמה הכללית והראש של הנשמות שבכל דור ודור, וראה בנבואה שיוסף יהיה ממלא מקומו כצדיק הדור הבא, המוח והלב של עם ישראל, וכדי לגלות בו את כוחו הנשמתי – קירב אותו אליו, לימד אותו והכין לו כתונת פסים.

בפרשתנו פרשת וישב מסופר על חלומותיו של יוסף – על האלומות של אחיו המשתחוות לאלומתו ועל השמש והירח ואחד עשר הכוכבים המשתחווים אליו. אחיו הגיבו על כך בקנאה וכעס ואילו לאביו הדברים נגעו מאוד והוא ציפה לקיומם – “ואביו שמר את הדבר, היה ממתין ומצפה מתי יבא”.

במאמר לפרשתנו פרשת וישב כללנו בנושא “מעמד הבכור במשפחה” גם תת נושאים אלה: קנאת האחים בני יעקב והשלכותיה, יחסי ראובן ויוסף, עץ משפחתי, שני בכורים – מהאב ומהאם, הקשר הראשוני בין בעל לאשה, למה נפטרה רחל בלידת בנימין? על פי מדרשי חז”ל, קבלה וחסידות לאור תורת חב”ד.

בפרשתנו פרשת וישב שוב אנו חוזרים לסיפור המרתק והמרגש של יוסף ואחיו, שהתורה מקדישה לו שלוש פרשות “וישב”, “מקץ” ו”ויגש”. סיפור בו אנו מזדהים ברגש חמלה עם יוסף העובר עשרים ושתיים שנות גלות וייסורים, החל ממכירתו לישמעאלים בעמק דותן, עד לפגישתו עם אחיו בארץ מצרים שהוא עומד בראשה.

שכרם של תלמידי חכמים המרבים שלום בעולם מובטח. ואין הכוונה רק לשכר בגן עדן שהוא בבחינת נחת רוח של נברא, שלא בערך לנחת רוח של הבורא מעבודתנו ומעשינו, כי מאחר שהקב”ה נאמן לשלם שכר בשופי, הוא ימשיך לצדיקים שעשו לו נחת רוח גם דרגת נחת רוח של בורא, נחת רוח בדרגת התענוג העצמי של עצמות ה’ ית’, שאין בו שום גדר כלל. אך מהו התנאי שיוכלו לקבל דרגת נחת רוח כזו שאינה בערכם כלל?…

בפרשתנו פרשת וישב מסופר על יעקב שישב בארץ כנען. כנען שמשמעו סוחר מרמז לענין עמוק, לענין השכינה שנמשלה לסוחר… השכינה היא כנסת ישראל (מקור נשמות ישראל) יורדת לגלות בבחינת משפיע, כדי לברר את ניצוצות הקדושה. כך נשמה יורדת לעולם הזה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ברצון טוב ובהסכמה מלאה. מדוע?…

בפרשתנו פרשת וישב התורה מספרת לנו על חלומות יוסף. האם יש אמת בחלומות? האם החלום הוא נבואה או דברים בטלים. מה בין שינת יום לשינת לילה? מה בין שינת צדיקים ושינת רשעים? על פי החסידות הגלות היא בחינת שינה וחלום, ולעומת זאת הגאולה היא התעוררות ויקיצה מהשינה. על נושאים אלה קראו במאמר שלפניכם.

מאבק עתיק יומין זה שהחל בין יעקב לעשיו נמשך עד עצם היום הזה ללא הכרעה. מאז חורבן בית המקדש סבל ישראל צרות רבות קשות ורעות. וברגעים האחרונים של הגלות זמן עקבתא דמשיחא, כשנותרו רק פכים קטנים להכניס לארץ ישראל, הצרות התעצמו. החושך מכסה ארץ וערפל לאומים והנסיונות רבים. ועדיין כוחות הרשע מנסים לפגוע בנו ולמנוע את הגאולה בכל דרך אפשרית… אולם יש לנו עידוד ונחמה שנצחוננו מובטח ובקרוב ממש נגיע לגאולה האמיתית והשלימה.

מיד כשעלה עמוד השחר, נכנע המלאך הרע מפני יעקב, ואף נעמד לרשותו של יעקב ובירכו. מכאן סימן לכל יהודי שכאשר הוא יאיר עצמו באור התורה הקדושה, ובמיוחד במאור שבתורה זו תורת החסידות ובלימוד בעניני גאולה ומשיח – הרי הוא יאיר עצמו באור הגדול של התורה, וכך אפילו אם המלאך הרע כבר הצליח להכות אותו ולפגוע בו, הוא יצליח להכניעו ועוד להפכו לקדושה, שהמלאך הרע יברכהו ויסייע לו לקדושה ולטובה.

המטרה הסופית שלשמה ברא ה’ את העולם, היא להביא גאולה לעולם, “לעשות לו יתברך דירה בתחתונים”, כלומר להביא לגילוי האור האלוקי בעולם. למילוי המטרה והייעוד האלוקי ישנן שני תפקידים: 1) תפקיד הראשון הוא של “משיח בן יוסף”, לשמור על עם ישראל עד לבוא הגאולה השלימה. כמו יוסף הצדיק שבנה את התשתית לירידת יעקב ובניו לגלות מצרים. 2) התפקיד השני מוטל על “משיח בן דוד”, ועיקרו הוא להביא גאולה לעולם כולו ש”יכיר וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלוקים”.

היהודי לא צריך להתווכח עם הגוי כדי לגרשו מהארץ, כשהגוי רואה שהיהודי מקים משפחה ברוכת ילדים, ולו צאן ובקר רבים, בנים ובנות ההולכים בדרך התורה והמצוות – זה עצמו גורם לגוי לחשוש ולפחוד מכל מיני דמיונות ופחדים, והוא מעצמו בורח מארץ ישראל, כדברי בעל הטורים: לפי ששרתה על יעקב השכינה לא יכל עשו, שהיה עובד עבודה זרה, לסבול את המגורים בארץ!

מהי משמעות הוספה או שינוי בשם הפרטי? מה בין אברהם ליעקב? מה משמעות הגימטריא של השמות? כידוע, הורים נותנים שמות לבניהם בנבואה. סיפור על הבעש”ט ותלמידו ועוד. כל זה במבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע, לפי מדרשי חז”ל, הקבלה והחסידות לאור תורת חב”ד.

יַעֲקֹב שָׂמֵחַ לַחְזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָכֵן עוֹשֶׂה הַכֹּל בְּתַעֲנוּג, אֶלָּא שֶׁהַשִּׂמְחָה אֵינָהּ שְׁלֵמָה, כִּי עֲדַיִן הוּא חוֹשֵׁשׁ מֵעֵשָׂו שֶׁרָצָה לְהָרְגוֹ. וְהוּא מִתְכּוֹנֵן לַפְּגִישָׁה עִם אָחִיו עֵשָׂו בִּתְפִלָּה וּבְדוֹרוֹן, וְאִם לֹא תִּהְיֶה בְּרֵרָה הוּא מוּכָן אֲפִלּוּ לְמִלְחָמָה!…

בכל מקום שיהודי נמצא ה’ שולח לו את מלאכי ארץ ישראל, עד שכל ענייניו הם בשפע רחבות ובשלימות לפי ערך המצב בזמן הגלות, ובדוגמת המצב של “ארץ ישראל” – של ה”גאולה”. ולמי שטוען שאינו רואה את ה”מלכים אומנייך ושרותיהם מיניקותייך”… יש לומר לו, שכאשר ילך בדרך התורה והמצוות דוגמת יעקב, אז בודאי יראה את כל הברכות האלה בפועל ממש ובגלוי.

כָּל נְשָׁמָה הִגִּיעָה לָעוֹלָם מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר, וּבְרָצוֹן שֶׁל קַבָּלַת עֹל הִיא יוֹרֶדֶת מַטָּה מַטָּה לָעוֹלָם הַזֶּה, מְקוֹם הַקְּלִפּוֹת הַגַּסּוֹת שֶׁמַּעֲלִימוֹת וּמַסְתִּירוֹת אֶת בּוֹרֵא עוֹלָם. תַּפְקִידוֹ שֶׁל כָּל יְהוּדִי לְגַלּוֹת אֶת הַכֹּחַ הָאֱלֹקִי שֶׁבָּעוֹלָם.

אור “הלובן העליון” שמאיר בגילוי בבוקר מסתלק לאחר התפילה, וחוזר להיכלל בעצמותו – “וישב לבן למקומו”… רק אז “ויעקב הלך לדרכו”… רק אז היהודי הולך לדרכו ומתחיל את עבודת היום בתורה ומצוותיה, שהתורה היא “דרכו” – דרך חייו. ולמה האור מסתלק?… כי כשאור האין סוף בגילוי אי אפשר לעשות את העבודה כדבעי. דוקא לאחר סילוק האור מתחילה העבודה בשלימותה. כדי לעשות עבודה צריך מציאות של “אדם” ומציאות של “עולם”…

ארבע עשרה שנה עסק יעקוב בתורה ולא ישן גם בלילות. ועכשיו הוא הולך לישון… במקום המקדש. הוא יורד למצב של שכיבה – ראש ורגל בהשוואה. ובאמת זוהי עלייה גדולה!…

והדבר היחיד שחסר הוא – שיהודי יפתח את עיניו כדבעי, ויראה איך הכל כבר מוכן לגאולה! יש כבר את ה”שולחן ערוך”, יש כבר את הלויתן ושור הבר ויין המשומר , ובני ישראל כבר יושבים סביב השולחן – “שולחן אביהם” (מלך מלכי המלכים הקב”ה), יחד עם משיח צדקנו (כדאיתא בספרים שבכל דור ישנו “א’ מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח”), ובדורנו נשיא דורנו כ”ק מו”ח אדמו”ר; ולאחרי ארבעים שנה מהסתלקות כ”ק מו”ח אדמו”ר יש כבר גם “לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע”.

הסדר הוא “ואלה תולדות יצחק בן אברהם” – “יצחק בן אברהם”, כשיצחק קודם לאברהם. תחילת העבודה צריכה להיות ביראה ובביטול. עבודת יצחק – נותנת כח בעבודת אברהם. “יראה תתאה” היא תרעא לדרתא (שער לחצר) של תורה, “אם אין יראה אין חכמה”. ואחר כך “אברהם הוליד את יצחק” – עבודת אברהם נותנת כח בעבודת יצחק. לימוד התורה נמשך מלמעלה ונותן כח בעבודת יצחק, התורה נעשית תרעא לדרתא (שער לחצר) ומביאה לביטול ויראה עילאה. “אם אין חכמה אין יראה”.

ענינו של חודש כסלו מודגש בהימים טובים שבו – היו”ט שבסיומו וחותמו, ימי חנוכה, והימים טובים דתורת החסידות, י”ט כסלו ויו”ד כסלו, אשר, הנקודה המשותפת שביניהם היא ענין השמן, נס השמן דחנוכה, שרומז על פנימיות התורה, בחי’ השמן שבתורה, שנתגלה בתורת החסידות בחודש כסלו, באופן ד”יפוצו מעינותיך חוצה”, “על פתח ביתו מבחוץ” (כמדובר לקמן).

בכל פעם שאנו קוראים פרשת תולדות אנו עומדים משתאים מול סיפור ברכת יצחק את יעקב. יצחק בוחר לברך את עשיו ואילו רבקה רוצה שיצחק יברך את יעקב. אין היא משוחחת עם יצחק על כך אלא משתמשת בתחבולות כדי לעקוף את רצונו, ויעקב משתף עמה פעולה, ואף מוכן “לרמות” את אביו כדי להשיג את הברכה. האם זוהי הדרך הראויה לאבות ואמהות?… מהו הסוד העומד מאחרי סיפור זה?…

דרכו של אברהם – לרדת מטה: לא להמתין עד שעובדי עבודה זרה המשתחווים לאבק של רגליהם והמאמינים באמונות טפלות, יזדככו ויתעדנו טבע מידותיהם המגושמות, אלא מיד להשפיע בהם אמונה. אבל עבודת יצחק היתה לקרב בדרך פנימית, כמו עבודתו ב’חפירת בארות’ שהיא כרוכה במאמץ איטי ומתמשך, ורק בסוף המאמץ וההשקעה נראית התוצאה, ומים חיים פורצים מהבאר והמעין ללא הפסקה, כך עבודתו בתיקון הנשמות והשבתם לחיק הקדושה נעשתה בדרכים פנימיות, לחדור ולהעמיק לנבכי הנפש, ולתקנה מתוך פנימיות מהותה.

כשיבוא מלך המשיח בני האדם יחיו לא רק חיים ארוכים אלא חיים נצחיים, כי לא יהיה מוות, כדברי הנביא: “ובילע המוות לנצח ומחה ה’ אלוקים דמעה מעל כל פנים”, והרמב”ן מביא על כך את הפסוק שמתייחס למשיח: “חיים שאל ממך, נתת לו אורך ימים עולם ועד”. וכבר הבטיח הרבי שדורנו הוא הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה האמיתית והשלימה.

עשו הוא כמו ילד חסר משמעת בעייתי מופרע וחריג, שבמבט ראשון ניתן לחשוב שהוא דל כישרונות וטיפש, או שהוא סובל מבעיית קשב וריכוז, אך כשמתעמקים ומתבוננים במהותו מגלים שיש לו פוטנציאל עצום, הוא מוכשר וגאון. והבעיה שלו היא בחוסר יכולתו “להשתלט” על עצמו. מערכת החינוך, מוריו ומחנכיו, אינם יודעים לטפל בו לכוון ולדרבן אותו. ודווקא כוחותיו האדירים והעצומים הם הבעיה האמיתית והגדולה שלו, כי במקום לנתבם לכיוונים חיוביים, הוא מפנה את העוצמה האדירה שלו לאפיקים שליליים.

גַּם בְּתוֹכֵנוּ יֵשׁ כִּבְיָכוֹל שְׁנֵי “בָּנִים”: הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית וְהַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית – הַיֵּצֶר הַטּוֹב וְהַיֵּצֶר הָרַע, שְׁתֵּי נְפָשׁוֹת אֵלֶּה נִלְחָמוֹת כָּל הַזְּמַן זוֹ בְּזוֹ, כַּאֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהֶן מוֹשֶׁכֶת לְכִוּוּן אַחֵר. הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית מוֹשֶׁכֶת לִקְדֻשָּׁה – לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה, לְלִמּוּד תּוֹרָה, לְדֶרֶךְ אֶרֶץ וכו’. וְאֵלּוּ הַנֶּפֶשׁ הַבְּהֵמִית מוֹשֶׁכֶת לְמַטָּה – לְאָנוֹכִיּוּת, לְפִנּוּק, לְעַצְלוּת וכו’. עָלֵינוּ לְהַגְבִּיר אֶת הַנֶּפֶשׁ הָאֱלוֹקִית עַל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית.

לעתיד לבוא יראו בפועל ובגלוי את מציאותם האמיתית של ישראל, עצם הנשמה שהיא חד עם עצמותו ומהותו ית’, “ישראל וקוב”ה כולא חד”, כפי שנמשך וחודר ומתגלה בכל הדרגות דחמשה שמות שנקראו לה, בכל כחות הנפש, תענוג ורצון, שכל ומדות, ולבושיהם מחשבה דיבור ומעשה, ובגוף הגשמי, בכל רמ”ח אברים ושס”ה גידים, שניכר בהם בפועל ובגילוי ש”ישראל וקוב”ה כולא חד”.

צערה של רבקה והשאלות הנוקבות העולות במחשבתה, נשאלים תמיד גם על ידינו, וכמו רבקה גם אנו יודעים שיש לדרוש את ה’. את פשר ה”הריון” הזה אפשר לברר רק בבית המדרש של שם ועבר; כי ברור שאין זה רק עניין פרטי שלנו ולא רק עניין פרטי של רבקה, אלא של האנושות כולה. וכפי שנאמר לרבקה: “שני גוים בבטנך”, העולם כולו כולל בתוכו שתי ישויות מנוגדות.

“עם ישראל דומים ללבנה ומונים ללבנה ועתידים להתחדש כמותה”. שהלבנה מאירה ביום ובלילה, בעולם הזה ובעולם הבא. והיא בבחינת “ביטול” הממעטת את עצמה, אין לה משלה כלום, (היא רק בבחינת מקבל האור). כך עם ישראל ממעטים את עצמם, ואינם בבחינת “יש” ודבר. הם רק כלי קיבול לאור האלוקי.

אליעזר עבד אברהם שליח של יצחק מתפלל על מציאת השידוך ליצחק. וכשהוא מגיע למקום שליחותו, הוא מתפלל שה’ יעשה חסד עם אברהם ויזמן לפניו את הנערה המתאימה ליצחק… “ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת”…

“ואברהם זקן” – “זקן, זה שקנה חכמה”, חכמה היא תורה. ו”בא בימים” – שבא עם כל ימיו, שכולם שלימין ועילאין, היינו, כל ימיו עד אז היו ימים שלימים ומלאים בעבודת ה’, במצוות ומעשים טובים.

התורה מלמדת אותנו ששרה הייתה יפת תואר. לכאורה, מה הקשר בין שלימות רוחנית ליופי גשמי? נשמה וגוף הם שני הפכים אז איך אפשר לחבר ביניהם?

חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ, שֶׁדְּבָרִים נָאִים מַרְחִיבִים דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם. יֹפִי גַּשְׁמִי חִיצוֹנִי מַגְבִּיר אֶת כּוֹחוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ – אֶת הַשֵּׂכֶל וְאֶת הַמִּדּוֹת וּמְסַיֵּעַ לָאָדָם לְהַשִּׂיג הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת.

מהפטרת פרשת חיי שרה לומדים, שהקב”ה בחר בדוד המלך להיות “מלך ישראל” לנצח. בחירה שאינה מותנית ואינה ניתנת לשינוי. ואף שדוד עצמו נאסף אל עמו כתר המלכות שניתן לו משמים נשאר שלו לנצח.

ה”כוח” לקרב ילד רחוק הוא השלימות האישית, וה”כלי” עמו יוצרים את ההתקרבות היא האהבה. ואכן היכולת להצליח בהשפעה על הזולת בביתנו ובמשפחתנו תלויה בנו. זו התה דרכו של אברהם אבינו בחינוך בנו ישמעאל.

בחסידות מוסבר שהשידוך בין יצחק ורבקה הוא סמל לנישואים של כלל ישראל, ואף לכל עבודת היהודי בעולם. ובלשון הרבי: “נישואי יצחק ורבקה הם ענין כללי העולה על כולנה, שזהו כללות הענין של חיבור מעלה ומטה, כללות ענין תורה ומצוות וחיבור הנשמה והגוף”.

הרבי נותן הוראה מפורשת בפתיחת “כינוס השלוחים העולמי”… צריך לצאת בהכרזה ובהודעה לכל השלוחים, שעבודת השליחות עכשיו ושל כל אחד ואחד מישראל… שיקבלו את פני משיח צדקנו.

לִמּוּד תּוֹרָה וְקִיּוּם מִצְווֹת הֵם דֶּרֶךְ הַשֵּׁם – הַדֶּרֶךְ לְגִלּוּי אֱלֹקִים, וּכְמוֹ כָּל דֶּרֶךְ הַמְּחַבֶּרֶת שְׁנֵי מְקוֹמוֹת רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה, דֶּרֶךְ הַשֵּׁם מְחַבֶּרֶת אֶת הַשֵּׁם עִם הָאָדָם, אַף שֶׁלִּכְאוֹרָה אֱלֹקִים וְאָדָם הֵם רְחוֹקִים זֶה מִזֶּה וְאֵינָם בְּעֵרֶךְ זֶה לְזֶה.

כל מיני השכר שהיהודי מקבל בעולם הזה ובעולם הבא בגן עדן אינם תכלית השכר האמיתי על כל עבודת האדם במשך כל הדורות מימיות בראשית עד סוף כל הדורות, השכר האמיתי והמושלם ינתן דווקא בימות המשיח, להם אנו מצפים ומחכים שיבואו במהרה בימינו.

מהניסיון של אברהם אבינו בפרשת וירא למדים שיש לחיות ולעבוד את ה’ במסירות נפש. עבודת ה’ לשם שמים היא מסירות נפש אמיתית, וכמו שרואים בסיפור המופלא על מסירות נפש מיוחדת של רבי לוי יצחק מבארדיטשוב.

אלו שלא נולדו על ברכי היהדות והאמונה, וביום מן הימים זכו לגלות את ניצוץ הנשמה האלוקית שבהם, והחלו במסע ההתקרבות לה’ – שכל אותו זמן שהם מצויים בדרך המסע לעולמות הקדושה, גם בשלבים הראשונים שהם עדיין לא שומרים על דקדוקה של תורה כהלכתה – זה נחשב כזמן של קיום ועשיה אלוקית, שכן הם בדרך הנכונה.

על-ידי קיום מצוות הכנסת אורחים בטהרתה, בנתינת יחס לאורח לא רק כדי למלאות את חסרונו של רעב וצמא, אלא להענקת יחס כבוד ואהבת ישראל נזכה להכנסת אורחים של כלל ישראל בגאולה השלימה, שמשיח צדקנו יכניס אורחים את כלל ישראל לימות המשיח בקרוב ממש.

התורה מחולקת לחמישים ושלוש “פרשות” כדי לאפשר קריאה רציפה של כל התורה מידי שנה בשנה בכל שבת לאחר תפילת שחרית.

בדבר מלכות זה מוסר לנו הרבי הודעה מרעישה ביותר, וזה לשון קדשו: על פי הודעת כבוד קדושת מורי וחמי אדמו”ר נשיא דורנו, משיח שבדורנו, שכבר נסתיימו ונשלמו כל עניני העבודה ועומדים מוכנים לקבלת פני משיח צדקנו, הרי, בימינו אלו נתבטלו כל המניעות והעיכובים כו’, וכיון שכן, ישנה (לא רק המציאות דמשיח, אלא) גם ההתגלות דמשיח, ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש!

מעלת האדם היא שיש ביכולתו לעלות בהתמדה מדרגה לדרגה ולצאת ממקומו, עד שעולה מדרגה אחת לדרגה נעלית הרבה יותר באין ערוך, שהתורה “ראשית דרכו” של הקב”ה לא בשמים היא וניתנה לבשר ודם דוקא, ומובטח למי ששומר אותה ומקיים מצוותיה שיוכל לדבוק בה’ ולדמות לו. כדי להגיע ליעד נעלה זה עליו לצאת מרגילותו, לעשות עבודה קשה שלמעלה מטבעו, ותמיד להתקדם ולעולם לא להסתפק במה שהשיג. זהו אחד המסרים החשובים של פרשת “לך לך”.

משבת “לך לך” המקשרת את חודש תשרי עם כל השנה, לאחר שצברנו כוחות בחודש החגים חודש תשרי, יעקב הולך לדרכו דוגמת אברהם אבינו שה’ ציוה עליו, “לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך”. מ”ארצך” הוא הרצון מ”מולדתך” הן המידות הטבעיות ומ”בית אביך” הם המוחין. משמע, עלינו לעזוב הכל כדי לקיים את רצון ה’.

בפרשת לך לך מסופר שכאשר אברהם אבינו שב מהנצחון האדיר במלחמה על ארבעת המלכים הגיבורים בראשות נמרוד המלך הרשע, הוא נתן למלכי צדק הכהן מעשר מהשלל שהוא לקח מהמלחמה, ומעשרותיו היו מכל מיני השלל ולא רק מהצומח, מכאן רמז למצוות מעשר מכל הרווחים הכספייים וכדומה, ולא רק מגידולי הקרקע.

שלושת המזבחות שבנה אברהם מבטאים שלוש מטרות ודרגות בעבודת ה’: מטרה ראשונה בקיום התורה והמצוות – שבזכותם היהודי יקבל את צרכיו הגשמיים והרוחניים כדי שיוכל לחיות עם בני ביתו ביתו באושר וכבוד, בהצלחה אישית בפרנסה, בריאות, במרגוע ומנוחת-נפש וכו’. מטרה שניה – לכפר על חטאים ועוונות. דרגה שלישית בעבודת ה’ – לא לשם השגת שום מטרה אפילו לא לשם השגת דרגות רוחניות והשפעות של קדושה, אלא עבודה טהורה לשם ה’ בלבד, רק לכבוד ה’ יתברך.

כְּמוֹ אַבְרָהָם שֶׁלֹּא הִסְתַּפֵּק בַּעֲבוֹדָתוֹ הַנִּפְלָאָה שֶׁעָשָׂה עַד גִּיל שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, וְיָצָא לַעֲבוֹדַת קֹדֶשׁ נַעֲלֵית יוֹתֵר “וַיֵּלֶךְ אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה”, וְהִשְׁפִּיעַ עַל כָּל הָעוֹלָם וְזִכֵּךְ אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְחַבֵּר עִם הָעֶלְיוֹנִים. כָּךְ אָנוּ, אַף שֶׁקִּבַּלְנוּ כְּבָר אֶת הַתּוֹרָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי, צְרִיכִים לְהַרְגִּישׁ שֶׁכָּל יוֹם אָנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּכָל יוֹם עָלֵינוּ לְהִתְקַדֵּם וְלַעֲלוֹת לְשָׁלָב גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.

בפרשת לך לך ה’ מבטיח לאברהם שכר רב על עבודתו. מי רוצה להיות עשיר?… סיפור מופלא על רבי יוסי שוויתר על עושר מופלג למען לימוד תורה לשמה. (הרבה דרגות בלימוד תורה לשמה והרבה דרגות בלימוד תורה שלא לשמה).

בדורנו זה במיוחד (הדור האחרון בגלות והדור הראשון של הגאולה) נמצאת בהדגשה יתירה העבודה ד”לך לך מארצך גו’ אל הארץ אשר אראך”, וקנין כל עשר הארצות – הרי מובן, שהדבר צריך להשתקף לכל לראש בעבודה מעין זה של יהודי, על ידי שהוא מוסיף בלימוד התורה, לא רק לפי ג’ המוחין שלו השייכים למדות, אלא גם ג’ מוחין בעצם. שזה במיוחד – על ידי שיוסיף בלימוד פנימיות התורה (כולל בביאור ענינים אלו דעבודת המוחין), כולל בעניני הגאולה ומשיח צדקנו.

לכל נשמה יש חלק ואות בתורה, בארץ ישראל, ואף בגן-עדן, ומצד היצר הרע יש לה גם חלק בגהינום – כך אמרו בתלמוד, הקב”ה ברא לכל אדם “שני חלקים, אחד בגן עדן ואחד בגיהנם”…

בפרשת לך לך הבטיח הקב”ה לעמו ישראל את ארץ ישראל. על פי המדרש הכל התחיל מאברהם אבינו ש”ראה אותן עסוקין… אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב”ה לזרעך אתן את הארץ הזאת”… על הטבע האנושי ליצור וליזום, על מרד הנעורים וסיבותיו, על העמל והיגיעה “עשו ככל אשר ביכולתכם” להביא את הגאולה, במאמר שלפניכם.

שמו של האדם משקף את מהותו ותוכנו הפנימי, כי אותיות השם מרכיבות את הכוח הרוחני של האדם, כלומר את שורש נשמתו המתלבשת ומחיה את גופו. יש הבדל בצורת שינוי השם של אברהם ושל שרה: לשרה הוסיפו אות (ה) והורידו אות (י), ואילו לאברהם רק הוסיפו אות (ה) ולא הורידו אות (ר) – מדוע?

משנימול אברהם ונפרדה הערלה מן היסוד, אין אומות העולם מקבלים חסד מלמעלה. אברהם אבינו נעשה “אב המון גויים” – אב ומושל עליהם, (עם זאת, נשאר אב לארם, שהרי”ש לא זזה ממקומה). כל האומות ממליכים את אברהם עליהם לנשיא אלוקים ולקצין, (דוגמת יוסף שנעשה אב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים). בברית המילה של אברהם מתחיל עם ישראל להיות “עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב”.

צריך לקיים בפשטות את ההליכה לארץ ישראל – לעלות מדרגה לדרגה ומחיל אל חיל, להוסיף בלימוד תורה ובמיוחד פנימיות התורה, להרבות בענייני המוחין ובפרט בענייני גאולה ומשיח. לכבוש את כל עשר הארצות, לא די בכיבוש שבע הארצות המקבילות לז’ המדות, יש לכבוש גם את קיני, קניזי וקדמוני (עמון, מואב ואדום) המקבילים לג’ המוחין. וכך להגיע לשלימות עשר כוחות הנפש.

קֶשֶׁת בֶּעָנָן הִיא תּוֹפָעָה טִבְעִית אוּלָם מֵאֲחוֹרֶיהָ מִסְתַּתֵּר רַעְיוֹן רוּחָנִי עָמֹק. קֶשֶׁת קְשׁוּרָה בָּעֲנָנִים וְהִיא אַף נוֹצֶרֶת מִמַּגָּע שֶׁל קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ בֶּעָנָן, אוּלָם יֵשׁ עֲנָנִים שֶׁמְּאִירִים וְיֵשׁ עֲנָנִים הַמַּחְשִׁיכִים. עֲנָנִים קַלִּים – אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכָּם אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וִיכוֹלָה לְהִוָּצֵר בָּהֶם הַקֶּשֶׁת, אוּלַם עֲנָנִים כְּבֵדִים מַחְשִׁיכִים, וּבָהֶם לְעוֹלָם לֹא נִרְאֶה אֶת הַקֶּשֶׁת. מַשְׁמַע, לְאַחֵר הַמַּבּוּל הִשְׁתַּנָּה מַצַּב הָעֲנָנִים.

שורש הענן נעלה מאוד אף למעלה מהגילוי של בחינת “וישת חושך סתרו”, לכן אפשר לראות דרכו דברים נעלים. אך בירידתו למטה (מהענן דקדושה) נשתלשל בחינת ענן שהוא העלם והסתר לגמרי.

לעתיד לבוא כשיתגלה אור חדש יהיו לא רק חיים ארוכים אלא חיים נצחיים. שהרי כל ענין המוות נובע מהאור האלוקי הקיים בעולם. בזמן הגלות העולם מושפע מכוח הגבול וממילא יש לו קצבה, וכן כח הגבול נותן מקום ליצר הרע המקצר את ימי האדם, אבל לעתיד לבוא העולם יינק מהכוח האלוקי הלא מוגבל, מדת החסד הנעלית – לכן לא יהיה גבול להשפעת החסד והחיים לנבראים, ויהיו חיים נצחיים.

יכולים לעבוד קשה מאוד, לעמול בפרוייקטים אדירים ונשגבים, לבנות תיבה אדירה במשך 120 שנה, אך אם מצב הזולת אינו נוגע באמת וכל העמל הוא רק לצאת ידי חובה – ההצלחה תהיה מינמלית; אבל כשיש דאגה וכאב הנובע מאהבה אמיתית לזולת, אז ההצלחה תהיה הרבה יותר חזקה ומובטחת.

הרבי מלמד אותנו להפיק שבח גם מהגנאי, ולהסתכל תמיד רק על הצד החיובי שבכל דבר. שהרי גם דרשות חז”ל לגנאי הם שבח וטובה. הרבי מלמד את כל בני הדור להסתכל על הצדדים החיוביים ולחזקם, וכך הוא אומר: חושך אין מגרשים במקלות, אלא בהוספת אור וטוב, התיקון המושלם והמעולה להתמודדות עם הרע, הוא על-ידי הוספה וחיזוק לדברים הקדושים והטובים. ב”משקפיים המיוחדות” של הרבי הוא מביט רק על הטוב ומעודדו, ואומר, שאף הדורשים לגנאי מסתכלים על הטוב ולא על הרע!!!

מדוע לא הצליח נח להשפיע על בני דורו? 120 שנות מבצעים של נח בלי שום הצלחה! למה ומדוע?! כי כדי להצליח בהשפעה על הזולת צריך להאמין באמת האלוקית בכל לבנו ונפשנו! ורק כך אפשר להצליח להשפיע ולקרב את הזולת. אולם נח שהיה מקטני אמונה ולא האמין באמונה שלימה שיהיה מבול בעולם לא יכול להשפיע על העולם לשוב בתשובה ולבטל את גזירת המבול.

אותיות ותיבות התורה והתפילה מחזקות והופכות את ה”מים רבים” ל”מי נח” (לנחת רוח). ובמיוחד פנימיות התורה (=חסידות) – אשר בדורותינו אלה האחרונים נתגלתה.

פרשת נח קוראים לאחר שכבר נשלם החודש הראשון של השנה, “תשרי”, אותיות “רשית”, שכולל כל השנה כולה, ועומדים ביום השבת הראשון לשלימות העבודה בעולם, שבו מודגש כללות ענין השבת שקשור עם הגאולה.

הַלְוַאי שֶׁכָּל יְהוּדִי יַכִּיר אֶת מַעֲלָתוֹ כְּאָדָם, וְיֵדַע שֶׁהוּא נַעֲלֶה מִמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת, וִיכַבֵּד אֶת יְכָלְתּוֹ לִהְיוֹת בַּעַל בְּחִירָה, וְאֶת תַּפְקִידוֹ לַעֲשׂוֹת לְהַשֵּׁם דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים; וְיֵלֵךְ מֵחַיִל אֶל חַיִל לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה זוֹ בִּשְׁלֵמוּת בְּשִׂמְחָה וּבְחֵשֶׁק, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה מִיָּד מַמָּשׁ לַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה, שֶׁאָז תִּתְגַּלֶּה מַעֲלַת הָאָדָם וִיקַבֵּל אֶת הַשָּׂכָר הַמֻּבְטָח לוֹ, כַּאֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְגַּלֶּה בָּעוֹלָם וְיִרְאוּ כֻּלָּם שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ.

ראינו בגלוי את הנפלאות בתחילת שנה זו – בהמשך לנפלאות בשנה שעברה – במיוחד בקשר לזה, שמדינה ההיא (רוסי’) מתירה ומסייעת לאלפי אלפי יהודים לעלות לארץ ישראל (ולמקומות נוספים), אשר שם יכולים הם לחיות במלוא החפשיות בחייהם הפרטיים.

עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁהַתּוֹרָה הִיא אוֹצָר יָקָר שֶׁנִּתֵּן בְּמַתָּנָה לְעַם יִשְׂרָאֵל. הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם אַלְפַּיִם שָׁנָה וְעַל יְדֵי הַתּוֹרָה נִבְרָא הָעוֹלָם. הַתּוֹרָה הִיא הַבַּעַל בַּיִת עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. לָכֵן נַמְשִׁיךְ אֶת הַשְּׂמֵחָה שֶׁשָּׂמַחְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה עַל כָּל הַשָּׁנָה, וְנִלְמַד תּוֹרָהּ בְּחֵשֶׁק רַב, מִתּוֹךְ רָצוֹן לַעֲלוֹת מֵחַיִל אֶל חַיִל בַּמַּעֲלוֹת הַתּוֹרָה. וּנְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת הַכְּתוּבוֹת בָּהּ בְּשִׂמְחָה וּבְתַעֲנוּג, כְּדֵי שֶׁנַּעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת רוּחָנִיּוֹת וְנִתְבָּרֵךְ בְּכָל הַבְּרָכוֹת הַכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְכָל הַבְּרָכוֹת וְהַיִּעוּדִים הַמֻּבְטָחִים לָנוּ בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

בשמחת תורה כשנאמר את הפסוק: “אתה הָראֵתָ לדעת כי ה’ הוא האלוקים, אין עוד מלבדו”, ניזכר בהתגלות האלוקית שהיתה במעמד הר סיני: ועל ידי הריקודים שנרקוד בזמן ההקפות, כשהשמחה תרד מן הראש עד הרגליים ותחדור לפנימיותנו, גם נחוש מה שראינו במעמד הר סיני. ומה שקיבלנו בחודש תשרי ימשיך ללוות אותנו כל השנה, עד שנכיר בהכרה ברורה שאין עוד מציאות בלעדי ה’.

יְלָדִים יְקָרִים, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כְּשֶׁנַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּנוּ בְּיַחַד כְּאִישׁ אֶחָד, כְּדֵי לְהַמְלִיךְ אוֹתוֹ עָלֵינוּ, וּכְדֵי שֶׁיָּדוּן כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עַל עֲבוֹדָתֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה; נִהְיֶה בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, וּכְשֶׁנִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר שֶׁהוּא קוֹל פָּשׁוּט וְנַרְגִּישׁ שֶׁהוּא יוֹצֵא מֵעֶצֶם הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ, נֵדַע שֶׁהַשֵּׁם יַעֲמֹד מִכִּסֵּא דִּין וְיֵשֵׁב עַל כִּסֵּא רַחֲמִים, וְהָאֵימָה וְהַיִּרְאָה יַהַפְכוּ לְגִילָה וְשִׂמְחָה.

נשר הוא סמל למידת הרחמים, ולא סתם רחמים אלא רחמים רבים. הקב”ה מתגלה אלינו במידותיו הם “רמ”ח אברים דמלכא”, “רמ”ח אברים” המתגלים על ידי המצוות – “רמ”ח פקודין”! ומחיבת קיום המצוות אומר הקב”ה – “מעלה אני עליכם כאילו עשאוני”. אולם מצות התשובה מעוררת מידה נעלית יותר – רחמים רבים דוגמת הנשר שלמעלה מרמ”ח אברין דמלכא – “ישאהו על אברתו”. לכן קוראים פרשת האזינו בשבת תשובה או סמוך לכיפור.

מֵהַפְטָרַת ”פָּרָשַׁת נִצָּבִים וַיֵּלֶךְ” לְמֵדִים שֶׁרֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא חַג שָׂמֵחַ! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּחַר בָּנוּ לְעַם וְאָנוּ בָּחַרְנוּ בּוֹ לְמֶלֶךְ. וְעַכְשָׁו בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְאַחַר כְּרִיתַת הַבְּרִית, שֶׁפֵּרוּשָׁהּ, שְׁבוּעַת אֱמוּנִים, הַשֵּׁם מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ בַּקָּשָׁה אִישִׁית עֲמֻקָּה – “תַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם”. הוּא כְּאִלּוּ מִתְחַנֵּן לְפָנֵינוּ: “אָנָּא עוֹרְרוּ בִּי אֶת הָרָצוֹן לִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם”. וְלָכֵן אָנוּ שְׂמֵחִים.

שרשם של ישראל הוא בעצמותו ומהות ה’ ית’ שבו הרצון המוחלט… לכן הם יכולים לפעול חידוש ושינוי עד שמגלים את הרצון למלוכה?… זהו החידוש והשטורעם של ראש השנה שמחדשים דבר בעולם כשממשיכים את הרצון. זהו כוחו של יהודי לקיים בראש השנה מצות “שום תשים עליך מלך” בפועל ממש ובהידור רב. לכן כל שמחת החג בראש השנה היא הכתרת המלך… ועבד מלך – מלך!

בכל ראש השנה נמשכת המלכות על כל השנה – מתחדש בניין המלכות. ראש השנה “זה היום תחילת מעשיך”, בו מתחדשים מעשי בראשית וגם העולם חוגג את יום הולדתו, היינו, העולמות מתהוים מחדש ממידת מלכותו כמו בפעם הראשונה.

הפטרת פרשת ניצבים “שוש אשיש” – שמחה גלויה – קשורה בחג הסוכות “זמן שמחתנו”, “ותגל נפשי” (“גילו ברעדה” – שמחה מכוסה) בראש השנה. לכאורה, מה עושה שמחה זו בראש השנה – יום הדין?

מכיון ששבת שובה כוללת את כל שבתות השנה, מודגש בה ביותר תוכן יום שבת – גמר ושלימות העבודה – כמ”ש: “ויכולו השמים והארץ גו’ וישבות ביום השביעי גו'”, ש”עולה החיות שנמשכת בששת ימי המעשה בעשרה מאמרות שנברא העולם (בחי’ דיבור) לבחי’ המחשבה. ולכן שבת אותיות תשב, שענין שבת וענין תשובה הכל אחד, דהיינו חזרת הדברים למקורן ושרשן… היינו, שנמצאים בעולם הזה, נשמות בגופים (בכל התוקף דבריאות הגוף) לאורך ימים ושנים טובות ועד לחיים נצחיים, במעמד ומצב הכי נעלה, כמו לפני הירידה למטה… ובאופן נעלה יותר באין-ערוך (“וילך”), כיון שישנו העילוי דגמר ושלימות כל העבודה.

הקשר של עם ישראל עם הקב”ה הוא קשר עצמותי. כשהקב”ה אמר “נעשה אדם”, במי הוא נמלך?… “בנשמותיהן של צדיקים”, “ועמך כולם צדיקים”. הקב”ה דומה לאב שחקוקה לפניו צורת בנו הקטן לפני שנולד. ומאחר ששורש נשמות ישראל הוא בבחינת “בצלמנו כדמותנו”, לכן ה’ יכול לומר בפשטות: “נעשה אדם”. זהו עם ישראל עם סגולה, שהקשר בינו לבין הקב”ה הוא קשר הדדי כשיש השפעת גומלין ביניהם.

פרשת כי תבוא מדברת על מצוות ביכורים. יהודי “חלק אלוקה ממעל ממש”, לכן לא רק מה שקיבל מה’ שייך לה’, אלא הוא עצמו שייך לה’. לכן מקומו של יהודי הוא בבית המקדש כביכורים.

בְּמִצְוַת בִּכּוּרִים יְהוּדִי שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (“אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ”), מִתְבַּקֵּשׁ לָקַחַת מִפֵּרוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּחָה בָּהֶם אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּלְהָבִיא אוֹתָם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. הוּא מַנִּיחַ אוֹתָם שָׁם לִפְנֵי הַכֹּהֵן כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַשֵּׁם. גַּם לְאַחַר שֶׁקִּבֵּל אוֹתָם מֵהַשֵּׁם הֵם עֲדַיִן שֶׁל הַשֵּׁם, שֶׁהֲרֵי “לְהַשֵּׁם הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ!”

פרשת כי תבוא קושרת את מצות ביכורים לכניסה לארץ, כי דרך מצות ביכורים, או במקביל לה דרך תפילה, ניתן להגיע לרמות גבוהות בעבודת ה’ וליעודים נפלאים. כי ארץ היא מלשון “מרוצה” ומלשון “שרצתה לעשות רצון קונה”. וגם את מצות הביכורים ומצות התפילה יש לקיים מתוך רצון פנימי עמוק ומוחלט, ומתוך אהבה וחשק במרוצה של שמחה.

בדבר מלכות של פרשת כי תבוא מסביר הרבי שענין הגלות אינו שייך לעם ישראל כלל וכלל. כיון שמקומו של יהודי הוא – סמוך על שולחן אביו, “לפני ה’ אלקיך” בבית המקדש. וזה שהקב”ה יצר מצב של גלות הוא כדי לעורר את עבודתו של יהודי שיתגלה בעולם שישראל הם “ביכורים” לה’, ו”ישראל וקוב”ה כולא חד”, ועל ידי זה – לבטל מיד את הגלות, ולהוציא את כל הענינים הטובים והנעלים שנמצאים בגלות, עד – לעשות מ”גולה” שתהי’ “גאולה” (על ידי גילוי האל”ף דאלופו של עולם – הכוונה העליונה – בגלות), המעלה של תשובה שבאה מהירידה בגלות.

הַיֵּצֶר הָרַע הוּא הָאוֹיֵב הָרוּחָנִי שֶׁל הָאָדָם, הוּא הַכֹּחַ שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֶת הָאָדָם לְתַאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. הוּא עוֹשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַשְׁכִּיחַ מִמֶּנּוּ אֶת תַּפְקִידוֹ הָרוּחָנִי וְהֶחָשׁוּב בָּעוֹלָם, אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁבִּשְׁבִילָהּ יָרְדָה נְשָׁמָה לְעוֹלָם. כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת יִעוּדֵנוּ בָּעוֹלָם עָלֵינוּ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרַע!

טעם מצות מעקה ברוחניות קשור במהות הפנימית של מעקה, שמשמעו גדרים וסייגים. המעקה הוא ההתבטלות וקבלת העול בעבודה, ההופכים את האדם לכלי ראוי ל”בית חדש”, היינו, לעליה למקום חדש, לדרגה נעלית יותר. אם כן, המעקה אינו רק הגנה מנפילה, אלא דבר הגורם חידוש והתעלות בלתי מוגבלת גם באדם וגם למעלה כביכול.

“כי תצא למלחמה על אויבך” – מורה על היציאה דנפש האלקית משרשה ומקורה למעלה (בעולם האצילות, שעל זה נאמר: “נשמה שנתת בי טהורה היא”) לירד למטה (עד לעולם העשי’ הגשמי, שעל זה נאמר: “אתה בראתה כו’ יצרתה כו’ נפחתה כו’ משמרה בקרבי”) ולהתלבש בגוף ונפש הבהמית כדי לבררם ולזככם, ועד להבירור וזיכוך דחלקו בעולם – שעבודה זו היא באופן של מלחמה עם המנגד (“אויבך”), ובפרט בזמן הגלות, שמצד ההעלם וההסתר דחשכת הגלות מודגש יותר תוקף המנגד ובמילא גם הצורך במלחמה בתוקף כדי לבטלו.

גַּם יְלָדִים מְמַנִּים שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים – לִפְנֵי כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂים צָרִיךְ לַחְשֹׁב אִם הוּא טוֹב אוֹ לֹא טוֹב. צָרִיךְ לִבְחֹר בַּטּוֹב עַל פִּי תּוֹרָה וְעַל פִּי שֵׂכֶל וּמַחְשָׁבָה טְהוֹרָה. יֵשׁ לְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי תּוֹרָה לִקְרֹא סְפָרִים מוֹעִילִים וּמְחַנְּכִים וכו’. בְּקִצּוּר, צָרִיךְ שְׁמִירָה וּפִקּוּחַ עַל הַשְּׁעָרִים, עַל כָּל מַה שֶּׁנִּכְנָס וְיוֹצֵא מֵהֶם.

ב”דבר מלכות” לפרשת שופטים הרבי מגלה לנו פן חשוב בזהותו ובתפקידו, הוא מעיד על עצמו שהוא נביא ושיש לו מסר אלוקי לעולם. הוא מודיע שהגיעה התקופה של “ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה”, שיש “שופט לדור” וגם “יועץ לדור”, ולמעלה מזה יש “נביא לדור”. ועיקר הנבואה היא ש”הנה הנה משיח בא”. ואכן הנבואה היא הכנה לגאולה.

בדבר מלכות לפרשת שופטים מסביר הרבי שהוא נשיא דורנו, שופט דורנו ויועץ דורנו ונביא דורנו – נביא הגאולה המוסר את דבר ה’. זכינו וכבר מתקיים בנו “ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה”. הרבי מדגיש שנבואה היא דבר ה’ ביד עבדיו הנביאים המדברים בשם ה’ (סעיף י”א). וההלכה מחייבת להישמע לנביא.

הבה ננצל את התגלות אהבת ה’ אלינו בחודש אלול ונתקרב אליו בבחינת “אני לדודי ודודי לי”. ואל נחשוב רק על עצמנו אלא נפעל עם הזולת דוגמת פעולת ה’ עלינו. וכשם שה’ יוצא מעיר מלכותו לשדה, רק כדי לקבל אותנו בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות, כך נצא מעיר המלכות עיר אלוקינו אל השדה, ונקבל כל יהודי באשר הוא בסבר פנים יפות ובפנים שוחקות ונקרבם לה’. וכך נזכה לקבלת פני המלך בשדה באופן של ראיה.

אנו דור של תשובה כבר מוכנים לגאולה, כבר שמענו ש”הנה הנה משיח בא”, אך עדיין אין זה בבחינת ראיה, “עניה סוערה” עדיין “לא נוחמה”, כי עדיין אינה רואה את הגאולה האמיתית והשלימה. ואנו מחכים ל”אנכי אנכי הוא מנחמכם” בפועל ממש. מחכים להתגלות הרבי מלך המשיח ש”מנחם שמו”.

מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל כֻּלָּנוּ נֵצֵא לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה, וְנוּכַל לְבַקֵּשׁ וְלִדְרֹשׁ מִמֶּנּוּ כָּל מַה שֶּׁנִּרְצֶה, כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָנוּ וּבְעִקָּר אֶת הַגְּאוּלָה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.

ברכה כח הראיה שה’ נותן לעם ישראל היא דרגת הביטול של חכמה עילאה, כי דוקא בחכמה עילאה שעניינה ביטול מתלבש אור האין סוף. זוהי בחינת ביטול אל ה’ יתברך שלמעלה מן ההשכלה והדעת המושג (תניא פי”ח). בחינה ביטול זו חזקה בכל אחד מישראל, עד שהוא “עם קשה עורף” למעליותא!… וככתוב: “כי עם קשה עורף הוא וסלחת”. ואכן, ליהודי יש רצון פשוט (בלי שום טעם ושכל מושג) להתאחד עם ה’ ולא להיפרד ממנו כלל.

פרשת השבוע עקב המדברת בשבח ארץ ישראל רומזת לעם ישראל הנקראים ארץ חפץ.

בחמישה עשר באב בנות ירושלים היו יוצאות וחולות בכרמים לתכלית שידוכים וזיווגים, ומה היו אומרות: “בחור שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך”… – הבט להויה הרוחנית העליונה!…

משה רבינו, צדיק יסוד עולם, עומד בתפילה בתחנונים לפני ה’ להיכנס לארץ, ואינו תולה בקשתו בזכות מעשיו הטובים, אלא מבקש מתנת חינם, ואם משה רבינו נוהג כך, ראוי לכל אדם להתפלל בלשון תחנונים ולבקש מתנת חינם.

ב”שבת חזון” מזל הנשמה למעלה רואה את בית המקדש שלעתיד, ועל ידי זה הנשמה המלובשת בגוף האדם מתעוררת לשוב בתשובה. ואם הד קולה של ה”בת קול” המכריזה יום יום “שובו בנים שובבים”, עשויה להשפיע על האדם, על אחת כמה וכמה בשבת וכל שכן וקל וחומר במה שרואה ב”שבת חזון”. העובדה שלעיתים רחוקות בזמן מסויים מראים לאדם את מקדש העתיד, מעידה בהכרח שהכוונה היא כדי שתהיה בזה השפעה עמוקה על האדם, כדי שהליכתו בדרך הישרה תהיה אצלו “כמו טבע”, ועד שלא יהיה שום חשש שיחזור לסורו.

מדוע מעלת המצוות – “היום לעשותם” נעלית באין ערוך מהשכר – “מחר לקבל שכרם”? איך אפשר לחוש כל יום את מעמד הר סיני מחדש? איך נגלה את “אור האין סוף”?

יְלָדִים יְקָרִים, צָרִיךְ לְהָבִין שֶׁהַתּוֹרָה הִיא תּוֹרַת הַשֵּׁם, הַדָּבָר הֲכִי חָמוּד שֶׁשָּׁמַר הַשֵּׁם לְעַצְמוֹ (“חֶמְדָּה גְּנוּזָה אֶצְלוֹ”), וְרַק הַשֵּׁם מֵבִין אוֹתָהּ בֶּאֱמֶת וּבָהּ הוּא מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ. אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵינָם מְבִינִים אֶת הַתּוֹרָה. קַל וְחֹמֶר בְּנֵי אָדָם שֶׁבְּוַדַּאי קָשֶׁה לָהֶם לְהָבִין אֶת הַתּוֹרָה. אוּלַם חֶסֶד עָשָׂה הַשֵּׁם עִמָּנוּ שֶׁהוֹצִיא אֶת הַתּוֹרָה מִמְּקוֹם גְּנִיזָתָהּ, וּמָסַר אוֹתָהּ לְמֹשֶׁה כְּדֵי לָתֵת אוֹתָהּ לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

התורה נעלית מן העולם שהרי קדמה לעולם הן בזמן (אלפים שנה) והן במעלה. וכדי שהתורה תרד ותיכנס לעולם צריך ממוצע המחבר, שמצד אחד הוא נעלה מן העולם ומצד שני הוא בתוך העולם. לתפקיד זה נבחר משה רבינו שיש בו את שני הקצוות, מצד אחד, הוא שיא הביטול, נעדר המציאות, “ונחנו מה” – נעלה מן העולם, ומאידך, הוא שלימות המציאות כפי שהיא בתוך העולם. לכן הוא יכול לחבר בין התורה שמעל העולם לבין העולם.

בדבר מלכות ש”פ דברים, שבת חזון, תשעה באב (נדחה) אומר הרבי, שכאשר תשעה באב חל בשבת והתענית נדחית לעשירי, ישנו מעין המעלה דתשיעי ועשירי בתשרי.

בימי בין המצרים עלינו למעט את צער החורבן על ידי שמחה, כי ימים אלה הם ימי תיקון למה שגרם חורבן המקדש, ובכח המקדש הפנימי שקיים בנו לנצח נוכל לתקן הכל.

פרשת מטות מסעי – המשמעות הפנימית לבקשת בני גד ובני ראובן. בני ראובן ובני גד בוחרים בהתבודדות כדרך בעבודת ה’. רצונם בלימוד תורה כעיסוק בלעדי.

מהי החשיבות והתכלית של הקרבת הקרבנות בבית המקדש? איך עם ישראל מחזיק מעמד בגלות הארוכה, כשאין בית מקדש ולא כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם?

יְלָדִים יְקָרִים, בּוֹאוּ נִחְיֶה עִם הַזְּמַן עִם פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ פִּינְחָס הַמְסַפֶּרֶת עַל קִנְאָתוֹ שֶׁל פִּינְחָס בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.

פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן קינא לה’ במסירות נפש, כשראה את הפרצה שנוצרה בעם ישראל בחטא בנות מואב, כשסכנה מאיימת עליהם, קם ועושה מעשה…

מפרשת פינחס למדים, כשם שההריון הוא הכנה ללידה כך הגלות הכנה לגאולה. אי אפשר ללידה בלי הריון, ואי אפשר לגאולה בלי גלות. לכל דבר טוב בעולם יש הכנה והקדמה.

קנאותו של פינחס נובעת מהיותו “בן אהרן” דוקא ולא מהיותו “בן פוטי”. וכמו אהרן “רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה”, התעורר פינחס להשכין שלום בין ישראל לה’.

בִּלְעָם הָרָשָׁע לֹא מֵבִין שֶׁהַשֵּׁם אֵינוֹ מְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתּוֹ, ואכן הַשֵּׁם הוֹפֵך אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה, וּבְעַל כָּרְחוֹ בִּלְעָם רַק מְבָרֵך…

מהפסוק בפרשתנו פרשת בלק “כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו” למדים שתפקידנו הוא לכונן עולם, שיהיה בו גילוי שכינה – גילוי אלוקות!

מהפסוק בפרשתנו פרשת בלק למדים על ההבדל בין “יעקב” ל”ישראל”, בין “תורה” ל”מצוות”, בין “בעלי תורה” לבין “בעלי עסקים”, בין “אהל” ל”משכן” בין “גלות” ל”גאולה”.

פרשת השבוע נקראת על שמו של בלק שחשב רעות על ישראל ורצה לקללם: “לכה ארה לי את העם הזה, אולי אוכל נכה בו”, כדי להדגיש שהתבטלה מחשבתו הרעה, ובכך אין זו סתירה ל”שם רשעים ירקב”. להיפך הזכרה כזו היא דוקא לגנותו ובכך ממילא “שם רשעים ירקב”. יתירה מזו, התורה הקדושה נלחמת עם הרע עד שהופכת רע לטוב ומר למתוק. ואכן בא לקלל ויצא מברך.

בפרשת חוקת שר עם ישראל את השיר על בארה של מרים: “עלי באר ענו לה”… בענין זה מסביר הרבי את מקור המנהג לשאוב מים מבארות במוצאי שבת, דבר השייך להתפשטות בארה של מרים.

רש”י בפרשתנו פרשת חוקת אומר ש”משה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל!” מכאן שמשה וישראל הם היינו הך.

מצות פרה אדומה היא חוקת התורה כולה, משום שמצוה זו בכללה ובכל פרטיה שייכת לכל התורה כולה, וממנה ניתן ללמוד על כל התורה כולה. עיקר עניינה של מצוות פרה אדומה הוא לטהר טומאת מת, ולעתיד לבוא יהיה זה בשלימות עד שיבולע המוות לנצח ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים.

שירת הבאר בפרשת חוקת אינה על גשם ולא על מעיין אלא על באר עליונה המחברת שמים וארץ, על באר המחברת את רצון האדם ופעולתו עם כוונת הבורא.

פרשת חוקת עוסקת במצוות פרה אדומה. מעלתה ויחודה של מצוות פרה אדומה היא שמבטלת את טומאת המת ואת הסיבה לטומאה (חטא העגל). כשיתבטל חטא העגל יתבטל המוות ויהיו חיים נצחיים.

יהודי בעולם הזה הוא בתנועה מתמדת של “רצוא” ו”שוב”. כנשמה שהתלבשה בגוף הוא בחינת “שוב”, אך מכיון שיש בו עניין עלייה וסילוק עד לעולמות האין סוף, הוא בחינת “רצוא”. זהו עניינה של מצות פרה אדומה שהיא כללות התורה, שבה מצטרפות שתי תנועות הפכיות אלה: העלאה מלמטה למעלה – שריפת הפרה – “רצוא”. והמשכה מלמטה למעלה – נתינת מים חיים אל כלי – “שוב”.

מהו עניינה של “השגחה פרטית”? איך יתכן שיהיה מצב של “הסתר פנים”? מהי תכלית הסתר הפנים? מה ההבדל בין שיטת הרמב”ם לשיטת הבעל שם טוב בעניין ההשגחה הפרטית? איך אנו מוצאים תשובות לשאלות אלה בפרשתנו פרשת קורח?

הקב”ה מבקש לתת לעם ישראל חמדה גנוזה, והם בטחו בה’ וסמכו עליו ואמרו לו בענווה ובביטול מתוך שמחה של אהבה: “כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע”. עם פזיז שמקדים לשמוע ולציית עוד קודם שיודע במה מדובר. והקב”ה משיב אהבה לעמו – כנסת ישראל, ומכנה אותו: “אחותי רעייתי תמתי”… “אחותי כלה”… וקורא לה: “בואי כלה”… – ולא עוד אלא שלא זז מחבבה עד שקראה בתי”… שהיא בבחינת מקבל, ולא זז מחבבה עד שקראה “אמי”, ש”ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים”.

פרשת השבוע “אמור” מלמדת שיש לקיים “אמור” באופן של ציווי תמידי… והכוונה להרבה מצוות הקשורות באמירה ודיבור – תפילות, ברכות ולימוד תורה וכל הקשרים בין איש לרעהו הנוצרים בעיקר בדיבור. “אמירה” בלשון רכה.

משמעות מיוחדת לשבת מברכים של חודש אייר שבכולו אנו אומרים את ספירת העומר, בתחושה שכל יהודי יכול להיות “מדלג על ההרים (בזכות אבות) ומקפץ על הגבעות” (בזכות אמהות), ואף למעלה מזה.

העבודה בדרגת הנבראים קשורה ל”כפרת נפשו” של האדם שיהיה מושלם. אולם הקרבנות שצריכים להביא לגילוי האור שמעל דרגת הנבראים, הם “דורון” הגורם נחת רוח לה’, (כי לולא גרם לו נחת רוח לא היה נותן לו את הדורון). ובזה יש תוספת על הכפרה על החטא והיא ההודעה על כך, כי מתוך שרמת העבודה גבוהה יותר הרי שהאדם מרוצה וחביב לפני ה’ יתברך, ולפיכך מודיעים ומגלים לו שהקב”ה כבר מחל וסלח לו והוא יכול להתראות עם המלך.

הקב”ה וישראל קשורים בקשר עמוק וחזק בל ינתק לעולם! וכתורת הרב המגיד, “עשה לך שתי חצוצרות” – שני חצאי צורות, שישראל והקב”ה הם שני חצאי צורות, כביכול. אם כן, יהודי כשלעצמו, הוא רק חצי מציאות. החצי השני שלו, המשלים אותו למציאות שלמה, הוא הקב”ה, וכדי להיות מציאות שלימה חייבים להתקשר עם הקב”ה.

לבני ישראל לא היה שום ספק בלבם שהם מעל הטבע ולא יזוקו מפגעי הטבע. הם היו חזקים בביטחונם שה’ לא יעזוב אותם בימי הרעב ובפרט כשראו שיש להם תבואה בעת ששאר אנשי כנען רעבו מפני חוסר התבואה; הרי זה שהם זכו לברכה והצלחה שלמעלה מהטבע, חיזק את ביטחונם שה’ ימשיך לכלכלם, לכן הם הראו עצמם כאילו הם שבעים והרגישו ביטחון חזק בה’.

יוסף הבין ברוח הקודש מה שלא הבינו חרטומי מצרים. יוסף הבין שבחלום עצמו יש פתרון לבעיה של הרעב. הפרות השמנות עמדו לצד הרזות על שפת היאור אלה לצד אלה. מכאן למד יוסף שניתן לחבר את העתיד עם ההווה, ולהעמיד את שנות השובע מול שנות הרעב, עוד לפני ששנות הרעב יבלעו ויכלו את שנות השובע. וכך על ידי שיאגרו את האוכל בשנות השובע, יהיו מוכנים לשנות הרעב! ההצעה של יוסף אינה תוספת על פתרון החלום, אלא המשך ישיר לפתרון החלום!

המאבק בין הטוב לרע, בין יעקב הטוב לרע המתגלם בעשו, הוא מאבק איתנים אדיר המעלה ענני אבק עד כסא הכבוד, אבל הרי כולנו בני יעקב. יהודי צריך להיות “איש תם יושב אוהלים” – ללמוד תורה בתמימות, זו התחלה והבסיס לעבודת היהודי. עם זאת צריך יהודי להיות גם “יודע ציד” – לצאת לשדה, לעולם, ולעשות מהדברים שיש בעולם ‘מטעמים’ לאבינו שבשמים. וכאשר היציאה אל העולם נעשית כהמשך ל”יושב אוהלים” – מגינה התורה על האדם שיוכל להצליח בשליחותו זו.

פרשת וירא עוסקת בעקדת יצחק. בניסיון העקידה ה’ מבקש מאברהם את הבלתי אפשרי… להקריב לה’ את בנו יחידו, הבן שנולד לו לגיל מאה שנה!… לעשות היפך מה שהורה לו ה’ לעשות עד כה!… מדוע מזדרז אברהם לעשות זאת?

פרשת חיי שרה עוסקת בנישואי יצחק ורבקה שהם סמל ליעוד של כל הבריאה – יצחק אבינו נושא לאשה את ה”שושנה בין החוחים”, בת לבתואל ואחות ללבן הארמי כדי לעשות יחוד של גוף ונשמה (יחוד מ”ה וב”ן).

מי קדם למי “שמים” או “ארץ”? – מי חשוב יותר?… מצד הגילויים שמים קדמו לארץ, אולם מצד העצם ותכלית הכוונה, ארץ קדמה לשמים, כי דוקא בארץ הזו הגשמית יש המשכת העצמות; ולעתיד לבוא כשתתגלה מעלת המעשה תהיה מעלה זו של הארץ בגילוי, והמלכות שעכשיו אינה עיקר אלא טפל תהיה “אשת חיל עטרת בעלה”, שהרי המעשה הוא העיקר, והכל תלוי במעשינו ועבודתנו דוקא.

הקב”ה לא התאוה לעולם האצילות, עולם האצילות היא ירידה מאור פניו, ואין חפץ לה’ בירידה זו. הקב”ה נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים. דירה בעולמנו התחתון והגשמי – עולם העשיה. מדהים! אבל דוקא עולם זה על מילואו נברא. ועיקר שכינה בתחתונים היתה. (אמנם יש הרבה דרגות בשכינה, אבל הכונה היא לדרגה הגבוהה ביותר – דרגת אור אין סוף שלפני הצמצום).

בסוכות עם ישראל פועל על אומות העולם בהקרבת שבעים פרים, לכן בסוכות יש שמחה לעיני הגויים, אולם השמחה של שמחת תורה היא בבית הכנסת, “ישראל ומלכא בלחודוהי”…

בדומה לנשמה שעשתה דרכה למטה לבירא עמיקתא מאיגרא רמה, מ”נשמה שנתת בי” עד ל”נפחתה בי” בעולם הזה התחתון, כדי שבעולם הזה תהיה לה עליה מלמטה ביותר, כדי שתעשה דרכה חזרה בסולם המוצב ארצה שראשו מגיע השמיימה; גם “בחינת הנשר”, בחינת מידת הרחמים, ירד ונפל למדבר שמחוץ למקום הקדושה, כדי לאפשר ליהודי עליה מהמדבר, עליה רמה ונישאה עד לפנימיות הכתר.

פרשת ניצבים מכינה אותנו לראש השנה. לכן ראוי לתת את הדעת על מה שכתוב בספר התניא, שיהודי הוא “חלק אלוקה ממעל ממש” ושהוא בנו של הקב”ה, ושיש בו עשר כוחות הנפש הנמשכים מעשר הספירות שבאצילות, שלכן הוא יכול להבין אלוקות ולקלוט כל עניין אלוקי, עד לדרגות גבוהות ביותר; לכן בדרכו בעבודת ה’ הוא יצליח אם יפנים לעצמו ויאמר: אם כן, אין הדבר תלוי אלא בי.

זוהי מעלת האדם שבבריאתו נעשה שותף לבריאה, ומשלים את הבריאה. שהעולם נברא במדידה והגבלה, ואדם הראשון על ידי עבודתו פורץ את כל הגדרים. על ידי עבודת האדם נמשך אור שלמעלה ממדידה והגבלה.

בפרשה כי תצא אין התורה מדברת על מלחמת הגנה אלא על מלחמת רשות שמטרתה להרחיב את גבול ישראל. מדובר במלחמת תנופה שיש בה תשוקה לעלות מעלה מעלה ממדרגה למדרגה. לכן נאמר “כי תצא”, משמע, לצאת ממדידה והגבלה, לצאת מההגבלות של השכל… ולהתקדם…

הפטרת כי תצא מבטיחה ברית בין שלום בין ה’ לישראל, ואכן על ידי התשובה ניגאל גאולה שלימה ויבנה בית המקדש. וכשנקיים מצוות בזמן הבית תהיה המשכה מבחינה עליונה יותר מעכשיו.

עכשיו בעומדנו בפתחה של הגאולה האמיתית והשלימה, ראוי לעמוד על ההבדל בין הנבואה היום לנבואה שתהיה לעתיד לבוא שאז יתקיים בנו “ועמך כולם נביאים”. בימינו כאשר כולנו עומדים הכן לחידושים גדולים ומסעירים בעולם, חידושים שלא בערך למה שהיה ביציאת מצרים ולא בגאולת מדי ופרס וכו’. כשכולנו מצפים לחידוש במעשה בראשית ולראיית שמים חדשים וארץ חדשה, לגילוי פנימיות עתיק – גילוי עצמות ה’ יתברך כאן בעולם הזה, יודעים אנו בביטחון גמור שבקרוב ממש, נוכל כולנו לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו כאן בעולם הזה שיהיה דירה לה’ יתברך.

לקראת שבת פרשת עקב שבת מברכים של חודש אלול בו נצא לקראת המלך בשדה, בואו נחשוב חשבונו של עולם!

מהו סוד תקנת דוד המלך לברך מאה ברכות בכל יום? מדוע תקנה זו נוגעת גם לנשים? מהי משמעותה של הברכה שכוחה גדול כל כך?

מה בין “ידיעת ה'” ל”אמונה בה'”? מה בין “ממלא כל עלמין” ל”סובב כל עלמין”? “לית מחשבה תפיסא ביה כלל” – אז מה היא דרגת ה’ אותה אנו כן יכולים להשיג? מה מוטל עלינו לעשות לשם כך? איך ומתי נזכה ליעוד “ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”?

“דבר מלכות” היא סדרת שיחות של הרבי מליובאוויטש משנים ה’תנש”א-ה’תשנ”ב, בהן מסביר הרבי באופן פשוט שאינו משתמע לשתי פנים שאנו דור הגאולה וכל פרט בעבודתנו קשור לגאולה, והוא נותן הדרכות ועצות איך להתכונן לגאולה.

למה מאריכה התורה בסיפורי האבות בכלל ובסיפור יעקב ועשו בפרט יותר מאשר סיפור בריאת העולם?… למה לא זכה יצחק אבינו שמיטתו תהיה שלימה?… איך יתכן שיצחק העדיף דוקא את עשיו על פני יעקב?… איך יתכן שיעקב משתחוה לעשיו שבע פעמים עד שניגש אליו?… ואיך חלה אצל עשיו תפנית חדה ביחסו ליעקב דוקא ברגע האחרון?… “התורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים” – מהו הרובד הפנימי של הסיפור?

“בית אבי” כפשוטו הוא “יצחק” לשון שמחה ותענוג, “תענוג” הנובע מ”צחוק”. בדרך כלל צוחקים על חידוש דוקא, ותשובה הוא חידוש. תענוג לראות איך הנפש האלקית בירידתה למטה וגם בזמן הגלות עוסקת בתורה ומצוות, ועוד יותר תענוג לראות את המהפכה שחלה בגוף ובנפש הבהמית על ידי עבודת ה’ בעולם הזה. ובמיוחד אצל בעל תשובה ש”אמש הי’ זה מובדל כו’ והיום הוא מודבק בשכינה”.

הנביא זכריה בהפטרה לפרשתנו פרשת וישב מדגיש – “וראיתי והנה מנורת זהב כולה” – ראיתי כללות נשמות ישראל כמקשה אחת, (“נר ה’ נשמת אדם”). “וזה מעשה המנורה מקשה…” – על ידי ההקשה מתערב העליון בתחתון והתחתון בעליון, ונעשים “כל ישראל ערבים זה לזה” (מעורבבים זה בזה) קומה אחת בהשוואה ובאחדות.

בביתו של אברהם אבינו התקיימו גם כוחו של אילן וגם כוחו של בית. אברהם בונה בית הארחה נצחי ודואג לא רק לצרכים ההכרחיים של אורחיו, אלא הרבה מעבר לזה… הוא משתדל להנות אותם. הוא דואג לא רק לצורכיהם הגשמיים אלא גם לענייניהם הרוחניים. הוא קובע להם סנהדרין, כדי שיוכלו לברר את השאלות לסכסוכים שביניהם. ולא עוד אלא קורא לכל באי עולם לקרוא כולם בשם ה’ א-ל עולם.

יהודי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש אינו שייך לחטא ולעניינים בלתי רצויים. לכן אף אם פגמו או החסירו ישראל בקיום התורה, לא יתכן שזה יפגע בקשר העצמי שלהם (שלמעלה מהתורה) עם הקב”ה. בכוחה של תשובה לא רק לתקן את החטא מעיקרו, אלא שעושה עילוי בנשמה שלא היה בה קודם לכן.

לכל עם ישראל אנשים נשים וטף שליחות משותפת בשוה. ולכל יהודי בפרט שליחות פרטית מיוחדת – יש מי ששליחותו בעיקר בלימוד תורה (דוגמת יששכר), ויש מי ששליחותו בעיקר בגמילות חסדים (דוגמת זבולון). ולכל אדם כוחות נפש במניין תרי”ג, ולכל כוח השליחות והתפקיד המיוחדים לו. ולזה נוספים ההבדלים מחמת גיל – בן חמש למקרא בן עשר למשנה וכו’, אך הכל לתכלית אחת – לעשות לה’ ית’ דירה בתחתונים!…

עם ישראל כולו חוגג את חג החנוכה. עם ישראל “אור לגויים” מדליק נר חנוכה, ש”מצותה משתשקע החמה”. על ידי הגברת האמונה בה’ שהוא הכל ואין עוד מלבדו, הוא מגרש את החושך וההעלם, עד לגילוי אלוקות שלמעלה מסדר השתלשלות, שזהו עניינו של המספר “שמונה”. לכן חג החנוכה הוא “שמונה ימים” בו מדליקים “שמונה נרות”, דוגמת הכינור של “שמונה נימין” שיהיה לעתיד לבוא.

מפרשת ויגש למדים שכל יהודי הוא בעל הבית על העולם, ואין לשום אדם בעולם שליטה על יהודי. גם בזמן הגלות יהודי יכול להתנהג “כרצון מרדכי” למעלה מהגבלות העולם.

האמונה היא מעלתו המיוחדת של עם ישראל שבזכותה נגאל ובזכותה ייגאל. כשעם ישראל יצא ממצרים הוא נגאל מהמיצרים והגבולים אפילו מ”מצרים דקדושה”. הוא נגאל אפילו מההכרה הטבעית המוגבלת, המחפשת בכל דבר את הטעם ההגיוני, מהאמונה המוגבלת בשם “אלוקים”, שורש ההתהוות. וכמובן שנגאל גם מ”מצרים דקליפה” המשכחת את האלוקים לגמרי… מהירידה מטה מטה עד להשתקעות במ”ט שערי טומאה. עם ישראל התעלה לדרגת “מאמינים”.

בפרשת וארא היתה התגלות אלוקים לאברהם. אנחנו שוכני בתי חומר, והחומר מחשיך ומסתיר מראות אלוקיים. לנו יש עיני בשר… ולעין הגשמית אין רשות לראות דברים רוחניים. איננו רואים את “כח הפועל בנפעל”. איננו רואים את החיות האלוקית שבנברא. אנו רואים את ה”יש הנברא” ולא את ה”יש האמיתי”. לעתיד לבוא נזכה גם אנו להתגלות אלוקית.

אדמו”ר הזקן רק יוצא ממאסרו ומיד מתחילה פעולת “יפוצו מעיינותיך חוצה” בהבנה והשגה. מתחילה ההכנה לביאת המשיח, התלויה בלימוד זה. כמענה המשיח לבעל שם טוב: אימתי יבוא מר? “לכשיפוצו מעיינותיך חוצה”!…

אף שמעלת נרות המקדש גדולה ביותר, מעלת נרות חנוכה גדולה מהן, (שלכן שונים הם במספרם ובזמן הדלקתם). אם מספר “שבע” קשור בסדר השתלשלות, הרי שמספר “שמונה” הוא למעלה מסדר השתלשלות, וכמו שכנור בית המקדש היה שבעה נימין, וכנור של ימות המשיח יהיה שמונה נימין. אם בית המקדש הוא שלימות סדר ההשתלשלות, הרי שבימות המשיח יהיה גילוי שלמעלה מסדר השתלשלות – גילוי שם הוי’ דלעילא.